משפט יולנדה סלדיבר

מדינת טקסס נגד יולנדה סלדיבר היה משפט פלילי שנערך שנערך בבית המשפט הפלילי במחוז האריס במרכז העיר יוסטון שבארצות הברית. המשפט החל ב-9 באוקטובר 1995 והסתיים ב-23 של אותו חודש. סלדיבר נשפטה לאחר שהואשמה ברצח הזמרת המקסיקנית-אמריקאית סלינה ב-31 במרץ 1995. לאחר הרצח סלדיבר ניסתה לברוח אך המשטרה אגפה אותה מכל הצדדים. בעקבות כך סלדיבר איימה להתאבד אם המשטרה לא תיסוג אחורה ובעקבות כך נערך משא ומתן של 10 שעות בין סלדיבר למשטרה שבסופו המשטרה תפסה את סלדיבר. המשפט תואר כמשפט החשוב ביותר עבור האוכלוסייה ההיספנית בארצות הברית והושווה למשפט של או ג'יי סימפסון על ידי התקשורת. זהו גם היה אחד המשפטים המפורסמים ביותר בהיסטוריית טקסס.

ב-3 באפריל הועמדה סלדיבר לראשונה לדין אך טענה כי היא אינה אשמה ברצח. היא טענה כי הירי היה מקרי וכי התכוונה להתאבד. התובע בתיק היה עורך דין בשם קרלוס ולדז, אשר על מינויו כתובע בתיק נמתחה ביקורת כיוון שהיה חסר ניסיון. צוות ההגנה טען כי המשפט לא צריך להתקיים בטקסס מכיוון שטקסס הייתה מקום הולדתה של הזמרת וכי הם חוששים שדעת חבר המושבעים עלול להיות מוטה בעקבות כך. התביעה לעומת זאת התנגדה לרעיון. צוות התביעה זימן בין 45 ל-50 עדים ביניהם: אביה של סלינה והמנהל האישי שלה אברהם קינטנייה, בעלה כריס פרס, עובדים מהמלון בו התרחש הרצח, פרמדיקים, מומחי נשק, בעלי חנות הנשק בה סלדיבר רכשה את האקדח, אנשים מכוחות הביטחון והרופא שביצע את הנתיחה. צוות ההגנה זימן גם הוא עדים משלו אך פחות עדים מצוות התביעה, ביניהם: הוריה של סלדיבר חבריה לעבודה לשעבר, צוות שעבד במלון בו התרחש הרצח, המורה לשעבר של סלינה, וחוקר הרצח. הריאיות ששימשו במשפט היו האקדח שאיתו התבצע הרצח, הבגדים שלבשה סלדיבר ביום שבו טענה כי הותקפה מינית, והקלטות מהמשא ומתן שנערך בין סלדיבר ל-FBI.

חבר המושבעים הרשיע את סלדיבר ברצח ממדרגה ראשונה לאחר דיון של שעתיים והיא נידונה ל-99 שנות מאסר, אם כי ניתנה לה ההזדמנות לבקש בקשה לחנינה במרץ 2025. באותו היום מחוץ לבית המשפט היו מעריצים של סלינה אשר הריעו לכבוד פסק הדין. חלקם גם הריעו מול הוריה של סלדיבר ואף לבשו חולצות שנועדו להשפיל את סלדיבר. בבית המשפט נכחו יותר ממאתיים אנשי תקשורת. המשפט עורר עניין במקומות רבים בעולם ביניהם בפיליפינים, באירופה, בדרום אמריקה, באוסטרליה ויפן. ההגנה ערערה על פסק הדין אך הערעור נדחה בשנת 1998. לאחר מכן הוגש ערעור נוסף אך גם הוא נדחה בשנת 1999. ולדז פרסם בספר בשנת 2004 על המשפט השם: "Justice for Selena: The State vs. Yolanda Saldívar". נכון לדצמבר 2014 סלדיבר מייצגת את עצמה בבקשות לשחרורה מהכלא בטענה שחלק מהעדים לא נקראו במהלך המשפט וכי ראיות נעלמו בעקבות המשפט.

