משתמשת:Saifunny/הילוך איטי

הילוך איטי (באנגלית: Slow motion) הוא אפקט המשמש ביצירת סרטים, ומדמה מצב שבו הזמן חולף לאט מהרגיל.

בשידורים

הילוך איטי מצוי בשימוש נרחב בשידורי ספורט, וראשיתו היא בימיה המוקדמים של הטלוויזיה. דוגמה בולטת לשימוש בהילוך איטי ניתן למצוא בשידור תחרות האגרוף האירופאית בקטגוריית משקל כבד בשנת 1939, בה מקס שמלינג הביס את אדולף הויסר ב-71 שניות.

בעת הילוך חוזר, נעשה שימוש גם בהילוך איטי על מנת להציג בפירוט את הפעולה החוזרת (פוטו פיניש בתחרות אתלטיקה, הבקעת שער בכדורגל וכדומה). הילוכים אלה מתבצעים באמצעות שרתי וידאו ובקרים מיוחדים.

דאז, היו בנמצא אך מעט מערכות טלוויזיה עם קצב פריימים גבוה מאוד (300 פריימים לשנייה), ואשר נוצרו על מנת לנפק איכות גבוהה יותר להילוך איטי בשידורי טלוויזיה. קצב של 300 פרימיים לשנייה ניתן להמרה לפורמטים של 50 ו-60 פריימים לשנייה, וזאת בקלות יחסית.

שימוש מדעי

במדע וביישומים טכנולוגיים שבהם מופיעות דינמיקות מהירות מאוד, נדרש לעיתים קרובות להאט את התנועה בפקטור גדול במיוחד, למשל על מנת לבחון בפירוט פיצוץ גרעיני או קליע שמפוצץ בלון.

פיזיקה של אטו-שניות

ככלל, על מנת לצלם תהליך בקצב פריימים שיאפשר הילוך איטי, על קצת הפריימים עצמו להיות מהיר מהתדירות האופיינית של הדינמיקה הפיזיקלית. עניין זה עומד בבסיס התאורטי של פיזיקה של אטו-שניות, בה אחת המטרות היא "לצלם" ברזולוציה זמנית גבוהה תהליכים אולטרה-מהירים כגון דינמיקה אלקטרונית, שמתרחשת בסקאלת זמן של אטו-שניות. ה"צילום" במקרה זה איננו נעשה על ידי מצלמה במובנה הפשוט והמוכר אלא על ידי תהליכים פיזיקליים כגון יצירת הרמוניות גבוהות ממנה ניתן ללמוד על הדינמיקה האלקטרונית, אולם הרעיונות מאחורי יישומים תחת קורת הגג של דיסציפלינה זו, שואבות השראה מהילוך איטי.

שיטות הקלטת וידאו

בדרך כלל, מקלטים דיגיטליים מתבססים על שתי שיטות לאחסון וידאו בהילוך איטי: שיטת הזמן האמיתי והשיטה הנחותה.

שיטת הזמן האמיתי

שיטת הזמן האמיתי מתייחסת לווידאו בהילוך איטי כאל וידאו רגיל בעת קידודו. קובץ הפלט כולל את אותו קצב הפריימים כמו בפלט של חיישן התמונה. משך הווידאו בקובץ הפלט מתאים למשך הזמן שהוקלט בפועל. כמו כן, קובץ הפלט כולל רצועת שמע בדיוק כמו קבצי וידאו רגילים.

בשיטה זו עושות שימוש מצלמות גו-פרו, מצלמות סוני מסדרת RX10 או RX100, מכשירי אייפון של אפל (החל מאייפון 5), מכשירי הדגל של סוני אקספריה מאז שנת 2014, מכשירי LG מסדרה 5, וכל מכשיר דגל של סמסונג גלקסי מאז 2015 (גלקסי S6).

כל מצלמת וידאו שמסוגלת להקליט בקצב של 60 פריימים לשנייה, עושה זאת תוך שימוש בשיטת הזמן האמיתי.

היתרון בשיטה זו בא לידי ביטוי בתוכנות עריכה ופלייבק שונות מאפשרות טיפול בקבצי הווידאו המופקים בשיטה זו, כמו בקבצי וידאו רגילים. במהלך עריכת הקובץ, המהירות הנצפית היא מהירות רגילה ולא מואטת, וכך הדבר גם בתוכנות לצפייה במטא-דאטא. מסיבה זו, שיטת הזמן האמיתי היא ישימה ונוחה יותר.

השיטה הנחותה

השיטה הנחותה שומרת את קבצי הווידאו המוקלט תוך כדי ביצוע מתיחה של המידע, וללא רצועת שמע. הקצב בקובץ הפלט אינו תואם את קצב הפריימים בפלט של חיישן התמונה, אלא נמוך ממנו. משך הווידאו בקובץ הפלט, תוך כדי הצילום, איננו תואם את משך הווידאו שהוקלט בפועל, אלא קצר ממנו. ההפך מתרחש בהקלטות של מצלמה דולגת (time-lapse), שם קצב הפריימים בקובץ הפלט נמוך בהשוואה לקבצי וידאו רגילים.

משמעות הדבר היא שהווידאו מתקדם בקצב איטי בהשוואה לקצב אותו אנו חווים במציאות.

היתרון בשיטה זו הוא בעת שימוש בנגני וידאו שבהם לא ניתן לשלוט במהירות הפלייבק או במכשירים שבהם קצב הפריימים מוגבל.

אזכורים במוזיקה

• בשיר "מצלם" ששר שלום חנוך באלבומו "אור ישראלי" (2003) מופיעה השורה: "מצלם אותך, מצלם אותי, בהילוך מהיר, בהילוך איטי".
• השיר "הילוך איטי" של הלהקה נערות ריינס באלבומה השני "נשמור על החברים" (2012).