משתמש:סמירה1971/זינב פואז
זיינב פואז (זינב בנת עלי אל-עאמלי פואז; בערבית: زينب فواز) הייתה סופרת, משוררת, עיתונאית והיסטוריונית, מצרית ממוצא לבנוני שיעי. התחילה את כתיבתה בשלהי המאה ה-19. בכתיבתה הביעה פואז עמדות פמיניסטיות. היא קראה לשחרור האישה, הזכות שלה לצאת לעבודה, שיווין זכויות והזדמנויות בין גברים ונשים למרות השוני הביולוגי.
קורות חיים עריכה
זיינב פואז נולדה בכפר תבנין –הר עאמל, דרום לבנון, בת למשפחה מהמעמד הבינוני הנמוך. הוריה לא ידעו קרוא וכתוב להחליט לשלוח אותה לעבוד ולגור אצל משפחת ה-וואלי (המושל). לפי גרסה אחרת הוואלי עלי ביק אל אסעד, בחר בה להיות החברה והידידה של בתו זיינב, בשל היותן באותו גיל ומאחר והן למדו באותו בית ספר יסודי בכפר (אלקלעה), וגם מכיוון שאין בנות בגילה שגרות בארמון.
תקופה זו בבית הואלי תרמה רבות להרחבת השכלתה והכשרתה האינטלקטואלית. היא התקרבה לאשתו של עלי פאטמה ח'ליל, שהייתה מלומדת. זאת למדה את זינב יסודות הקריאה והכתיבה בשפה הערבית, וגם למדה אותה הקוראן. כמו כן בביתו של עלי ביק הייתה ספריה גדולה של המדען באיראני "קאשאני". שהכילה כתבי עת נדירים, וספרים בעלי ערך ספרותי גבוה. פואז מצאה עניין רב בספרים אלו שעודד ואותה להמשיך לקרוא אפילו לקחה חלק מהספרים לביתה בתבנין לאחר עזיבת "קאשאני" את הכפר. לקראת סוף בגרותה חזרה לגור בבית משפחתה, בתקופה זו התחתנה עם איש שהיה מקורב למשפחת הוואלי, שהשכלתו הייתה פחותה בהרבה משלה. הם חיו ביחד תקופה קצרה והתגרשו עקב השוני התרבותי, החברתי והמנטלי ביניהם. השייח'עארף אחמד אלזין, בעל כתב עת (אלערפאן), התייחס לנישואים הראשוניים שלה- שזה לא הכישלון שלה, זה הכישלון של החברה, איך בחורה כמוה חכמה, נבונה, פקחית, ומלומדת תחייה עם בן זוג אנאלפביתי.
בערך בשנת 1870 היגרה לאלכסנדריה במצריים עם משפחתה. זאת בעקבות המלחמה בין תושבי הר עאמל לבין תושבי תבנין. הגירתה למצרים העניקה לה אפשרויות נוספות להמשיך בדרכה ללמוד ולהתפתח מה שלא נמצאו בלבנון. כמו כן המעבר למצרים אפשר לה גם להכיר סופרים, עיתונאים, ומשוררים מצריים ומכל בלאד אל שאם. חלקם התוודעו אליה דרך הפרסומים שלה בעיתונות המצרית. על רקע פעילותה הספרותית ופרסומיה בעיתונים החלה ההכרות וההתכתבות שלה עם הסופר הסורי אדיב נזמי. התכתבות זו הובילה לנישואים לאחר שהיא חתמה על חוזה הנישואים במצרים ונסעה לסוריה לכפר ( שייח' סעד- בחוראן) איפה שגר בעלה. תקופת הנישואים שלהם נמשכה כשלוש שנים כשבסופם הם התגרשו. במהלך שהותה בחוראן הכירה קצין צבא מצרי, התחתנה אתו וחזרה אתו למצריים.
משלושת הנישואים שלה לא היו לה ילדים. בסוף ימיה חלתה במחלת עצבים ולא התאפשר לה לסיים כתיבת שני הספרים שלה שלא הודפסו, והלכה לעולמה ב 27.01.1914.
עבודתה הספרותית עריכה
במקביל לבת תקופתה עאישה אל-תימוריה, פואז הייתה אחת הנשים הערביות הראשונות שכתבו ופרסמו את יצרותיהן. פעילותה הספרותית והעיתונאית נחשבה להישג נשי גדול. ניצלה את מעמדה והכתיבה שלה כדי להביע את דעתה לקרוא לשחרור האישה, היא הצביעה על הצורך לתת לנשים זכויות בסיסיות, וקראה בדחיפות לחקיקת חוקים שיסדרו את חיי האישה המדיניים, הפוליטיים, והחברתיים ובמיוחד הזכות ללמוד ולעבוד.
