משתמש:יסמין/גיוס בני מיעוטים

גיוס בני מיעוטים למערכת הביטחון הישראלית החל עוד לפני קום מדינת ישראל, כאשר חיילים דרוזים, צ'רקסים ובדואים התגייסו כמתנדבי יחידת המיעוטים ולחמו לצד ההגנה במלחמת העצמאות.

היסטוריה

גיוס נשים

גיוס נשים מקרב בני המיעוטים הוא נדיר מאוד. בשתי העדות בהן חל גיוס חובה, העדה הדרוזית והעדה הצ'רקסית, גיוס זה חל על גברים בלבד ונשים משתי עדות אלו אינן מחוייבות, ואף אינן מורשות, להתגייס. בעדה הצ'רקסית אין מנועות בנות העדה מהלהתגייס אך צעד שכזה אינו מקובל ולכן בנות העדה אינן מתגייסות. בעדה הדרוזית, זה חשיבות רבה לצניעות ו"כבוד האישה" גיוס נשים אינו מתקבל בעין יפה וראשי העדה והממסד הדתי מתנגדים לכך בכל תוקף. אם זאת, ישנן נשים דרוזיות העוסקות בהוראה בבתי הסוהר וכן ישנה שוטרת דרוזית אחת אשר מינוייה עורר סערה בעדה.

בעדה הבדואית, אין מניעה מנשים להתגייס אך האוכלוסייה הדתית בעדה זו מתנגדת לגיוס נשים מטעמיים דתיים ורואה בכך הפרה של דת האסלאם. אף על כך, נשים בדואיות מתגייסות לכוחות הביטחון. מרביתן, משרתות בשירות בתי הסוהר ובמשטרה. גיוס נשים לצבא ההגנה לישראל אינו עניין שבשגרה והנשים המעטות שהתגייסו לצה"ל שירתו כפקידות. הבדואית הראשונה אשר התגייסה לתפקיד לוחמת הייתה אמירה אל-הייב. אל-הייב, ילידת הכפר טובא שבגליל העליון התגייסה למשמר הגבול, גיוסה עורר מחאה בקרב תומכי התנועה האסלאמית אך גם פתח דלת עבור נשים בדואיות נוספות אשר התגייסו אחריה. הנשים הבדואיות אשר מתגייסות לשירות צבאי מגיעות, בדרך כלל, ממשפחות של לוחמים ולפעמים הן אף משרתות עם בני משפחותיהן ביחידת הגששים או בגדוד הסיור המדברי המורכב מלוחמים בדואים.