משתמש:הדסה ארבל/טיוטה
תוכנם של הפרוטוקולים
עריכה"הפרוטוקולים של זקני ציון" הוא מסמך בן כ-100 עמודים, המתאר תוכנית פעולה גלובלית הכוללת 24 פרקים, שכל אחד מהם מכונה "פרוטוקול". כל פרוטוקול כולל סעיפים ותת-סעיפים רבים, המתארים בפירוט תוכנית מעשית שמוכנה להוצאה לפועל.
להלן דוגמאות לחלק מסעיפי התוכנית, כפי שהם מנוסחים בגרסה הרוסית של סרגיי נילוס, מתחילת המאה ה-20, ותורגמו לאנגלית בנספח בסוף ספרו של חוקר תאוריות קשר מילטון ויליאם קופר.[1]
- בפרוטוקולים נטען כי זקני ציון מתכננים ליצור ”...אי-שקט, סכסוכים, עימותים ושנאה בכל ארצות-אירופה ובארצות אחרות... באמצעות יצירת רעב, עוני ומגפות. אנו נביא את כל העמים למבוי סתום שכזה, שהמוצא היחיד שלהם יהיה כניעה מוחלטת לשלטוננו.”[2]. על פי תוכניתם, כפי שהיא מתוארת בפרוטוקולים, ”כדי להסית את תאבי-השררה להשתמש בשלטון לרעה, סכסכנו בין כל הגורמים ובין כל הכוחות... חימשנו את כל הצדדים והפכנו את השררה למטרה נשאפת. הפכנו את המדינות לזירת-מאבק של השקפות ודעות נוגדות. ...תוך זמן קצר יהיו אי-סדר ופשיטת-רגל לתופעה כלל-עולמית.”[3]
- הספר משתמש בתיאורים כגון: ”אנו הננו המקור לכל הטרור הבולעני עלי אדמות. בשירותינו פועלים אנשים מכל הדעות ומכל ההשקפות... את כולם רתמנו למטרה שלנו.”[4] בנוסף, ”מי יחשוד אי-פעם שכל העמים שהשתלטנו עליהם הובלו באף באמצעות תוכניות פוליטיות שאנו מתכננים מזה מאות בשנים ושאיש לא חשד בעצם קיומן?”[5]
- אוכלוסיית העולם מכונה בפרוטוקולים בשם "בני-הבקר", ונטען כי הם ”...מאמינים כי מאזני החוקה שלהם מכווננים היטב וכי בסופו של דבר יגיעו לאיזון. אבל הצירים – השליטים על כס שלטונם – כלואים ומוקפים בנציגיהם הבוגדניים, השקועים בתאוות-השררה העצמית שלהם. דאגנו, באופן זה, לנתק בין השליטים לבין ההמונים, והפכנו את השליטים ואת ההמונים – כל אחד בנפרד – לחסרי כל משמעות. שכן, השליט וההמונים – באין קשר ביניהם - הם משוללי-כוח מכל וכל.”[6]
- בפרוטוקולים קיימת התייחסות לערכים: ”על ידי שנחדיר באספסוף הבוחר תחושת חשיבות-עצמית, נשחית בקרבם את החשיבות של המשפחה ושל ערכה החינוכי ונסלק את האפשרות שאנשים יפתחו חשיבה עצמאית... האספסוף יורגל להקשיב רק לנו, משום שאנו נתגמל אותו על צייתנותו. בדרך זו ניצור כוח עצום ועיוור שלעולם לא יוכל לנוע בשום כיוון ללא הנחיה של סוכנינו שאותם הצבנו בראשי מדינותיהם, לשמש כמנהיגי האספסוף. האנשים ייכנעו למשטר זה משום שהם יידעו כי במנהיגים אלה תלויות פרנסתם, טובות-ההנאה שלהם, וכל יתר הסיפוקים שהם רודפים.”[7]. בנוסף, ”לנו - חיוני לחבל בכל אמונה, לעקור ממחשבתם של ההמונים את עצם הרעיון של אל אחד ואת עצם הרעיון של מציאות רוחנית, ובמקומם להציב חישובים אריתמטיים ושיקולים חומריים. וכדי שלא לתת להמונים שום זמן ושום הזדמנות למחשבה - עלינו להפנות את כל מחשבתם לכיוון התעשייה והמסחר. באופן זה תיבלענה כל המדינות במרדף אחר רווח כלכלי. בתוך מרוץ זה לא יבחין איש מיהו האויב המשותף לכולם.”[8]
