משתמש:0.5 נזק/טיוטה

מועדון הכדורגל ברצלונה (FC Barcelona) נוסד בשנת 1899 על ידי קבוצה של כדורגלנים שווייצרים, אנגלים, גרמנים וספרדים בראשות ז'ואן גאמפר. המועדון שיחק כדורגל חובבני עד 1910 והשתתף בתחרויות אזוריות שונות. בשנת 1910, המועדון השתתף בפעם הראשון בתחרות אירופית ומאז זכה בארבעה־עשר גביעים אירופיים. ב-1928 ייסדה ברצלונה, יחד עם מועדוני כדורגל ספרדיים נוספים, את הלה ליגה, ליגת הכדורגל הבכירה בספרד. נכון ל-2021, ברצלונה מעולם לא ירדה ליגה, יחד עם ריאל מדריד ואתלטיק בילבאו.
ההיסטוריה של המועדון הייתה לעתים קרובות פוליטית. למרות שנוסדה בידי זרים, הפכה ברצלונה בהדרגה למזוהה יותר ויותר עם הערכים הקטלאניים. העוינות לשלטון המרכזי במדריד הגיעה לשיאה בתקופת שלטונו של פרנקו, שאסר את השימוש בשפה הקטלאנית. המעבר למדינה דמוקרטית ב-1978 לא הפחית את תדמיתו הלאומנית של המועדון. בעשור השני של המאה ה-21, שנים של הצלחה ספורטיבית חסרת תקדים למועדון, תמכה ברצלונה באופן רשמי בדרישת העצמאות הקטלונית.

התחלה (1899–1929)עריכה

 
ז'ואן גאמפר, מייסד המועדון. תמונה משנת 1910.

הקמה (1899)עריכה

 
המודעה שפרסם גאמפר ב-Los Deportes ב-1899, ואשר בעקבותיה הוקם מועדון הכדורגל ברצלונה.

ב-22 באוקטובר 1899, פרסם ז'ואן גאמפר, איש עסקים וכדורגלן שוויצרי שהגיע לברצלונה שנה לפני כן, מודעה ב-Los Deportes ("הספורט", מגזין ספורט מקומי שיצא לאור בברצלונה) ובה הוא מודיע על רצונו להקים קבוצת כדורגל. תגובות חיוביות הובילו לפגישה שנערכה ב-29 בנובמבר בבית הספר סולה ובה השתתפו 11 שחקנים, ובהם וולטר ויילד, המנהל הראשון של המועדון. כתוצאה מפגישה זו הוקם מועדון הכדורגל ברצלונה. ברצלונה שיחקה את משחקה הראשון ב-8 בדצמבר 1899 נגד קבוצה של כמה אנגלים שהתגוררו בברצלונה, משחק שהסתיים בהפסד 0–1. ב-14 בדצמבר 1899 הוקמה באופן רשמי מועצת המנהלים של המועדון, ווולטר ויילד נבחר ליושב־ראש מאחר שהיה החבר המבוגר ביותר. הסמל נקבע להיות סמל העיר ברצלונה ודמי החבר נקבעו לשתי פסטות ספרדיות. המדים בצבעי אדום-כחול נבחרו על ידי גאמפר בהשראת צבעי הקבוצה השווייצרית פ.צ. בזל שגאמפר שימש כקפטן שלה. המדים נלבשו לראשונה ב-1900.

 
שחקני ברצלונה לאחר ניצחון 3–2 בטולוז, מאי 1904

השנים הראשונות (1901–1908)עריכה

בינואר 1901 השתתפה ברצלונה בטורניר התחרותי הראשון שלה, קופה מקאיה, בו סיימה שנייה. ב-1902 התחרתה בטורניר "מדליית פדרציית ההתעמלות הספרדית" בו סיימה ראשונה. בשנת 1902 התמודדה בגביע ההכתרה, שנערך על ידי פדרציית הכדורגל הספרדית המלכותית כדי לחגוג את הכתרתו של אלפונסו השלושה עשר ונחשב לגביע המלך הראשון אולם אינו מוכר ככזה באופן רשמי. בחצי הגמר ניצחה ברצלונה 3–1 את מדריד, במשחק שהיה לקלאסיקו הראשון מבין רבים, אולם בגמר הפסידה 1–2 לביסקאיה. בהמשך השנה זכתה ברצלונה בגביע הראשון שלה, קופה מקאיה. ברצלונה הפכה במהירות לאחד המועדונים המובילים בספרד, והתחרתה באליפות קטלוניה בכדורגל (אנ') ובגביע המלך. ברצלונה זכתה בגביע ברצלונה של 1903 ובאליפות קטלוניה של 1904/05.

תור הזהב הראשון: עידן גאמפר (1908–1925)עריכה

 
הסגל של ברצלונה שהתמודד בגביע הפירנאים בשנת 1910.
 
ריקרדו זאמורה, שיחק בברצלונה בין 1919–1922. תמונה משנת 1919.

בשנת 1908 הפך גאמפר בפעם הראשונה לנשיא המועדון על מנת להציל אותו מפשיטת רגל. המועדון לא זכה בתואר מאז אליפות קטלוניה ב-1905 וסבל מעזיבת שחקנים בכירים, מה שגרם לקשיים כלכליים. הישגו העיקרי היה לרכוש אצטדיון שעזר למועדון להשיג הכנסה יציבה. ב-14 במרץ 1909 עבר המועדון ל-Camp de la Indústria (אנ'), אצטדיון עם קיבולת של 8,000 איש. על מנת לחגוג את הכניסה לאצטדיון החדש, קיים המועדון תחרות עיצוב לסמליל. קרלס קוממלה זכה בתחרות והסמליל שעיצב עדיין משמש כסמל של ברצלונה, בשינויים קלים. בנוסף גאמפר החתים את הכישרון הצעיר פאולינו אלקנטרה, שעתיד להיות מלך השערים בכל הזמנים של ברצלונה, שני רק לליונל מסי.
מינויו של גאמפר פתח תקופה מוצלחת במיוחד. ברצלונה זכתה בשלוש אליפויות רצופות (1908/09, 1909/10, 1910/11), ובשנת 1910 השתתפה בייסודו של גביע הפירנאים (אנ'), בו התחרו הקבוצות הטובות ביותר מלנגדוק, מידי-פירנה, אקיטן, חבל הבסקים וקטלוניה. התחרות נחשבה ליוקרתית ביותר מסוגה בזמנה, וברצלונה זכתה בה ארבע פעמים ברציפות (1910–1913). קרלס קוממלה היה השחקן החשוב ביותר של ברצלונה, והוא ניהל את הקבוצה יחד עם מנואל אמצ'סורה וג'ק גרינוול. גרינוול הפך למאמן הראשון של הקבוצה ב-1917. הטורניר האחרון של גביע הפירנאים נערך בברצלונה ב-1914 ובו זכתה היריבה העירונית, אספניול. בשנת 1910 זכה המועדון בגביע המלך הראשון שלו לאחר ניצחון 3–2 בגמר.
במהלך אותה תקופה שינה המועדון את שפתו הרשמית מספרדית לקטלאנית, והפך בהדרגה לסמל קטלוני חשוב. עבור אוהדים רבים, המועדון היה סמל תרבותי ולאומי מעבר לכדורגל. ב-4 בפברואר 1917 ערך המועדון את משחק ההוקרה הראשון שלו (נגד טראסה, ברצלונה ניצחה 6–2) לכבודו של רמון טורלבה ששיחק בברצלונה בשנים 19131928.

 
הסגל של ברצלונה שזכה בגביע המלך בשנת 1928. מימין, פרנץ פלאטקו.

במקביל, השיק גאמפר קמפיין לגיוס חברים נוספים למועדון, ועד 1922 כבר היו בו למעלה מ-20,000 חברים שסייעו במימון בנייתו של אצטדיון חדש. האצטדיון לס קורטס נפתח ב-1922 עם קיבולת של 22,000 צופים, והורחב בהמשך מספר פעמים עד לקיבולת של 60,000 איש.
ב-1917 מינה גאמפר את ג'ק גרינוול למאמן הראשון במשרה מלאה בהיסטוריה של ברצלונה. בסך הכל היה גאמפר חמש פעמים נשיא ברצלונה בין 1908 ל-1925. תקופה זו הייתה תור הזהב הראשון של ברצלונה, שזכתה ב-11 אליפויות קטלוניה, שישה גביע המלך, וארבעה גביע הפירנאים. בעידן זה שיחקו במועדון שחקנים כמו פאולינו אלקנטרה, ריקרדו זאמורה, ג'ורג' פאטולו, קרלס קוממלה, רומה פורנס, פרנסיסקו ברו, ז'וזפ סמיטייר, פליקס ססומאגה, אגוסטי סאנצ'ו, אמילי סאגי-ברבה, פרנססק ויניאלס, מנואל אמצ'סורה ועוד. תקופת נשיאותו של גאמפר הסתיימה בטרגדיה אישית. ב-14 ביוני 1925, לאחר עונה מוצלחת נוספת בה זכתה ברצלונה בדאבל (גביע המלך ואליפות קטלוניה), במחאה ספונטנית כנגד הדיקטטורה של מיגל פרימו דה ריברה, האוהדים הקטלונים שרקו בוז להמנון הספרדי. בתגובה, סגר המשטר את לס קורטס לשישה חודשים, גאמפר הואשם בקידום לאומניות קטלונית ונאלץ לגלות מספרד ולוותר על ניהול המועדון. ב-30 ביולי 1930 התאבד ז'ואן גאמפר בשווייץ, בשל בעיות אישיות וכלכליות.

 
שחקני ברצלונה ב-1926.

לאחר גאמפר (1925–1929)עריכה

את מקומו של גאמפר תפס ארקדי בלגר ששימש כנשיא עד 1929. בין 1925–1928 זכתה ברצלונה בשלוש אליפויות ושני גביעי מלך וביססה את הדומיננטיות שלה בספרד. ב-3 ביולי 1927 נערך משחק הוקרה שני לכבודו של פאולינו אלקנטרה, נגד נבחרת ספרד. ב-1928 נחגגה הזכייה בגביע הספרדי בשיר שכותרתו "אודה לפלטקו", שנכתב על ידי המשורר רפאל אלברטי בהשראת ההופעה ההירואית של שוער ברצלונה, פרנץ פלאטקו, בגמר הגביע. בסך הכל, ב-29 העונות טרום הקמת הלה ליגה, זכתה ברצלונה בשמונה גביעי מלך, 23 אליפויות קטלוניה (כולל קופה מקאיה וקופה ברצלונה) וארבעה גביע הפירנאים.

עידן הלה ליגה (1929–1978)עריכה

הקמת הלה ליגהעריכה

  ערך מורחב – לה ליגה#היסטוריה

בשנת 1926, קראה ברצלונה לראשונה להקמת ליגת כדורגל מקצוענית בספרד. לאחר דיונים רבים, הוסכם על עשר קבוצות שישתתפו בעונה הראשונה שתתקיים בשנת 1929, ובהן ברצלונה שנבחרה כאחת מהזוכות בגביע המלך.

תקופת הרפובליקה השנייה (1929–1939)עריכה

בעונה הראשונה של הלה ליגה שנערכה ב-1929 זכתה ברצלונה והייתה לאלופת ספרד הראשונה. למרות זאת, באותה שנה היא הפסידה הן את גביע המלך והן את אליפות קטלוניה. בשנים הבאות, על אף שחקנים טובים כמו ז'וזפ אסקולה ששיחקו בשורותיה, ברצלונה חוותה דעיכה בשל הפוליטיקה הסוערת שהאפילה על הספורט. ברצלונה אמנם זכתה באליפות קטלוניה שש פעמים בשנים 19201938, היא לא השיגה דבר ברמה הלאומית, מלבד האליפות השנויה במחלוקת של 1937. בליגה היא סיימה פעם אחת בלבד במקום השני (1929/30) ואף הייתה קרובה להדחה במספר עונות, בגביע המלך הגיעה ברצלונה פעמיים לגמר (1932 ו-1936) אף הפסידה בשניהם, לאתלטיק בילבאו ולמדריד בהתאמה, שנחשבו אז לקבוצות החזקות בליגה. ב-1935 מונה הפוליטיקאי הקטלאני ז'וזפ סוניול לנשיא המועדון על רקע המצב הכלכלי הקשה בו הייתה ברצלונה.

מלחמת האזרחים (1936–1939)עריכה

ב-17 ביולי 1936 פרצה מלחמת האזרחים בספרד. ב-6 באוגוסט רצחו חיילי הפלנחה את נשיא המועדון ז'וזפ סוניול ליד גוואדראמה. סוניול היה חבר במפלגת השמאל הרפובליקני של קטלוניה (אנ') ובנוסף תמך בעצמאות קטלוניה. הרצח של סוניול היה לרגע מכונן עבור המועדון והזהות הקטאלנית. בעונת 1936/37 התחרתה ברצלונה במסגרת הליגה הים תיכונית (אנ') וסיימה כאלופה. בקיץ 1937 יצאה ברצלונה לסיבוב משחקים בארצות הברית ובמקסיקו שם התקבלה כשגרירה של הרפובליקה הספרדית. סיבוב זה הניב הכנסות רבות ונתן למועדון ביטחון כלכלי, אך מחצית מחברי הקבוצה ביקשו מקלט מדיני במקסיקו וצרפת והמאמן, פטריק אוקונל, חזר לברצלונה עם ארבעה שחקנים בלבד, מה שהקשה על ברצלונה להתחרות במועדונים אחרים. בעונת 1937/38 התחרתה ברצלונה במסגרת הליגה הקטלונית, בה סיימה ראשונה בנוסף לזכייה באליפות קטלוניה שהתקיימה כמדי שנה.

ב-16 במרץ 1938 הפציץ חיל האוויר המלכותי האיטלקי את ברצלונה וגרם ל-3,000 הרוגים, כאשר אחת מהפצצות נחתה על משרדי המועדון. בינואר נפלה ברצלונה לידי הלאומנים, ובאפריל הסתיימה המלחמה בניצחונם של הלאומנים בראשות פרנקו. המועדון סומן מלכתחילה כיעד לדיכוי בשל היותו סמל של העיר ברצלונה, מעוז השמאל הרפובליקני והאנרכיסטי בספרד, וכמייצג המובהק ביותר של הקטלוניזם הלאומני. מספר חברי המועדון קוצץ ל-3,486 בלבד והתמודד עם מספר מגבלות ספורטיביות. כל הסממנים הלאומיים, כמו שפה ודגל, נאסרו בקטלוניה, כמו גם בכל הקהילות אוטונומיות. הדגל הקטלוני נאסר לשימוש והשפה הקטלאנית הוצאה אל מחוץ לחוק. צעדים אלו אילצו את המועדון לשנות את שמו ל-Club de Fútbol Barcelonaספרדית, להבדיל משמו המקורי והנוכחי, Futbol Club Barcelona, בקטלאנית), ולהסיר את דגל קטלוניה מסמלו.

שלטון פרנקו: השנים הראשונות (1939–1951)עריכה

ב-1939 שבה הלה ליגה לפעול לאחר שלוש עונות בהן הליגה הושבתה, וברצלונה סיימה תשיעית וכמעט הודחה. באותה עונה התקיימה אליפות קטלוניה בפעם האחרונה ובה זכתה אספניול, שנחשבה ל'מלוכנית' יותר ותמכה בפרנקו. לאחר מכן בוטלו כל התחרויות הקטלוניות כאשר רק התחרויות הכלל־ספרדיות הורשו לפעול.

ב-1942 זכתה ברצלונה בגביע המלך, ששמו שונה לגביע הגנרל, לאחר ניצחון 4–3 על אתלטיק בילבאו בגמר. למרות זאת, בליגה ברצלונה סיימה במקום ה-12 המוביל למבחני הדחה, אך ניצחה בהם 5–1 את מורסיה וניצלה מירידה. ב-1943 נפגשה ברצלונה עם ריאל מדריד בחצי הגמר של גביע הגנרל וניצחה אותה 3–0 בלס קורטס. לפני משחק הגומלין במדריד ביקר מנהל ביטחון הפנים של פרנקו בחדר ההלבשה והזכיר לשחקנים שהם מורשים לשחק רק בזכות "נדיבות המשטר". ריאל מדריד ניצחה 11–1, מה שהיה ונותר הניצחון הגדול ביותר בקלאסיקו.

למרות המצב הפוליטי הקשה, זכתה ברצלונה להצלחה יחסית בשנות ה-40 וה-50. בעונת 1944/45, עם פפ סמיטייר כמאמן ושחקנים כמו ססאר, אנטוני רמלייטס, מריאנו מרטין, ז'וזפ אסקולה, ז'וזפ סגר וולסקו, זכתה ברצלונה בלה ליגה בפעם השנייה לאחר 15 שנים, וזכתה שוב פעמיים רצופות ב-1948 ו-1949. ב-1949 זכתה ברצלונה בתואר האירופי הראשון שלה, כאשר זכתה בגביע הלטיני לאחר ניצחון 2–1 על אלופת פורטוגל, ספורטינג ליסבון. ביוני 1950 החתימה ברצלונה את השחקן ההונגרי לאסלו קובאלה שעתיד להיות השחקן החשוב ביותר של ברצלונה בשנים הבאות.

ביום ראשון גשום ב-1951 הקהל עזב את לס קורטס לאחר ניצחון 2–1 על ראסינג סנטנדר ברגל ולא השתמש בחשמליות, בגלל שביתת החשמליות (אנ') שנאסרה על ידי השלטונות. אירועים כאלו גרמו לברצלונה לייצג, מעבר לסמל של לאומיות קטלונית, גם ערכים של חירות וזכויות אדם בעיני ספרדים פרוגרסיבים רבים.

עידן קובאלה (1951–1961)עריכה

 
לאסלו קובאלה במדי ברצלונה, 30 בספטמבר 1953.

ברצלונה זכתה בגביע הגנרל בשנת 1951, אולם זכייה זו הייתה רק ההתחלה לעידן מוצלח נוסף בתולדותיה. ב-1951 הורשה קובאלה, שהיה מושעה עד אז על ידי פיפ"א, לשחק בליגה והוביל את הקבוצה לעונה היסטורית בה זכו בחמישה תארים: אליפות, גביע הגנרל, הגביע הלטיני, גביע אווה דוארטה (הסופר קאפ הספרדי שנקרא אז על שם אווה פרון) וגביע מרטיני רוסו. קובאלה הבקיע 26 תארים בעונת הבכורה שלו בליגה.

את רוב עונת 1952/53 החמיץ קובאלה בשל מחלת השחפת ממנה סבל, ובהיעדרו היה מורנו השחקן הבולט בקבוצה. קובאלה חזר לקראת סוף העונה והוביל את הקבוצה לזכייה בדאבל, אליפות בפעם השנייה ברציפות וגביע הגנרל בפעם השלישית ברציפות. בשנים הבאות הייתה ריאל מדריד של פרנץ פושקש ואלפרדו די סטפנו הקבוצה החזקה בספרד וזכתה בשיאה בארבע אליפויות ובחמישה גביעי אירופה לאלופות. ברצלונה זכתה בשנים אלה בגביע הגנרל של 1957 וגביע ערי הירידים ב-1958.