רקע

יולנדה סלדיבר

סלדיבר הייתה אחות בבית חולים שבו אושפזו חולי סרטן במצב סופני. היא הייתה חובבת של מוזיקת קאנטרי אך היא אהבה גם את שלי לארס, זמרת טחאנו ידועה אשר הייתה מבין חלוצות הז'אנר בקרב זמרות נשים. כתוצאה מכך סלדיבר לא אהבה את סלינה מכיוון שבתקופה שסלינה פרצה היא הייתה לוקחת את מרבית הפרסים בטקסי הפרסים ובכך הייתה גורמת להפסדיה של לארס. ב-1991 אחיינית שלה שכנעה אותה ללכת למופע של סלינה. סלדיבר התרשמה מהכריזמה ומהאנגריה של סלינה והחלה לשמוע את המוזיקה של סלינה עד שהפכה למעריצה אדוקה שלה ורצתה להקים מועדון מעריצים עבורה. כתוצאה מכך היא פנתה לאביה של סלינה, אברהם, וביקשה ממנו אישור להקים אחד. לאחר מכן היא נפגשה עם אביה של סלינה אשר נתן את האישור הסופי להקמת מועדון המעריצים ובכך הקימה את המועדון והפכה למנהלת שלו. בינואר 1994 היא פתחה שני בוטיקים אך בשל הלו"ז הצפוף שלה היא לא יכלה לנהל כמו שצריך את הבוטיקים ומינתה את יולנדה לנהל אותם.

לאחר מכן סלינה החלה לקבל מעובדים בבוטיק, ממעצבת האופנה שלה ומבת דודה על העבודה של סלדיבר. הם טענו כי היא לא ניהלה נכון את ענייניה של סלינה, תמרנה את החלטותיהם, הרסה דברים שעבדו עליהם, הפחידה אותם ואיימה עליהם והקליטה אותם ללא הסכמתם אך סלינה התקשתה להאמין בכך. לאחר שסלינה סירבה לפטר את סלדיבר העובדים פנו לאביה של סלינה בבקשה שיטפל בזה. כתוצאה מכך אביה פנה לסלינה וביקש ממנה לפטר את סלדיבר אך סלינה סירבה מכיוון שהיא טענה שאביה תמיד הביע אי אמון באנשים. בינואר 1995 החל אביה לקבל מכתבים ושיחות טלפון זועמות ממעריצים ששלחו את דמי ההרשמה שלהם למועדון המעריצים ולא קיבלו דבר. כתוצאה מכך הוא פתח בחקירה וגילה כי סלדיבר השתמשה בצ'קים מזויפים ומעלה ב-20 אלף דולר מכספי הבוטיקים ומועדון המעריצים. ב-9 במרץ משפחתה של סלינה קיימה דיון על מנת לדבר על הכספים שנעלמו. כתוצאה מכך אביה זימן את סלדיבר לשיחה והתעמת איתה אך תשובותיה לא היו משכנעות. כתוצאה מכך הוא אמר שאם היא לא תוכיח את חפותה הוא יערב את המשטרה בכך.

הרצח של סלינה

יום למחרת סלדיבר פוטרה מתפקידה ונאסר עליה ליצור קשר עם סלינה. סלדיבר רכשה אקדח בטענה כי קרובי משפחה של מטופלים שלה איימו על חייה. ב-30 במרץ סלדיבר התקשרה לביתה של סלינה וטענה כי תקפו אותה ושכנעה אותה להיפגש איתה לבד במוטל דייז אין בבוקר של היום למחרת. בבוקר שלה יום למחרת היא לקחה אותה לבצע בדיקות אך הרופא שבדק אותה טען כי אין סימנים שמוכיחים שהיא הותקפה. סלינה זעמה על סלדיבר וביקשה ממנה שתביא לה פירוט על הכנסות על מנת שתוכל להגיש אותם למס הכנסה. היא הגיעה איתם לחדר המוטל על מנת לקחת את המסמכים. שם סלינה לקחה את התיק של סלדיבר ורוקנה אותו על מנת לחפש את המסמכים. כאשר רוקנה את התיק האקדח נפל מהתיק וכתוצאה מכך היא הרימה את האקדח וכיוונה אותו על סלינה. סלינה הסתובבה והחלה לברוח מסלדיבר אך סלדיבר ירתה בגב של סלינה וכתוצאה מכך היא גרמה לקריעת עורק שגרם לדימום מסיבי. למרות הירייה סלינה המשיכה לרוץ עד שהגיעה לדלפק הקבלה, שם היא אמרה כי סלדיבר ירתה בה ואף אמרה את המספר החדר בו הירי התרחש. לאחר מכן סלינה התמוטטה והוזמן לה אמבולנס. מצבה הידרדר במהירות תוך כדי הפינוי והטיפול בה ובשעה 13:05 נקבע מותה כתוצאה מאיבוד רב של דם ודום לב.

מעצרה של סלדיבר

לאחר הירי סלדיבר נכנסה לטנדר שלה וניסתה לעזוב את המוטל. אחד מאנשי הצוות במוטל ראה את סלדיבר יוצאת מהחדר כאשר היא עטופה במגבת. ההשערה הייתה כי סלדיבר הייתה בדרך לאולפן ההקלטות של סלינה כדי לירות גם בשאר בני משפחתה. כתוצאה מכך שוטר שזיהה אותה דיווח על כך לקצין שלו וכתוצאה מכך המשטרה לכדה את סלדיבר בתוך הטנדר שלה והורתה לה לצאת ממנו. אך סלדיבר התעלמה מהבקשה ובמקום זה חנתה בין שתי מכוניות. לאחר מכן היא כיוונה את האקדח לכיוון ראשה ואיימה להתאבד. כתוצאה מכך יחידת SWAT, יחידה מיוחדת ללוחמה בטרור ומחלקת ניהול משא ומתן ומשברים ב-FBI הגיעו לזירת האירוע.