פואז החלה את דרכה הספרותית בפרסום מאמרים בכתבי עת שיצאו במצרים. יש לציין שבהתחלה כתבה בשם בדוי (דוראת אלשארק ואמרא'א מצריה). בשנת 1890, זיינב פואז פרסמה את מאמרה הראשון בכתב עת "אלמואייד" אשר קרא למתן זכויות לנשים. כך גם המאמרים שכתבה בהמשך התייחסו לסוגיות הפוליטיות, המדיניות, והחברתיות שקשורות בנשים ערביות(2).
בנוסף לפרסום מאמרים כתבה פואז גם רומנים, סיפורים, שירה ומחזה, היא נחשבה לאישה הערבייה הראשונה שכתבה מחזה. זאת בנוסף לתרגומים מאנגלית וצרפתית לשפה ערבית(3). היא כתבה בסגנון ספרותי מסורתי שהיה מיוחס לגברים, כניסיון לבסס את המושג פמיניזם בהיבט הנשי ערבי שלו(4).
חלק מיצירותיה של זיינב פואז לא הודפסו וחלק הודפסו ופורסמו בכתבי עת ועיתונים מצריים כמו עיתון (אל-מואיד, אל-ניל, אל-אהלי ואל-פתא) ועוד.
עבודותיה הבולטות עריכה
נשים וגברים מכל השכבות החברתיות קראו את יצירותיה של זינב פואז במצריים ובלאד אל- שאם. שלושת היצירות הפופולריות ביותר שקבלו התייחסות של המבקרים בזמנה וגם אחר כך:
- הפנינים המפוזרים בשכבות של עקרות הבית – "אלדור אלמנת'ור פי טבקאת רבאת אלח'דור"- 1893. מילון ביוגרפי של 456 נשים שחיו מלפני האסלאם ואחריו, מזרחיות ומערביות, נשים שאיישו ומילאו תפקידים חשובים והיה להן השפעה חיובית על מעמד האישה. היא התחילה בכתיבת הספר בתאריך 7.10.1891 ופורסם בשנת 1893. הסתמכה על כ- 40 ספרים בכתיבתו בנוסף למה שפורסם בכתבי העת ובעיתונים. באותה שנה השתתפה בתצוגת ספרים בקולומביה.. היא נחשבה לאישה הערבייה השנייה שכתבה ביוגרפיה של אנשים, הראשונה הייתה (מרים נופל)
- טיב ההשלכות והעדינה היפה - "חסן אלעואקב או ג'אדא אלזהראא"-1893 הרומן הראשון שנכתב בשפה הערבית. הרומן מתעד תקופה היסטורית חשובה באזור הר עאמל ומתייחס לקונפליקט הפוליטי בין תושבי תבנין לבין תושבי (בינת ג'ביל).ד"ר בות'ינה שעבאן, מצהירה בספרה " מאה שנים על הרומנים הנשיים הערביים " 1999 שזהו הרומן הראשון שנכתב בשפה הערבית שנכתב בשנת 1885 ופורסם בשנת 1892 ז"א 25 שנה לפני פרסום הרומן " זינב" מאת חוסן הייכל.
- מכתבים "זינביים"– "רסאא'ל זינביאה"–קובץ מאמרים שפורסמו בעיתונות. רסאאיל זינביאה- קובץ מאמרים שפורסמו ב-17 כתב עת ועיתון בין השנים 1890 עד 1899, דבר זה מעיד שזינב פואז התעסקה בשחרור האישה לפני קאסם אמין שכתב הספר שחרור האישה (תחריר אלמראה),בשנת 1899.
- המלך קורוש – "אלמלכ קורוש"-1905 רומן היסטורי.
- חשיפת הכפתורים על מה שמחביא השטן – "כשף אל-אזראר ען מחבאת אלזאר", קובץ שירים שלא הודפס. האהבה והאמונים – "אלהוא ואלפאא"- 1893 מחזה.
- תפיסות השלמות בהסברי הגברים - "מדארכ אלכמאל פי תראגם אלרגאל"– ביוגרפיה של גברים, לא הודפס.
- הכתר התכשיט במעשים הטובים של המלך הטוב – "אלגאוהר אלידיד פי מאאת'ר אלמלכ אלחמיד"– שיר, לא הודפס.