ב-24 בספטמבר 1957 נחנך האצטדיון החדש של ברצלונה, "נואו אסטדי דל פוטבול קלאב ברצלונה" הידוע יותר בשמו הקאמפ נואו (בשנת 2000 הפך השם לרשמי), עם למעלה מ-90,000 מושבים. הוא עדיין האצטדיון הגדול ביותר באירופה.

 
ההרכב הפותח של ברצלונה בניצחון 1–0 על המבורג במשחק הגומלין של שמינית גמר גביע אירופה. אצטדיון המלך בודואן, בריסל. 3 במאי 1961.

לקראת סוף שנות ה-50 התגבשה שוב בברצלונה קבוצה חזקה סביב קובאלה, שכללה את ההונגרים זולטאן ציבור ושנדור קוצ'יש, הברזילאי אבריסטו, את הכוכב הספרדי העולה לואיס סוארס, זוכה כדור הזהב לשנת 1960, ואת הלניו הררה כמאמן. קבוצה זו זכתה בדאבל בעונת 1958/59 ובאליפות שנייה ברציפות בשנת 1960. בעונת 1959/60 השתתפה ברצלונה בפעם הראשונה בגביע אירופה לאלופות והגיעה עד חצי הגמר שם הודחה על ידי ריאל מדריד בתוצאה המצטברת 2–6. בנוסף זכתה ברצלונה בפעם השנייה בגביע ערי הירידים. בעונה זו איבד קובאלה את מקומו בהרכב ואאולוחיו מרטינס היה השחקן הבולט של ברצלונה, אולם הררה פוטר בסוף העונה וקובאלה חזר להרכב הראשון.

בעונת 1960/61 עשתה ברצלונה היסטוריה כשהייתה הקבוצה הראשונה לנצח את ריאל מדריד במסגרת גביע אירופה לאלופות כאשר ניצחה אותה בשמינית הגמר בתוצאה המצטברת 4–3. למרות זאת הפסידה ברצלונה בגמר לבנפיקה ליסבון 3–2, באחד המשחקים המאכזבים ביותר של ברצלונה. קובאלה תיאר יום זה, 31 במאי 1961, כיום העצוב בחייו.

היה זה משחקו האחרון של קובאלה במדי ברצלונה. ב-30 באוגוסט 1961 ערכה ברצלונה משחק הוקרה לקובאלה, נגד סטאד ריימס הצרפתית. כוכבי ריאל מדריד, די סטפנו ופושקש הופיעו במשחק במדי ברצלונה, מה שהפך משחק זה ליחיד במינו.[1] בסך הכול זכה קובאלה בברצלונה בארבעה אליפויות ספרד, חמישה גביעי הגנרל, שני גביעי ערי הירידים, גביע לטיני ושני גביעי אווה דוארטה.

שלטון פרנקו: השנים האחרונות (1961–1973)עריכה

ב-1961 נמכר לואיס סוארס לאינטר מילאנו תמורת 142,000 אלף פאונד והפך לשחקן היקר ביותר בהיסטוריה באותה עת. שנות השישים היו פחות מוצלחות עבור ברצלונה, כאשר ריאל מדריד שלטה בליגה. ב-1962 הפסידה ברצלונה בגמר גביע ערי הירידים לולנסיה בתוצאה המצטברת 3–7. ב-1963 זכתה ברצלונה בגביע הגנרל, וב-1966 בגביע ערי הירידים. ב-1967 הגיע לברצלונה קרלס רשאק ויחד עם ז'וזפ מריה פוסטה הוביל את הקבוצה לעונה מוצלחת למדי בה סיימה שנייה בליגה לאחר ריאל מדריד. ב-5 ביולי 1968 ניצחה ברצלונה במפתיע את ריאל מדריד 1–0 בגמר גביע הגנרל שנערך באצטדיונה הביתי, הסנטיאגו ברנבאו. קפטן הקבוצה, חוסה אנטוניו סאלדואה קיבל את הגביע מפרנקו המאוכזב. ב-21 במאי 1969 הפסידה ברצלונה את גביע המחזיקות לאחר הפסד 2–3 לסלובן ברטיסלאבה בגמר. ב-1971 ניצחה ברצלונה 4–3 את ולנסיה בגמר גביע הגנרל וזכתה בגביע בפעם ה-17. כמו כן ברצלונה סיימה שנייה בליגה בשוויון נקודות עם ולנסיה, האלופה. רשאק סיים באותה עונה כמלך השערים בליגה עם 17 שערים וזכה בפרס הפיצ'יצ'י.

עידן קרויף וחזרת הדמוקרטיה (1973–1978)עריכה

 
הרכב ברצלונה לפני משחק נגד א.ז. אלקמאר, במסגרת הסיבוב השני בגביע אופ"א. קרויף יושב במרכז. אלקמאר, 19 באוקטובר 1977.

בקיץ 1973 הגיע לברצלונה השחקן ההולנדי יוהאן קרויף שנרכש מאייאקס תמורת 920,000 פאונד, שיא עולמי באותם ימים. קרויף, שהיה באותה עת כבר אחד מן השחקנים הטובים בעולם וזוכה כדור הזהב לשנת 1971, התחבב במהירות על אוהדי ברצלונה כשסיפר כי הוא דחה הצעה מריאל מדריד בגלל היותה מזוהה עם משטר פרנקו. קרויף אף קרא לבנו בשם ג'ורדי, על שם הקדוש הקטאלני גאורגיוס הקדוש. לצד שחקנים נוספים כמו חואן מנואל אסנסי, קרלס רשאק והוגו סוטיל, הוביל קרויף (שמונה לקפטן הלא-ספרדי הראשון בתולדות המועדון) תחת המאמן ההולנדי רינוס מיכלס את הקבוצה לאליפות ראשונה מאז 1960, כולל ניצחון 5–0 בקלאסיקו על ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו. למרות זאת, הפסידה ברצלונה את גביע הגנרל לריאל מדריד לאחר הפסד 0–4 בגמר. קרויף זכה בכדור הזהב בפעם השנייה ב-1973 ובפעם השלישית ב-1974, לאחר שהוביל את הולנד לגמר המונדיאל, והיה לשחקן הראשון לזכות בפרס שלוש פעמים.

ב-20 בנובמבר 1975 מת פרנקו, וספרד עברה תהליך מהיר של דמוקרטיזציה. קטלוניה קיבלה מעמד של קהילה אוטונומית והחוקים האוסרים על שימוש בשפה ובדגל הקטלוניים בוטלו. ברצלונה שינתה את שמה בחזרה לשמה הקטלוני המקורי Futbol Club Barcelona והחזירה לסמלה את הדגל הקטלוני.

ב-1978 זכתה ברצלונה בגביע המלך לאחר ניצחון 3–1 על לאס פאלמאס. בקיץ 1978 עזב קרויף את הקבוצה ופתח בקריירה בארצות הברית.

עידן נונייס (1978–2000)עריכה

ב-1978 נבחר ז'וזפ ליואיס נונייס לנשיא המועדון והיה לנשיא הנבחר הראשון של המועדון. המעבר לתהליך בחירות דמוקרטי היה קשור קשר הדוק לסיום הדיקטטורה של פרנקו וחזרת הדמוקרטיה לספרד. לנונייס לא היה קשר קודם עם המועדון, והוא נבחר כאיש עסקים שביכולתו לבסס את מעמד המועדון כמועדון כדורגל ברמה עולמית ולהעניק לו יציבות כלכלית. תקופת כהונתו נמשכה 22 שנים, ובתקופה זו המועדון חווה צמיחה ספורטיבית וכלכלית אדירה והפך לאחד המועדונים הגדולים, המצליחים והאהודים בעולם.

עידן שוסטר ומראדונה (1978–1988)עריכה

ב-16 במאי 1979 זכתה ברצלונה, תחת המאמן ז'ואקים ריפה, בגביע אירופה למחזיקות גביע לאחר ניצחון 4–3 על פורטונה דיסלדורף בגמר שנערך בבזל, ואליו הגיעו 30,000 אוהדי ברצלונה. השחקן המשמעותי בזכייה זו היה החלוץ האוסטרי הנס קרנקל שכבש 36 שערים בעונתו היחידה בברצלונה. באותה שנה החל נונייס להשקיע באקדמיית הנוער של ברצלונה, והקים מעונות לתלמידים המגיעים מחוץ לברצלונה בבניין שנקרא La Masia de Can Planes, או בקיצור: לה מאסיה. שמם של המעונות יהפוך להיות שם נרדף לאקדמיית הכדורגל של ברצלונה. ב-1980 הורחב הקאמפ נואו משמעותית, לקראת משחקי מונדיאל 1982 שנערך בספרד.

 
מראדונה במדי ברצלונה, ספטמבר 1982

ב-1980 הגיעו לברצלונה הקשר הגרמני ברנד שוסטר והבלם הבסקי חוסה רמון אלכסנקו, שניהם יהיו משחקני המפתח של המועדון בעשור הקרוב. ברצלונה זכתה בגביע המלך ב-1981 ובגביע המחזיקות בפעם השנייה ב-1982. ביוני 1982, חתם בקבוצה השחקן הארגנטינאי דייגו מראדונה, מטובי השחקנים בכל הזמנים, תמורת 5 מיליון ליש"ט ששולמו לקבוצתו בוקה ג'וניורס, ההעברה היקרה בעולם באותה עת. בעונתו הראשונה כבש מראדונה 23 שערים בכל המסגרות, ותחת המאמן ססאר לואיס מנוטי (שאימן את מראדונה בנבחרת ארגנטינה הצעירה) זכתה ברצלונה בגביע המלך ה-20 של המועדון ובגביע הליגה הספרדית, שניהם לאחר ניצחון על ריאל מדריד בגמר (2–1 ו-4–3 בהתאמה). ב-26 ביוני 1983, בקלאסיקו נגד ריאל מדריד שנערך בסנטיאגו ברנבאו במסגרת גביע הליגה, הבקיע מראדונה שער תוך כדי שהוא מהתל בשחקני ריאל מדריד וזכה לתשואות מצד אוהדי ריאל מדריד והיה לראשון שזוכה למחווה זו (מאז זכו למחווה גם רונאלדיניו ואנדרס אינייסטה). מראדונה החמיץ את הסופר קאפ האירופי מול אסטון וילה בשל הצהבת ממנה סבל, וברצלונה הפסידה את הגביע לאחר הפסד 1–3 בסיכום שני המשחקים. בנובמבר 1983 זכתה ברצלונה בסופר קאפ הספרדי לאחר ניצחון 3–2 על אתלטיק בילבאו בסיכום שני המשחקים. בעונת 1983/84 הפסידה ברצלונה את הגביע לאתלטיק בילבאו לאחר הפסד 0–1 בגמר, משחק הזכור במיוחד בשל קטטה המונית אותה הוביל מראדונה. אירוע זה, וסכסוכים נוספים בין מראדונה והנהלת המועדון, הובילו למכירתו של מראדונה לקבוצה האיטלקית נאפולי תמורת 7.4 מיליון דולר, שהיה גם הוא לשיא עולמי.

לקראת עונת 1984/85 פוטר המאמן הארגטינאי ססאר, והמאמן האנגלי המצליח טרי ונבלס הוחתם במקומו. ונבלס יישם מערך 4-4-2 שהיה נפוץ באנגליה באותה עת והביא לידי ביטוי את יכולותיהם של סטיב ארצ'יבלד, שוסטר ומיגלי. ברצלונה זכתה בסיום העונה באליפות ראשונה מאז 1974, בפער של 10 נקודות מסגניתה. אחד הרגעים הזכורים מעונה זו הוא הצלת בעיטת עונשין של השוער חבייר אורוטי ארבעה מחזורים לפני סוף העונה, מה שהבטיח את האליפות. בעונה שלאחר מכן העפילה ברצלונה לגמר גביע אירופה לאלופות לראשונה מאז 1961, אך בגמר היא הפסידה 0–2 בפנדלים לסטיאווה בוקרשט. באותה עונה סיימה ברצלונה שנייה בליגה לאחר האלופה ריאל מדריד, והפסידה בשלושה גמרים שונים: גמר גביע אירופה לאלופות, גמר גביע המלך והסופר קאפ הספרדי. למרות זאת, זכתה ברצלונה בגביע הליגה הספרדית בפעם האחרונה שבה התקיים טורניר זה.

באזור הזמן הזה החלו להתעורר מתחים בין קבוצת האוהדים הלאומנית Boixos Nois שהייתה מזוהה עם השמאל הרדיקלי, לבין ההנהלה בראשות נונייז. ה-Boixos Nois דרשו את התפטרותו של נונייז שנתפס בעיניהם כסמכותי יתר על המידה, והפגינו נגדו בקריאות וכרזות במשחקים. במקביל, חוותה ברצלונה התפרצות של תנועת גלוחי הראש הימנית-קיצונית בדרך כלל. גלוחי הראש הסתננו לתוך ה-Boixos Nois והקבוצה הפכה לאיטה מליברלית לפאשיסטית, מה שגרם לפילוג בתוך הקבוצה ולתמיכה פתאומית בנונייז. אלו שנותרו ב-Boixos Nois הפכו לאלימים, בהשראת גלוחי הראש מבריטניה, וגרמו במספר מקרים לוונדליזם שהביאו למעצרים בקנה מידה גדול.

לאחר מונדיאל 1986 נרכשו החלוץ האנגלי גארי ליניקר, מלך השערים במונדיאל והשוער הבסקי אנדוני זוביזרטה (שיאן ההופעות בלה ליגה בכל הזמנים). ליניקר כבש בעונתו הראשונה 20 שערי ליגה, כולל שלושער נגד ריאל מדריד, וזוביזרטה זכה בפרס ריקרדו זאמורה לשוער הטוב ביותר בליגה, אך שוסטר הודח מההרכב בשל התנהגותו בגמר גביע אירופה לאלופות, וברצלונה הפסידה את הליגה בפעם השנייה ברציפות לריאל מדריד בפער של נקודה בלבד. כמו כן, בגביע אירופה הודחה ברצלונה ברבע הגמר על ידי דנדי יונייטד. לאחר פתיחת עונה גרועה במיוחד פוטר ונבלס בספטמבר 1987. במקומו הובא המאמן הספרדי לואיס אראגונס, שהחזיר את שוסטר להרכב ולמרות המצב העגום בו הייתה הקבוצה (ארבעה הפסדים רצופים ובמקום ה-19 בליגה), הצליח לסיים עמה במקום השישי ולזכות בגביע המלך לאחר ניצחון 1–0 על ריאל סוסיאדד. בסיום אותה עונה התרחש האירוע הידוע בשם "מרד הספריה" (Hesperia Mutiny, על שם המלון בו התבצרו השחקנים), בו דרשו השחקנים מההנהלה להתפטר. נונייז בתגובה שחרר חצי מהסגל (14 בתוך 26), כולל שוסטר (שעבר לריאל מדריד), ואת המאמן אראגונס. במקומו החתים נונייז את שחקן העבר יוהאן קרויף למאמן.

עידן קרויף: קבוצת החלומות (1988–1996)עריכה

ב-1988 מונה יוהאן קרויף למאמן ברצלונה, מה שסימן את תחילתו של תור זהב נוסף בברצלונה. קרויף יישם בברצלונה את שיטת טוטאל פוטבול שפותחה על ידי מאמנו רינוס מיכלס ויצר קבוצה חדשה כמעט מאפס. בעונתו הראשונה שילב קרויף שחקנים חדשים כמו צ'יקי בגיריסטיין, חוסה מריה באקרו, אוסביו, יון אנדוני גויקוצ'אה וחוליו סלינאס שכבש 22 שערים בעונה זו, וגם שחקנים מקבוצת המילואים כמו גיירמו אמור ואלברט פרר. לעומתם גארי ליניקר נדחק ועזב בסוף העונה את הקבוצה. במאי 1989 זכתה ברצלונה בגביע המחזיקות לאחר ניצחון 2–0 על סמפדוריה בגמר. את הליגה סיימה ברצלונה כסגניתה של ריאל מדריד.

ב-1989 הגיעו לברצלונה הקשר־ההתקפי הדני מיכאל לאודרופ והבלם ההולנדי רונאלד קומאן והפכו לשחקנים חשובים ביותר בקבוצה. למרות עמדתו האחורית, כבר בעונתו הראשונה היה קומאן מלך שערי הקבוצה עם 18 שערים (הוא עדיין שחקן ההגנה עם הכי הרבה שערים בהיסטוריה של הכדורגל[2]). בדצמבר 1989 הפסידה ברצלונה את הסופר קאפ האירופי לאחר הפסד 1–2 למילאן שנחשבה אז לקבוצה החזקה באירופה. באפריל 1990 זכתה ברצלונה בגביע המלך לאחר שניצחה 2–0 את ריאל מדריד בגמר.

ב-1990 נרכש החלוץ הבולגרי חריסטו סטויצ'קוב, שזכה בנעל הזהב האירופית בעונה החולפת. סטויצ'קוב כבש 22 שערים בעונת הבכורה שלו בקבוצה. בסיום העונה, ברצלונה זכתה באליפות הליגה בפער של 10 נקודות, ובכך קטעה רצף של חמש אליפויות של ריאל מדריד. בגביע המחזיקות הפסידה ברצלונה בגמר 1–2 למנצ'סטר יונייטד.

כעשור לאחר הקמת לה מאסיה, החלו השחקנים הראשונים להופיע בקבוצה הבוגרת. בשונה מן הנהוג אז, הרבה יוהאן קרויף לתת הזדמנויות לצעירים. אחד מן השחקנים הראשונים שזכו להכרה ולהזדמנות לשחק בבוגרים היה ז'וזפ גוארדיולה שהופיע שש פעמים בקבוצה בעונת 1990/91 בגיל 19 בלבד.

ב-1991 הצטרפו לקבוצה הבלם מיגל אנחל נדאל והמגן השמאלי חואן קרלוס. עונת 1991/92 היתה מן המוצלחות בתולדות המועדון. בנובמבר זכתה ברצלונה בסופר קאפ הספרדי לאחר ניצחון 2–1 על אתלטיקו מדריד. בגביע אירופה לאלופות העפילה ברצלונה לגמר בפעם השלישית בלבד בתולדותיה (לאחר 1961 ו-1986 שבשניהם הפסידה). הגמר התקיים ב-20 במאי 1992 ובו ניצחה ברצלונה בהארכה את סמפדוריה האיטלקית מבעיטה חופשית של קומאן בדקה ה-112 וזכתה בגביע לראשונה בתולדותיה. בסוף העונה זכתה בליגה בפעם השנייה ברציפות לאחר מאבק קשה על האליפות עם ריאל מדריד (למעשה, ברצלונה הייתה במקום השני עד המחזור האחרון וזכתה באליפות רק בזכות הפסד של ריאל מדריד לטנריפה במחזור האחרון, וניצחון מקביל על אתלטיק בילבאו 2–0 מצמד של סטויצ'קוב). סטויצ'קוב הבקיע גם בעונה זו 22 שערים והגיע למקום השני בטקס כדור הזהב של 1992. לאודרופ היה בשיאו ותרם 13 שערים ו-16 בישולים, וזכה בסוף העונה בפרס דון בלון לזר המצטיין. גוארדיולה הפך לשחקן הרכב קבוע וזכה בפרס בראבו לכדורגלן הצעיר המצטיין באירופה.