כתוצאה מכך לארי יאנג ויצחק ולנסיה החלו במשא ומתן עם סלדיבר כאשר את המשא מתן הם עושים דרך הטלפון כאשר הם נמצאים צמוד לטנדר של סלדיבר. אורחי המוטל הורו להישאר בחדריהם עד שהמשטרה תגיע ללוות אותם. לאחר כמעט 9 וחצי שעות סלדיבר נכנעה ויצאה מהרכב. אותו זמן מאות מעריצים של סלינה התאספו במקום כאשר חלק מהם אף בכו. כמה שעות לאחר הרצח התקיימה מסיבת עיתונאים של עוזר המשטרה קן בונג ואביה של סלינה אשר בה הם אמרו כי סלינה הלכה למוטל לצורך סידורים. בשלב זה הם לא הזכירו את שמה של סלדיבר. רודי טרביניו, מנהל עמותת המוזיקה לכישרונות בטקסס, ונותן החסות של טקס פרסי מוזיקת הטחאנו, הכריז כי תאריך מותה של סלינה ייקרא "יום שישי השחור".

המשפט

אירועים מקדימים

ב-3 באפריל הועמדה סלדיבר לדין וטענה כי היא לא אשמה ברצח. בית המשפט קבע כי היא תוכל להשתחרר מהמעצר בערבות של 100 אלף דולר אולם סכום זה הועלה ל-500 אלף דולר על ידי התובע המחוזי קרלוס ולדז שחשב כי סלדיבר יכולה לברוח מהמדינה ועל פי החוק לסלדיבר אסור היה לצאת מהמדינה עד שיינתן גדר הדין הסופי שלה. לאחר שהידיעה על הערבות הוכרזה לציבור אנשים רבים תהו מדוע סלדיבר לא קיבלה עונש מוות. בעקבות כך החלו מחאות פומביות כנגד ההחלטה ואף סלדיבר קיבלה איומי מוות והיו גם אנשים שהקימו מיזם לאיסוף הכסף של הערבות כדי שיוכלו לשחרר את סלדיבר בעזרתו ולרצוח אותה לאחר מכן.

בלש ה-CCPD הוותיק פול ריברה הוביל את חקירת הרצח. במקור נשכר עורך דין אלמוני על מנת לייצג את סלדיבר בתיק אך ב-4 באפריל הוא פרש מתפקידו מחשש שיתנקמו בו ובילדיו על כך. בעקבות כך השופט מייק ווסטרגרן החל לחפש סנגור חדש. התובע קרלוס ואלדז מונה לתובע הראשי, בעוד שמארק סקורקה מונה ליועצו המשפטי. ב-6 באפריל הוזמן חבר המושבעים לדיון על מנת לדון בהגשת כתב אישום. לאחר כשעה המושבעים החליטו להגיש כתב אישום כנגד סלדיבר וכתב האישום הועבר לבית המשפט המחוזי 214. קרלוס ולדז האמין כי ייתכן ויהיה משפט מהיר עם ווסטרגרן שמנהל את המקרה.

לאחר מכן נבחר הסנגור החדש כאשר הוא היה דאגלס טינקר, עורך דין בן 30 אשר היה נחשב לאחד מעורכי הדין הטובים ביותר להגנה פלילית בטקסס והונו נאמד הוערך בכ-50 מיליון דולר. אשתו אשר חששה שהם יסבלו מחרם ביקשה מטינקר לשמור בסוד את העובדה כי הוא מעורב בתיק. ארנולד גרסיה, תובע מחוזי לשעבר, נבחר על ידי טינקר כיועץ המשפטי שלו. השופט נענה לבקשתו של טינקר לחוקר פרטי. מועד המשפט נקבע ל-17 באוגוסט אך מסיבות לא ידועות הוא נדחה ל-9 באוקטובר. ב-18 במאי טינקר וולדז התווכחו על האפשרות להפחית את הערבות של סלדיבר ל-10,000 דולר. טינקר טען כי היא לא צריכה להיות בכלא מכיוון שעדיין לא נמצאה אשמה ברצח והגיעה לה לצאת בערבות. ולדז טען כי סלדיבר עלולה לברוח למקסיקו במיוחד לאור הקשרים שיש לה שם ולכן לא כדאי להוריד את מחיר הערבות. משפחתה וחבריה של סלדיבר טענו כי היא לא תוכל לברוח מכיוון שאין לה את היכולת הכלכלית לעשות זאת ואין לה קשרים עם אף אחד וכי היא בכל מקרה לא אשמה מכיוון שהיא אינה הייתה מסוגלת לרצוח אף אחד. ולדז זימן כתוצאה מכך את החוקר בחקירה פול ריברה. ריברה חיזק את טענותיו של ולדז וטען כי במהלך עבודתה עבור סלינה סלדיבר קשרה קשרים עם אנשים זרים. בנוסף הוא טען כי לסלדיבר עלולים להיות גישה לכספים שהחקירה טרם חשפה. השופט קבע כי הערבות לא תופחת וכתוצאה מכך סלדיבר נשארה במעצר.