כל היצירות של זינב פואז הודפסו במצריים. יצירותיה הודפסו מלפני כמאה שנה. חלקן הלכו לאיבוד ולא נמצאים אפילו בספריות הגדולות בעולם הערבי. ביוזמתו של יו"ר המועצה התרבותית הלבנונית (אלמגליס אלת'אקאפיא לובנאני), הסופר חביב סאדק, והסופרת פוזיאה פואז, הודפס בחזרה הרומן חוסן אלעואקב והמחזה (אלהווא ואלופאא), בשנת 1984, לאחר שגילו שחלק ניכר מהחוקרים והסופרים הסורים שמעו בשם של זינב פואז אך לא מכירים את יצירותיה.
הוגים ואינטלקטואלים שונים בני זמנינו מסבירים כי התעלמות מזינב פואז יצירותיה, תרומתה לחברה וקריאתה לקידום מעמד האישה, נובעת מכך שמוצאה ממשפחה משפחה ענייה, . זאת לעומת ההכרה ב עאישה אלתיימוריא וורדאה אליאזיגי, שהיו מהמעמד הגבוה וזכו להתייחסות חיובית והערכה גדולה יחסית .
סופרים ידועים באותה תקופה העריכו את זינב פואז כמו:(אל-שיח' אחמד עארף אלזין),בעל כתב עת ( אל-עירפאן), כתב בכרך 6 שנת 1923- שאין אדם שלא שמע בשם שלה במצריים, סוריה וכל מדינות ערב. היא כתבה והתייחסה לנושאים שהיו מעניינים את הקוראים.
יש לציין שהוא מתח ביקורת עליה בזה שהיא קראה לשחרור האישה בכל התחומים ופריצת כל הגבולות וגם להשתתף בכל הפעילויות החברתיות.
בספרה (רסאאיל זינאביאה), ענתה לו בטענה שהוא טעה במחשבותיו שהאישה אינה יכולה לתפקד כמו גבר בכל התחומים מאחר שנשים מערביות הוכיחו שהאישה יכולה לתפקד כמו גבר אפילו יותר טוב, ה (חיג'אב),לא מונע אותנו מלתפקד בכל התחומים.
הסופר והפילוסוף חסן חוסני, עורך עיתון (אל ניל), העריך את הרומן הראשון שלה ואמר שזהו רומן מפורסם, בעל ערך ספרותי גבוה ונכתב ברמה גבוה.
המשורר (עבד אל לאפריג),כתב שיר שבח ליצירה והזכיר את הערך הספרותי של הרומן וזה התפרסם בכל מדינות ערב.
השיח מחמד עבדו (אל-שיח' מוחמד עבדו),המליץ לקרוא את היצירות שלה מאחר שזה נוגע לכל אחד מאתנו, כותבת על איך אפשר לקדם את החברה שלנו.
אישהא לתאים וריאה, כתבה שיר שבח העריכה את היצירה ( אלדור אלמנת'ורפי טבקאתרבאת אל ח'דור.
סופרים בני זמנינו גם כתבו על זינב פואז, פאוזיה פואז-סופרת, משוררת וחוקרת לבנונית כתבה שהשם של זינב פואז נזכר על ידי היסטוריונים וסופרים גדולים בעולם הערבי. הם מסתמכים על הספרים שלה כמקורות בכתיבה שלהם., ד"ר בות'אינה שעבאן- בעלת תואר שלישי, שפה וספרות אנגלית כתבה, מה שמייחד זינב פואז, שדרך החשיבה שלה המתמקדת בשחרור האישה קדמה אפילו למחשבתן של נשים מערביות בנושא. בנוסף להיותה הערבייה הראשונה שראתה במאבק נגד דיכוי נשים הוא מאבק עולמי ולא רק ערבי., אמייל נסר אללא סופרת לבנונית אמרה, מה שמאפיין זינב פואז שהיא קבעה לעצמה חזון, דרך חשיבה והגיעה לאן שהיא רצתה בזכות עצמה ולבדה. העוני שהיא חוותה בילדותה לא השפיע עליה.
קשרים אינטלקטואליים וספרותיים עריכה
זיינב פואז הייתה מבין הדמויות הבולטות של תקופת התחייה הערבית ( אלנהדה אלערביה אלחדית'ה),. ואף תרמה לבניית יסודות אלנהדה אלפקריה, עם שאר האינטלקטואלים והסופרים שחיו בתקופתה כמו:בוטרוס אלבוסתאני, פארס אלשידיק, גמאל אלדין אל-אפג'אני, מוחמד עבדו, קאסם אמין, מוסטפא כאמל, עאישה אלתיימוריה, לביבה האשם, עפיפה קרם, ג'אדא עמשית ומאי זיאדה, ועוד .
