משתמש:ערן מזרחי/אבשלום מזרחי

'''אבשלום מזרחי (Avshalom Mizrahi)'''

יליד הארץ, מדען – ביוטכנולוג חובק עולם, העמיד דורות של בוגרים באקדמיה, כתב מעל עשרה ספרים בשפה העברית בנושאי חיים ובריאות, עומד בראש המאבק הציבורי להכרה ברפואה ההוליסטית-המשלימה, הכשיר דורות של נטורופתים, עודד וסייע להכשרה של מרפאים הוליסטים שאינם רופאים.

==ילדות, נערות, שרות צבאי והשכלה אקדמית==

יליד ארץ ישראל (תל אביב) בשנת תרצ"ח (1937) לאביו, אַדִיב אַלמִשְׁרְקִי, אשר עלה ארצה מתימן, והוא יתום, בשנת תרע"ד (1914) ולאִמו, מזל לבית ערוסי, אשר נולדה בשכונת נחלת ציון בירושלים. שניהם הלכו כבר לעולמם. תהא מנוחתם עדן. נולד וגדל כבן יחיד, בבית צנוע בצפונהּ של תל אביב של אותם הימים של טרום הקמת מדינת ישראל.

מסגרת החיים הייתה מעוגנת בתרבות ובמסורת של יהודי תימן, אך הושפעה לא מעט גם מהתרבות שהייתה שלטת בארץ ישראל של אותם הימים – התרבות של יהודי מזרח אירופה. הליכות החיים בבית ההורים היו ברוּבּן כאלה המאפיינות את תרבות יהודי תימן: אמונה בקב"ה, חיים בצִנעה, הסתַפּקות במועט, אהבת האדם, מתן כבוד לכל אדם, עזרה לזולת והרבה סבלנות וסובלנות.

לימים, הבין שערכים אלה הם נִדבּכים חשובים ביותר בראיית הבריאות. ערכים איכותיים אלה הוא ינק והִטמע בתוכו ובמסגְרות חייו, אז כילד בבית ההורים, ומאוחר יותר בתשתית המשפחתית והמקצועית אשר בנה . "גאוות היחידה" – של בן ממוצא יהודי-תימני הייתה – ועודנה - משמשת כ"עמוד האש" לפניו בכל הליכותיו בתחומי חייו: מהרוֹבֶד האישי-משפחתי ועד לרובד המקצועי, כמחנך וכאיש אקדמיה.

שרות צבאי: חובה, בין השנים 1952-1955 בנח"ל. במילואים – כמדען – בחיל המודיעין.

מסגרות חייו הובילו אותו ללמוד את תחום המיקרוביולוגיה – ביוטכנולוגיה, בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים. בבית אולפנה יוקרתי זה הוא הרחיב דעת בנושאי המדע השימושי בראי הראייה המערבית.

הוא רחש כבוד, הערכה ויראה לאוניברסיטה העברית ולהשכלה המַקיפה והמרתקת אשר רכש בה, ושאותה העניקו לו מורַיו הדגוּלים, אשר היו מהמפורסמים בעולם המדע והמחקר הרפואי ברחבי העולם, בינהם היו פרופ' ישעיהו ליבוביץ' ופרופ' אוליצקי. גם בתחום האקדמי הוא חש "גאוות יחידה" של ישראלי אשר למד במה, שלהערכתו, היא הטובה באוניברסיטאות העולם: האוניברסיטה העברית בירושלים. על כך נאמר על ידי שניים מגדולי הנביאי ישראל: ישעיה (ב, ג) ומיכה (ד, ב): "כי מציון תצא תורה" – כל תורה.

'''תחומי עבודתו'''

השכלה המדעית שרכש שימשה לו בסיס מרשים לעשייה בתחום המדע השימושי – בביוטכנולוגיה – במכון למחקר הביולוגי בנס ציונה.

שלושים שנים תמימות הוא עבד במכון זה (1991-1961). שם עסק במחקר, בפיתוח ובייצור של חומרים ביולוגיים ממיקרואורגניזמים. עשייתו חבְקה תחומים רחבים של המדע הביולוגי-רפואי. במכון זה שימש שבע שנים כראש המחלקה לביוטכנולוגיה. תוך העשייה המדעית המרשימה הזאת הוזמן ללמד קורסים בביוטכנולוגיה בבית הספר לרפואה שבאוניברסיטה העברית בירושלים ובמחלקה להנדסה כימית באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע. י"ד שנים הרביץ תורה בשתי אוניברסיטאות אלה.

