משתמש:תמיר21351/לאונברגר(כלב)
כלב הלאונברגר (Leonberger)
הלאונברגר (Leonberger) הוא כלב הרים ענק, שרירי ואלגנטי עם נוכחות מרשימה המקרינה גאווה ולבביות.
אבל בעיקר – הלאונברגר הוא כלב משפחה בעל ביטחון עצמי, נאמן, ידידותי לילדים, אינטליגנטי ושובב. מסתדר עם כלבים אחרים, חביב לזרים – אך שומר בקנאות על רכוש המשפחה – ניתן לקחת אותו כמעט לכל מקום ונוח. הוא נוח לאימון ולאילוף.
הלאונברגר הוא כלב גדול, חזק ושרירי. יש לו תווי פנים יוצאי דופן וכפות רגליים המצוידות בקרומים, שבזכותם הוא נחשב לשחיין טוב.
כלב הלאונברגר נוצר בשנות ה-40 של המאה ה-19 ומזכיר את האריה המופיע בסמל העיר לאונברג. הגזע הוא פרי הכלאה בין ניופאונדלנד לבין סן ברנרד, והכלאה חוזרת עם כלב הרים פירנאי. ייתכן שבמהלך פיתוח הגזע נעשה שימוש בכלב נוסף, להשגת הצבע הקיים כיום. הכלבים הפכו נפוצים מאוד בבתי האצולה באירופה. עם זאת, במהלך מלחמת העולם ה-1 וה-2, הגזע כמעט נכחד שכן אנשים לא יכלו להרשות לעצמם להאכיל את הכלבים. קומץ הכלבים את ששרדו את מלחמות העולם, שימשו להכלאות מוקפדות. כיום, הלאונברגר נחשב לגזע נדיר יחסית אולם מספר הכלבים הולך וגדל בהדרגה, כמו גם הפופולאריות שלהם.
נתונים "טכניים" על הלאונברגר
גובהו של הזכר 71-80 ס"מ (ממוצע 75 ס"מ) ומשקלו 54-77 ק"ג. הנקבה "קטנה" יותר, גובהה 65-75 ס"מ (ממוצע 70 ס"מ) ומשקלה 45-61 ק"ג.
ראשו של הלאונברגר גדול אך מאוזן ביחס לגודל הגוף וראשו של הזכר הבוגר עטור ברעמה מובהקת.
ללאונברגר יש מעין "מעיל" (רעמה) בעל שיער כפול המעניק לו הגנה בפני מים, פרוותו קצרה יחסית, רכה וסמיכה.
צבעו של כלב הלאונברגר נע בין צהוב-אריה, אדמדם, אדום-חום ועד צבע החול. האף, השפתיים וכריות כף-הרגל – תמיד שחורות.
הלאונברגר הוא כלב נבון שלומד מהר את הנדרש והמצופה ממנו. בגלל גודלו, יש להתחיל באילוף בגיל צעיר ככל האפשר.
ההיסטוריה של הלאונברגר
בשנת 1830, היינריך הייס (Heinrich Essig), ראש העיר של לאונברג אשר בגרמניה, טען כי הוא יצר את גזע הלאונברגר ע"י הכלאה בין נקבת ניופאונדלנד וזכר בארי (שממנו התפתח מאוחר יותר, כלב הסנט-ברנרד) ולאחר מכן הכלאה חוזרת עם כלב-הרים פירנאי.
על-פי המיתוס, כוונתו של הייס היתה ליצור כלב גדול עם מראה אופייני כדמות אריה, כסמלה של העיר לאונברג.
יש סברה שכלב בעל מאפיינים דומים כבר היה, קודם לכן, ברשות אביו של הנסיך מטרניך, שר-החוץ המפורסם של בית-המלוכה ההבסבורגי. אולם אין ספק שהייס היה הראשון שרשם את הגזע.
במהלך המאה ה-19, כלב הלאונברגר היה מקובל מאוד בחצרות המלוכה באירופה. נפוליון השני, הקיסר נפוליון השלישי, ביסמרק, אומבורטו הראשון מלך איטליה ואפילו אליזבת, קיסרית אוסטריה-הונגריה, החזיקו בכלב.
תיאור ראשון ותרשים של הלאונברגר הופיע כבר בשנת 1881 בספר " The Illustrated Book of the Dog".
במהלך מלחמות-העולם, לא שפר גורלם של כלבי הלאונברגר באירופה. הכלבים נזנחו, ברחו, הורעבו ואף שימשו ככלבי עבודה לגרירת עגלות משא ותחמושת. לפי הדיווח, רק חמישה כלבי לאונברגר שרדו את מלחמת העולם הראשונה. כל כלבי הלאונברגר החיים כיום – הם צאצאי השמונה ששרדו את מלחמת העולם השנייה.
המראה "המודרני" של הלאונברגר עם הרעמה הגדולה ומסיכת הפנים השחורה, פותח על-ידי הכלאה מחודשת עם גזעים אחרים, כגון ניופאונדלנד.
בשנת 2010, הלאונברג התקבל למועדון הכלבים האמריקאי AKC (American Kennel Club) כחבר בקבוצת "העבודה"