המשפט

השבוע הראשון למשפט

ב-9 באוקטובר הורכב חבר המושבעים אשר ישמש עבור המשפט. המושבעים כללו שבעה אמריקאים בהירי עור, ארבעה אמריקאים כהי עור וארבעה אמריקאים ממוצא היספני. השופט קבע כי המשפט לא ישודר בטלוויזיה ולא יוקלט והגביל את מספר העיתונאים אשר יכלו להיכנס למשפט בעקבות המשפט של או ג'יי סימפסון. ב-11 באוקטובר החל המשפט באופן רשמי. המשפט נפתח בכך שולדז טען כי סלדיבר רצחה את סלינה כאשר ירתה בגב שלה. הוא טען כי המעשה לא נעשה מתוך הגנה עצמית או כל סיבה משמעותית אחרת וכתוצאה מכך היה חסר טעם. לעומת זאת טינקר טען כי ההאשמות הן האשמות שווא. הוא האשים את אביה של סלינה כאשר כינה אותו כ"אב שולט ושתלטן ששואף לשלטון ולכסף כאשר המטרה היחידה שלו היא להרוויח כסף". הוא טען כי הוא פגע בפרטיות של המשפחה שלו בכך שביקש מהם לגור במתחם בו יוכל לפקח על כל צעד שלהם. הוא טען כי סלינה רצתה להיות עצמאית ולהתנתק משליטת אביה על ידי ניהול עסק משלה. בנוסך הוא טען כי סלדיבר לא באמת רדפה אחריי סלינה במלון בשביל לירות בה שוב אלא היא רצה אליה כדי שתוכל לקחת אותה לטנדר שלה ולהסיע אותה לבית חולים. הוא טען כי אביה של סלינה לא אהב מלכתחילה את סלדיבר ואמר כי היא "אובססיבית" ו"לסבית". בנוסף הוא טען כי אביה איים על סלדיבר כי הוא ישמיד את החברות שלה עם סלינה.

לאחר מכן החל שלב זימון העדים. ולדז זימן את אביה של סלינה, אברהם, כעד הראשון. הוא שאל אותו תחילה אם הייתה לו מערכת יחסים מינית עם סלדיבר או האם הוא אנס אותה. לאחר מכן הוא שאל אותו האם אי פעם הוא כינה את סלדיבר לסבית. אביה של סלינה השיב בשלילה על שתי השאלות. לאחר מכן הוא שאל אותה על העובדה כי האשים את סלדיבר בגניבה. אביה טען כי סלדיבר אכן גנבה מסלינה כספים. לאחר מכן הוא זימן את בעלה של סלינה, כריס כעד נוסף. כריס טען כי למעשה הוא וסלינה הפסיקו לתמוך בסלדיבר עוד לפניי שהוכח שהיא פושעת. לאחר מכן גם בעלי החנות בה נקנה האקדח העידו, הם העידו כי אכן סלדיבר קנתה אצלם את האקדח והם אף הנחו אותה איך להשתמש בו. לאחר יומיים היא החזירה את האקדח בטענה שהיא קיבלה אקדח במתנה מאביה אך לאחר 10 ימים היא חזרה שוב לחנות בשביל לרכוש את האקדח.

ב-12 באוקטובר ולדז זימן את אחד מעובדי המוטל כעד נוסף. העובד טען כי הוא ראה את סלדיבר רודפת אחריי סלינה ומכוונת לכיוונה אקדח בזמן שסלינה בורחת ממנה. לאחר מכן הוא עצר את סלדיבר והוריד את האקדח לכיוון הרצפה וסלדיבר חזרה לחדרה כאילו לא קרה כלום. לאחר מכן הדיון נקטע מכיוון שאמה של סלינה מרסלה התמוטטה במהלך המשפט בעקבות עלייה בלחץ הדם שלה ופונתה לבית חולים. לאחר מכן זומנה עובדת נוספת במוטל כעדה של התביעה וטענה כי היא אכן ראתה את אותם אירועים ואף שמעה את סלדיבר מכנה את סלינה "כלבה". בתגובה לך טינקר ביקש ממנה להראות במפה של זירת הפשע בדיוק איפה היא הייתה באותו זמן. לאחר מכן הוא טען כי היא לא יכלה לראות או לשמוע שום דבר מכיוון שהייתה רחוק מזירת הפשע.

