משתמש:אור אביטל א/סוגי פיוטים בשירת הקודש של משוררי ספרד

פסוקי דזמרה

רשות (לנשמת)

הפיוט 'רְשׁוּת' הוא שיר שקול שווה חרוז לרוב במשקל המתפשט, הוא נאמר לפני המחרך. דוגמה: רשות ליום ראשון של פסח, ר' יצחק אבן גיאת:

יוֹנָה מְעֻנָּה מַה תַּעַן בְּשִׂיחֶיהָ

בְּזָכְרָהּ יְמֵי חַגָּהּ שִׂמְחַת פְּסָחֶיהָ? —

צִדְקַת אֱלוֹהַּ חַי תָּשִׁיב לְטוֹחֶיהָ

וּתְיַחֲלָה לָעַד נֶצַח נְצָחֶיהָ.

חָֽפְצָה לְהוֹדוֹת לָךְ בְּמֹעַל טְפָחֶיהָ,

חֵלֶף נְסָכֶיהָ תְּמוּרַת זְבָחֶיהָ.

קָמָה בְּשָׁמְעָהּ קוֹל דוֹד עַל פְּתַחֶיהָ

פָּֽתְחָה וְיָדֶיהָ נוֹטְפוֹת רְקָחֶיהָ.

חֶשְׁבּוֹן זְמַן קִצָּהּ מִסְפָּר יְרָחֶיהָ,

רוּחָהּ וְנִשְׁמָתָהּ עוֹרְכוֹת שְׁבָחֶיהָ.

מחרך

הפיוט 'מֻחַרַּךְּ' הוא לרוב שיר אזור או מעין אזורי הנאמר לפני נשמת כל חי. דוגמה: מחרך ליום ראשון של פסח, ר' יהודה הלוי:

יָקְרוּ נִסֶּיךָ	לְאֹם בְּךָ נוֹשָׁעַת
נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ	וְנַפְשִׁי יֹדָעַת
הַאֱנוֹשׁ יַשְׂכִּילְךָ	וְהוּא בְחָכְמָה בָּעַר
אוֹ יְחַו מַהֲלָלְךָ	וּפִיו לְנֶגְדְּךָ יִפְעַר
בְּמַהֲלָלֵי שְׁבִילְךָ	מִזָקֵן וְנַעַר
נִפְלָא כִּי נִבְעַר	אָדָם מִדָּעַת
וּמִי יְסַפֵּר תְּחִלָּה	וְסוֹף לְךָ צוּר אוֹ מִי
יַעֲרֹךְ לְךָ תְּהִלָּה	צוּר רָאָה גָלְמִי
בִּמְרוֹמֵי מַעְלָה	אַף כִּי בַהֲדֹמִי
נִדְמוּ עַמִּי	מִבְּלִי הַדָּעַת
דִּמְיוֹן וּתְמוּנָה	אֵין לְךָ צוּר נַעֲלָה
אַתְּ מְקוֹר הָאֱמוּנָה	לְךָ נָאוָה תְהִלָּה
וְדַעַת וּתְבוּנָה	עִמְךָ וּגְדֻלָּה
צוּר וְאַתָּה הַמְלַ-	מֵּד אָדָם דָּעַת
הֵן לְחָלְיִי אֲרֻכָה	שְׁלַח צוּר לִי רִפְאוּת
וְחֵמָה נִתָּכָה	עַל-צָר בִּמְרִירוּת
לְהוֹצִיא אֹם נְמוּכָה	מֵעַבְדֻת לְחֵרוּת
זַמְּרוּ כִּי גֵאוּת	עָשָׂה מוּדָעַת.

רשות לקדיש

הפיוט 'רשות לקדיש' או בקיצור 'קדיש' הוא פיוט הנאמר לפני בין ישתבח ליוצר לרוב שיר אזור מעין אזורי או שיר שקול שווה חרוז. דוגמה: רשות לקדיש ליום ראשון של פסח, ר' יצחק השנירי:

הָאֵל הָעִירָה וּרְאֵה

צַר עַל עַם שָׁפָל יִגְאֶה

פּוֹרֵץ גֶּדֶר / חֶדֶר / עֵדֶר / הַנִּלְאֶה

נָע בַּמִּדְבָּר / נִשְׁבָּר / בַּבָּר / אֵין רוֹאֶה

שֵׂעִיר חוֹזֶה מַדּוּחַ

וּבְשֵׁם קָדְשָׁךְ בָּטוּחַ

אֵל חַי כַּמָּה / שָׁמָּה / לָמָּה / יַנוּחַ

גַּם יְתְעַדָּן / חֶמְדָּן / וּמְדָן / עִם שׁוּחַ

יוצר