משתמש:הדסה דקל/נירה פרג

נירה פרג, היא אמנית וידאו ישראלית, נולדה בתל אביב-יפו בשנת 1969, ובתו של המעצב הלאומי משה פרג. בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 שהתה בניו יורק, ארצות הברית. בין השנים 2007-2005 שהתה בגרמניה. פרג היא זוכת פרס קרן גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר לשנת 2009. רבות מעבודות הוידיאו שלה מתעדות ריטואלים וטקסים, באמצעותם בוחנת פרג יחסים שבין יחיד לקהילה ובין אובייקט אמנותי, נראטיב והצופה. עבודותיה של פרג הוצגו במקומות שונים בעולם, בהם PS1 בניו יורק, ב- HDK בברלין, ב- ZKM בקרלסרוהה, כמו כן הציגה תערוכות מוזיאליות: במוזיאון ישראל, תל אביב, חיפה לאמנות, הרצליה ובמקומות רבים אחרים בארץ ובעולם.

עבודתה כאמנית

פרג, מתעניינת באופן מעמיק ועקבי במקומות מקודשים, דתיים ואף חילוניים: במחסומים פיזיים ובגבולות סמויים מן העין; ובנקודות תצפית מצטלבות. פרג בוחנת את מעמדה המורכב ורווי השניות כאמנית, שנוכחת במקום ונעדרת ממנו בו-זמנית. במהלך השנים היא המירה את שיטות עבודתה וזנחה את הצילום הסטטי והרגעי לטובת עבודות וידאו מורכבות. מיצבי הווידאו שלה מבוססים על שנים של מחקר שקדני, שעות צילום רבות ותהליך עריכה ארוך ומורכב. אמנותה מכילה יסודות של סרט תיעודי, אך בו-בזמן היא מאתגרת את הסוגה הדוקומנטרית. בעבודה כגון "סוביניר" (2005-2004), לדוגמה, יצרה פרג סרט המתעד טיול של פליט מקונגו בתל אביב-יפו, תיעוד היוצר מעבר בין מקומות זרים ושפות שונות. ב-"שבת" (2008) תיעדה פרג את סגירת השכונות הדתיות בעיר ירושלים, כביטוי לאופן שבו הם משרטטים גבול בין קודש לחול. (2)אנקורי סוקרת את מכלול עבודות הווידאו של פרג, ומציינת את עבודתה " הזכות לנקות" – ששופך אור על ריטואלים יום-יומיים סמויים מן העין, ועל פעולות של דבקות דתית המקדימות או מתרחשות במקביל לטקסים הדתיים הרשמיים שנערכים בארץ הקודש. ואכן עבודות הווידאו הללו גם בוחנות את הקשר שבין האמנית למאמינים, בין עבודתם לעבודתה ובין קיום האמונה לקיום האמנות. גם האמונה וגם האמנות מתמקדות בניסיון למצוא משמעות ולברוא עולם. הן המאמינים הן האמנית מבקשים לתת ביטוי מוחשי למושג, לרעיון או לאמונה בלתי נראים או לחלופין- לחלץ לשחרר את הרוחני, המופשט או הבלתי מוחשי מכבליו הגשמיים, הצורניים, החושניים. (3)גרויס בשיחה עם פרג מתאר את העבודות "שבת 2008" ו"שמור בחיים", כמתייחסות לסוג של זמן טרנס היסטורי חוזר ונשנה: זמן שאינו זמן האירוע, זמן שאינו זמן היסטורי של שינוי, של קדמה, של התחדשות: לא זמן אבוד, לא תקווה לעתיד, ואף לא חווית ההווה כייחודי וכחד פעמי- כל אותם רעיונות מודרניים המוכרים מהיידגר ועד באדיו (Badiou ) והפילוסופיה בת זמננו. בעבודות האלה מוצגים אנשים, שלמעשה מגנים על מרחב האי אירוע- על השבת- מרחב כזמן של אי- אירוע, זמן שבו אלוהים חדל ממלאכתו, זמן שבו הוא נח. הווידאו מתאר דפוס של חזרה של מעשה, מכוח המבנה הפורמלי של המדיום עצמו, חוזרת על אותו הדבר עצמו, חוזרת על החזרתיות. ייצור חזרתי של אותו אנטי-עמל. בשנת 2015 הציגה בבית טיכו תערוכה בשם "הזכות לנקות" הכוללת ארבע עבודות וידאו המתעדות עבודות ניקיון בכנסיית הקבר בירושלים.[1]

מבחר עבודות

הזכות לנקות 2015 מיצב וידאו באיכות HD , הכולל 4 עובודות ווידאו ואובייקט אחד:

גבול 40:12 שניות, שטח, 8:01 דק', פרנסיס, 2006/2015 10:14 דק', קלייר, 16:02 דק': 16

שנים לאחר שצילמה נירה פרג את כנסיית הקבר בירושלים את עבודתה "מרחפת" שבה אל האתר הנוצרי. ואולם הפעם היא חצתה את המפתן ונכנסה אל תוך נבכי המבנה. כמעט חמש שנים היא חזרה פעם אחר פעם אל הכנסייה ושהתה בה ימים ולילות, מפתחת שגרה אמנותית, מעין ריטואל של התבוננות במאמינים: עולי-רגל, תיירים, אנשי כמורה ואנשי ניקיון. התוצאה היא מיצב וידאו רב-ערוצי, שכותרתו " הזכות לנקות" (2015), הוצג בו זמנית במוזיאון רוז לאמנות שבאוניברסיטת ברנדייס שליד בוסטון ובבית טיכו המסונף למוזיאון ישראל, ירושלים. המיצב מצטרף לשורה של עבודות וידאו מרשימות שיצרה פרג מ 2008 ואילך, ובמוקדן מחקר מעמיק שחושף היבטים נסתרים של ההיסטוריות והליטורגיות הדתיות של הארץ, במרחבים המקודשים ליהודים, נוצרים ומוסלמים.

"הזכות לנקות" מתמקדת כאמור בכנסיית הקבר הקדוש בירושלם, אשר בה, לפי האמונה הנוצרית, שוכן קברו של אדם הראשון, ושם מקום צליבתו, קבורתו ותחייתו של ישו. האתר מתנהל על פי "סטטוס קוו"- הסכם מורכב שנוסח עוד במאה ה-19 ולפיו נחלק האתר בין כמה כיתות נוצריות. כל כיתה שומרת בקנאות על גבולות הטריטוריה שהוקצתה לה במסגרת המשמורת המשותפת שהן חולקות באי- רצון. בלבו של המיצב מוצגות ארבע הקרנות וידאו בחלל דחוס, המאזכר את הצפיפות ואת תחושת המבוך שמאפיינות את האתר המקורי. בווידאו הראשון, "גבול", הנזירה המופקרת על ניקיון האזורים שברשות הכנסייה האורתודוקסית מצביעה בעדינות או מוראה שכף היד על קווי- המתאר הסמויים, שמגדירים את גבולות הטריטוריות של הפלגים השונים החולקים את הכנסיה. העבודה מעוצבת כאובייקט ואופן הצילום מזכיר את יצירותיו הגאומטריות המופשטות של האמן הרוסי קזימיר מלוויץ'. בווידאו שכותרתו "שטח" המצלמה מתמקדת באבן במשיחה, שעליה, לפי האמונה הנוצרית, הונחה גופתו של ישו והוכנה לקבורה. בהקרנה גדולת ממדים, פרג חושפת את הטקסים הפרטיים והישיים של מאמינים אלמוניים המבקשים ללכוד את רוח-הקודש שבה הם מאמינים באמצעות גופם וחפצי חולין, על מנת להכניס את הנשגב אל הווייתם היום-יומית. הווידאו הסמוך, "קלייר" עוקב אחר פעולות הניקיון הליליות של אותה נזירה ששרטטה את גבולותיה הסמויים של הכנסייה בווידאו "גבול". הנזירה מנקה אזורים מוגדרים באתר, בתחום שבו יש לה "הזכות" (דהיינו, הרשות אך גם הכבוד) לנקות, ובהם את אבן המשיחה. טקס הניקיון מתרחש כמיזוג בין קודש לחול, כהצטלבות בין הסרה פיזית של הלכלוך הגשמי שהותיר אחריו ציבור המאמינים ובין ריטואל אמוני של טיהור רוחני. הווידאו האחרון, "פרנסיס" מוקרן על צג שניצב על בסיס מרובע דומה לקוביה המופיע גם בסרט עצמו. בווידאו זה פרג עוקבת אחרי אמן-רחוב חסר בית, שמופיע כ"פסל חי" על גדות נהר התמזה בלונדון. יחסיו המיוחדים עם היונים שהוא מאכיל ומרפא והן מלוות אותו וניצבות על גופו בכל אשר ילך, קיומו הסגפני, דמותו המונומנטלי כפסל – כל אלה קושרים את דמותו עם הקדושה המיתית של פרנציסקוס מאסיזי. הפסל כחלק מהמיצב: "אובייקט" הוא מבנה גאומטרי המונח על בסיס שחור גבוה, ומוצב באולם המקושת שלפני אולם תצוגת הווידאו. "אובייקט" עוצב כדגם של קיר דיקט מאולתר, עשוי טלאי סיבית, שחוסם זמנית אתר בנייה בתוך כנסיית הקבר. חפץ רעוע זה, שחזותו הגאומטרית מאזכרת עבודה ידועה של מלביץ', מגלם את השילוב המוזר של חומרים יום-יומיים עם שאיפות רוחניות נשגבות, המאפיין את האתר והמרתק בקסמו את האמנית.