התביעה הראתה לחבר המושבעים שסלדיבר לבשה כביכול במהלך האונס שטענה שחוותה. התביעה טענה כי ניתן לראות שמישהו עשה בכוונה חורים בלבוש וגזר את הבגדים עם מספריים כדי שזה ייראה כביכול אמין. ב-13 באוקטובר עוזרת המנהל של המוטל הוזמנה להעיד. היא טענה כי סלינה הגיעה לדלפק הקבלה ואמרה כי סלדיבר היא זאת שירתה בה ואת מספר החדר בו היא הייתה. גם איש המכירות של המוטל אמר אותו הדבר. גם פקידת הקבלה העידה את אותן דברים ואף הוסיפה שסלינה אמרה תנעלו את הדלת כי היא תירה בי שוב. בנוסף היא אמרה שסלינה הייתה מלאה בכל כך הרבה דם עד שנגרמה לה בחילה. האחרון שעיד היה הפרמדיק שפינה את סלינה שתיאר את מצבה ואף אמר כי היא אחזה בטבעת ביד שלה באותו הזמן. לטענת העיתונאים ששהו במקום משפחתה של סלינה בכתה זמן התיעוד של הפרמדיק בעוד סלדיבר "בהתה בחלל האוויר".

השבוע השני למשפט

המשפט התחדש ב-16 באוקטובר. ביום זה הושמעה הקלטה של ה-FBI של המשא ומתן שהתנהל עם סלדיבר. ההקלטה החלה בכך שסלדיבר אמרה כי היא רוצה למות בעוד לארי יאנגף הסוכן שניהל את המשא ומתן ניסה לשכנע אותה להוריד את האקדח שכיוונה לראשה. סלדיבר בתגובה לכך אמרה כי היא לא יכולה להוריד את האקדח אך יאנג אמר לה בתגובה כי היא תפגע בהורים שלה אם היא תעשה זאת. בתגובה לך סלדיבר ביקשה ליצור קשר עם אימה בפעם האחרונה כדי להיפרד ממנה ולהגיד לה שהיא מצטערת. היא המשיכה לחזור על המשפט "אני רק רוצה למות" בעוד יאנג החל לדבר איתה על דת כדי לקבוע האם היא מאמינה באמונה אשר עשויה לגרום לה לשקול מחדש את ההתאבדות. יאנג אמר שאם היא תיכנע למשא ומתן הוא יניח מעליה מעיל כדי שהתקשורת לא תוכל לצלם אותה ויצחק ולנסיה הסוכן השני שהיה מעורב במשא ומתן אמר כי הם יכבו את האורות שהופנו לרכב שלה. סלדיבר נענתה בחיוב לבקשה וירדה מהרכב. אך לאחר שירדה מהרכב היא ראתה עשרות שוטרים וסוכני FBI שהפנו לעברה אקדחים ורובים. כתוצאה מכך היא חזרה בחזרה לרכב תוך כדי שהיא צועקת "הם נושאים אקדחים! הם נושאים אקדחים! הם רוצים להרוג להרוג אותי! הם יהרגו אותי!". הרבה מהעיתונאים אשר סיקרו את המקרה הביעו פליאה על כך שסלדיבר רצתה למות אך מצד שני רגע אחריי שירדה מהרכב פחדה שיהרגו אותה.

לאחר מכן סלדיבר קלטה באמצעות הטלפון שלה אות רדיו ובה שמעה כי דווח על מותה של סלינה. לאחר מכן סלדיבר התרגזה על יאנג ואמרה לו מדוע הסתיר ממנה את מצבה של סלינה מכיוון שרצתה לבקר את סלינה בבית החולים מתוך אמונה שהיא עדיין חיה. יאנג אמר לה בתגובה לא להאמין למה שאמרו ברדיו וכי הוא אינו יודע מה מצבה. סלדיבר הפנתה את האשמה כלפי אביה של סלינה וטענה כי הוא רצה להרוג אותה. היא אמרה ליאנג שהיא קנתה את האקדח רק אחריי שראתה שחתכו את הצמיגים של האוטו שלה. בנוסף היא טענה שאסיה של סלינה תקע סכין בנרתיק שלה ואיים לרצוח אותה אם תלך למשטרה. כשנשאלה לגבי האקדח שקנתה היא טענה כי היא קנתה את האקדח כדי להתאבד ושהיא ניסה להתאבד בזמן שסלינה הייתה בחדר בעוד סלינה הפצירה בה שלא לעשות זאת זה. לאחר מכן היא טענה שסלינה פתחה את הדלת והיא הפצירה בה שלא לעשות את זה ולאחר מכן נפלט כדור מהקדח והוא פגע בסלינה. היא טענה כי האקדח היה מקולקל ולכן זה קרה.