בסופר קאפ הספרדי שנערך בנובמבר 1992 זכתה ברצלונה לאחר ניצחון 5–2 על אתלטיקו מדריד. בדצמבר הפסידה ברצלונה את הגביע הביניבשתי לסאו פאולו. במרץ 1993 זכתה ברצלונה בפעם הראשונה בתולדותיה בסופר קאפ האירופי לאחר ניצחון 2–1 על ורדר ברמן. ב-עונת 1992/93 הובילה ברצלונה את טבלת הליגה למשך רוב העונה, אך הפסידה את ההובלה לריאל מדריד ארבעה מחזורים לפני סיום העונה בשל הפסד 2–3 לסלטה ויגו. למרות זאת, בצירוף מקרים מוזר, ריאל מדריד הפסידה שוב במחזור האחרון לטנריפה, וברצלונה זכתה באליפות עם יתרון של נקודה אחת בזכות ניצחון מקביל על ריאל סוסיאדד (1–0 משער של סטויצ'קוב). היתה זו אליפות שלישית ברציפות בפעם הראשונה בתולדות המועדון. סטויצ'קוב היה שוב מלך השערים של הקבוצה, עם 23 שערים.

בקיץ 1993 חתם בברצלונה החלוץ הברזילאי רומאריו. באותו קיץ פרש הקפטן הוותיק חוסה רמון אלכסנקו ששיחק בקבוצה במשך 13 עונות. בדצמבר 1993 הפסידה ברצלונה את הסופר קאפ הספרדי לאחר הפסד 2–4 לריאל מדריד. בינואר 1994 ניצחה ברצלונה את ריאל מדריד בקלאסיקו שנערך בקאמפ נואו בתוצאה 5–0 (כולל שלושער של רומאריו). במאי 1994 זכתה ברצלונה באליפות רביעית ברציפות (לאחר שהמובילה, דפורטיבו לה קורוניה, מעדה במחזור הסיום), שיא מועדון שלא נשבר עד היום. ב-18 במאי, ארבעה ימים לאחר האליפות, הופיעה ברצלונה לגמר ליגת האלופות (הפורמט החדש של גביע אירופה לאלופות) כפייבוריטית מול מילאן, איך למרות זאת הובסה ברצלונה 0–4. רומאריו כבש בעונתו הראשונה 30 שערי ליגה וזכה בפרס הפיצ'יצ'י למלך השערים בליגה. כמו כן נבחר רומאריו לכדורגלן השנה בעולם לאחר זכייתו עם ברזיל במונדיאל אותו סיים כשחקן המצטיין. סטויצ'קוב זכה בכדור הזהב של 1994 לאחר שהצעיד את בולגריה לחצי גמר המונדיאל והיה מלך השערים בו.

לאחר התבוסה למילאן חוותה הקבוצה הידרדרות בביצועיה. ברצלונה זכתה בסופר קאפ הספרדי באוגוסט 1994 והיה זה התואר האחרון של קרויף. בקיץ 1994 עבר לאודרופ באופן מתוקשר לירבתה הגדולה של ברצלונה, ריאל מדריד, עימה לקח את האליפות בעונת 1994/95. בינואר 1995 עזב רומאריו את ברצלונה באופן בלתי צפוי בשל הסתכסכות עם קרויף. ברצלונה סיימה רביעית בליגה והפסידה בקלאסיקו שנערך במדריד 0–5. בליגת האלופות הודחה ברצלונה ברבע הגמר על ידי פריס סן-ז'רמן.

בקיץ 1995 עזבו גם סטויצ'קוב, קומאן ובגיריסטיין ובמקביל הוחתם הקשר הפורטוגלי לואיש פיגו בן ה-23. קרויף תכנן להסתמך על הצעירים בוגרי הלה-מאסיה איוואן דה לה פנייה, אוסקר גארסיה, רוג'ר גארסיה, טוני ולמסאן ואלברט סלאדס שכונו "La Quinta de Lo Pelat" (החמישייה של לו פלט, על שמו של דה לה פנייה שכונה "Lo Pelat", הקירח). הקבוצה שיחקה היטב ושמרה בעקביות על המקום השני בליגה תוך מאבק עם המוליכה, אתלטיקו מדריד. בגביע המלך הגיעה ברצלונה לגמר, ובגביע אופ"א העפילה לחצי הגמר. עם זאת, בתוך עשרה ימים הפסידה ברצלונה את שלושת הגביעים. ב-10 באפריל 1996 הובסה ברצלונה 0–1 על ידי אתלטיקו מדריד בגמר גביע המלך. שישה ימים לאחר מכן, בחצי הגמר השני של גביע אופ"א שנערך בברצלונה, הפסידה ברצלונה 1–2 לבאיירן מינכן והודחה מהטורניר. ולבסוף, ב-20 באפריל, הפסידה ברצלונה 1–3 לאתלטיקו מדריד בקאמפ נואו, הפסד שמשמעותו הייתה אבדן האליפות עבור ברצלונה. קרויף פוטר ב-19 במאי 1996 ובמקומו הוחתם המאמן האנגלי בובי רובסון.

קרויף זכה עם הקבוצה ב-11 תארים (4 אליפויות, ליגת האלופות, 2 גביעי מלך, 2 סופר קאפ ספרדי, גביע המחזיקות וסופר קאפ אירופי), והוא המאמן השני המצליח ביותר בברצלונה מבחינת תארים, לאחר חניכו פפ גוארדיולה. כמו כן, קרויף הוא המאמן שאימן את ברצלונה למשך הזמן הארוך ביותר בהיסטוריה של הקבוצה, 8 שנים.

הקבוצה שאימן קרויף שזכתה בארבע אליפויות רצופות וכללה אגדות כסטויצ'וב, לאודרופ, רומאריו, קומאן, בגיריסטיין וגוארדיולה, זכתה לכינוי the Dream Team (קבוצת החלומות), בשל סגנון המשחק ההתקפי מרהיב העין, שתורגם גם להצלחה ספורטיבית וזכייה בתארים רבים. אולם השפעתו של קרויף חרגה הרבה מעבר לשנים בהן אימן, ופילוסופיית המשחק אותה הטמיע בברצלונה, הטוטאל פוטבול, עדיין משמשת כ-DNA של ברצלונה והיא יושמה בהצלחה חסרת תקדים בברצלונה ונבחרת ספרד של שנות ה-2000.

רובסון ו-ואן חאל: השנים האחרונות של נונייז (1996–2000)עריכה

בתגובה לפיטוריו של קרויף הוקמה קבוצת מחאה בשם L'Elefant Blau (הפיל הכחול) על ידי עורך דין קטלאני צעיר בשם ז'ואן לאפורטה. הקבוצה ראתה בקרויף ובמורשתו את ערכיה המסורתיים של ברצלונה והאשימו את נונייז בהשחתת המועדון. לאפורטה יהפוך לנשיא ברצלונה 7 שנים מאוחר יותר.

רובסון אימן את הקבוצה למשך עונה אחת, 1996/97. בעונה זו נרכש החלוץ הברזילאי רונאלדו בן ה-20 מפ.ס.וו. איינדהובן תמורת 19.5 מיליון דולר. למרות גילו הצעיר, כבר היה רונאלדו לאחד השחקנים הטובים בעולם ואף זכה בינואר 1997 בפרס כדורגלן השנה בעולם בגיל 20 בלבד, שיא שטרם נשבר. בעונתו היחידה במועדון כבש רונאלדו 47 שערים ב-49 משחקים והוביל את ברצלונה לזכייה בגביע המחזיקות (ניצחון 1–0 על פריס סן-ז'רמן בגמר), גביע המלך (3–2 על ריאל בטיס) והסופר קאפ הספרדי (6–5 על אתלטיקו מדריד בסיכום שני המשחקים). בליגה הבקיעה ברצלונה 104 שערים, שיא שיישבר רק בעונת 2008/09, אך למרות זאת סיימה שנייה בליגה, 2 נקודות מתחת האלופה ריאל מדריד. רובסון זכה לביקורת על שגיאות טקטיות ועל הסתמכותו הרבה על רונאלדו ופוטר בסוף העונה. רונאלדו זכה על עונה מדהימה זו בכדור הזהב (והיה לזוכה הצעיר ביותר בפרס, שיא שעדיין לא נשבר), כדורגלן השנה בעולם (בפעם השנייה ברציפות), נעל הזהב האירופית, פרס בראבו ופרס הפיצ'יצ'י, כל זאת בגיל 21 בלבד. אך למרות זאת נמכר לאינטר האיטלקית תמורת 27 מיליון דולר, לאחר שהמשא ומתן עם הנהלת ברצלונה על הארכת חוזהו כשל.

לקראת עונת 1997/98 מונה המאמן ההולנדי לואי ואן חאל למאמן הקבוצה במקום רובסון. ואן חאל מינה את רונאלד קומאן לעוזרו וגיבש קבוצה חזקה שנשענה על ז'וזפ גוארדיולה (שהתמנה לקפטן לאחר עזיבתו של גאורגה פופסקו), לואיש פיגו, לואיס אנריקה (שהגיע עונה לפני כן מריאל מדריד), אבלרדו והחלוץ הברזילאי ריבאלדו, שנרכש תמורת 26 מיליון דולר מדפורטיבו לה קורוניה. אליהם צירף ואן חאל מספר שחקנים הולנדים, כמו מיכאל רייזיחר ורוד הספ. ואן חאל זכה להצלחה מיידית, כאשר זכה בדאבל בעונתו הראשונה. בליגה, זכתה ברצלונה בפער של 9 נקודות מסגניתה (כולל שני נצחונות בקלאסיקו, לראשונה מאז עונת 1993/94). בגמר גביע המלך ניצחה ברצלונה 5–4 בדו-קרב פנדלים את מיורקה וזכתה בגביע בפעם השנייה ברציפות. כמו כן זכתה ברצלונה בסופר קאפ האירופי לאחר נצחון 3–1 על בורוסיה דורטמונד, מחזיקת הגביע בליגת האלופות, משעריהם של ריבאלדו ולואיס אנריקה. בליגת האלופות הודחה ברצלונה כבר בשלב הבתים, ואת הסופר קאפ הספרדי הפסידה לריאל מדריד לאחר הפסד 3–5 בסיכום שני משחקים.

לקראת עונת 1998/99 החתים ואן חאל בברצלונה מספר גדול של שחקנים הולנדים, בהם פטריק קלייברטמילאן תמורת 8.75 מיליון אירו), האחים רונאלד ופרנק דה בור (מאייאקס תמורת 22 מיליון אירו), פיליפ קוקו ובודווין זנדן. כמו כן עלה מהנוער הקשר הספרדי בן ה-18 צ'אבי, שעתיד להיות שיאן ההופעות של ברצלונה בכל הזמנים ואחד מהשחקנים הגדולים בתולדותיה. צ'אבי שיחק באותה עונה כמחצית מהמשחקים והפך במהרה לשחקן הרכב קבוע עד לפרישתו, 17 עונות לאחר מכן. לאחר פתיחת עונה מהוססת (19 נקודות בלבד ב-14 המחזורים הראשונים), התאוששה ברצלונה וזכתה באליפות הליגה בפעם השנייה ברציפות, עם פער של 11 נקודות מסגניתה, ריאל מדריד. בליגת האלופות, הודחה ברצלונה שוב בשלב הבתים, לאחר שהוגרלה ל"בית המוות" יחד עם באיירן מינכן ומנצ'סטר יונייטד. את הסופר קאפ הספרדי הפסידה למיורקה, ומגביע המלך הודחה על ידי ולנסיה ברבע הגמר.

בקיץ 1999 עזב הבלם הותיק מיגל אנחל נדאל. בעונת 1999/2000 הפסידה ברצלונה את הליגה לדפורטיבו לה קורוניה. לעומת זאת, בליגת האלופות לראשונה קצר ואן חאל הצלחות כשסיים את שני שלבי הבתים בראשות הבית עם 9 ניצחונות מתוך 12 משחקים. ברצלונה ניצחה 6–4 את צ'לסי ברבע הגמר, אך הפסידה 3–5 לולנסיה בחצי הגמר, והודחה מהמפעל. ריבאלדו סיים עונה זאת כמלך השערים של ליגת האלופות, עם 10 שערים. ב-20 במאי 2000, ימים ספורים לאחר אובדן האליפות, התפטר ואן חאל ממשרת המאמן. במקומו מונה לורנס סרה פרר, מאמן קבוצת הנוער. יחד עם ואן חאל עזבו גם מספר שחקנים הולנדים, רונאלד דה בור, וינסטון בוחארדה ורוד הספ. בעונה זו קידם ואן חאל את קרלס פויול בן ה-21 מהנוער כמגן ימני, במקומו של רייזיחר ממנו לא היה ואן חאל מרוצה. פויול עתיד להופיע במדי ברצלונה למעלה מ-600 פעמים והוא יהיה הקפטן בתור הזהב הגדול בתולדותיה.

ב-1 ביולי 2000 עבר כוכב הקבוצה, לואיש פיגו, באופן מתוקשר ליריבה המרה ריאל מדריד, לאחר שזו שילמה את סעיף השחרור המלא שלו, 37 מיליון אירו, מה ששבר את כל שיאי ההעברות באותם ימים. הבאתו של פיגו הייתה הבטחת בחירות של נשיא ריאל מדריד הנבחר פלורנטינו פרס כחלק מתוכנית ה'גלקטיקוס' שקידם, אך פיגו, שהיה השחקן האהוב ביותר על אוהדי ברצלונה וסגן הקפטן, שלל בפומבי מעבר לריאל מדריד, וכשהתגלתה האמת הפך פיגו לשנוא במיוחד על אוהדי ברצלונה, עד כדי כך שכשהופיע בקאמפ נואו במדי ריאל מדריד במסגרת הקלאסיקו בנובמבר 2002, הוא זכה לקריאות 'יודאס' (רמז ליהודה איש קריות) ואף נזרק עליו ראש חזיר.

ב-23 ביולי 2000 התפטר נונייס מנשיאות המועדון לאחר 22 שנה. בתקופתו כנשיא הפכה ברצלונה לאחד ממועדוני הכדורגל הגדולים, העשירים והמצליחים בעולם. מספר חברי המועדון גדל מ-77,905 ל-106,000, מספר מועדוני האוהדים גדל מ-96 המרוכזים בעיקר בספרד ל-1,300 ברחבי העולם כולו. נונייס הקים את אקדמיית הנוער של המועדון, "לה מאסיה", הרחיב את הקאמפ נואו לתכולה של 115,000 צופים, בנה את המיני אסטדי ב-1982, את "מוזאון בארסה" ב-1984, והרחיב את הפלאו בלאוגרנה ב-1994. למרות הצלחתו הרבה, נונייס ספג ביקורת בשל מדיניותו הקשוחה כלפי דרישות שכר מצד השחקנים, מה שהוביל לעזיבתם של שחקנים חשובים רבים, כמו מראדונה, רונאלדו, שוסטר ורומאריו.

עידן גספארטעריכה

לאחר התפטרותו של נונייס, מונה ז'ואן גספארט, סגן הנשיא במשך 22 שנים, לנשיא. התפטרותם של נונייס וואן חאל גרמה לתקופה של חוסר יציבות ממושכת ותקופת נשיאותו של גספארט היא מן הגרועות בתולדות המועדון.

עונת 2000/01עריכה

גספארט בזבז את הכסף שנכנס לקופת המועדון ממכירתו של פיגו על שחקנים שלא הביאו תועלת לקבוצה, כמו מארק אוברמארס (25 מיליון אירו מארסנל), עמנואל פטי (14 מיליון אירו מארסנל), ג'רארד לופס (בוגר ה'לה מאסיה', 22 מיליון אירו מולנסיה) ואלפונסו (16.5 מיליון אירו מריאל בטיס). המאמן החדש, לורנס סרה פרר, כשל, ברצלונה הודחה מליגת האלופות כבר בשלב הבתים הראשון, ונשרה לגביע אופ"א, שם הודחה על ידי ליברפול בחצי הגמר. סרה פוטר באפריל 2001, לאחר הפסד 1–3 לאוסאסונה, שגרם לברצלונה לרדת למקום החמישי בטבלה ובמרחק של 17 נקודות מהמוליכה, ריאל מדריד. במקומו מונה שחקן העבר קרלס רשאק, תחתיו הפסידה הקבוצה בחצי גמר הגביע, אך הצליחה לסיים במקום הרביעי בטבלה על חשבון ולנסיה (לאחר ניצחון 3–2 במחזור האחרון על ולנסיה, משלושער מרהיב של ריבאלדו), ובכך שמרה על מקומה בליגת האלופות בעונה הבאה.

עונת 2001/02עריכה

בקיץ עזב גוארדיולה לאיטליה. החלוץ הארגנטינאי הצעיר חבייר סביולה נרכש מריבר פלייט תמורת 35 מיליון אירו. בליגת האלופות הציג רשאק הצלחה יחסית כשסיים בראשות הבית בשני השלבים, אך ברצלונה הודחה בחצי הגמר לאחר הפסד 1–3 ליריבתה המקומית ריאל מדריד (שגם זכתה בתואר). בליגה סיימה ברצלונה שוב במקום הרביעי, ובגביע המלך הודחה ברצלונה באופן משפיל כבר בשלב הראשון על ידי UE Figueres ששיחקה בליגה השלישית.