באותן שנים הדריך תלמידים מבתי ספר תיכוניים וסטודנטים מאוניברסיטאות במחקרים – האחרונים לקראת תואר שני ושלישי.

בתקופה זו של שלושה עשורים, הוא פרסם קרוב למאה פִּרסומים מדעיים שפיטים וערך (ביָזמתו) סדרה של ספרים (י"ד כרכים) בביוטכנולוגיה בשפה האנגלית, אשר הוצאו לאור על ידי מו"ל ידוע בארצות הברית. ברחבי העולם הוא עמד על במות לא מעטות בכינוסים מדעיים ובפוֹרוּמים אקדמיים אחרים והציג את ממצאֵי עשייתו המדעית.

בזכות היקף השׂכלתו ועשייתו המדעית הוא זכה לקבל את תְאריי האקדמיים, וכולם מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

'''גלישתו אל הראייה ההוליסטית'''

בשנת 1977, בתוך כל העשייה המדעית המרשימה שלו, החל שינוי, התרחשה מהפּכה בראיית חייו את משמעות החיים, הבריאות, הרפואה והחולי. היה זה בהיותו בשנת שבתון שלו בבית חולים לחולי סרטן בעיר באפלוֹ שבמדינת ניו יורק: Roswell Park Memorial Institute. שם עסק בפיתוח תהליך לייצור אינטרפרון. זהו חלבון המופרש מכדוריות דם לבנות (לימפוֹציטים) אשר משמש לטיפול במחלות הסרטן. בעיצומה של עשייה מדעית מערבית-קונבנציונלית זו, הוא התחיל פתאום לשאול את עצמו שאלות אשר לא היו לו תשובות עליהן: האם הרופאים מתייחסים לְנפש החולֶה כאשר הם עושים אבחנה של המחלה ו/או כאשר הם קובעים את דרך הטיפול?

די מהר הוא הבין שעולם המדע והרפואה המערביים אינו מכיל את תחומי הנפש והרוח המצויים בראייה הכוללנית-ההוליסטית של חיים, בריאות, רפואה וחולי.

די מהר גם הוא קלט שתחומים בלתי-מדידים ביֵשות האדם, החל מהראייה האישית ועד לראייה הקוסמית, אינם נכללים בתשתית הפילוסופיה והמעשה המחקרי והקליני של התפיסה המערבית – אותה ראייה שעליה חונך ועליה חינך י"ד דורות של סטודנטים ומדענים.

די מהר נוכח גם בכך שעולם המדע והרפואה המערביים אינו עוסק בשלם ושאין התפיסה המערבית עוסקת ומאמצת אל תוכה את התפיסה הכוללנית-ההוֹליסטית, אשר רואה במשולש גוף-נפש-רוח יחידה אחת, משולש שאינו ניתן לפירוּק לא בצפייה – בטבע ולא בבריאות – לא באבחון ולא בטיפול בחולי.

בתהליך השינוי שנקלע אליו, הוא התחיל להעמיק ולהרחיב דעת בנושאים מרתקים וחשובים אלה. הוא גילה עולם מרתק ומעניין – עולם של אמת המעוּגן בחוקי הטבע ובהבנה ההוֹליסטית של חיים, בריאות, רפואה וחולי.

די מהר הוא למד שבטבע יש כמעט כל אשר האדם זקוק לו למסגרות חייו: מזון ותרופות. והכל ברוח שנאמר בספר יחזקאל (מז, יב): "וְהָיוּ פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה". כבר בשנת 1977 קיננה בקרבּו התחושה שהדרך המקובלת על עולם הרפואה המערבי לטיפול בחולי הסרטן (הקרנות, כימותרפיה וניתוחים) אינה הדרך הבלעדית, ושכנראה יש בטבע חומרים שמטִבעם יכולים לסייע לאדם לעמוד על משמרת בריאותו.