התביעה טענה כי סלדיבר טענה כי "הירי היה מקרי" ולא השתמשה במילה "תאונה" כדי לחדד את דבריה מה שמעורר חדש. ההגנה לעומת זאת טענה כי זה שהיא לא השתמשה במילה "תאונה" לא אומר שהיא התכוונה לפגוע בסלינה. אחד מקציני המשטרה שנכח בזמן המשא ומתן נשאל האם סלדיבר הצהירה בזמן המשא ומתן שהאקדח היה מקולקל והוא טען שלא. לאחר מכן המשפט נגמר והתחדש שוב ב-18 באוקטובר. רוברט גרזה מסוכנות אכיפת החוק טקסס ריינג'רס אמר בדיונים המקדימים כי סלדיבר אכן עשתה תנועות שהעידו על כך שהירי היה מקרי אך היא לא ציינה זו בהודאה שלה. לאחר מכן ההגנה קראה לפול ריברה, החוקר בחקירה לעלות לדוכן העדים. ההגנה טענה כי ריברה לא יכול להמשיך בתפקידו מתוך ניגוד אינטרסים. הם טענו כי לריברה יש פוסטר של סלינה בביתו ואף חולצת טריקו שלה שאביה של סלינה נתן לו. לאחר טינקר אמר למושבעים כי סלינה לא הודתה בכך שהירי הייתה תאונה מכיוון שהיא הייתה מותשת לאחר 11 שעות של תשאול בהם לא ישנה, לא שתתה, לא אכלה ולא הלכה לשירותים. לאחר מכן טינקר פנה שוב לריברה ושאל אותו מדוע מדוע זרק את הדברים שרשם בחקירה, מדוע לא הקליט את החקירה ולא סיפק לסלדיבר עורך דין על פי הנדרש בחוק ואף לא הרשה לה לראות את קרוביה לאחר שחתמה על הודאתה. לאחר כמה ימים נודע כי טינקר קיבל גלויה מכנופיית הרחוב "המאפיה המקסיקנית" שהצהירה על כוונתם לפגוע בו ובמשפחתו בגלל המשפט.

ב-19 באוקטובר התקשרה ההגנה לשני המנתחים שניסו להחיות את סלינה בבית החולים. המנתחים העידו כי אביה של סלינה ביקש שלא יעשו לה עירוי דם בשל אמונותיו הדתיות. התביעה לעומת זאת טענה כי רק בעלה של סלינה יאשר באופן סופי האם ההליך בוצע או לא. לאחר מכן הוצגו תמונות הנתיחה של סלינה בפניי כולם כאשר מספר מושבעים החלו לבכות כאשר לויד ווייט המנתח תיאר את ממצאיו בפירוט. על פי העיתונאים ששהו במשפט סלדיבר נראתה בזמן זה "חסרת רגש" והביטה ברצפה. ווייט טען כי בעקבות הממצאים שלו מדובר ברצח ולא בתאונה. בנוסף מומחה לנשק טען כי הנשק היה חם מה שהעיד על כך שזו הייתה ירייה מכוונת. התביעה בנוסף הראתה גם תמונות מתוך חדר המוטל כדי לחזק את הטענה כי הירי לא היה תאונה.

ב-20 באוקטובר ההגנה זימנה את מנהלת המוטל ברברה שולץ. טינקר שאל את שולץ האם סלינה אכן ביקשה לנעול את הדלתות אך שולץ השיבה שלא. בנוסף שולץ אמרה כי אותה עובדת שאמרה את זה היא לא אמינה. בנוסף שולץ טענה כי העובדים החלו לגבש דעות שונות כאשר הם ידעו שהם אמורים להעיד. גם עוזרת צוות המלון גלוריה מגאנה הטילה ספק בעדותם של עובדי המלון. היא אמרה כי לא הגיוני שהם ראו את סלדיבר רודפת אחריי סלינה מכיוון שעבודתם הייתה בצד השני של המוטל. מגאנה טענה כי ראתה את סלינה עוברת את החניון אך היא לא ראתה את סלדיבר רודפת אחריה. לאחר מכן טינקר קרא למרילין גריר, המורה של סלינה בכיתה ז' לדוכן העדים. היא טענה כי סלינה יכלה לסיים את לימודיה בהצטיינות ויכלה להשיג בקלות מלגה בקולג' אך אביה שלל מסלינה את האפשרות להתקבל לקולג' ובזבז את נעוריה בכך שכפה עליה לשיר במועדונים וברים תמורת כסף כבר בגיל 13.