עונת 2002/03עריכה

במאי 2002 מונה ואן חאל בשנית למאמן. ביוני החליטה ההנהלה לשחרר את ריבאלדו מחוזהו, שנה לפני מועד סיומו המקורי, והוא עזב את הקבוצה למילאן. ריבאלדו הבקיע 130 שערים ב-235 הופעות במדי ברצלונה והוא ממוקם במקום השמיני בטבלת מלכי השערים בכל הזמנים של ברצלונה. ביולי נרכש השחקן הארגנטינאי חואן רומן ריקלמה תמורת 10 מיליון אירו ששולמו לבוקה ג'וניורס. באותה עונה קיבל לואיס אנריקה את סרט הקפטן, לאחר עזיבתו של סרג'י ברז'ואן. ואן חאל נחל הצלחה בליגת האלופות עם מאזן של 11 ניצחונות מ-12 משחקים בשני השלבים הראשונים. אולם בגביע המלך הודחה ברצלונה שוב בשלב הראשון, הפעם על ידי Novelda CF, גם היא מהליגה השלישית, ובליגה הייתה ברצלונה במאזן איום, עם 23 נקודות לאחר 19 מחזורים. ואן חאל פוטר ב-27 בינואר 2003 לאחר הפסד 0–2 לסלטה ויגו שגרם לברצלונה לרדת למקום ה-12. במקומו הוחתם המאמן הסרבי רדומיר אנטיץ'. אנטיץ' אימן את הקבוצה עד סוף העונה, ותחתיו ברצלונה הודחה מליגת האלופות ברבע הגמר על ידי יובנטוס בתוצאה 2–3, את הליגה סיימה במקום השישי המוביל לגביע אופ"א. מכיוון שהגיע בעיצומה של העונה, היה אנטיץ' מוגבל מבחינת כוח אדם, והוא העניק הזדמנויות למספר שחקני נוער, ובמיוחד השוער בן ה-20 ויקטור ואלדס והקשר בן ה-18 אנדרס אינייסטה, שניהם יהיו מגדולי השחקנים של ברצלונה בכל הזמנים.

ב-12 בפברואר 2003 התפטר הנשיא גספארט, לאחר שהוביל את המועדון לשפל ספורטיבי וכלכלי. סגנו אנריק ריינה, מילא את מקומו עד מאי. ב-15 ביוני התקיימו הבחירות לנשיאות המועדון, ובהן ניצח ז'ואן לאפורטה הצעיר והכריזמטי, מנהיג תנועת הפיל הכחול, ברוב של 52.57% מהקולות. גספארט היה ועודנו הנשיא היחיד מאז שנות הארבעים שבתקופת כהונתו לא זכה המועדון באף גביע.

עידן לאפורטה (2003–2010)עריכה

תקופת רייקארד (2003–2008)עריכה

עונת 2003/04עריכה

לאפורטה הפך לנשיא ברצלונה ב-15 ביוני 2003 והוביל את ברצלונה לתור הזהב הגדול בתולדותיה. מיד עם כניסתו לתפקיד, החליט לאפורטה לא לחדש את חוזהו של אנטיץ', ובמקומו מונה המאמן ההולנדי בן ה-40 פרנק רייקארד, כוכב מילאן לשעבר. כמו כן מינה לאפורטה את שחקן העבר צ'יקי בגיריסטיין למנהל הטכני. לאפורטה ניפה את הסגל, פרנק דה בור והשוער רוברטו בונאנו עזבו וריקלמה הושאל, ורכש ב-27 מיליון אירו את רונאלדיניו, הכוכב הברזילאי של פריס סן-ז'רמן (לאחר שדייוויד בקהאם סירב להצטרף לברצלונה וחתם בריאל מדריד). רונאלדיניו כבש בעונתו הראשונה 22 שערים, וזכה על עונה זו בפרס כדורגלן השנה בעולם לשנת 2004. ברצלונה סיימה את העונה במקום השני בליגה, בגביע המלך הגיעה ברצלונה לרבע הגמר, ובגביע אופ"א הודחה בשמינית הגמר. בעונה זו הפך ויקטור ואלדס לשוער הראשון באופן רשמי. עונה זו הייתה עונת מעבר, שעמדה בסימן של החזרה של ברצלונה לקדמת הכדורגל העולמי, תוך סגנון ניהול חדש, החזר חובות ומעבר למאזן כלכלי חיובי. האוהדים וכלי התקשורת דרשו את התפטרותו של רייקארד אך לאפורטה התעקש להעניק לו המשכיות ויציבות שחסרה למועדון בשנים הקודמות, מה שהשתלם בסופו של דבר.

בעונה זו, ב-16 באוקטובר 2003, בעת משחק ידידות מול פורטו של ז'וזה מוריניו, הכניס רייקארד שחקן ארגנטינאי צעיר בשם ליונל מסי. מסי, שהיה אז בן 16 וארבעה חודשים, נולד ב-1987 ברוסאריו, ארגנטינה. הוא סבל ממחלת גדילה, ובשנת 2000 הוא הצטרף לאקדמיית הנוער של ברצלונה תוך הסכמה שהמועדון יממן את טיפולי הגדילה. מסי התקדם במהירות בין שבעת קבוצות הנוער של המועדון וכבש 105 שערים ב-107 משחקים. באותו יום, ערך מסי את הבכורה הלא רשמית שלו בקבוצת הבוגרים, והוא הרשים את צוות האימון שהחל לזמן אותו לאימוני הקבוצה הבוגרת אחת לשבוע. מסי עתיד להיות מלך השערים והבישולים ושיאן ההופעות של המועדון בכל הזמנים, לצד היותו אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה.

אחת ההחלטות הראשונות שקיבל לאפורטה, הייתה הרחקתם של חברי קבוצת האוהדים האלימה Boixos Nois לצמיתות מן המגרשים. חברי הקבוצה היו אחראים לזריקת ראש החזיר על פיגו, ולהטרדות אנטישמיות שספג מועמד יהודי שהתמודד מול לאפורטה בבחירות האחרונות לנשיאות המועדון. לאפורטה ספג איומים על חייו והמשטרה אף חשפה שהוא היה יעד לחטיפה מצד חברי Boixos Nois, אך תכנון זה מעולם לא יצא לפועל.

עונת 2004/05עריכה

בקיץ 2004 עמד לרשות לאפורטה תקציב גדול יותר לרכישת שחקנים. בין היתר הוא רכש את החלוץ הקמרוני בן ה-23 סמואל אטו ממיורקה תמורת 24 מיליון אירו ואת הקשר הפורטוגלי בן ה-26 דקו מפורטו תמורת 21 מיליון אירו. כמו כן, ליונל מסי בן ה-16 נרשם לקבוצה הבוגרת וקיבל את החולצה מס' 30. לצד זאת, לאפורטה המשיך בשחרור שחקנים, ושחרר בעונה זו לא פחות מ-13 שחקנים, ביניהם פטריק קלייברט שכבש 122 שערים בשש שנותיו במועדון, פיליפ קוקו, מיכאל רייזיחר, לואיס גרסיה ומארק אוברמארס. גם הקפטן לואיס אנריקה פרש בגיל 34, לאחר 8 עונות במדי ברצלונה בהן הבקיע 109 שערים. במקומו מונה לקפטן הקבוצה הבלם קרלס פויול. אינייסטה הפך לשחקן קבוע בהרכב הפותח ויחד עם צ'אבי הנהיג את הקישור. בעונה זו הפסידה ברצלונה רק 4 משחקים (הנתון הנמוך ביותר מאז עונת 1986/87) וזכתה באליפות עם 84 נקודות, תואר ראשון לאחר חמש שנות בצורת. למרות זאת, הודחה ברצלונה מגביע המלך כבר בסיבוב הראשון (נגד לבאנטה) בפעם השלישית בתוך ארבע שנים. בליגת האלופות הודחה הקבוצה בשמינית הגמר מול צ'לסי.

באוקטובר 2005 זכה רונאלדיניו בפרס כדור הזהב, ובדצמבר זכה בפעם השנייה ברציפות בפרס כדורגלן השנה בעולם. רייקארד מיעט לשתף את מסי בעונה זו, והוא שיחק תשעה משחקים בלבד בהם כבש שער בודד. הופעת הבכורה שלו בליגה הייתה ב-16 באוקטובר 2004 נגד אספניול. שער הבכורה היה כשנכנס כמחליף נגד אלבסטה וכבש מבישול של רונאלדיניו, והפך לכובש הצעיר ביותר בתולדות המועדון (שיא שנשבר מאז כמה פעמים). בעונה זו שיחק מסי בעיקר בברצלונה ב' בה הבקיע 6 שערים ב-17 משחקים.

עונת 2005/06עריכה

לקראת עונת 2005/06 לא בוצעו שינויים משמעותיים בסגל, שני שחקנים הובאו בהעברה חופשית (סנטיאגו אסקרו ומארק ואן בומל), מספר שחקנים שוחררו, ביניהם ג'רארד לופס שעזב לאור הדומיננטיות של צ'אבי ואינייסטה, ריקלמה שנמכר לויאריאל תמורת 7 מיליון אירו, וסביולה שהושאל לסביליה. ב-24 ביוני 2005, ביום הולדתו ה-18, חתם מסי על החוזה המקצועני הראשון שלו, חוזה עד 2014 עם סעיף שחרור של 150 מיליון יורו. מסי הפך לשחקן הרכב ויצר שלישייה התקפית יעילה ביותר יחד עם רונאלדיניו ואטו. אך ב-7 במרץ 2006 נפצע מסי בשריר הירך האחורי במשחק שמינית גמר ליגת האלופות נגד צ'לסי, וסיים את העונה. הוא הספיק לכבוש עד אז 8 שערים ב-25 הופעות.

עונה זו הייתה המוצלחת בתולדות המועדון מאז 1992. באוגוסט זכתה ברצלונה בסופר קאפ ספרדי לאחר ניצחון 4–2 על בטיס. בליגה, הובילה ברצלונה לאורך רוב העונה וזכתה באליפות בפעם השנייה ברציפות. בקלאסיקו שאירחה ריאל מדריד, ניצחה ברצלונה 3–0 את קבוצת הגלקטיקוס של ריאל מדריד (שכללה אגדות כמו רונאלדו, זידאן, רוברטו קרלוס, ראול, בקהאם, סרחיו ראמוס, איקר קסיאס) משער של אטו וצמד של רונאלדיניו, ורייקארד הפך למאמן הראשון של ברצלונה שמנצח פעמיים בסנטיאגו ברנבאו. הופעתו של רונאלדיניו הייתה כה מרשימה, שאוהדי ריאל מדריד מחאו לו כפיים לאחר שערו השני, מחווה לה זכו רק מראדונה לפניו ואינייסטה אחריו. אטו סיים עונה זו עם 26 שערי ליגה וזכה בפרס הפיצ'יצ'י.

בליגת האלופות, העפילה ברצלונה לגמר לאחר שסיימה ראשונה בשלב הבתים וניצחה את צ'לסי, בנפיקה ליסבון ומילאן בשלבי הנוקאאוט. בגמר שנערך ב-17 במאי 2006, התמודדה ברצלונה נגד ארסנל שנחשבה לאחת הקבוצות הטובות באירופה. ארסנל עלתה ליתרון למרות מיעוט מספרי (השוער ינס להמן הורחק לאחר שהכשיל את אטו בתוך הרחבה), ו-15 דקות לפני סיום המשחק, הנריק לארסון שעלה כמחליף, בהופעתו האחרונה במועדון, בישל שערים לאטו (שנבחר לשחקן המצטיין בגמר) ובלטי (שעלה גם הוא מהספסל), וברצלונה ניצחה 2–1 וזכתה בגביע בפעם השנייה בתולדותיה.

עונת 2006/07עריכה

בקיץ 2006 נרכשו מיובנטוס המגן־הימני בן ה-29 ג'אנלוקה זמברוטה והבלם בן ה-34 ליליאן תוראם תמורת 14 מיליון ו-5 מיליון אירו בהתאמה. כמו כן, החלוץ האיסלנדי בן ה-27 איידור גודיונסן נרכש מצ'לסי ב-12 מיליון אירו. הקבוצה ערכה מסע טרום עונה בארצות הברית, ובמהלכו נפצעו אטו ומסי, שהחמיצו בשל כך את המשחקים הראשונים של העונה.

למרות שברצלונה התחילה את העונה כפייבוריטית בכל המסגרות, היא כשלה ולא זכתה באף גביע מלבד הסופר קאפ הספרדי בו זכתה באוגוסט 2006. שבוע לאחר הזכיה, הפסידה ברצלונה את הסופר קאפ האירופי לסביליה. בדצמבר הפסידה ברצלונה 0–1 לאינטרנסיונל בגמר גביע העולם למועדונים 2006. בליגה, הובילה ברצלונה את הטבלה לאחר שני משחקי ה'קלאסיקו', אך מעדה במחזורי הסיום וסיימה עם מספר נקודות זהה לריאל מדריד (76) ועם יחס שערים עדיף בהרבה (26:45), אך ריאל מדריד זכתה באליפות בשל יחס השערים העדיף במפגשים הישירים ביניהן (5:3 לריאל מדריד). אחד המשחקים הזכורים ביותר בעונה זו היה הקלאסיקו שנערך בקאמפ נואו ב-10 במרץ 2007, ובו עלתה ריאל מדריד שלוש פעמים ליתרון (משעריהם של רוד ואן ניסטלרוי וסרחיו ראמוס) אך מסי, שקיבל בעונה זו את החולצה מס' 19, השווה את התוצאה שלוש פעמים בשלושער מרהיב.

בגביע המלך, הגיעה ברצלונה לחצי הגמר ובסיבוב הראשון ניצחה את חטאפה 5–2 (כולל שער מדהים של מסי, שהעלה השוואות לשער המאה של מראדונה במונדיאל 1986), אך בגומלין הובסה 0–4 והודחה מהמפעל. בליגת האלופות הודחה ברצלונה בשמינית הגמר על ידי ליברפול בשל חוק שערי חוץ.

בדיעבד, הוכרה פציעתם של אטו ומסי בראשית העונה כאחת הסיבות לעונה הרעה. רונאלדיניו אמנם כבש 24 שערים, אך טען שלא היה בכושרו הטוב. בנוסף, אטו מתח ביקורת באופן פומבי על רייקארד ורונאלדיניו, מה שגרם לקרע ביניהם. לצד זאת, מסי סיים עונה זו עם 17 שערים ב-35 הופעות, וסיים במקום השלישי בפרס כדור הזהב לשנת 2007 (לאחר קאקה וכריסטיאנו רונאלדו) בגיל 19 בלבד, שיא שטרם נשבר.

עד לעונה זו, במשך יותר ממאה שנות קיומו, מעולם לא הופיע לוגו מסחרי על חולצות השחקנים, בשונה מרוב מועדוני הכדורגל. בקיץ 2006 חתמה ברצלונה על הסכם עם יוניסף, קרן החירום הבינלאומית של האו"ם לילדים, ולפיו יופיע הלוגו של יוניסף למשך 5 שנים בחזית חולצות השחקנים ובנוסף המועדון יתרום ליוניסף 0.7 אחוזים מכלל הכנסתו (1.9 מיליון דולר לשנה). גישה לא כלכלית זו, מיצבה את מעמדה של ברצלונה כמועדון בעל ערכים הקודמים לחישובים מסחריים. גישה זו הוזנחה בהמשך על ידי יורשיו של לאפורטה.

עונת 2007/08עריכה

כישלון העונה הקודמת הניע את לאפורטה לבצע שינויים בסגל. ב-25 ביוני 2007 חתם בקבוצה החלוץ הצרפתי תיירי הנרי, שנרכש ב-24 מיליון דולר מארסנל. כמו כן הוחתמו המגן השמאלי אריק אבידל (15 מיליון דולר מליון), הקשר האחורי יאיא טורה (9 מיליון דולר ממונקו), והבלם גבריאל מיליטו (17 מיליון דולר מסרגוסה). לצד זאת, עלו שחקנים נוספים מהנוער, וביניהם הכישרון הצעיר בויאן קרקיץ' בן ה-17, שבעונה זו עתיד לשבור את שיאו של מסי ככובש הצעיר ביותר במדי ברצלונה, ובזאת עלה מספרם של שחקני הבית בסגל לתשעה. לצד זאת, מספר שחקנים ותיקים עזבו את הקבוצה, הבולט מביניהם היה חבייר סביולה, שבשש שנותיו זכה ליחס פושר מצד מאמני הקבוצה למרות יכולותיו ונאמנותו לקבוצה, וכעת לאחר שחוזהו הסתיים בחר לעבור לריאל מדריד, שם התמנה למאמן ברנד שוסטר, אחד משחקניה הטובים והמשמעותיים ביותר של ברצלונה בשנות ה-80 של המאה ה-20, ששיחק גם הוא בשני המועדונים.

למרות החיזוקים המשמעותיים בסגל, עונה זו המשיכה את קודמתה והייתה לעונה הגרועה ביותר בעידן רייקארד. ברצלונה הפסידה את שני משחקי הקלאסיקו של הליגה לריאל מדריד בפעם הראשונה מאז עונת 1983/84, וניצחה רק בחמש משחקי חוץ. ברצלונה שמרה לאורך רוב העונה על המקום השני, אך במחזורים האחרונים היא ספגה רצף של הפסדים וסיימה את הליגה במקום השלישי, 18 נקודות מתחת האלופה, ריאל מדריד. בליגת האלופות ובגביע הודחה ברצלונה בחצאי הגמר, על ידי מנצ'סטר יונייטד (שגם זכתה בגביע) וולנסיה (שגם היא הניפה את הגביע) בהתאמה.

בעונה זו המשיך מסי לבסס את עצמו כשחקן מפתח, ותרם 16 שערים ו-13 בישולים ב-40 משחקים. למרות חוסר ההצלחה, הגיע מסי למקום השני בפרס כדור הזהב לשנת 2008 לאחר הזוכה, כריסטיאנו רונאלדו. רונאלדיניו המשיך בדעיכתו, סבל מפציעות, וכבש תשעה שערים בלבד ב-26 הופעות. עונה זו עמדה גם בסימן פריצתו של הכוכב העולה בויאן קרקיץ', שכבש 12 שערים בעונתו הראשונה בבוגרים בגיל 17 בלבד.

ב-8 במאי 2008, למחרת ההפסד 1–4 לריאל מדריד בליגה, הודיע לאפורטה כי חוזהו של רייקארד לא יוארך והוא יעזוב את הקבוצה בסיום העונה. לתפקיד המאמן היו מועמדים שניים: מאמן צ'לסי המוערך ז'וזה מוריניו, ששימש עוזר מאמן ללואי ואן חאל בברצלונה בשנים 1997–2000, והיה באותה תקופה בעל מוניטין כשזכה להצלחות עם פורטו וצ'לסי (כולל זכייה מפתיעה בליגת האלופות ושני אליפויות אנגליה רצופות), הצלחות שהדביקו לו את הכינוי "המיוחד" ("The Special One"). המועמד השני היה קפטן הקבוצה לשעבר ז'וזפ גוארדיולה, שאימן את קבוצת המילואים של המועדון והעלה אותה מהליגה הרביעית לשלישית, אך היה חסר ניסיון ברמות הגבוהות. בהמלצתו של יוהאן קרויף, אביו הרוחני של גוארדיולה, הודיע לאפורטה כי מחליפו של רייקארד יהיה גוארדיולה.

