משתמשת:OrniLivny/בריט אוז

בריט אוז (בנורווגית: Berit Ås; נולדה ב-10 באפריל 1928) היא פוליטיקאית, אשת אקדמיה, ופמיניסטית נורווגית, שהייתה האשה הראשונה שעמדה בראש מפלגה פוליטית בנורבגיה (מפלגת השמאל הסוציאליסטי, SV, 1976–1975). אוז היא פרופסור אמריטה לפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת אוסלו, ומוכרת בעולם בזכות כתבים שפרסמה בסוף שנות ה-70 על חמש טכניקות הדיכוי (באנגלית: The five Master Suppression Techniques) שלטענתה משמשות גברים, במודע או שלא במודע, כדי להרחיק נשים מעמדת כוח.

ביוגרפיה

אוז נולדה בעיר פרגריקסטאד (בנורווגית: Fredrikstad) בדרום נורווגיה להורים מורים. אמה וסבתה היו שתיהן פעילות פוליטית, ואביה היה ממציא נלהב. היא נישאה לסוציולוג דגפין אוז (Dagfinn Ås 1927–1998), ולזוג נולדו שני ילדים. ב-1997 קיבלה את פרס רייצ'ל קרסון היוקרתי ומונתה לאביר בדרגה 1 במסדר אולב הקדוש הנורווגי.

קריירה אקדמית

בראשית דרכה האקדמית אוז חקרה נושאים הקשורים לסכנות עישון, הגנת הצרכן, בטיחות ילדים ודיור. בהמשך התמחתה בפסיכולוגיה חברתית והייתה פרופסור מן המניין באוניברסיטת אוסלו. מחקריה התמקדו בנושאים הקשורים לנשים, בין היתר, כלכלה פמיניסטית ותרבות נשים. אוז הוזמנה כפרופסור אורח לאוניברסיטאות ברחבי העולם, וקיבלה כמה תארי ד"ר לשם כבוד. בשנת 1994 פרשה מאוניברסיטת אוסלו.

קריירה פוליטית

אוז התחילה את הקריירה הפוליטית שלה ב-1967 כחברת המועצה העירונית בעיר מגוריה אסקר (בנורווגית: Asker). ב-1971 הובילה יחד עם נשים נוספות את מה שנודע לימים כ"הפיכת הנשים" הלא מפלגתית, כאשר נשים השיגו ייצוג רוב בשלוש מהמועצות המוניציפליות הגדולות בנורווגיה. בהמשך הצטרפה לפוליטיקה הארצית כחברת מפלגת הלייבור. שם לא אהבו את פעילותה נגד הקהילה הכלכלית האירופית (EEC), והיא סולקה מהמפלגה במהלך הדיונים על האיחוד האירופי ב 1972. פורשי הלייבור, בראשותה של אוז, הקימו את המפלגה הסוציאליסטית הדמוקרטית. היא כיהנה כמנהיגת המפלגה בין השנים 1975-6, והייתה לאשה הראשונה אי פעם בנורבגיה שעמדה בראש מפלגה. מפלגה זו הייתה המפלגה הראשונה בנורבגיה שחייבה ייצוג של לפחות 40% נשים בכל ועדה פוליטית. אוז כיהנה בפרלמנט הנורבגי מ-1973 עד 1977, והובילה מספר קמפיינים פוליטיים, כולל שביתה בינלאומית של נשים למען שלום, תנועת הנשים נגד חברות באיחוד האירופי ואחרות. היא הייתה בין הראשונים שקראו להערכת סיכונים רשמית של פעולות קידוח בים הצפוני. לטחא פרישתה מהפוליטיקה ייסדה ב-1980 את תנועת "נשים למען שלום" בנורווגיה

פמיניזם

פעילותה הפוליטית, כמו גם מחקריה האקדמיים, התמקדו בקידום נשים ובפעילויות פמניסטיות. אחד המחקרים הראשונים שערכה כסטודנטית צעירה, יחד עם הכלכלנית החברתית הרייט הולטר בדק מדוע 50% מהאמהות בעלות השכלה אקדמית וילדים צעירים, בחרו להישאר עקרות בית. מסקנות המחקר גילו שתפקידה של האם הפך למכשול לקריירה מקצועית לנשים. ההתנסות שלה כסטודנטית ואם לילדים קטנים הובילה אותה ליזום פתרונות שיאפשרו לאמהות להמשיך לרכוש השכלה גבוהה. לאחר הולדת ילדה הראשון, פעלה להרחבת מעונות יום עבור תינוקות של אמהות סטודנטיות, ואחרי לידת ילדה השני, יצרה תקדים כשהייתה הסטודנטית הראשונה שקיבלה אישור לצאת להפסקת הנקה במהלך בחינה בקורס הגמר של התואר השני בפסיכולוגיה. אוז הייתה שותפה להקמת האוניברסיטה הנורדית לנשים שהוקמה ב-2011 במטרה לעודד נשים לקחת חלק בחינוך ובמחקר. כיום אוניברסיטת נורדלנד - אוניברסיטת הנשים הנורדית - מהווה מקום ללימודים על ערכים פמיניסטיים, ולחיזוק מעמדן של נשים במשפחה ובחברה, כמו גם במחקר ובמדע.

חמש טכניקות הדיכוי

השילוב בין הנסיון הפוליטי של אוז לבין ההתמחות בפסיכולוגיה חברתית הוביל אותה להתבוננות מעמיקה בתקשורת הבלתי מילולית שהתקיימה בפגישות או בזירות אחרות שבהן הייתה לעתים קרובות האישה היחידה. כפסיכולוגית חברתית היא פיתחה את הידע המעשי הזה לתיאוריית "חמש טכניקות הדיכוי" (באנגלית: The five Master Suppression Techniques, 1979) שהגדירה טכניקות בהן גברים משתמשים, במודע או שלא במודע, לשלוט בנשים ולהדיר אותן ממוקדי כח. (למשל: התעלמות, הגחכה, מניעת מידע והנמכה). התיאוריה שלה, שזכתה להד בינלאומי נרחב ותורגמה לשפות רבות, טענה כי טכניקות דיכוי הן אסטרטגיות של מניפולציה חברתית שבאמצעותן אדם או קבוצה דומיננטיים שומרים על עמדתם בראש ההיררכיה. לטענתה, מכיוון שגברים הם אלה שנמצאים בעמדות כח, הנפגעות העיקריות מטכניקות הדיכוי הן נשים, אם כי טכניקות אלה עשויות לשמש גם נגד קבוצות מוחלשות אחרות. אוז ביקשה להעלות את המודעות לטכניקות הדיכוי, ולעודד נשים לזהות אותן ובכך לנטרל את השפעתן. עד היום תיאוריה זו עולה שוב ושוב בקהילות פמיניסטיות ככלי פרקטי לחיזוק מעמדן של נשים.

ב-1973 אוז שהתה למשך שבוע עם ג'ון לנון ויוקו אונו בדירתם במנהטן. היא הוזמנה להתארח בביתם כשהגיעה לעיר לכנס פמיניסטי, לאחר שלנון ביקש לפגוש אותה בעקבות קריאת אחד מנאומיה; השמועה אומרת שהיא לא ידעה מי זה ג'ון לנון.