מימי ילדותה עד לבגרותה זכתה זיינב פואז לחיות בביתו של עלי אל אסעד ולהיות שותפה פסיבית בוויכוחים, הדיונים וחילוקי דעות שהתרחשו בסלון הספרותי של עלי אל אסעד אשר הגיעו אליו אינטלקטואלים מכל אזור הר עאמל ו בלאד אל שאם.
אחרי שהיגרה עם משפחתה למצריים, הזדמן לה להכיר את הסופר (חסן טובראני), בעל כתב העת אל-ניל. ממנו למדה את יסודות הדקדוק והתחביר. כמו כן גם הכרותה עם השיח' (מוחמד שיבלי שהוא סופר ידוע המפורסם בהפצת השפה הערבית והספרות שלה, ומוחיי אלדין אלנבהאני שהיה אחת מבין סוגי האנשים שהשפיעו בצורה גדולה מאוד על השפה הערבית ואשר לימד את זינב פואז את הדקדוק והחיבור, העשירה את ידיעותיה ומיומנותה בתחום זה. שלושתם תמכו בה ועודדו אותה לכתוב על בעיות נשים ועזרו לה בפרסום המאמרים שכתבה.
כאשר פואז חזרה לסוריה והתחתנה מהסופר (אדיב נזמי) גרו בכפר (שיח'סעד) עד שהבין שקשה לה בכפר, הוא דאג לעבור לדמשק ע"מ שיעזור לאשתו להתאקלם ולהתקדם. עם המעבר לשדמשק ניהלה מדי שבוע סלון ספרותי בביתה שבו השתתפו סופרים ואינטלקטואלים סורים, (חסן אל-דומאני, אבו סעוד מוראד, עבד אלקאדר בדראן, סלים ענחורי, רשיד אלחמישי, סייד אלסלבטי, מחמוד חמדי, אסעד אלחמסי, חסין חסני, עומר נחולי (סיידא), סאלח ואהבי אלבג'דאדי, סאלח טאהא, ומוחמד עבד אלמגיד אלדומאני, בנוסף לסופרים אחרים שחיו באותה תקופה. יש לציין שההשתתפות שלה הייתה מאחורי הקלעים, מתוך כבוד למוסכמות והמנהגים החברתיים באותה תקופה.
עמדותיה עריכה
זינב פואז ניצלה את מעמדה בקהילה הספרותית ואת פרסומיה בעתונות כדי להביע את דעותיה בנושאים שונים, בעיקר בנוגע לשיפור מעמד האישה מבחינה חברתית, פוליטית בכל העולם הערבי. היא טענה שהתקדמות החברה תלויה בחינוך והתקדמות האישה בהיותה המחנכת של הדור הבא, לפיכך היא נדרשה לסוגיות המרכזיות :
- הפרדה בין המינים – היא לא פרשה רעיון זה כמצדיק את ההדרה של נשים והרחקתן משוק העבודה. היא מזכירה בספרה (רסאאיל זינאביאה), שנשים מהמעמד הנמוך עובדות כמו גברים ועם גברים, עובדים ביחד בשדות.
- תופעת הפוליגמיה- ( ריבוי נשים) לאחר שהסכימה להתחתן עם הסופר (אדיב נזמי) ונסעה לסוריה, גילתה שהיא אחת מתוך ארבע נשים להן נשוי הסופר ומתגוררות בביתו של הסופר. הדבר הטבעי ביותר שהיא תבקש גירושין וזה אכן מה שקרה. בעקבות ניסיונה זה מתחה פואז בכתיבתה ביקורת על הפוליגמיה: לדעתה זהו זה צו מוות לאישה וגם בגידה מצד הגבר, לדעתה הפוליגמיה הינה תופעה שלילית והרסנית לשני המינים. בין אם זאת מאחר שהיא מעוררת קנאה בקרב הרעיות ובין הילדים של הנשים השונות אך גם בגלל שמובילה אומללות לאורך כל החיים בקרב גברים. בנוסף לשנאה שמתעוררת. למרות הביקורת על הפוליגמיה היא לא קראה לשנות את ההלכה (השריעה) לגביה או לפעול בניגוד אליה.
- גירושין- היא קראה לצמצום סמכות הגבר בכל מה שקשור לגירושים, מאחר שזה נותן לאישה הרגשה של חוסר אמון וביטחון כלפי בעלה אם הוא ירצה לגרש אותה בכל רגע. היא קראה לשינוי חוזה נישואים על ידי רישום הזכויות הלא כספיות שהאסלאם נתן לנשים כמו הזכות לגירושין לחינוך ולעבודה.