תקופת גוארדיולה: עידן השיא של ברצלונה (2008–2012)עריכה

עונת 2008/09: טרבלעריכה

גוארדיולה התחיל לאמן את ברצלונה ביוני 2008, עם סיום חוזהו של רייקארד. מיד עם כניסתו לתפקיד, בגיל 37 בלבד, הפגין מנהיגות ושליטה וקיבל שורה של החלטות. כוכב הקבוצה, רונאלדיניו, נמכר למילאן ב-25 מיליון אירו וחוזהו של דקו לא חודש והוא עבר לצ'לסי. מלבדם הועזבו שחקנים נוספים, כג'אנלוקה זמברוטה וליליאן תוראם. לצד זאת ערך גוארדיולה מסע רכש מדוקדק שכלל את המגן הימני דני אלבס (סביליה, 36 מיליון אירו), הבלם ג'רארד פיקה שגדל ב'לה מאסיה' (מנצ'סטר יונייטד, 5 מיליון אירו), אלכסנדר חלב (ארסנל, 11.8 מיליון אירו), הקשר סיידו קייטה (סביליה, 14 מיליון אירו), מרטין קאסרס (ויאריאל, 16.5 מיליון אירו). בנוסף, העלה גוארדיולה מהנוער קשר אחורי צנום בשם סרחיו בוסקטס שהיה בן 20 באותה עת. שחקן נוער נוסף שקיבל הזדמנויות היה פדרו רודריגז בן ה-21. בסך הכל הוציאה ברצלונה 88 מיליון אירו על רכש באותה עונה. במקביל, ביורו 2008 שנערך ביוני, זכתה ספרד, כאשר הצמד צ'אבי ואינייסטה שלטו בקישור והיו חלק משמעותי בזכייה, לצד קרלס פויול. צ'אבי אף זכה בפרס השחקן המצטיין של הטורניר.

במהלך הקדם־עונה, הועלתה הצעת אי אמון כלפי לאפורטה לאחר שתי עונות השפל ובעקבות חוסר האמון בהחלטתו למנות את גוארדיולה חסר הניסיון. ההצעה זכתה ל-60.6 אחוזי תמיכה, פחות מ-66% הנדרשים להצעת אי אמון. בעקבות הבעת חוסר האמון מצד רוב חברי המועדון, התפטרו 8 דירקטורים מנשיאות המועדון.

 
ההרכב שעלה בגמר ליגת האלופות 2009.

גוארדיולה יישם מערך 4-3-3 קרויפיסטי קלאסי, תוך שימת דגש על משחק הלחץ הקבוצתי וסגנון משחק שכלל מסירות קצרות מרגל לרגל ומשחק בשטח צפוף. בנוסף יישם גוארדיולה כללי משמעת קפדניים, הנהיג פיקוח הדוק על הרגלי התזונה של השחקנים ואסר כניסה של אנשי תקשורת לחדר ההלבשה. העונה החלה ברגל שמאל, עם הפסד ותיקו בשני המשחקים הראשונים. אולם מיד לאחר מכן התחילה ברצלונה ברצף ניצחונות שהביאו אותה למקום הראשון בסיומו של המחזור התשיעי. ב-13 בדצמבר 2008, אירחה ברצלונה את ריאל מדריד למשחק הקלאסיקו הראשון של העונה, וניצחה 2–0 בדקות הסיום משעריהם של אטו ומסי. עם סיומה של המחצית הראשונה של העונה, עמדה ברצלונה על 50 נקודות מ-57 אפשריות, ובפער של 12 נקודות מריאל מדריד, הבאה אחריה בטבלה. ב-2 במאי 2009 אירחה ריאל מדריד את הקלאסיקו השני לעונה, בעת שהפער בין שתי הקבוצות הצטמצם ל-6 נקודות בלבד. גוארדיולה יישם במשחק זה לראשונה את שיטת ה-9 המדומה. מסי, שנהג לשחק בכנף ימין, הוסט למרכז, מאחורי שני החלוצים, אטו והנרי. מסי תפקד כחלוץ מזויף שחופשי לנוע בין עמדות הקישור וההתקפה, במערך שהתגלה כטקטיקה גאונית של גוארדיולה. ריאל מדריד עלתה ראשונה ליתרון אך ברצלונה חזרה במהירות וניצחה בתוצאה 6–2 אל מול 80,000 אלף צופים בסנטיאגו ברנבאו מצמדים של מסי והנרי ושערים של פיקה ופויול. היה זה הניצחון הגדול ביותר של ברצלונה בקלאסיקו מאז ה-5–0 ב-1974 בעידן יוהאן קרויף. ב-13 במאי ניצחה ברצלונה בגמר גביע המלך 4–1 את אתלטיק בילבאו, לאחר שניצחה בשלבים המוקדמים את אתלטיקו מדריד, אספניול ומיורקה, וזכתה בגביע בפעם ה-25 בתולדותיה. ב-16 במאי הפסידה ריאל מדריד 2–3 לויאריאל, וברצלונה הוכתרה לאלופת ספרד. ברצלונה סיימה את העונה עם יחס שערים מדהים (35:135) ובפער 9 נקודות מסגניתה, ריאל מדריד, לאחר שהוליכה את הטבלה מהמחזור התשיעי ברציפות.

 
גוארדיולה לאחר הזכייה בליגת האלופות, 27 במאי 2009.

במקביל, בליגת האלופות ניצחה ברצלונה את ויסלה קרקוב 4–1 בשלב המוקדמות (אותו נאלצה לעבור משום שסיימה שלישית בליגה בעונה הקודמת) וסיימה את שלב הבתים במקום הראשון עם יחס שערים 8:18. בשמינית הגמר ניצחה ברצלונה את ליון בתוצאה המצטברת 6–3, ברבע הגמר ניצחה את באיירן מינכן 5–1 בסיכום שני המשחקים, ובחצי הגמר התמודדה מול צ'לסי. לאחר שהמשחק הראשון הסתיים בתיקו מאופס, הובילה צ'לסי במשחק הגומלין אותו אירחה בסטמפורד ברידג' 1–0 כבר בדקה התשיעית, ובנוסף הורחק אריק אבידל בכרטיס אדום בדקה ה-66. בדקה ה-93 בתוך תוספת הזמן, כבש אינייסטה שער שוויון מבישול של מסי, שער שהעלה את ברצלונה לגמר בשל חוק שערי חוץ. בגמר ליגת האלופות התמודדה ברצלונה מול מנצ'סטר יונייטד, מחזיקת הגביע מהעונה הקודמת ואלופת אנגליה. הגמר נערך ב-27 במאי 2009 ברומא, וברצלונה, שעלתה בהרכב שרובו שחקני בית (7/11), ניצחה 2–0 משערים של אטו ומסי (את השערים בישלו אינייסטה וצ'אבי, איש המשחק, בהתאמה), ופויול הניף את גביע ליגת האלופות בפעם השנייה. זכייתה של ברצלונה בליגת האלופות השלימה טרבל (זכייה בליגה, בגביע ובגביע אירופה) ראשון מסוגו בכדורגל הספרדי.

גוארדיולה יישם בצורה מבריקה את שיטת הטוטאל פוטבול אותה הנחיל קרויף בתקופתו בברצלונה, ויצר סגנון משחק התקפי ומרהיב עין שזכה לכינוי הפופולרי 'טיקי טאקה' (אנ'). ברצלונה כבשה 154 שערים וספגה 54 בלבד בכל המסגרות. השלישייה ההתקפית של ברצלונה, מסי-אטו-הנרי, כבשה לבדה 100 שערים. צ'אבי היה מלך הבישולים של הליגה, עם 20 בישולים. ויקטור ואלדס זכה בפרס זאמורה לאחר שספג 31 שערים בלבד ב-35 משחקי ליגה. מסי היה מלך השערים של הקבוצה בכל המסגרות, עם 38 שערים ו-17 בישולים ב-51 משחקים. מסי סיים את העונה כמלך השערים בליגת האלופות (9 שערים), ונבחר לשחקן הטוב ביותר בליגה הספרדית.

עונת 2009/10: שנת ששת התאריםעריכה

 
מסי, 16 במאי 2010

בקיץ 2009 רכשה ברצלונה את החלוץ השוודי זלאטן איברהימוביץ' מאינטר תמורת 46 מיליון אירו, בנוסף לסמואל אטו, שהועבר לאינטר. כמו כן נרכשו המגן השמאלי מקסוול והבלם דמיטרו צ'יגרינסקי. בעונה זו המשיך גוארדיולה לסמוך על שחקני בית, והעניק לבוסקטס מקום קבוע בהרכב על חשבונו של יאיא טורה, שם הוא יצר שלישיית קישור דומיננטית ביותר יחד עם צ'אבי ואינייסטה. גם פדרו הפך לשחקן מרכזי בהתקפה במקומו של הנרי. שחקנים צעירים נוספים, כמו טיאגו אלקנטרה וז'פרן, קיבלו הופעות ראשונות בקבוצה הבוגרת.

בעונה זו התחרתה ברצלונה בשישה מפעלים שונים, מה שיצר עומס על השחקנים. ב-23 באוגוסט 2009 זכתה ברצלונה בסופר קאפ הספרדי, לאחר שניצחה את 5–1 אתלטיק בילבאו בסיכום שני המשחקים. שבוע לאחר מכן, ב-28 באוגוסט, ניצחה ברצלונה בהארכה 1–0 את שחטאר דונצק, מחזיקת גביע אופ"א, משער של פדרו בדקה ה-115, וזכתה בסופר קאפ האירופי. בכך הפכה ברצלונה לקבוצה הראשונה בכדורגל האירופי שזוכה בסופר קאפ המקומי והאירופי לאחר זכייה בטרבל. ב-19 בדצמבר 2009 ניצחה ברצלונה 2–1 בהארכה את אסטודיאנטס, מחזיקת גביע ליברטדורס, משעריהם של פדרו ומסי. בכך הפכה ברצלונה לקבוצה הראשונה שזוכה בשישה תארים בעונה קלנדרית אחת, הישג ששוחזר פעם אחת בלבד (באיירן מינכן ב-2020). כמו כן, פדרו הפך גם לשחקן הראשון לכבוש בכל ששת המפעלים האפשריים בשנה קלנדרית אחת (מסי ישחזר הישג זה שנה אחת לאחר מכן).

ב-1 בדצמבר הוכרז מסי כזוכה פרס כדור הזהב לשנת 2009. בכך היה לשחקן ברצלונה התשיעי שזוכה בפרס, לצד היותו בוגר ה'לה מאסיה' הראשון והיחיד עד כה. צ'אבי, אינייסטה ואטו הגיעו למקומות השלישי, הרביעי והחמישי בהתאמה. ב-21 בדצמבר נבחר מסי לכדורגלן השנה בעולם מטעם פיפ"א, בפער הנקודות הגדול ביותר בתולדות הפרס. צ'אבי הגיע למקום השלישי, ואינייסטה למקום החמישי.

בליגה הפסידה ברצלונה פעם אחת בלבד (1–2 לאתלטיקו מדריד) ואיבדה רק 2 נקודות במשחקי הבית. ריאל מדריד התחזקה בקיץ באופן ניכר (לאחר שפלורנטינו פרס חזר להנהלת המועדון) עם שחקנים כמו כריסטיאנו רונאלדו, קאקה, צ'אבי אלונסו וכרים בנזמה, ולכן למרות שברצלונה רשמה עונה טובה יותר מהעונה הקודמת, היא נאבקה עם ריאל מדריד על האליפות במשך כל העונה. אך למרות ההתחזקות המשמעותית, ברצלונה ניצחה שוב בשני הקלאסיקוס במסגרת הליגה, 1–0 בבית ו-2–0 בחוץ, משערים של איברהימוביץ', מסי ופדרו. ברצלונה זכתה באליפות שנייה ברציפות כשניצחה במחזור האחרון את ריאל ואיאדוליד בתוצאה 4–0, עם שיא חדש של 99 נקודות, 3 נקודות בלבד מעל ריאל מדריד. יחס השערים היה אף גבוה מהעונה הקודמת, ועמד על 24:98. ברצלונה וריאל מדריד ניצחו בעונה 18 ממשחקי הבית שלהן, מה שמהווה שיא משותף שלא נשבר מאז. מסי, שבעונה זו המשיך לשחק על פי רוב בעמדת החלוץ הנסוג, זכה לראשונה בפרס הפיצ'יצ'י עם 34 שערי ליגה, מה שזיכה אותו גם לראשונה בנעל הזהב האירופית, ובנוסף הוא נבחר שוב לשחקן המצטיין בליגה. צ'אבי היה שוב מלך הבישולים (14 בישולים), מסי ודני אלבס היו סגניו (10 בישולים כל אחד). ואלדס זכה שוב בפרס זאמורה כשספג 24 שערים בלבד ב-38 משחקים.

בגביע המלך הודחה ברצלונה בשמינית הגמר על ידי סביליה בזכות שערי חוץ. בליגת האלופות, סיימה ברצלונה ראשונה בבית שכלל את אינטר של מוריניו ואטו. ברצלונה ניצחה את שטוטגרט בשמינית ואת צ'לסי ברבע (כולל רביעייה של מסי במשחק הגומלין), ובחצי הגמר נפגשה עם אינטר בשנית. מוריניו השכיל להעמיד התקפה מרשימה ביותר במשחק הראשון אותו אירחה אינטר, וניצח את ברצלונה 1–3, ואילו במשחק הגומלין נתן מוריניו תצוגת הגנה קשוחה שזכתה לביקורות רבות, ובו ניצחה ברצלונה 1–0, אך הפסידה 2–3 בסיכום שני המשחקים והודחה מהמפעל. אינטר זכתה בטרבל בסיומה של העונה. מסי היה בפעם השנייה למלך השערים בליגת האלופות עם 8 שערים. הוא סיים את העונה עם 47 שערים ו-11 בישולים ב-53 משחקים.

לאפורטה (בתקופת נשיאותו הראשונה) נחשב לאחד הנשיאים המוצלחים שידע המועדון. הוא הוציא את המועדון ממשבר כלכלי והפך אותו לאחד המועדונים העשירים והאהודים בעולם. הסגל שהשאיר מאחוריו עם סיום כהונתו ב-2010, אחראי לעשור המוצלח ביותר בתולדות המועדון. לאפורטה עדיין הנשיא היחיד שזכה בשני גביעי ליגת האלופות, בנוסף לארבע אליפויות, גביע אחד, ארבעה גביעי סופר קאפ, וגביע העולם למועדונים.

עידן רוסיי (2010–2014)עריכה

עונת 2010/11: עונת השיא של ברצלונהעריכה

ב-13 ביוני 2010 נבחר סנדרו רוסיי, סגנו לשעבר של לאפורטה ויריבו הפוליטי בהווה, לנשיא ברצלונה עם 61.35% מקולות הבוחרים,[3] והוא נכנס לתפקידו ב-1 ביולי. ביומו האחרון של לאפורטה בתפקיד, דיווח חאבייר סאלה, גזבר המועדון, על רווחים של 445.5 מיליון אירו בעונה החולפת. בקיץ התבצעו עזיבות רבות, תיירי הנרי התיר חוזהו בהסכמה הדדית ועבר לשחק בארצות הברית, זלאטן איברהימוביץ' הושאל למילאן ונמכר בהמשך תמורת 24 מיליון אירו, לאחר עונה בה כבש 24 שערים אך הסתכסך עם מאמנו ועם הנהלת ברצלונה.[4] גם דמיטרו צ'יגרינסקי ויאיא טורה עזבו באותה עונה. לצד זאת בוצעו שתי רכישות משמעותיות: במאי נרכש החלוץ הספרדי דויד וייה ב-40 מיליון יורו מולנסיה, באוגוסט הודיעה ברצלונה על צירופו של הארגנטינאי בן ה-26 חאבייר מסצ'ראנו מליברפול ב-19 מיליון יורו.

במקביל, ביולי 2010, זכתה ספרד במונדיאל, זכייה בה לקחו שחקני ברצלונה חלק משמעותי במיוחד. בגמר המונדיאל, שישה שחקנים בוגרי לה מאסיה פתחו בהרכב נבחרת ספרד: צ'אבי, אינייסטה, פדרו, בוסקטס, פיקה ופויול, זאת מלבד דויד וייה וססק פברגאס (שעלה מהספסל). בנוסף, אינייסטה היה זה שכבש את שער הניצחון בדקה ה-116 בגמר מול הולנד, ובכך הביא לספרד את גביע העולם הראשון בתולדותיה.

ב-21 באוגוסט 2010 זכתה ברצלונה בסופר קאפ הספרדי, שלושער של מסי הביא לה ניצחון 4–0 על סביליה במשחק הגומלין, לאחר הפסד 1–3 במשחק הראשון. ב-29 בנובמבר 2010 נערך אחד ממשחקי הקלאסיקו המסקרנים ביותר. במשחק הופיעו 13 שחקנים שזכו עם ספרד במונדיאל, והוא הפגיש בין מי שנחשבו למאמנים הטובים בעולם (גוארדיולה מול מוריניו) והשחקנים הטובים בעולם (מסי מול רונאלדו). ריאל מדריד גם היא התחזקה בקיץ, ומלבד המאמן החדש, ז'וזה מוריניו שהדיח את ברצלונה בשנה שעברה מליגת האלופות, היא רכשה שחקנים כמו אנחל די מריה ומסוט אוזיל. למרות זאת, המשחק שנערך בקאמפ נואו היה חד צדדי לחלוטין, וברצלונה הביסה את ריאל מדריד 5–0 (צמד של וייה ושערים של צ'אבי, פדרו וז'פרן). הניצחון גרם לברצלונה לעלות לראשונה לראשות הטבלה, ובו נשארה עד לסיום העונה.

 
הקלאסיקו בחצי גמר ליגת האלופות, 27 באפריל 2011.

ב-10 בינואר זכה מסי בכדור הזהב של פיפ"א (איחוד של כדור הזהב וכדורגלן השנה בעולם), לאחר שנה מרשימה בה רשם 60 שערים ב-64 משחקים. חבריו לקבוצה אינייסטה וצ'אבי, סיימו במקום השני והשלישי בהתאמה. היה זה הפעם הראשונה בהיסטוריה בה כל שלושת השחקנים במקומות הראשונים מגיעים מאקדמיית נוער אחת. הייתה זו הזכייה השנייה ברציפות של מסי בפרס (בפעם הראשונה מאז מרקו ואן באסטן ב-1989) בגיל 22 בלבד, שיא שטרם נשבר.

באפריל, באופן חסר תקדים, התחיל רצף של ארבעה משחקי קלאסיקו בתוך 18 ימים בלבד. הראשון היה ב-16 באפריל 2011 במדריד והסתיים בתיקו (שתי בעיטות עונשין של מסי ורונאלדו). התיקו סיים רצף של חמישה משחקי קלאסיקו אותם ניצחה ברצלונה. ב-20 באפריל נערך גמר גביע המלך בין שתי היריבות, ובו ניצחה ריאל מדריד 0–1 בהארכה משער של כריסטיאנו רונאלדו, מה שהיה לניצחון הראשון של ריאל על ברצלונה של גוארדיולה וההפסד הראשון של גוארדיולה במשחק גמר. ב-27 באפריל נפגשו שוב בחצי גמר ליגת האלופות. ברצלונה חלפה על פני ארסנל ושחטאר דונצק, והמשחק הראשון נקבע להיות בסנטיאגו ברנבאו. עוד לפני המשחק, שיגרו שני המאמנים עקיצות ועלבונות אישיים זה כלפי זה והמשחק עצמו היה רווי באירועים מכוערים. מגנה של ריאל, פפה, הורחק בדקה ה-61 לאחר עבירה גסה על דני אלבס, מה שסייע לברצלונה לנצח 2–0 מצמד שערים של מסי. ב-3 במאי הסתיים משחק הגומלין בברצלונה בתיקו 1–1 שהעלה את ברצלונה לגמר ליגת האלופות.