- בספר מתוארת גם תוכנית כלכלית: ”בקרוב נתחיל לייסד תאגידים ענקיים ומאגרים של עושר אדיר, שבהם יהיו תלויים אפילו האוצרות הגדולים של אוכלוסיית העולם, עד כדי כך שביום שבו נכריז על ההפיכה הפוליטית שלנו – הם יירדו לטמיון יחד עם האשראי של כל מדינות העולם.”[9] בנוסף, ”בעזרת כל האמצעים הנסתרים העומדים לרשותנו ובעזרת הזהב שכולו בידינו - אנו נחולל משבר כלכלי בינלאומי שמכוחו נוציא לרחובות המוני המונים של עובדים ביום אחד - בכל רחבי-אירופה. המונים אלה ישעטו אז מיד לבזוז את אלה שבהם הם קינאו מאז ומתמיד. ב'שלנו' הם לא ייגעו לרעה משום שאנו נקבע את מועד המתקפה וננקוט כל האמצעים כדי להגן על עצמנו ועל רכושנו.”[10]
הערעור על אמיתות הפרוטוקולים (הוספת פסקה שנייה)
עריכהבמחקרים שנערכו בעשורים האחרונים נטען כי אחד האמצעים בהם זוייף המסמך כך שייראה כאילו נכתב על ידי יהודים, הוא שיבוץ ביטויים מעולם התוכן היהודי לאורך הטקסט המקורי.[11][12][13] כך, למשל, נוספה לכותרת המסמך המילה "ציון" לאחר "חכמי" או "זקני". דוגמה נוספת היא המונח "אוכלוסיית העולם", אותה מכנים הכותבים המקוריים "האספסוף" או "בני הבקר" - מונח זה הוחלף לעתים במסמך בביטוי "הגויים", כדי שייוחס ליהודים. בנוסף, הביטוי המקורי "המלך שאנחנו נכין עבור האנושות" הוחלף ב"המלך משושלת ציון"[14]; אלא שדווקא ביטוי זה מעיד על הייחוס המכוון ליהודים על ידי אחרים, משום שבהיסטוריה של העם היהודי "ציון" אינו שושלת אלא מקום (כינוי לירושלים או הר ציון), ומזייפי המסמך טעו בינו לבין שושלת דוד.
הערות שוליים
עריכה- ^ Cooper, Milton William (1991). Behold a Pale Horse. Light Technology Publications. ISBN 0-929385-22-5
- ^ Ravenscroft, Trevor (1974), The Spear Of Destiny. Corgi Books; p. 110
- ^ קופר, 1991:276
- ^ קופר, 1991:289
- ^ קופר, 1991:303
- ^ קופר, 1991:276
- ^ קופר, 1991:291
- ^ קופר, 1991:281
- ^ קופר, 1991:284
- ^ קופר, 1991:279-280
- ^ הדסה ארבל (2012), "כל בעלי 'הפרוטוקולים של זקני ציון'", ספר דיגיטלי
- ^ הדסה בן-עתו, "השקר מסרב למות, מאה שנות הפרוטוקולים של זקני ציון", כנרת זמורה-ביתן דביר, 2006
- ^ נורמן כוהן, "הכשר לרצח עם: תולדות ה"פרוטוקולים של זקני-ציון"", תרגמה מירי אליאב-פלדון, תל אביב : עם עובד, 1972
- ^ קופר, 1991:277