- אל-חג'אב- היא הצהירה שהחג'אב שהו כיסוי הגוף מלבד כפות הידיים והרגליים והפנים הוא חובה דתית, אך לא הח'מאר שכולל כיסוי הגוף כולל כפות הרגליים והידיים והפנים. החג'אב לא מונע מנשים ללמוד, לעשות קריירה, לעבוד, להתקדם ולהשתחרר. היא הלכה עם ה (חג'אב) לאורך כל ימיה.
פעילות פוליטית-לאומית עריכה
פעילותה ותרומתה לחברה של זינב פואז לא הסתכמה בפעילותה הספרותית ותמיכתה בשינוי מעמד האישה. היא גם הייתה מעורבת במאבק הלאומי. פואז תמכה במפלגת המולדת,(אלחיזב אלואטני), ושמרה על קשר טוב עם מנהיגה מוסטפא כאמל. בכתיבתה התנגדה לקולוניאליזם הבריטי וקראה לבני האומה להתנגד לבריטים ולסלק אותם מארץ המולדת לצורך קבלת העצמאות. זאת נחשבה לקריאה הראשונה מאישה ערבייה באותה תקופה.
יש לציין שהמושג גבירותי ורבותי ( סיידאתי וסאדתי), נאמר פעם ראשונה בהיסטוריה על ידי מוסטפא כאמל באחד הכנסים של המפלגה בגלל נוכחותה של זינב פואז ואחרות.
פעילותה הפוליטית באה לידי ביטוי גם במישור הפמיניסטי: פואז גם הייתה מהראשונות שייסדו התנועה הנשית במצריים ועוד כמה ארגוני נשים שמטרתם שחרור האישה.
חשיבות שחרור האישה בעינה בלטה בקריאתה לנשים בנות האומה שלה להשתתף בעמותות ובכנסים בינלאומיים במיוחד כנס האיגוד הנשי הבינלאומי שהתקיים בסנטיאגו בשנת 1893 מטרת המשתתפים לדון בענייני נשים וזכותן ללמוד.
המשתתפות בכנס הצביעו נגד ההצעה ואמרו שצריך להגביל את החופש של האישה לרכוש השכלה של האישה מאחר שתפקידה הוא רק בבית ולמען המשפחה. זינב פואז התנגדה בתוקף להחלטה זו והצהירה שצריך לתת לאישה לפרוץ כל הגבולות, ולהשתתף בכל הפעילויות החברתיות והפוליטיות במיוחד בתחום המדע. בספרה (רסאאל זינביאה) כתבה על " האישה והפוליטיקה " ובע"מ 19 היא הגיבה לגברת (הנאא קוראני), - נציגת נשים מסוריה- שתמכה בהחלטה של משתתפות הועידה בסנטיגו בדבר הגבלת השכלתן של נשים וגם כתבה על זה בעיתון (לבנון),. בתשובתה טענה פואז שהאישה והגבר שווים מבחינה שכלית אך כל אחד משלים את השני ואי אפשר בלי שני הצדדים. לפיכך היא אינה מבינה מדוע אסור שהאישה תשתתף עם הגבר גם בפוליטיקה, כל עוד יש לה את המיומנויות והיכולות? שני המינים שווים זה לזה, הפחתת ערכה של האישה ודיכויה הביא אותה להיות עם פחות כוחות מזה של הגבר. לרוב, אינטלקטואלים מפרשים עימות זה בין שתיהן לעימות בין מסורתיים וליברלים בעוד שזינב פואז ייצגה את הזרם הליברלי.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- אלנמנם, חלמי. אלראאידאאלמגהולא- זינב פואז. אלקאהרא: דאר אלנהר, 1998.
- פתוח, עיסא.אדיבאתערביאתסיארודראסאת, ט.1. 1994.
- זיינב, פואז, אלראסאאלאלזינאביה. מצריים, אלנאשר:דאראלכתוב, 2007.
- זיינב, פואז. ראאידה מן אעלאםאלנהדאאלערביהאלחדית'ה. סוריה, אלאנשר: וזארת אלת'קאפא, 2000.
- E.J. Brill. Exempley Lives, FemenestAspirations:ZENAB FAWAZ And The Arabic BiografphicalTradition.Jornal of Arabic Litrature, 1995.
- MervatF.Hatem. The Nineteenth Century Discursive Roots of the Continuing Debate on the Social-Sexual Contract in Today's Egypt. 2002.
- Ramadani, Nabila.Women in the 1919 Egyptian Revolution: From Feminist Awakening to Nationalist Political Activism. Jornal of International Womens' Studies,( 39-52).2013.
- Zeidan,Goseph. T. The Formative Years and Beyond. New York Press,1995.
- http://www.bintjbeil0com/A/araa/011008_waddah.html