השבוע השלישי למשפט

ב-23 באוקטובר הגישו ההגנה את הטענות הסופיות שלהם כי הירי היה תאונה. הם טענו כי החוקר בתיק, פול ריברה רצה להיחשב גיבור בפרשה וכי לא עניין אותו הצדק. ההגנה טענה כי עד למותה סלינה עדיין החשיבה את סלדיבר כחברה טובה שלה ואף את העובדה כי לקחה אותה לבית חולים ביום מותה. בנוסף הם טענו כי כל דבר יכול לגרום לפליטת כדור באקדח ואין זה אומר שסלדיבר לחצה על ההדק. ההגנה האשימה את התביעה במניפולציות ברגשות המושבעים על ידי הצגת תצלומים של סלינה בחדר המתים, והצגת תמונות של שיירת הדם שהותירה אחריה בזמן הריצה לקבלה. הם סיימו את הנאום בכך שאמרו למושבעים לא לצדד באביה של סלינה.

התביעה לעומת זאת טענה כי אם אכן היה מדובר בתאונה היה מצופה מסלדיבר להגיש לסלינה עזרה ראשונה כמי שהייתה פעם אחות בבית חולים או לפחות להתקשר לאמבולנס. לאחר מכן התביעה הזכירה את העובדה כי סלדיבר שיקרה לסלינה על כך שנאנסה רק כדי להיפגש איתה וכי את הסיבה שבגללה רכשה את האקדח שלטענתם לא הייתה הגיונית. התביעה טענה כי אם סלדיבר רצתה להתאבד היה לה מספיק זמן לעשות זאת ולא בשביל זה היא הייתה צריכה לפגוש את סלינה ולשקר לה שנאנסה. בנוסף התביעה טענה כי הסיבה לרצח הגיונית מכיוון שמטרת הרצח הייתה לנקום באביה של סלינה אותו שנאה.

גזר דין ותגובות

סלדיבר הואשמה ברצח ממדרגה ראשונה של סלינה ונגזר עליה 99 שנות מאסר וקנס של 10,000 דולר אם כי ניתנה לה האפשרות להגיש בקשה לחנינה אחריי 30 שנה מיום מעצרה. בכל משך הזמן בו התקיים המשפט סלדיבר הוחזקה במעצר במחוז נואיס תחת אבטחה כבדה מחשש שתתאבד. לאחר שהסתיים המשפט חבר המושבעים דן במשך שעתיים ו-23 דקות. בזמן שחבר המושבעים דן הצוות המשפטי וסלדיבר עצמה התראיינו לתקשורת. משפחתה של סלדיבר גם התראיינה לתקשורת אך אביה של סלינה נותר בכיסאו עד למתן גזר הדין. לפניי הקראת פסק הדין הרבה מהתקשורת ואף משפחתה של סלינה הייתה בספק לגבי הרשעתה של סלדיבר לאור המשפט של או ג'יי סימפסון שבוע קודם לכן. לאחר מתן גזר הדין מעריצים היספנים אשר שהו מחוץ לבית המשפט הריעו בשמחה בעוד סלדיבר אמרה כי "היא רוצה למות". חגיגות ופסטיבלים תוכננו ברחבי מדינות טקסס וקליפורניה ובאזורים מסוימים במקסיקו בעקבות מתן גזר הדין. המעריצים של סלינה ניגנו מחוץ לאולם בית המשפט את המוזיקה של סלינה במשך שעות ואף היו כמה מעריצים שהריעו מול סלבידר עצמה כאשר היא יצאה מבית המשפט בליווי המשטרה. על פי הדיווחים התנועה בטקסס נעצרה כאשר אנשים יצאו לרחובות ולכבישים המהירים להריע על פסק הדין. כאשר הוריה של סלדיבר יצאו מאולם המשפטים מעריצים של סלינה קיבלו את פניהם כאשר הם לובשים חולצות המגנות את סלדיבר וצורחים לעברם "עכשיו בואו נהוג את הרוצחת! תתלו את המכשפה!". הידיעה על פסק הדין הייתה בעמוד הראשון של עשרות עיתונים בארצות הברית.

