משתמש:שמוס או וונג/פוינט די הוק

פוינט די הוק הוא צוק בקו החוף של נורמנדי בצפון צרפת. הוא נמצא 6.4 ק"מ מחוף אומהה ומתנשא לגובה של 30 מטרים וצופה ישירות אל הים. נקודה זו הייתה אחד מיעדי ההתקפה של יחידת הריינג'רס של צבא ארצות הברית במבצע אוברלורד במלחמת העולם השנייה.

המטרה

בפוינט די הוק (לעיתים מכונה בטעות "פוינט די הו", בעקבות טעות של קרטוגרף צבאי אמריקני), כחלק מהכנת החומה האטלנטית, בנו הגרמנים שש עמדות מבוצרות עבור סוללת תותחי 155 מ"מ שנלקחו שלל מן הצרפתים. בשל מיקומו של הצוק בין חוף יוטה ממערב וחוף אומהה ממזרח היוו סוללות אלו איום על כוחות בעלות הברית שהיו אמורים לנחות בשני החופים. על אף שהכוחות האוויריים וספינות הקרב של בעלות הברית הפגיזו את פוינט די הוק, דיווחי המודיעין העלו את החשש שביצורי העמדות עמדו בהפצצות ושלא יהיה מנוס מתקיפה קרקעית של היעד. המשימה הוטלה על הגדוד השני של יחידת הריינג'רס שנצטוו להשמיד את העמדות בבוקרו של ה D-Day. לפני הפלישה העבירו הגרמנים את סוללת התותחים אך הביצורים עדיין נותרו כנקודה שיכלה לאיים על הכוחות הנוחתים במידה ויתפסו על ידי כוחות גרמניים. הידיעה על הזזת הסוללה הועברה רק למפקד גדוד הריינג'רס ומפקדי הפלוגות. הלוחמים לא עודכנו בשינוי.

התקיפה

מפקד כוח הריינג'רס היה סגן אלוף ג'יימס ארל ראדר. על פי התכנית היו אמורות שלוש פלוגות של ריינג'רים לנחות מן הים למרגלות הצוק, לטפס לפסגתו בעזרת חבלים וסולמות ולשתק את כוחות האויב שהגנו על היעד. המשימה כולה הייתה אמורה להתבצע לפני תחילת הנחיתה העיקרית. הריינג'רס התאמנו באי וויט בטיפוס צוקים בהכוונת כוחות קומנדו בריטיים. רס"ן קליבלנד א. ליטל היה אמור לפקד על פלוגות D, E ו-F (שכונו 'כוח A') של גדוד הריינג'רס השני במהלך התקיפה בפוינט דו הוק. במהלך תדרוך על סיפון נושאת הגייסות שהובילה את הריינג'רס ליעדם שמע ליטל שמועות כי כוחות של צבא צרפת החופשית דיווחו כי התותחים שמוקמו בפוינט דו הוק הועברו משם. הודות לעובדה שהיה שרוי בגילופין החלו טענותיו של ליטל לגבי חוסר הצורך שבתקיפה והסכנה הטמונה בה להיעשות קולניות יותר ויותר. קולונל ראדר חש כי ליטל לא יוכל לפקד כראוי על משימה שבה הוא אינו מאמין וברגע האחרון נטל ת הפיקוד והוביל את הריינג'רס במשימה. ליטל הועבר מאוחר יותר לדיוויזיית חיל הרגלים ה-90 ואף עוטר בצלב השירות המצוין לאחר שחילץ תחת אש שני חיילים במהלך קרב על נהר המוזל. http://militarytimes.com/citations-medals-awards/recipient.php?recipientid=31868

H-Hour was scheduled for 0630 on June the 6th. The Rangers approached the point with their flotilla of ten landing craft and four DUKW's, but the seas were rough and one LCA sank after taking on excessive water. Ten minutes later, a supply craft sank leaving only one survivor. In the confusion and strong tide, they approached the beach near Pointe de la Percée, at over 3 miles east of their objective. Rudder immediately realized his error and headed west toward the point, but not before losing another DUKW to 20mm fire. The error proved to be costly because the Rangers were now 35 minutes behind schedule at which time the defenders at the point were able to reenter their positions after the bombardment. The main Ranger force was to wait until 0700 at which time if the landing was successful, they would follow the landings at Pte-du-Hoc. If not, they would land on the western side of Omaha and fight their way westward to the point. The designated time came and went and word was given to land at Omaha - Rudder and his Rangers were on their own.

שעת הנחיתה המיועדת הייתה 06:30 בבוקרו של ה-6 ביוני. הריינג'רס הגיעו לנקודת הנחיתה על סיפונן של 10 נושאות גייסות

The assault force was carried to land in ten landing craft with another two carrying supplies and four DUKW amphibious trucks carrying the 100-ft ladders - requisitioned from the London Fire Brigade - that would be used. One landing craft carrying troops sank and all bar one of its occupants drowned, another was swamped. One supply craft sank and the other put the stores overboard to keep it afloat. German fire sank one of the DUKW. Once within a mile of the shore, German mortars and machine guns fired on the craft.[7] Despite these initial setbacks because of weather and navigational problems, resulting in a 40-minute delay and loss of surprise, the British landing craft carrying the rangers finally reached the base of the cliffs at 7:10 and with half the force started with. The landing craft were fitted with rocket launchers to fire grapnels and ropes up the cliffs. As the Rangers scaled the cliffs the Allied destroyers USS Satterlee and HMS Talybont provided them with fire support and ensured that the German defenders above could not fire down on the assaulting troops.[8] The cliffs proved to be higher than the ladders could reach. Upon reaching the fortifications, most of the Rangers learned for the first time that the main objective of the assault, the artillery battery, had been moved out of position, possibly as a result of air attacks during the buildup to the invasion. It is said that German Field Marshal Erwin Rommel gave the order to move the battery since he had recently been placed in charge of the coastal defenses of Normandy. Removal of the guns had actually been completed on June 4, 1944, but poor weather conditions prior to the invasion limited a final reconnaissance effort which would have revealed the guns' removal. The Rangers regrouped at the top of the cliffs, and a small patrol went off in search of the guns. This patrol found five of the six guns nearby and destroyed their mechanism with thermite grenades.[4] The new battery location inland was sighted solely for Utah beach.