משתמש:נהם/דבורה מילר

דבורה מילר היא בימאית, שחקנית, מורה למשחק ומדריכת פסיכודרמה ישראלית.

דבורה מילר נולדה ברוסיה הלבנה ועלתה, בהיותה בת שמונה, עם משפחתה לישראל. אחותה הגדולה, שרה, היתה שחקנית תיאטרון ברוסיה, ומגיל קטן גילתה דבורה אף היא חיבה ועניין להצגות ומחזות תיאטרון.

בשנות השבעים פתחה מילר את מרכז הדרמה העירוני ב"צוותא" של ראשון לציון, שפעל בשיתוף עם העירייה. במרכז הדרמה השתתפו קבוצות תיאטרון שמנו כשלוש מאות תלמידים בשנה בהם קבוצות ילדים, נוער ומבוגרים תחת הנחייתם של 12 בימאים נוספים, בניהם דוד ברגמן, משה דואק, עודד גולדברגר ועוד, כולם תחת הנהלתה של מילר. הקבוצה פעלה במשך שמונה עשרה שנה. לימים עברה הקבוצה לפעילות במרכז ביכורי העיתים ובצוותא תל אביב. במהלך שנות הפעילות ביימה דבורה הצגות רבות בהשתתפות תלמידי הקבוצה ובניהם "איש חסיד היה" בהשתתפות ילדים בני תשע עד שש עשרה, "יומנה של ימימה" שנכתב במיוחד בשביל דבורה על ידי חגית רכבי, "העולם בו אנו חיים", "החמור, העז וכל השאר" ועוד. מילר אירגנה פסטיבל תיאטרון ארצי בראשון לציון לחגיגות מאה שנה לעיר, ובו הוצגו במשך שבוע בין שש לשמונה הצגות ביום. אחת ההצגות שבלטו בפסטיבל היתה "כיפה אדומה" באופן יחודי של שש גרסאות של עדות שונות: כיפה אדומה עיראקית, רוסיה, פולניה, תימניה, מרוקאית ואמריקאית. את הכיפות האדומות שיחקו שחקנים בנים. לאור ההצלחה ותגובות הקהל הנלהבות רצה ההצגה בבסיסים של צה"ל מול קהל חיילים. ההצגה גם שימשה כתסכית רדיו.

כשניהלה קבוצת נוער במרכז ביכורי העיתים, ביימה מילר את ההצגה "רשומון". באחת החזרות, אחד ממנהלי פסטיבל עכו שנכח באולם התרשם מהבימוי היחודי שכלל עבודה פיזית של שחקנים "כפילים" הלבושים ומאופרים באופן זהה ומסונכרנים זה עם זה בעבודת המשחק שלהם, ושלושה ימים לפני קיום הפסטיבל הזמין את הקבוצה להשתתף בו בתור "הצגה אורחת". הקבוצה הוזמנה במקור להופיע פעם אחת בודדה, אך תגובות הקהל המשולהב גרמו למנהלי הפסטיבל להחליט לתת להצגה לרוץ עוד שש פעמים נוספות. בכל אחת מההצגות התמלא הקהל עד אפס מקום.

מילר ביימה במהלך הנחייתה את קבוצת "תאטרון ראשון בצוותא 2" בתל אביב עוד הצגות רבות כמו "אנדורה", "אמא לא מרשה", "השיעור", "העלמה והמוות" ועוד שהשתתפו בפסטיבלים לתיאטרון כגון "כל העולם במה" בצוותא, "סתיו תיאטרוני" בסוזן דלל ופסטיבל עכו.

דבורה מילר היתה שליחה מטעם הסוכנות היהודית בונצואלה במשך ארבע שנים, שם לימדה ספרות ותיאטרון בבית ספר יהודי ובזמן זה סיימה השתלמויות בבית ספר למשחק בעיר קראקס.

בתור שחקנית השתתפה בהצגות בהבימה כמו "ירמה", "מראה מעל הגשר", ו"בית ברנרדה אלבה" לצד גילה אלמגור ועוד.

במשך שלוש שנים לימדה בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. לימדה בבית הספר התיכון לאמנויות "תלמה ילין", והנחתה גננות לדרמה יצירתית של הגיל הרך באלון מורה. לימדה במשך שנתיים דרמה וטיפלה בפסיכודרמה באסירים בכלא רמלה ובנווה תרצה בהתנדבות.

בשנת 2009 קיבלה דבורה מילר פרס מפעל חיים מטעם צוותא, במהלך הפסטיבל "כל העולם במה" על עשייה תיאטרונית וחינוך של דורות של ילדים ונוער לתיאטרון ולתרבות.