 
ההרכב שעלה בגמר ליגת האלופות 2011. 8 שחקני בית.

ב-11 במאי הניף גוארדיולה את האליפות השלישית ברציפות שלו, מחזור אחד לפני סיום העונה. ברצלונה סיימה את העונה עם 96 נקודות, 4 נקודות מעל הסגנית ריאל מדריד, ועם יחס שערים 21:95. ברצלונה קבעה שיא חדש לניצחונות רצופים בליגה (16, השיא החזיק מאז עונת 1960/61), משחקים ללא הפסד (32, נשבר כמה פעמים), ניצחונות חוץ בעונה (14, נשבר על ידי ריאל מדריד בעונה הבאה) ומשחקי חוץ ללא הפסד (23). מסי הפסיד את פרס הפיצ'יצ'י לכריסטיאנו רונאלדו, אך סיים לראשונה כמלך הבישולים (18 בישולים, בצוותא עם מסוט אוזיל).

ב-28 במאי, בגמר ליגת האלופות שנערך באצטדיון ומבלי בלונדון, ניצחה ברצלונה 3–1 את מנצ'סטר יונייטד, משערים אותם כבשו שלושת החלוצים (פדרו, מסי, וייה) ובישלו שלושת הקשרים (צ'אבי, אינייסטה ובוסקטס, בהתאמה). פויול העניק את סרט הקפטן לאריק אבידל שנלחם אז בגידול סרטני בכבד, וקיבל את הכבוד להניף את גביע ליגת האלופות הרביעי בתולדות המועדון. מסי נבחר לשחקן המצטיין בגמר, ובנוסף סיים כמלך השערים של הטורניר בפעם השלישית ברציפות, עם 12 שערים. בסך הכל כבש מסי 53 שערים ובישל 23 בישולים ב-55 משחקים, והפך לשחקן הספרדי הראשון שמגיע לרף 50 שערים בעונה. ויקטור ואלדס זכה בפעם השלישית בפרס זאמורה, כשספג 16 שערים בלבד ב-32 משחקים, הנתון הנמוך ביותר מאז 1994, והשלישי בכל הזמנים.

קבוצה זאת, ברצלונה של 2010/11, נחשבת לאחת הקבוצות הטובות ביותר בכל הזמנים.[5] אלכס פרגוסון, מאמן מנצ'סטר יונייטד, טען שהייתה זאת הקבוצה הטובה ביותר מולה התמודד.[6]

עונת 2011/12: עונתו האחרונה של גוארדיולהעריכה

בעונה זו, לראשונה הופיעו על חולצות השחקנים סמלים מסחריים. הנשיא רוסיי חתם בדצמבר 2010 על הסכם עם קרן קטר (אנ'), במסגרתו יופיע הלוגו של הארגון על מדי המועדון למשך חמש וחצי שנים, תמורת 170 מיליון אירו, העסקה הגדולה ביותר מסוגה עד לאותה את. ההסכם עם יוניסף בוטל, אך סמל הארגון המשיך להופיע בגב החולצה.

בעונה זו נרכשו רק שני שחקנים. ססק פברגאס, שגדל במחלקות הנוער של בארסה ונמכר לארסנל, חזר למועדון תמורת 34 מיליון אירו, לאחר שהפך לאחד הקשרים הטובים ביותר בפרמייר ליג, ואלכסיס סאנצ'ס נרכש מאודינזה תמורת 26 מיליון אירו. לצד זאת נמכרו מספר שחקנים, כולל בויאן קרקיץ' שכוכבו דעך. הצעירים טיאגו אלקנטרה ואנדראו פונטאס קודמו לקבוצה הראשונה.

ברצלונה פתחה את העונה בזכייה בשלוש תארים. באוגוסט היא התמודדה מול ריאל מדריד, מחזיקת גביע המלך, על הסופר קאפ הספרדי. המשחק הראשון שנערך במדריד, הסתיים בתיקו 2–2, ובמשחק השני כבש מסי צמד שהעלה את ברצלונה פעמיים ליתרון ועזר לה לנצח 3–2 בדקה ה-88 (5–4 בסיכום שני המשחקים) ולהניף את הגביע בפעם השלישית ברציפות. המשחק היה רווי בתקריות אלימות, ושלושה שחקנים הורחקו בכרטיס אדום בדקות הסיום (דויד וייה, מרסלו ומסוט אוזיל). מוריניו אף תועד תוקע את אצבעו בעיניו של טיטו וילאנובה, עוזר המאמן של גוארדיולה, תקרית עליה התחרט מוריניו בפומבי שנים לאחר מכן.[7] ב-26 באוגוסט, ניצחה ברצלונה 2–0 את פורטו משעריהם של מסי ופברגאס וזכתה בסופר קאפ האירופי. ב-18 בדצמבר התמודדה מול סנטוס הברזילאית, מחזיקת הקופה ליברטדורס, בגמר גביע העולם למועדונים וניצחה 4–0 (צמד של מסי ושערים של צ'אבי ופברגאס), מה שהשלים זכייה ב-5 תארים בשנת 2011.

ב-9 בינואר 2012, זכה מסי בכדור הזהב בפעם השלישית ברציפות. שמונה שחקני ברצלונה היו בין 23 המועמדים לפרס, צ'אבי ואינייסטה הגיעו למקום השלישי והרביעי בהתאמה. גוארדיולה נבחר למאמן השנה. חמישה שחקני ברצלונה נכללו בנבחרת השנה (מסי, צ'אבי, אינייסטה, פיקה ודני אלבס).

בליגה איבדה ברצלונה את ההובלה במחזור השמיני, וריאל מדריד השתלטה על ראשות הטבלה במחזור העשירי. בקלאסיקו הראשון של העונה, אותו אירחה ריאל מדריד שהייתה ביתרון 6 נקודות, נכנסה ברצלונה לפיגור 24 שניות מתחילת המשחק, לאחר שגיאה קשה של ואלדס אותה ניצל כרים בנזמה. למרות זאת, חזרה ברצלונה וניצחה 3–1 משערים של סאנצ'ז, צ'אבי ופברגאס, וצמצמה את הפער ל-3 נקודות. בהמשך העונה איבדה ברצלונה נקודות נוספות, ובקלאסיקו השני שנערך ב-21 באפריל 2012 ניצחה ריאל מדריד 1–2 לעיני כמעט 100,000 צופים בקאמפ נואו, ובכך הבטיחה לעצמה את האליפות. ברצלונה סיימה את העונה עם מספר שיא של 114 שערי זכות לעומת 29 שערי חובה, אך ריאל מדריד התעלתה עליה וכבשה 121 שערים (שיא שטרם נשבר) וזכתה באליפות עם 100 נקודות (שיא שנשבר מאז), לעומת 91 בלבד של ברצלונה. למרות אובדן האליפות, מסי היה מלך השערים (50) וסגן מלך הבישולים (16), זכה בפרס הפיצ'יצ'י ונעל הזהב האירופית, ונבחר לשחקן הטוב ביותר בליגה, לצד גוארדיולה שנבחר למאמן הטוב ביותר בליגה, שניהם בפעם הרביעית ברציפות. אינייסטה זכה בפרס הקשר המצטיין בפעם השלישית.

בליגת האלופות סיימה ברצלונה את שלב הבתים עם 20 שערי זכות, וניצחה את באייר לברקוזן ומילאן בדרכה אל חצי הגמר שם התמודדה מול צ'לסי. ברצלונה הפסידה 0–1 במשחק הראשון, ושמטה יתרון 2–0 במשחק הגומלין (בוסקטס ואינייסטה) במשחק שנגמר בתיקו 2–2, שהספיק כדי להדיח את ברצלונה מהמפעל. ב-27 באפריל, מספר ימים לאחר אובדן הליגה וליגת האלופות, הודיע גוארדיולה כי לא ימשיך לעונה נוספת וכי יפרוש בתום העונה. יום לאחר מכן נודע כי עוזרו, טיטו וילאנובה, יהיה מחליפו. במשחק הבית האחרון של העונה ניצחה ברצלונה 4–0 את את אספניול בדרבי של ברצלונה מרביעיית שערים של מסי, אותם הקדיש לגוארדיולה.

בגביע המלך, ניצחה ברצלונה את ריאל מדריד, ולנסיה ואוסאסונה בדרכה לגמר, שם התמודדה עם אתלטיק בילבאו. משחק הגמר ב-29 במאי היה משחקו האחרון של גוארדיולה כמאמן ברצלונה, וחניכיו ניצחו 3–0 (צמד של פדרו ושער של מסי) וזכו. היה זה התואר ה-14 של גוארדיולה בארבע שנותיו כמאמן.

בעונה זו הפך מסי למלך השערים של ברצלונה בכל הזמנים בגיל 24 בלבד, לאחר שעקף את 232 השערים של ססאר שהחזיק בתואר במשך 57 שנים. מסי סיים את העונה עם מספר מדהים של 50 שערי ליגה, שיא אירופי שטרם נשבר. בליגת האלופות היה מסי מלך השערים בפעם הרביעית ברציפות (היחיד לעשות זאת מלבד גרד מילר) עם 14 שערים, מספר שיא שהושג רק פעם אחת לפני כן (ז'וזה אלטפיני בעונת 1962/63) אך עתיד להישבר מספר פעמים על ידי כריסטיאנו רונאלדו. בכל המסגרות כבש מסי 73 שערים ובישל 29 נוספים ב-60 משחקים, שיא של כל הזמנים. בשנת 2011 לבדה בישל מסי 36 שערים, הכי הרבה בהיסטוריה. בנוסף, היה מסי לשחקן הראשון והיחיד עד כה לכבוש חמישייה במשחק ליגת האלופות (בניצחון 7–1 על באייר לברקוזן בשמינית הגמר). בסך הכל כבש מסי שלושער או יותר 10 פעמים, 8 מתוכן במסגרת הליגה (שיא משותף עם כריסטיאנו רונאלדו). כמו כן, היה מסי לשחקן השני שכובש בששת המפעלים האפשריים (ליגה, גביע, גביע אירופה, סופר קאפ מקומי, סופר קאפ אירופי וגביע העולם למועדונים) בעונה אחת. בעונה זו כבשה ברצלונה 190 שערים ב-64 משחקים בכל המסגרות, ממוצע של כמעט שלושה שערים למשחק, הכי הרבה למועדון ספרדי בכל הזמנים.

בסך הכל זכה גוארדיולה עם ברצלונה ב-14 תארים בארבע שנים בלבד, והוא המאמן המצליח ביותר של ברצלונה בכל הזמנים והיחיד שזכה פעמיים בליגת האלופות. הקבוצה שיצר גוארדיולה הייתה אחת הקבוצות הטובות ביותר בכל הזמנים, ששיחקה כדורגל התקפי מרהיב עין וייחודי בסגנונו עד שזכה לכינוי משלו. בנוסף, הורכבה הקבוצה ברובה משחקני בית בוגרי האקדמיה. בארבע שנותיו הוכר גוארדיולה גם כאסטרטג דגול שהגה מערכים נועזים בהם השתמש כדי להביס את יריביו. על ברצלונה של גוארדיולה יצא בשנת 2018 סרט תיעודי בשם Take the Ball Pass the Ball: The Making of the Greatest Team in the World (אנ').

תקופת וילאנובה (2012/13): עונת 100 הנקודותעריכה

ביולי 2012, מונה טיטו וילאנובה, שהיה עוזר המאמן של גוארדיולה לאורך ארבע שנות כהונתו, לאמן את ברצלונה. טיטו סבל שנה לפני כן מגידול סרטני במבלוטת מיצד האוזן. ב-28 ביוני 2012 חתם בקבוצה המגן הימני ז'ורדי אלבה, בוגר מחלקות הנוער של המועדון, שנרכש ב-14 מיליון אירו מולנסיה על מנת שיתפוס את מקומו של אריק אבידל. כמו כן, סרג'י רוברטו בן ה-20 זומן לקבוצה הראשונה.

ביולי זכתה ספרד ביורו 2012 עם ניצחון 4–0 על איטליה בגמר, ובכך השלימה זכייה בשלושה תארים רצופים (יורו-מונדיאל-יורו), הישג חסר תקדים בכדורגל הנבחרות. פויול ודויד וייה היו פצועים, אך צ'אבי, אינייסטה, בוסקטס, פברגאס, פיקה ואלבה, היו בהרכב הפותח של ספרד ואינייסטה אף נבחר לשחקן המצטיין של הטורניר ואיש המשחק בגמר.

העונה החלה באופן מאכזב, עם הפסד הסופר קאפ לריאל מדריד. ברצלונה ניצחה במשחק הראשון 3–2, אך במשחק השני נקלעה לפיגור 0–2 בעשרה שחקנים, לאחר שאדריאנו הורחק בכרטיס אדום. מסי צימק באחד משעריו היפים ביותר, אך ריאל מדריד זכתה בגביע בגלל שערי חוץ. למרות זאת, בליגה ביצעה ברצלונה את פתיחת העונה הטובה בתולדותיה, כשהובילה את ראשות הטבלה החל מיומה הראשון באופן רציף. בקלאסיקו שנערך ב-7 באוקטובר 2012 בקאמפ נואו, הבקיעו מסי ורונאלדו צמד שערים כל אחד והמשחק הסתיים בתיקו 2–2. תיקו זה היה איבוד הנקודות היחידי של ברצלונה במחצית הראשונה של העונה, והיא סיימה את המחזור ה-19 עם 55 נקודות מתוך 57 אפשריות, שיא של כל הזמנים.

ב-9 בדצמבר 2012 ניצחה ברצלונה 2–1 את בטיס מצמד של מסי, שהגיע לשני ציוני דרך היסטוריים: הוא שבר את שיא 190 השערים של ססאר והפך למלך השערים של ברצלונה בליגה בכל הזמנים, והוא עקף את השיא העולמי של 85 שערים בשנה קלנדרית אחת אותו קבע גרד מילר ב-1972. מסי סיים את שנת 2012 עם 91 שערים ב-61 משחקים, בנוסף ל-22 בישולים, שהובקעו עבור ברצלונה וארגנטינה. השיא לא הוכר על ידי פיפ"א, אך קיבל הכרה רשמית מספר השיאים של גינס, ככדורגלן שכבש הכי הרבה שערים בשנה קלנדרית.[8][9] ב-7 בינואר 2013 זכה מסי בכדור הזהב של פיפ"א בפעם הרביעית ברציפות, והפך לכדורגלן הראשון שזוכה בארבעה כדורי זהב. ברצלונה הפכה גם לשיאנית הזכיות (10 זכיות של שישה שחקנים). אינייסטה וצ'אבי סיימו במקום השלישי והרביעי בהתאמה, אינייסטה זכה במקביל בפרס כדורגלן השנה של אופ"א. בנוסף, חמישה שחקני ברצלונה נכללו בנבחרת השנה של פיפ"א: מסי, צ'אבי, אינייסטה, אלבס ופיקה.

בליגה, ברצלונה המשיכה את ההובלה ונשארה במקום הראשון עד ליומה האחרון של העונה. למרות שהפסידה את הקלאסיקו השני 1–2, זכתה ברצלונה ב-11 במאי 2013, ארבעה מחזורים לפני סיום העונה, באליפות עם שיא חדש של 100 נקודות ובמרחק 15 נקודות מריאל מדריד השנייה בטבלה. ברצלונה סיימה את הליגה עם יחס שערים 30:115, מסי כבש 46 שערי ליגה וזכה בפעם השלישית בפרס הפיצ'יצ'י ונעל הזהב האירופית (שיאן הזכיות), ובנוסף זכה לפרס השחקן המצטיין והחלוץ המצטיין בליגה בפעם החמישית ברציפות. אינייסטה זכה בפרס הקשר המצטיין בפעם הרביעית.

בינואר פרש וילאנובה זמנית מתפקידו, בשל גרורות שנמצאו אצלו בבלוטות הרוק. מינואר ועד אפריל נעדר וילאנובה, ועוזרו ז'ורדי ראורה מילא את מקומו. היעדרותו פגעה ביכולתה של ברצלונה לנצח בטורנירים בהם השתתפה. בגביע המלך נפגשה ברצלונה עם ריאל מדריד בשנה השלישית ברציפות, והפעם בחצי הגמר אך הפעם ידה של ברצלונה הייתה על התחתונה. ריאל מדריד ניצחה את ברצלונה בביתה 1–3 (לאחר שהמשחק הראשון הסתיים בתיקו) ועלתה לגמר על חשבונה (שם הפסידה לאתלטיקו מדריד). בליגת האלופות, סיימה ברצלונה ראשונה בבית, וניצחה 4–2 את מילאן בשמינית הגמר, 3–3 בשערי חוץ את פריס סן-ז'רמן ברבע הגמר, ואז הודחה באופן משפיל על ידי באיירן מינכן, שגם זכתה בתואר, בתוצאה המצטברת 0–7 (0–4 בחוץ, 0–3 בבית).

ב-19 ביולי 2013 הודיעה ברצלונה כי וילאנובה לא ימשיך לעונה נוספת בשל מחלתו, וכי מחליפו יהיה חרארדו מרטינו הארגנטינאי. וילאנובה נפטר ב-25 באפריל 2014 בגיל 45 בלבד ממחלת הסרטן.

עידן ברתומאו (2014–2020)עריכה

תקופת מרטינו (2013/14)עריכה

בקיץ אירעו שינויים משמעותיים בסגל. חוזהו של אריק אבידאל לא חודש והוא עזב למונקו, דויד וייה נמכר לאתלטיקו מדריד תמורת 5 מיליון אירו, והקשר הצעיר טיאגו אלקנטרה נמכר לבאיירן מינכן ב-20 מיליון יורו. במקביל, רכשה ברצלונה את הכוכב הברזילאי ניימאר בן ה-21 ששיחק עד אז בסנטוס, תמורת 57.1 מיליון אירו. ניימאר הוצג בקאמפ נואו לעיני 56,500 צופים ועתיד להיות אחד מחשובי השחקנים של ברצלונה בארבע השנים הבאות, אך רכישה זו עתידה לעלות לרוסיי בכיסאו. מיד עם חתימת העסקה צצו דיווחים שסנטוס קיבלה רק 17.1 מיליון אירו, ולצידם גם האשמות שברצלונה שילמה למעשה הרבה יותר מ-57.1 מיליון אירו על ניימאר. ב-22 בינואר פתח משרד המשפטים במדריד בחקירה נגד רוסיי, שהתפטר למחרת. יממה לאחר התפטרותו נחשפו מסמכים שהעידו שברצלונה שילמה על ניימאר סכום כולל 86.2 מיליון אירו, כש-40 מתוכם שולמו להוריו של ניימאר. מי שמילא את מקומו של רוסיי היה סגנו, ג'וזף מריה ברתומאו (אנ'), שהגיע להסכם עם משרד התובע הכללי על סגירת האישומים בדבר הונאת מס, בתמורה לקנס של 13.6 מיליון אירו. בעונה זו לראשונה התחיל להופיע הלוגו של קטר איירווייז על חולצות השחקנים, לאחר שרוסיי חתם על חוזה פרסום עם החברה במרץ 2013, בתמורה ל-46 מיליון אירו לכל עונה.