''' גילוי עולם הדבורים'''

בצר לו החליט לבדוק את אורח חייהן של הדבורים שנראו לו, כביולוג, כאוכלוסייה שחיה בצורה מושלמת בטבע. כך ככל שהעמיק בלימוד, ואחר כך בעריכת מחקרים בפוטנציאל הביולוגי הטמון במוצרי הדבורה, הוא הבין שעולם הדבורים הוא אכן עולם מופלא, ומושלם ושלמוצריו, החל מדבש, דרך הפולן (אבקת הפרחים הזכָרית), הפרופוליס, שעוות הדבורה ועד לארס הדבורה, מגוון שימושים רבים ומעניינים.

הלימוד, המחקר וההתבוננות המעמיקה בעולם הדבורים הביאו אותו גם לפיתוח יכולות והבנה להתבונן בטבע – בכלל - לעומקו ולרוחבו מזוויות שונות, להכיר את הוויית הטבע, על כל ברואיו ומרכיביו: חי, צומח ודומם, וללמוד להשתלב בו ולהפיק ממנו את המֵרב שאפשר וניתן.

בזכות עולם הדבורים והקב"ה זיכה אותו לבצע תפנית כה חשובה בהבנת החיים, הבריאות והטבע ולשיפור איכות חייו.

אחד מפֵּרות העשייה שלו, בהבנה שכמעט הכול מצוי בטבע, הוא ספר שכתב (בשנת 1999) על עולם הדבורים ומוצריהן: "מהדבש ועד העוקץ". כלולים בו מאמונות ועד לממצאים מדעיים – והכול על עולם הדבורים ומוצריהן. אכן, יופי של טבע.

פועַל יוצא של גלישתו אל ההבנה ההוֹליסטית בראיית מערכות החיים – מהפָּן האישי ועד לפָּן הקוסמי – היה שבשנת 1991 הוא פורש לגִמלאות מוקדמות מעבודה בת שלושה עשורים, מהמכון למחקר ביולוגי.

''' המאבק הציבורי להחדרת הרפואה ההוליסטית'''