המתופף (le Batteur) 2013 , 5:10 )דק'

" המתופף" המאזכר את ציורו של אדואר מאנה מ1866 "החלילן" (Le Fifre) מתעד נער צעיר, חבר בתזמורת הצופים של בית לחם, ותיפופו מלווה את המבקרים הנכנסים לתערוכה. בווידאו שהיה במקורו חלק מן המיצב "מעבר מנדטורי" (2013) ליוו קולות התיפוף עולי-רגל נוצרים לאתר הטבילה 'קצר אל יהוד' ("מצודת היהודים") שעל שפת נהר הירדן, במפגש הגבולות בין ישראל לירדן. המתופף שניצב על רקע גדר תיל, מחייך ומתעלם ממיקומו לפני שדה מוקשים, היה חלק מן הריטואל הנוצרי. פרג השתמשה במיצב זה בכמה נקודות מבט ובכמה נרטיבים כדי לשחזר חוויה שמנקזת לתוכה אמונות שונות, קודש וחול. המתןפף המבודד במוזיאון רוז סולל את הדרך למפגש עם חלל אחר, שגם בו שולטים גבולות מטושטשים, פרדוקסים, מורכבויות ופולחנים דתיים.

שבת 2008 7:27 דק'

פרג מתייחסת במכוון לתקדימים מתולדות האמנות ולעבודותיה הקודמות: השסעים שבקרב הפלגים הנוצריים המופקדים על משמורת כנסיית הקבר מקבילים לגבולות שמפרידים בין השכונות היהודיות של ירושלים, שהוצגו בווידאו האייקוני, "שבת2008" , מאיר את הריטואלים השבועיים שמקיימים בדבקות ילדים ובחורים חרדיים כל יום שישי לקראת שקיעת החמה. הם מושכים וגוררים בכוח את מחסומי המתכת המשטרתיים, שמאוחסנים במהלך השבוע ליד פחי האשפה ובקרנות הרחוב, ומציבים אותם לרוחב הכביש ברעש חריקות צורם על מנת לחסום כניסת כלי-הרכב לשכונות החרדיות. עבודת הווידאו ממחישה בצליל ובמראה את הקמת הסייגים והגבולות, שתוחמים ומבודדים את הקהילות היהודיות האורתודוקסיות. העבודה גם מציגה גבולות של זמן (באמצעות הצבעה על השעון ושינוי האור עם השקיעה), גבולות שמבדילים בין ימי השבוע לשבת, בין חול לקודש.

לימודים

1989-1993 בוגרת האקדמיה לאמנות ולמדע, מכון קופר, ניו יורק

1998-2000 לימודים מתקדמים, המחלקה לאמנות פלסטית, בצלאל, ירושלים

הוראה

הפקולטה לאמנות, אוניברסיטת חיפה, חיפה שנקר, בית ספר גבוה להנדסה ולעיצוב, רמת גן

בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים 2006 וידאו, המרכז לאמנות ומדיה (ZKM), קרלסרוה, גרמניה

פרסים

2000 תוכנית שהות, המרכז לאמנות עכשווית, תל-אביב

2003 מלגת שהייה, קריית האומנים הבינלאומית - "הסיטה", פריז, צרפת

2006 פרס עידוד היצירה, משרד המדע התרבות והספורט 2009 מלגת שהייה, מנזר רשולה, פריז, צרפת

2010 קרן נתן גוטסדינר, הפרס לאמנות ישראלית, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל-אביב

2012 פרס שרת התרבות והספורט, משרד התרבות והספורט

2016 פרס אמנות הווידיאו לאמן וידאו בכיר, משרד התרבות והספור

תערוכות יחיד:

Roundabout - 2007 גלריה ברוורמן, תל-אביב

2007 - 67 קידות, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הרצליה

2013 - כל זה יכול היה להיבנות במקום אחר, המרכז לאמנות עכשווית, תל-אביב

2013 - הכל נשאר בבית, בית האמנים עש יוסף זריצקי, תל-אביב

2013 - 67 קידות, המשכן לאמנות עש חיים אתר, קיבוץ עין חרוד

2013 - תערוכת יחיד, הטריאנלה של איצ'י (Aaichi), איצ'י, יפן

2015 - 2016 - הזכות לנקות, מוזיאון ישראל, ירושלים

2015 - ישמעאל ישמעאל, גלריה ברוורמן, תל-אביב

2016 – אברהם אברהם ושרה שרה , בית התפוצות ע"ש נחום גולדמן תל אביב

הקרנות ותערוכות קבוצתיות

1998 - גלרית הסדנה לאמנות, יבנה

2001 - 20 עבודות וידיאו, גלריה בצלאל, תל-אביב

2005 - הלכות שכנים פרק ג, המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, חולון

2005 – "חלום וטראומה" בית תרבויות העולם, ברלין, גרמניה

2005 – "" Day labor המוזיאון לאמנות מודרנית MOMA - "שחר של אמנות ישראלית"

2005 - גלריה טוקיו, יפן

2006 – VAIA 2006" " , מבחר וידיאו-ארט, אלקוי, ספרד

2006 – " אמנות הארץ 5, הווה עכשיו", תחנת הכוח רדינג, תל-אביב

2007- "הזוכים2006 : פרסי משרד המדע, התרבות והספורט לאמנות ועיצוב", מוזיאון פתח תקוה לאמנות.

2007- "שיעורי ריקוד", מרכז PROGR, ברן, שוויץ 2007 – " וידאו מרינה", וידאו ארט על הים בבת ים, טיילת בת ים

2007 – " לחם ושעשועים", אמנות הארץ 6, נמל יפו

2008 – " זמן אמת - אמנות בישראל 1998 – 2008", מוזיאון ישראל, ירושלים

2008 – VideoZone 4: הביאנלה הבינלאומית הרביעית לווידיאו ארט, המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב

2009 - קרן נתן גוטסדינר הפרס לאמנות ישראלית, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל-אביב

2009- "לילה לבן", פריז 2009- "Re Construction" פסטיבל הסרטים הבינלאומי, ירושלים

2010 – " השקט שלפני הסערה", מרכז לאמנויות ווינזבוד, מוסקווה, רוסיה

2010 – "ביאנלה לסרטי אמנות", kw מכון לאמנות עכשווית, ברלין

2010 – "לסגור מרפסת", זומר, גלריה לאמנות עכשוית, תל-אביב

2011- Peka,"Aesthetikos" - המרכז לאמנות, מדע וטכנולוגיה, הטכניון, חיפה מד מדיה - בלחץ ישראלי מתון

2012 – " Ambiguous Being", קו 16 - גלריה קהילתית לאמנות עכשווית, נוה אליעזר, תל-אביב

2012 – " נושאת מטוסים", הביתן הישראלי, הביאנלה הבינלאומית לארכיטקטורה, ונציה, איטליה

2013 – " תערוכת פרסי משרד התרבות והספורט לאמנות ועיצוב 2012", מוזיאון אשדוד לאמנות, מרכז מונארט, אשדוד

2013 – " צילום ווידאו עכשווי מישראל", מוזיאון האמנות עש נויברגר, קמפוס פרצ'ס של אוניברסיטת ניו יורק סטייט, ניו יורק, ארצות הברית

2014 – " קופסה שחורה", פסטיבל הצילום הבינלאומי, ראשון לציון

2014 – "אי שקט: חדש באמנות עכשווית", מוזיאון ישראל, ירושלים

2015 - מוזיאון תל אביב לאמנות מבקר בברלין, מרטין-גרופיוס-באו, ברלין, גרמניה

2016 – "חוזר ושב" המרכז העירוני לאמנות (NIMAC), ניקוסיה, קפריסין

2017 – "יריד ספרי אמן", ארטפורט, תל-אביב

2017 – "ארוג ופרום: עבודות וידאו חדשות באוסף המוזיאון", מוזיאון תל אביב לאמנות - ביתן הלנה רובינשטיין, תל-אביב

2018 – "Tap and Touch", גלריה ברוורמן, תל-אביב קישורים חיצוניים אתר האמנית דוד שפרבר בארטפורטל

הערות שוליים

1. רעות ברנע, לנקות את הקדושה, באתר כלכליסט, 9 בספטמבר 2015.

2. גנית אנקורי, שסעים וטקסים מתוך קטלוג "הזכות לנקות" מוזיאון ישראל, ירושלים, מוזיאון רוז, אוניברסיטת ברנדייס. 2016

3. בוריס גרויס, בשיחה עם נירה בפרג, פעימת החזרה מתוך קטלוג "שמור בחיים", תל אביב, מוזיאון תל אביב 2011.