ב-28 באוגוסט 2013 זכתה ברצלונה בסופר קאפ הספרדי לאחר תיקו 1–1 עם אתלטיקו מדריד בסיכום שני המשחקים ויתרון שער חוץ (אותו כבש ניימאר). ברצלונה פתחה העונה בצורה נהדרת והובילה את הטבלה מיומה הראשון. ברצלונה ניצחה את ריאל מדריד 2–1 (ניימאר וסאנצ'ס כבשו לזכות ברצלונה) והובילה את הליגה עד למחזור ה-25 בו הפסידה לריאל סוסיאדד, ואיבדה את ההובלה לריאל מדריד. למרות זאת, במחזור ה-29, הפסידה ריאל מדריד לברצלונה בתוצאה 4–3 (צמד של בנזמה ורונאלדו לא הספיקו כדי לנצח שער של אינייסטה ושלושער של מסי, שעקף את אלפרדו די סטפנו והפך למלך שערי הקלאסיקו בכל הזמנים), ואתלטיקו מדריד, בעלת ההגנה הקשוחה, השתלטה על הפסגה. במשחק האחרון של העונה, התמודדה ברצלונה מול המוליכה אתלטיקו מדריד, שחודש לפני כן הדיחה את ברצלונה מליגת האלופות, כאשר ניצחון היה הופך אותה לאלופה. ברצלונה אמנם עלתה ליתרון מרגליו של סאנצ'ס, אך דייגו גודין השווה את התוצאה, ואתלטיקו מדריד זכתה בליגה, כשהיא שוברת את הדואופול בן 12 השנים של ברצלונה וריאל מדריד.

במקביל, חוותה ברצלונה כישלונות גם בשאר המסגרות. ברצלונה העפילה לגמר גביע המלך לאחר ניצחונות על חטאפה, לבאנטה וריאל סוסיאדד, אך הפסידה 1–2 בגמר לריאל מדריד. בליגת האלופות, סיימה ברצלונה ראשונה בבית שכלל את מילאן ואייאקס וניצחה את מנצ'סטר סיטי 4–1 בשמינית הגמר, אך הודחה ברבע הגמר על ידי אתלטיקו מדריד בתוצאה המצטברת 1–2 (אתלטיקו מדריד תפסיד בגמר ליריבתה העירונית, ריאל מדריד).

מרטינו התפטר מתפקידו ביולי 2014, ימים ספורים לאחר אובדן האליפות. הוא זכה בתואר אחד בלבד (הסופר קאפ הספרדי) ובכך היה למאמן הכושל ביותר מאז 2003. במקביל לעונה המאכזבת, גם מסי רשם מספרים נמוכים יותר אליהם הורגל ב-5 השנים לפני כן, אך בעונה זו הוא עקף 369 השערים של פאולינו אלקנטרה והפך למלך השערים בכל הזמנים של ברצלונה כולל משחקי ידידות.

תקופת לואיס אנריקה (2014–2017)עריכה

עונת 2014/15: טרבל שניעריכה

בעונה זו, בוצעו שינויים משמעותיים בסגל. ב-19 במאי 2015 חתם קפטן הקבוצה לשעבר לואיס אנריקה, שאימן אז את סלטה ויגו, על חוזה לשתי עונות. ב-2 באפריל הטילה פיפ"א סנקציה על ברצלונה שאסרה עליה לרכוש שחקנים למשך שנתיים בשל העברות קטינים שבוצעו בניגוד לתקנות פיפ"א בין השנים 2009–2013. למרות זאת, האיסור הושהה עד לפסק הדין הסופי בערעור שהגישה ברצלונה, וכך התאפשר לה לפעול בחלון ההעברות של קיץ 2014. באותו קיץ פרש הקפטן הוותיק קרלס פויול בן ה-36, לאחר 15 עונות ו-593 הופעות במדי הקבוצה. בעשור בו הנהיג את הקבוצה, זכתה ברצלונה ב-21 תארים, כולל 6 אליפויות, 2 גביעים ו-3 אליפויות אירופה והוא הקפטן המצליח ביותר ובעל הכהונה הארוכה ביותר בתולדות המועדון. יחד עימו פרש גם ויקטור ואלדס לאחר 535 משחקים במדי ברצלונה. בנוסף נמכרו ססק פברגאס (צ'לסי, 33 מיליון אירו), אלכסיס סאנצ'ס (ארסנל, 42.5 מיליון אירו) ובויאן קרקיץ' שנמכר באופן סופי לסטוק סיטי תמורת 1.5 מיליון אירו, לאחר השאלות חוזרות ונשנות. גם השוער השני חוסה מנואל פינטו פרש לאחר שבע שנים בקבוצה.

במקביל פעלה ברצלונה באופן נמרץ בשוק ההעברות והוציאה יותר מ-165 מיליון אירו על שחקנים חדשים. היא רכשה שני שוערים חדשים, מארק-אנדרה טר שטגן הגרמני בן ה-22, וקלאודיו בראבו הצ'יליאני בן ה-31. בעונה זו, הופיע בראבו במשחקי הליגה, וטר שטגן בכל השאר. בנוסף רכשה ברצלונה ב-18 מיליון אירו את הקשר הקרואטי איוואן ראקיטיץ', על מנת שיהווה שחקן רוטציה לצ'אבי בן ה-35, ואת הבלם הצרפתי ז'רמי מתייה ב-20 מיליון אירו, במקום פויול שפרש. אך הרכישה המשמעותית ביותר הגיעה ב-11 ביולי, כשברצלונה החתימה את החלוץ האורוגוואי לואיס סוארס, שזכה בנעל הזהב האירופית בעונה החולפת, תמורת 81.25 מיליון אירו ששולמו לליברפול. הרכישה הייתה הימור, כיוון שסוארס היה בעל אופי בעייתי והיה מורחק על ידי פיפ"א בכל עיסוק ספורטיבי לארבעה חודשים, לאחר שנשך את בלם נבחרת איטליה ג'ורג'יו קייליני במונדיאל 2014.[10][11]

ברצלונה פתחה את העונה בצורה טובה, אך שני הפסדים רצופים (1–3 לריאל מדריד בקלאסיקו ו-0–1 לסלטה ויגו) דרדרו אותה למקום השני בטבלה ומתחת ריאל מדריד. ב-27 באוקטובר חזר סוארס מהשעייתו, ולואיס אנריקה הרכיב את השלישייה ההתקפית הטובה בתולדות הכדורגל הספרדי. מסי הוסט בחזרה לעמדת הקיצוני הימני לאחר חמש שנים בהם שיחק במרכז, וטקטיקת הקבוצה התבססה על מסירות מהירות וארוכות לשלושת החלוצים. במחזור ה-26 חזרה ברצלונה למקום הראשון לאחר שריאל מדריד נכנעה לאתלטיק בילבאו, וב-22 במרץ ניצחה ברצלונה 2–1 בקלאסיקו הביתי (משעריהם של מתייה וסוארס) והגדילה את הפער בצמרת. מחזור אחד לפני הסיום, ב-17 במאי 2015, התארחה ברצלונה אצל האלופה המכהנת אתלטיקו מדריד וניצחה 1–0 מרגליו של מסי וזכתה באליפות השביעית שלה בתוך עשור. ברצלונה סיימה את העונה עם יחס שערים של 21:110, מסי שכבש 43 שערי ליגה, הפסיד את פרס הפיצ'יצ'י לכריסטיאנו רונאלדו, אך היה מלך הבישולים עם 19 כאלו, וזכה בפעם השישית בפרס השחקן והחלוץ המצטיין, לואיס אנריקה זכה בפרס המאמן הטוב ביותר ובראבו זכה בפרס זאמורה והשוער המצטיין, עם 19 שערים בלבד ב-37 משחקים. מסי זכה בעונה זו ב-25 פרסי איש המשחק מתוך 38 משחקים.

במקביל זכתה ברצלונה בהצלחות מסחררות בשאר המפעלים. בגביע המלך, ניצחה ברצלונה את הואסקה, אלצ'ה, אתלטיקו מדריד וויאריאל וזכתה בגביע לאחר ניצחון 3–1 על אתלטיק בילבאו בגמר שנערך -31 במאי 2015. בליגת האלופות, סיימה ברצלונה במקום הראשון בבית שכלל גם את פריס סן-ז'רמן ואייאקס, וניצחה את מנצ'סטר סיטי ופריס סן-ז'רמן בשמינית וברבע הגמר בהתאמה. בחצי הגמר, נפגשה ברצלונה עם באיירן מינכן, אותה אימן באותה עת פפ גוארדיולה. במשחק הראשון שנערך בקאמפ נואו, ניצחה ברצלונה 3–0 בדקות הסיום, לאחר צמד של מסי (ששערו השני היה מן היפים בקריירה שלו ונבחר לשער העונה על ידי אופ"א) ושער של ניימאר, ובמשחק השני הפסידה 2–3 שהספיק כדי לעלות לגמר. בגמר שנערך ב-6 ביוני 2015 התמודדה ברצלונה מול יובנטוס ובו ניצחה ברצלונה 3–1 משעריהם של ראקיטיץ', סוארס וניימאר, וזכתה בגביע בפעם החמישית והשלימה טרבל שני, הישג ראשון מסוגו בכדורגל האירופי ששוחזר פעם אחת בלבד לאחר מכן (באיירן מינכן ב-2020). מסי וניימאר סיימו כמלכי השערים (10, בצוותא עם כריסטיאנו רונאלדו), ומסי אף סיים כמלך הבישולים (6). בדרכה אל הגביע, ניצחה ברצלונה את אלופות אנגליה, גרמניה, איטליה, צרפת והולנד, הישג חסר תקדים, בנוסף לניצחונות במסגרת הליגה והגביע על אלופת אירופה ואלופת ספרד.

השלישייה ההתקפית של ברצלונה, מסי, סוארס וניימאר, כבשה בעונה זו לבדה 122 שערים בכל המסגרות וזכתה לכינוי הפופולרי MSN. מסי רשם 58 שערים ו-27 בישולים ב-57 הופעות בלבד, והפך במהלך עונה זו למלך השערים והבישולים של הלה ליגה בכל הזמנים (לאחר שעקף את 251 שעריו את טלמו זארה ו-105 בישוליו של לואיש פיגו).[12][13]

עונת 2015/16עריכה

ב-18 ביולי 2015 נבחר ג'וזף מריה ברתומאו לנשיא, עם 54.63% מהקולות. לאפורטה התמודד מולו וזכה ב-33.03% בלבד. בעונה זו נפרדה ברצלונה מצ'אבי, לאחר 17 עונות בהן הופיע ב-767 משחקים (השני בתולדות המועדון, לאחר ליונל מסי). פדרו עזב גם הוא, ונמכר ב-30 מיליון אירו לצ'לסי. ארדה טוראן ואלש וידאל נרכשו ב-41 ו-22 מיליון אירו בהתאמה.

ב-11 באוגוסט 2015 זכתה ברצלונה בסופר קאפ האירופי לאחר ניצחון 5–4 על סביליה בהארכה. ב-17 באוגוסט הפסידה ברצלונה את הסופר קאפ הספרדי לאתלטיק בילבאו, לאחר הפסד 1–5 במצטבר. ב-20 בדצמבר 2015 זכתה ברצלונה בגביע העולם למועדונים שנערך ביפן, לאחר ניצחון 3–0 בגמר על ריבר פלייט, מחזיקת גביע ליברטדורס.

ב-11 בינואר 2016 זכה מסי בכדור הזהב של פיפ"א בפעם החמישית, לאחר שנתיים ברציפות בהן זכה כריסטיאנו רונאלדו. ניימאר הגיע למקום השלישי וסוארס לחמישי. לואיס אנריקה נבחר למאמן השנה וארבעה שחקני ברצלונה נבחרו לקבוצת השנה (מסי, ניימאר, אינייסטה ואלבס).

את הליגה פתחה ברצלונה עם שני הפסדים בשבעת המחזורים הראשונים. ב-21 בנובמבר התארחה ברצלונה בסנטיאגו ברנבאו, וניצחה את ריאל מדריד 4–0 משערים של סוארס, ניימאר ואינייסטה (שהיה לקפטן לאחר עזיבתו של צ'אבי). מכאן והלאה, נאבקה ברצלונה במאבק משולש על האליפות, יחד עם ריאל מדריד ואתלטיקו מדריד, בעודה שומרת על ראשות הטבלה. באפריל, הפסידה ברצלונה 1–2 לריאל מדריד בביתה, לאחר שעלתה ליתרון מראשו של פיקה. ההפסד פתח רצף של שלושה הפסדים, שצמצמו את הפער מריאל מדריד, אך לבסוף זכתה ברצלונה באליפות עם 91 נקודות, נקודה בלבד מעל ריאל מדריד ושלוש מעל אתלטיקו מדריד. לואיס סוארס סיים כמלך השערים עם 40 שערי ליגה וזכה בפרס הפיצ'יצ'י ונעל הזהב האירופית. סוארס היה גם מלך הבישולים, במשותף עם מסי (16), שזכה בפרס החלוץ המצטיין בפעם השביעית.

בגביע המלך, ניצחה ברצלונה את אספניול, אתלטיק בילבאו, ולנסיה וסביליה, וזכתה בדאבל השביעי בתולדותיה. בליגת האלופות הודחה ברצלונה בשלב רבע הגמר על ידי אתלטיקו מדריד (ניצחון 2–1 בבית והפסד 0–2 בחוץ), שהמשיכה לגמר, שם הפסידה לריאל מדריד בפנדלים. בסך הכל כבשה שלישיית MSN בעונה זו 131 שערים.

עונת 2016/17עריכה

ביוני 2016 עזב דני אלבס ליובנטוס, לאחר 8 עונות בהן רשם 101 בישולים, מקום חמישי בהיסטוריה של ברצלונה.[14] קלאודיו בראבו נמכר למנצ'סטר סיטי ב-20 מיליון אירו, מה שהפך את טר שטגן לשוער הראשון בכל המסגרות. במקביל רכשה ברצלונה שחקנים ב-122.75 מיליון אירו, הבולטים שבהם היו אנדרה גומש ב-55 מיליון, פאקו אלקאסר ב-32 מיליון, סמואל אומטיטי ב-25 מיליון, לוקא דין ב-20.5 מיליון, ויאספר סילסן ב-15 מיליון.

באוגוסט זכתה ברצלונה בסופר קאפ הספרדי עם ניצחון 5–0 על סביליה בסיכום שני המשחקים, אך מיד לאחר מכן מסי נפצע, והיה מחוץ למגרשים עד אוקטובר. היעדרותו השפיעה על ביצועי הקבוצה שהפסידה 8 נקודות בשבעת המחזורים הראשונים. באוקטובר מסי חזר וברצלונה פתחה רצף נהדר של 19 משחקים ללא הפסד. הקלאסיקו הביתי של העונה הסתיים בתיקו 1–1, ועד אפריל פתחה ריאל מדריד פער של 3 נקודות בראש הטבלה. הקלאסיקו השני של העונה, שנערך במדריד ב-23 באפריל 2017, היה אחד מן הזכורים ביותר. קאסמירו העלה את ריאל מדריד ליתרון, אך מסי (ששיחק כשפיו מדמם, לאחר מרפק שספג ממרסלו) השווה וראקיטיץ' הפך את התוצאה. ראמוס הורחק לאחר הכשלה של מסי, אך לאחר מכן חאמס רודריגס השווה עבור ריאל מדריד. 2 דקות בתוך תוספת הזמן, כבש מסי את שערו השני והניף את חולצתו בפני 80,000 האוהדים באצטדיון סנטיאגו ברנבאו. שער זה העלה את ברצלונה לראש הטבלה, חמישה משחקים לפני סיום העונה. ריאל מדריד וברצלונה ניצחו בכל משחקי הליגה הבאים, אך ריאל מדריד, שהייתה עם משחק חסר, זכתה באליפות ביתרון שלוש נקודות.

בגביע המלך ניצחה ברצלונה את אתלטיק בילבאו, ריאל סוסיאדד, אתלטיקו מדריד ואלאבס, בדרכה אל הגביע השלישי ברציפות. בליגת האלופות הודחה ברצלונה ברבע הגמר על ידי יובנטוס (0–3 בסיכום שני המשחקים), אך לפני כן עשתה ברצלונה את המהפך הגדול ביותר בתולדות המפעל באחד המשחקים הגדולים ביותר בהיסטוריה של הכדורגל.[15] בשמינית הגמר, הוגרלה ברצלונה לשחק מול פריס סן-ז'רמן' אלופת צרפת. במשחק הראשון, שנערך בפארק דה פראנס, הובסה ברצלונה בתוצאה 0–4. הגומלין נערך בקאמפ נואו לעיני 96,290 אלף צופים ב-8 במרץ, וברצלונה הייתה צריכה להבקיע ארבעה שערים לפחות על מנת לאזן את התוצאה. סוארס כבש כבר בדקה השנייה, אינייסטה גרם לשער עצמי בשלהי המחצית הראשונה ומסי כבש בפנדל בתחילת המחצית השנייה, אך בדקה ה-62 הבקיע אדינסון קבאני לזכות פריס סן-ז'רמן וקבע 3–1, ובגלל חוק שערי חוץ ברצלונה הייתה זקוקה כעת לשלושה שערים לפחות כדי להעפיל לרבע הגמר. בשתי הדקות האחרונות של הזמן החוקי, כבש ניימאר צמד (בעיטה חופשית ופנדל), ובדקה החמישית בתוך תוספת הזמן, 20 שניות לפני סיום המשחק, הרים ניימאר כדור גובה לרחבה, וסרג'י רוברטו שנכנס כמחליף, בעט אותו לרשת וקבע את התוצאה המדהימה 6–1 שהעלתה את ברצלונה לרבע הגמר. התוצאה תוארה כ"נס", וכונתה "La Remontada" (לה רמונטאדה, המהפך בספרדית).[16][17]

תקופת ואלוורדה, סטיין וקומאן (2017–2021)עריכה

עונת 2017/18עריכה

ב-1 במרץ 2017, הודיע לואיס אנריקה כי לא יאריך את חוזהו לאחר שיסתיים ב-30 ביוני 2017. ב-29 במאי הודיעה ברצלונה כי מחליפו יהיה המאמן הספרדי-בסקי ארנסטו ואלוורדה. ב-3 באוגוסט 2017 הותר חוזהו של ניימאר לאחר שסעיף השחרור שלו בסך 222 מיליון אירו שולם במלואו. ניימאר הצטרף לפריס סן-ז'רמן, במה שהיה להעברה היקרה ביותר בתולדות הכדורגל. ב-25 באוגוסט החתימה ברצלונה את החלוץ הצרפתי הצעיר עוסמאן דמבלה תמורת 145 מיליון אירו ששולמו לבורוסיה דורטמונד.