די מהר הוא חש צורך להעביר לציבור מסרים הקשורים לראייה ההוֹליסטית של טבע החיים, רפואה, בריאות וחולי, כך מסגרת חייו כללה את תחומי העשייה הבאים: • בין השנים 1993-1983 עמד בראש העמותה "המועצה לתזונה ולאורח חיים בריא". באמצעותה ארגן, בסיוע חברים, ברחבי הארץ ימי עיון, סדנאות וכינוסים בתחומי הבריאות והרפואה ההוֹליסטיים. • לשם הפצת הידע והגבּרת המוּדָעוּת לבריאות בקרב הציבור, הייה בין היוזמים להוצאה לאור של ירחון שיעסוק בנושאי בריאות – עם דגש בראייה הטבעית וההוֹליסטית. את הביטאון "בריאות על בוריהּ" ערך למִן ייסודו בשנת 1988 ועד שנת 1996. • בשנות התשעים של המאה העשרים הוא מקים ביָזמתו פוֹרוּם של כינוסים בינלאומיים: "כינוסי ים המלח". בישראל ארגן שלושה כינוסים שעסקו בזוויות שונות של הראייה ההוֹליסטית של בריאות וחולי. לכינוסים מרתקים אלה באו אנשי מדע, רפואה, מרפאים ופילוסופים מכל רחבי העולם. • בשנת 1989 הוא מתמנה כנציג הציבור בוועדה ציבורית לבדיקת מצב הרפואה המשלימה בעולם ובארץ. את הוועדה מינתה שרת הבריאות דאז, שושנה ארבלי-אלמוזלינו. בראשה של הוועדה עמד המשנה לנשיא בית המשפט העליון דאז, פרופ' מנחם אֵלוֹן. בהמלצות ועדה חשובה זו ניכּרו תוצאות תרומתו הלא מעטה בדיוני הוועדה. המלצות אלה היווּ פריצת דרך מרשימה ביותר – צעד ראשון – לשילוב הרפואה המשלימה בתשתית הבריאות במדינת ישראל. • בשנת 1990 יסד עמותת-על אשר כוללת בתוכה את המובילות והגדולות בעמותות של מקצועות הבריאות המשלימים: "האיגוד הישראלי למקצועות בריאות משלימים" (ברבוֹת הימים השם הוחלף ל"לשכה למקצועות בריאות משלימים"). לימים פרש מניהול האיגוד. בשנת 2000, לבקשת ראשי האיגודים המקצועיים שבוועד המנהל של האיגוד, הוא נקרא לשוב ולתרום מיכולותיו בעשייה הציבורית. כך מוּנה לנשיא עמותה חשובה זו. • בשנת 1993 הוזמן לשמש כמרַכּז מגמת הרפואה הטבעית (נטוּרוֹפּתיה), בתחילה ב"מכללה לרפואה משלימה". בתפקיד זה שימש עד לשנת 1999. • בין השנים 2013-1999, שימש בתפקיד זה וכמנהל אקדמי ומרכז מגמת הנטוּרוֹפּתיה ב"מכללת רידמן – המכללה הבינלאומית לרפואה משלימה ואינטגרטיבית". רבים מהנטורופתיות/ים אשר הוכשרו בישראל היו תלמידותיו/תלמידיו. ועל כך שִׂמחָתו וגאוותו. • בהיותו מחנך ומלמד להליכות חיים בריאים, נבונים ונכונים על פי חוקי הטבע, למִן שנת 2003 יצאו לאור מעל לעשרה ספרים שכּתב בנושאי הבריאות ושמירתה. אתגרים נוספים וכתיבת ספרים ב"משעולי החיים" עשייתו חבקה את התחומים הבאים:  בשנת 1993 הוזמן על ידי עובדיה בן-שלום ז"ל, מייסדהּ ונשיאהּ של "האגודה לטיפוח חברה ותרבות", לשמש לו כיועץ אקדמי ולקחת חלק בעשייה האקדמית של האגודה – מהמובילות באגודות אשר משַמרות, מתַעדות וחובקות את המסורת והתרבות של יהודי תימן. כך, במשך שבע שנים (2000-1993) תרם לעשייה הקשורה לתרבות ולמסורת מופלאה זו של בית אבא – של יהודי תימן, אם בארגון אירועים שונים, דרך כתיבה ועריכה של ספרים ועד לעריכת ביטאון האגודה "תהודה". עשייה זו תרמה לו רבות להעמקה ולהרחבת הדעת בתחומי החיים, המסורת והתרבות של יהודי תימן.  בשנת תשס"א הוזמן על ידי ידידו הטוב יצחק קרנר נ"י, אז ראש מִנהל הפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטת בר-אילן, להגיש קורס בענייני בריאות ורפואה של יהודי תימן. וכך, למִן שנת תשס"א ועד לשנת תש"ע (10 שנים) הגיש באוניברסיטת בר-אילן קורס שנתי שעיקריו ושמו: "תרבות הבריאות והרפואה של יהודי תימן והשתקפותה בספרות, בפולקלור ובמחשבה היהודית". כך בקורס של שנת תש"ע השתתפו קרוב למאה ושישים סטודנטים. מוצאם מכל קהילות ישראל וגם מהמגזרים הערבי והדרוזי. • בין הדברים היפים, הבריאים, המבריאים והטעימים במסורת בית אבא היה המטבח התימני. מתכוני המטבח התימני היו תמיד על שולחננו בבית הוריו. הם ליווּ אותו גם כאשר הקים לו בית ומשפחה מִשלִו. בהיותו בשלן ריכז את מתכוני המטבח התימני וכתב ספר שכּלל אותם: "המטבח התימני – חַוַאִיג', אהבה ופולקלור". מהדורתו הראשונה של הספר הופיעה בשנת 2001 והמהדורה השנייה ראתה אור בשנת 2002. ועוד: בשנת 2007 פורסם ספרו "מור ולבונה" (הוצאת פוקוס), שהוא אחת מפסגות חייו בכתיבה. הספר עוסק בהליכותיהם של יהודי תימן. פיסגה אחרת בפסיפס עולמו בלמידה ובכתיבה היא ההוצאה לאור של ספרי "אשרי המאמין" (הוצאת אופוס, 2010). הספר עוסק במאגיה, במיסטיקה ובאמוּנות חובקות עולם. בעיניו תחום המאגיה והמיסטיקה הִנו תחום מרתק ביותר. הוא רואה בו חלק אינטגרלי במארג הווייתו של האדם באשר הוא. לתחושותיו, זהו תחום אשר משלים בעבורו את הפסיפס ההוֹליסטי של החיים. פסגות נוספות בהווייתו היו כתיבתם והוצאתם לאור (עד לתחילת שנת 2017) של הספרים הבאים: "מחשבות שבלב", "המוציא לחם" ו"דשנים ורעננים".