סיקור תקשורתי והיום שאחריי

המשפט היה למשפט הנצפה ביותר בתולדות טקסס והוא כלל יוותר מ-200 אנשי תקשורת בבית המשפט. העיתואנית מריה סלסטה אראס כינתה את המשפט "כמשפט או ג'יי סימפסון של ההיספנים". רשתות הטלוויזיה Univision ו-Telemundo שידרו מדי יום כשעה וחצי של המשפט. באחד מההקלטות נראית סלדיבר אומרת לאדם אמר בבית המשפט "איפה לארי" משפט אשר מעריציה של הזמרת השתמשו בו בשביל להדפיס על חולצות שנועדו ללעוג לסלדיבר. בנוסף לכך שיקגו טריביון דנו בשאלה האם למה המשפט זכה להתעניינות בעיקר בקרב הקהילה ההיפסנית. המוציאה לאור דונה דיקרסון אמרה לשיקגו טריביון כי אם המקסיקנים האמריקאים לא התעניינו במיוחד במוות של אלביס פרסלי. המשפט כונה "כמשפט המאה" וכמשפט החשוב ביותר לאוכלוסייה ההיספנית בארצות הברית. המשפט דובר ואף הפך לפופולרי גם במקומות כמו דרום אמריקה, אוסטרליה ואירופה.

לאחר המשפט טינקר הודיע כי הוא יגיש ערעור. ב-22 בדצמבר דווח כי טינקר ביקש משפט חוזר לאחר שטענו כי עדת המפתח של התביעה היא בעל עבר פלילי משל עצמה. מריה נורמה מרטינז, אחת החדרניות במלון טענה כי היא ראתה את סלדיבר רודפת אחריי סלינה תוך כדי שהיא מקללת אותה ועל עדות זו ביססה התביעה את הטענה שלה כי הירי לא היה מקרי. מרטינז הואשמה פעם בגניבה ולכן ההגנה טענה כי לא צריך לסמוך על העדות שלה וכתוצאה מכך הגישו ערעור. ב-3 באוקטובר 1998 הערעור נדחה. כתוצאה מכך ההגנה הגישה ערעור נוסף אך גם הוא נדחה, ב-19 באוגוסט 1999. סלדיבר הגיע נכלאה לראשונה ב-22 בנובמבר בכלא גייטסוויל אך מאז עברה מספר מתקני כליאה בשם איומים על חייה. נכון להיום כי יושבת בכלא "Mountain View" שבטקסס. ב-30 במרץ 2025 נקבע כי היא תהיה רשאית להגיש בקשה לחנינה ובכך להשתחרר על תנאי. בשל האיומים על חייה מצד האסירים האחרים סלדיבר מבודדת משאר האסירים כמעט בכל שעות היממה. בשנת 2000 סלדיבר עצמה הגישה עתירה לגבי הרשעתה אך עתירתה נדחתה בשנת 2008.

אף על פי החששות כי חייהם של ההגנה נמצא בסכנה צוות ההגנה אמרו בריאיון למגזין "טקסס החודש" כי ההפסד במשפט מקטין את הסיכוי שלהם להיפגע על ידי המעריצים של סלינה. בעקבות המשפט האמון של ההיספנים במערכת המשפטית התחזק. בעקבות כך הליגה של אזרחי אמריקה הלטינית המאוחדת ביקשה מהיספנים בארצות הברית להיענות בחיוב לבקשתם של בתי המשפט להשתמש בהם כמושבעים. בשנת 1996 ערוץ E! עשה פרק על המשפט במסגרת התכנית "E! True Hollywood Story". בשנת 2002 בעקבות צו שופט האקדח בו השתמשה סלדיבר לרצוח את סלינה הושמד. החלטה זו יצרה התנגדות מצד התקשורת והמעריצים שטענו כי האקדח הוא פריט היסטורי וכי הוא צריך להיות מוצג במוזיאון. בשנת 1997 יצא הספר "Selena's Secret" אשר כלל ראיונות עם סלדיבר וסיפר על החיים של סלדיבר לפניי הרצח ועל הצד שלה בסיפור. הספר זכה לביקורות שליליות מצד מעריצים וגם מצד אביה של סלינה שטען כי הספר מאדיר "רוצחת". בשנת 2004 ולדז הוציא ספר משלו תחת השם "Justice for Selena: The State vs. Yolanda Saldivar".

בדצמבר 2014 דווח כי סלדיבר "עושה מאמץ משפטי חדש להשגת שחרור מוקדם מהכלא, בעקבות ערעורים רבים בעניינה." בעקבות כך החלו שמועות על כך שסלדיבר עומדת להשתחרר לפניי הזמן. אחת השמועות הייתה כי סלדיבר צפויה להשתחרר ב-1 בינואר 2015 ידיעה אשר עוררה סערה רבה ברשתות החברתיות. אך ולדז נכחיש את השמועות שטענה שטרם נקבע מועד למשפט חוזר. בבקשתה למשפט חוזר סלדיבר טענה כי היו עדים שלא נקראו להעיד ובנוסף טענה כי נעלמו תיקים מאז שהסתיים המשפט. בתגובה אביה של סלינה אמר כי לא אכפת לו אם סלדיבר תקבל שחרור מוקדם מכיוון שזה לא מה שיחזיר את בתו לחיים.