ב-16 באוגוסט הפסידה ברצלונה את הסופר קאפ הספרדי לאחר תבוסה 1–5 לריאל מדריד בסיכום שני המשחקים. למרות זאת, בליגה קצרה ברצלונה הצלחות, והתייצבה במקום הראשון החל מהמחזור השלישי ועד סוף העונה. את המחצית הראשונה של העונה סיימה ברצלונה עם 51 נקודות וללא הפסד אחד. בקלאסיקו שנערך בברנבאו, ניצחה ברצלונה 3–0 משעריהם של סוארס, מסי ווידאל. גם בליגת האלופות, סיימה ברצלונה במקום הראשון בבית שכלל את יובנטוס, ספורטינג ליסבון ואולימפיאקוס.

בחורף רכשה ברצלונה את פיליפה קוטיניו מליברפול תמורת 160 מיליון אירו, ובסך הכול הוציאה 323.8 מיליון אירו בעונה זו על שחקנים חדשים. כמו כן, חאבייר מסצ'ראנו נמכר לחביי צ'יינה פורצ'ן הסינית תמורת 5.5 מיליון אירו, לאחר 334 הופעות, מקום שלישי בכל הזמנים מבין הזרים. עם הגעתו של קוטיניו, עבר ואלוורדה לשחק במערך 4-4-2 בן ארבעה קשרים: קוטיניו, אינייסטה, ראקיטיץ' ובוסקטס. בליגה, המשיכה ברצלונה במומנטום החיובי, והיא זכתה באליפות הליגה ב-29 באפריל 2018, חמשה מחזורים לפני סיום העונה וללא הפסד בודד. במחזור שלאחר מכן, אירחה ברצלונה את ריאל מדריד, ולמרות ששיחקה בעשרה שחקנים במשך כל המחצית השנייה (לאחר הרחקתו של סרג'י רוברטו), היא הצליחה להימנע מהפסד וסיימה בתיקו 2–2. ברצלונה הייתה קרובה לעשות היסטוריה כקבוצה הראשונה שמסיימת עונה ללא הפסד בליגה הספרדית, אך במחזור ה-37 היא התארחה אצל לבאנטה ללא מסי והפסידה בתוצאה 4–5 (שלושער של קוטיניו). ברצלונה סיימה את העונה עם 93 נקודות (פער של של 14 נקודות מהסגנית ו-17 נקודות מריאל מדריד, שזכתה באותה עונה בליגת האלופות בפעם השלישית ברציפות) והפרש שערים של 70. מסי היה למלך השערים (34) והבישולים (12, יחד עם לואיס סוארס ופבלו פורנאלס) וזכה בפרס הפיצ'יצ'י ובנעל הזהב האירופית.

במקביל, בגביע המלך ניצחה ברצלונה את ריאל מורסיה, סלטה ויגו, אספניול וולנסיה, וזכתה בגביע ה-30 בתולדותיה והרביעי ברציפות, לאחר ניצחון 5–0 על סביליה בגמר. היה זה הדאבל השמיני (והאחרון עד כה) של ברצלונה, הכי הרבה בכדורגל הספרדי. בליגת האלופות עלתה ברצלונה לרבע הגמר לאחר ניצחון 4–1 על צ'לסי, שם נפגשה עם רומא. ברצלונה ניצחה את המשחק הראשון 4–1, אך הפסידה במשחק הגומלין 0–3 והודחה מהמפעל בשל חוק שערי חוץ.

בסך הכול כבשה ברצלונה 138 שערים (79 מהם של מסי וסוארס לבדם) וזכתה בדאבל, אך ואלוורדה זכה לביקורת על סגנון המשחק שהתרחק מהטוטאל פוטבול של קרויף.

עונת 2018/19עריכה

ב-25 באפריל 2018 הודיע הקפטן אנדרס אינייסטה כי יעזוב בסוף העונה. אינייסטה חתם בקיץ על חוזה בויסל קובה היפנית, לאחר 17 עונות, 674 הופעות ו-30 תארים בברצלונה, והוא זכור כאחד מגדולי השחקנים של המועדון ואחד הקשרים הטובים ביותר בכל הזמנים.[18][19][20] את סרט הקפטן קיבל ליונל מסי, השחקן האחרון שנותר מברצלונה של רייקארד. באותו קיץ מכרה ברצלונה שחקנים ב-102 מיליון אירו, הבולטים שבהם היו יירי מינה ב-30 מיליון, פאקו אלקאסר ב-23 מיליון ולוקה דין ב-20 מיליון. כמו כן רכשה ברצלונה שחקנים בסכום זהה, מלקום ב-41 מיליון אירו, ארתור מלו ב-31 מיליון, ארתורו וידאל בכ-20 מיליון והבלם הצרפתי קלמנט לנגלה ב-35.9 מיליון. לנגלה זכה למקום מיידי בהרכב לצידו של פיקה, בגלל פציעותיו של אומטיטי.

ברצלונה פתחה את העונה עם זכייה בסופר קאפ הספרדי לאחר ניצחון 2–1 על סביליה. ב-28 באוקטובר אירחה ברצלונה את ריאל מדריד בקאמפ נואו. ריאל מדריד נחלשה משמעותית לאחר שכוככה כריסטיאנו רונאלדו ומאמנה זינדין זידאן עזבו בקיץ 2018. ברצלונה חסרה את מסי הפצוע, אך ניצחה את ריאל מדריד 5–1 משלושער של לואיס סוארס ושערים של קוטיניו וארתורו וידאל. ברצלונה לאחר מכן המשיכה ברצף של 24 משחקי ליגה ללא הפסד (כולל הקלאסיקו בברנבאו, בו ניצחה 1–0), וזכתה באליפות שנייה ברציפות, בפער של 11 נקודות מסגניתה אתלטיקו מדריד. מסי היה מלך השערים (36) והבישולים (13, בצוותא עם פאבלו סראביה) וזכה בפרס הפיצ'יצ'י ובנעל הזהב האירופית בפעם השלישית ברציפות ובפעם השישית בסך הכול, שיאים שטרם נשברו. הייתה זו האליפות העשירית של מסי, המקום השני בכל הזמנים (לאחר פרנסיסקו חנטו שזכה ב-12 אליפויות עם ריאל מדריד).

בגביע המלך, העפילה ברצלונה לגמר לאחר ניצחונות על לבאנטה, סביליה וריאל מדריד (אותה ניצחה בביתה 3–0), אך הפסידה בו לולנסיה, ובכך קטעה רצף של ארבע זכיות בגביע. בליגת האלופות הוגרלה ברצלונה לבית קשה שכלל את אינטר, טוטנהאם ופ.ס.וו. איינדהובן, אך היא סיימה ראשונה בבית וללא הפסד. ברצלונה המשיכה לחצי הגמר (לראשונה מאז 2015) עם ניצחונות על ליון ומנצ'סטר יונייטד, שם התמודדה מול ליברפול. במשחק הראשון שנערך בקאמפ נואו, כבש מסי צמד ברבע השעה האחרונה וקבע 3–0, אך למרות זאת הובסה ברצלונה במשחק הגומלין 0–4 והודחה מליגת האלופות. הייתה זאת הפעם השנייה ברציפות בה ברצלונה מודחת במשחק הגומלין למרות יתרון של שלושה שערים, והאוהדים החלו לדרוש את התפטרותו של ואלוורדה.

בעונה זו כבש מסי 51 שערים בכל המסגרות, והפך לשחקן השני בלבד בהיסטוריה של הכדורגל לכבוש למעלה מ-50 שערי מועדון ב-6 עונות שונות (לאחר כריסטיאנו רונאלדו שעשה זאת בשש העונות הרצופות בין 2010–2016).

במובנים רבים, הייתה עונה זאת סיומו של תור הזהב של ברצלונה שהחל עם מינויו של גוארדיולה למאמן ב-2008. ברצלונה זכתה ב-8 אליפויות מתוך 11 עונות, 6 גביעי מלך, ושלוש גביעי ליגת האלופות, ובסך הכל 29 תארים ב-11 שנים.

עונת 2019/20עריכה

בקיץ 2019 רכשה ברצלונה את אנטואן גריזמן, חלוצה הצרפתי של אתלטיקו מדריד, תמורת 120 מיליון אירו. בנוסף, הקשר ההולנדי הצעיר פרנקי דה יונג נרכש מאייאקס ב-75 מיליון. השוער השני של הקבוצה, יאספר סילסן נמכר ב-35 מיליון אירו ובמקומו נרכש נטו ב-26 מיליון. מלקום נמכר לזניט סנקט פטרבורג ב-40 מיליון, וקוטיניו הושאל לעונה אחת לבאיירן מינכן תמורת 8.5 מיליון.

ברצלונה פתחה את העונה בליגה בצורה גרועה, אך עד ינואר היא התאוששה וחזרה למקום הראשון בטבלה. הקלאסיקו שנערך בדצמבר הסתיים בתיקו מאופס לראשונה מאז נובמבר 2002. במקביל סיימה ברצלונה ראשונה בשלב הבתים של ליגת האלופות בבית שכלל את בורוסיה דורטמונד ואינטר מילאנו. בינואר 2020 נערך הסופר קאפ הספרדי במתכונת חדשה של חצי גמר וגמר. ב-9 בינואר הפסידה ברצלונה 3–2 בחצי הגמר לאתלטיקו מדריד, וב-13 בינואר פוטר ואלוורדה ובמקומו הוחתם קיקה סטיין. ב-1 במרץ הפסידה ברצלונה 0–2 לריאל מדריד ואיבדה את ראשות הטבלה.

במרץ הושעתה הלה ליגה וליגת האלופות בשל התפשטות מגפת הקורונה. הליגה שבה לפעול רק ביוני עם אצטדיונים ריקים והסתיימה ביולי. ריאל מדריד זכתה באליפות עם המאמן החדש-ישן זינדין זידאן, ברצלונה סיימה שנייה עם פער של 5 נקודות. מסי סיים כמלך השערים עם 25 שערים.

ליגת האלופות שבה לפעול באוגוסט וברצלונה ניצחה את נאפולי 3–1 בקאמפ נואו ועלתה לרבע הגמר (מאחר שהמשחק הראשון, ששוחק בפברואר, הסתיים בתיקו 1–1). מכאן ואילך המשחקים התקיימו בפורמט של משחק יחיד באצטדיון נייטרלי (אצטדיון האור בליסבון, פורטוגל). ב-14 באוגוסט שיחקה ברצלונה מול באיירן מינכן, והובסה בתוצאה 2–8 (כאשר קוטיניו המושאל כובש צמד), התבוסה הקשה בתולדותיה במסגרת אירופית. הייתה זו הפעם הראשונה מאז 1946 בה ברצלונה סופגת שמיניית שערים.

במקביל, הייתה זאת עונת פריצה לצעירים רבים מלה מאסיה, לראשונה מזה שנים רבות. הבולט מביניהם היה אנסו פאטי, שכבש 8 שערים ב-33 הופעות בגיל 16 בלבד. הוא הכובש הצעיר ביותר של ברצלונה, והשחקן הצעיר ביותר לכבוש צמד בלה ליגה.

עונת 2020/21עריכה

התבוסה 8–2 לבאיירן זעזעה את המועדון. ב-17 באוגוסט פוטר סטיין, ויום לאחר מכן פוטר המנהל הספורטיבי אריק אבידאל. ב-19 באוגוסט הודיע המועדון כי המאמן יהיה שחקן העבר רונלד קומאן. ב-25 באוגוסט הביע מסי את רצונו לעזוב את המועדון בפקס ששלח להנהלה, הצהרה שזכתה לתמיכה משחקני עבר והווה ולמהומה תקשורתית גדולה. יום למחרת הודיע המועדון כי מסי רשאי לעזוב באם ישלם את סעיף השחרור בסך 700 מיליון אירו, ולמעשה סירב לבקשתו. במקביל שוחררו שחקנים רבים ובראשם לואיס סוארס, שנזרק מהקבוצה בשיחת טלפון על ידי קומאן, בצורה שזכתה לביקורת מצד חברו הטוב מסי.[21] סוארס כבש 198 שערים במדי ברצלונה והוא הכובש השלישי בגודלו בתולדות המועדון. סוארס חתם באתלטיקו מדריד בספטמבר. לצידו נמכרו גם איוואן ראקיטיץ', ארתורו וידאל ונלסון סמדו. ארתור מלו הועבר ליובנטוס תמורת מיראלם פיאניץ', ולצידו נרכשו סרג'יניו דסט, פרנסיסקו טרינקאו ופדרי, שנרכש ב-5 מיליון אירו מלאס פאלמאס.

ברצלונה התחילה את העונה בצורה גרועה, עם 14 נקודות בלבד ב-12 המחזורים הראשונים, כולל הפסד 1–3 לריאל מדריד בבית (פאטי כבש את השער היחיד של ברצלונה). מסי, שנשאר בעל כרחו, כבש שני שערי שדה בלבד, מנגד פאטי כבש 4 שערים ב-7 הופעות ואף זכה בפרס שחקן חודש ספטמבר בליגה, אך בנובמבר נפצע והושבת למשך למעלה משנה. ב-27 באוקטובר 2020, לאחר ההפסד בקלאסיקו, התפטרה הנהלת המועדון והנשיא ברתומאו על מנת להימנע מהצבעת אי אמון. קרלס טוסקטס נבחר לנשיא הזמני עד לבחירות במרץ 2021.

בינואר נערך הסופר קאפ הספרדי, וברצלונה התמודדה בגמר מול אתלטיק בילבאו. המשחק נמשך להארכה ובו הפסידה ברצלונה 2–3. בדקה האחרונה של המשחק קיבל מסי כרטיס אדום ישיר, לאחר עבירה על שחקן היריבה. היה זה הכרטיס האדום היחיד בקריירה שלו בברצלונה. למרות הפתיחה הגרועה בליגה, מסי התאושש במחזורים הבאים וברצלונה החלה רצף של 14 ניצחונות מתוך 17 משחקים וללא הפסד בודד. הרצף נעצר ב-10 באפריל עם הפסד 1–2 לריאל מדריד. שני מחזורים לאחר מכן, ברצלונה הייתה יכולה לעלות לראשות הטבלה אך כשלה והפסידה 1–2 לגרנדה למרות יתרון 1–0 מרגליו של מסי. מכאן חלה ירידה בכושר הקבוצה, והפסד במחזור ה-37 (1–2 לסלטה ויגו, שוב לאחר שער יתרון של מסי) חתם את סיכוייה של ברצלונה לזכות באליפות. אתלטיקו מדריד זכתה באליפות (עם לואיס סוארס, שכבש 21 שערים) וברצלונה סיימה במקום השלישי, לראשונה מאז עונת 2007/08. בנוסף, הייתה זו הפעם הראשונה מאז 2008 בה ברצלונה לא זוכה בליגה במשך שתי עונות ברציפות. למרות זאת, מסי היה מלך השערים (30) וזכה בפרס הפיצ'יצ'י בפעם החמישית ברציפות והשמינית בסך הכול, שניהם שיאים של כל הזמנים.

בליגת האלופות הודחה ברצלונה כבר בשלב שמינית הגמר לאחר הפסד 2–5 במצטבר לפריס סן-ז'רמן, לראשונה מאז עונת 2006/07. בגביע המלך, העפילה ברצלונה לגמר לאחר ניצחונות על ראיו ואיקאנו, גרנדה וסביליה, ובגמר ניצחה 4–0 את אתלטיק בילבאו, וזכתה בגביע ה-31 שלה. היה זה הגביע הראשון מאז 2018 וברצלונה הפכה בכך לשיאנית הזכיות במפעל.

עונה זו הייתה עונת פריצה לצעירים רבים, הבולט שבהם היה פדרי, שהפך לשחקן הרכב קבוע והופיע ב-52 משחקים, יותר מכל שחקן אחר. פדרי זכה להכרה על כשרונו וזומן גם לספרד לקראת משחקי יורו 2020, ולמרות גילו הצעיר היה שחקן משמעותי בנבחרת ואף זכה בפרס השחקן הצעיר המצטיין בטורניר. בנוסף, שיחק פדרי באולימפיאדת טוקיו וזכה במדליית כסף, והיה לשחקן האירופי ששיחק הכי הרבה משחקים בעונת 2020/21, בגיל 18 בלבד.[22] בנוסף, הצעירים רונלד אראוחו, סרג'יניו דסט, פרנסיסקו טרינקאו, אוסקר מינגסה וריקי פוץ' הרבו לשחק וחלקם היו לשחקנים חשובים במערך של קומאן.

עידן לאפורטה השני (2021–הווה)עריכה

הבחירות לנשיאות 2021 ועזיבת מסיעריכה

ב-7 במרץ 2021 נבחר ז'ואן לאפורטה בשנית לנשיא המועדון, עם 54.28% מהקולות. ברתומאו, שעזב את התפקיד כארבעה חודשים קודם לכן, נחשב בעיני רבים לנשיא הגרוע ביותר בתולדות המועדון, לאחר ששאב את הקבוצה לשפל כלכלי וספורטיבי (בשל רכישות עתק שלא הצדיקו את עצמן והזנחת האקדמיה) וחובות שהגיעו ל-1.35 מיליארד אירו,[23] למרות שקיבל את המועדון בשיא הצלחתו. בנוסף, נחשד ברתומאו בהפעלת קמפיין אנונימי ברשתות החברתיות נגד שחקני עבר והווה ואישים נוספים (כמו מסי, פיקה, צ'אבי, פויול, גוארדיולה ועוד), בפרשה שזכתה לכינוי בארסה-גייט (אנ'). ברתומאו נעצר על ידי משטרת קטלוניה ב-1 במרץ.[24]

לאפורטה שחרר שחקנים רבים, כולל אנטואן גריזמן שהושאל לאתלטיקו מדריד, והכניס בסך הכל 76.5 מיליון אירו ממכירת שחקנים. במקביל, הוא ביצע רכש של שחקנים חופשיים בלבד בשל מצבו הכלכלי הרעוע של המועדון, וכך הוחתמו ממפיס דפאי, סרחיו אגוארו ואריק גרסיה. ב-1 ביולי 2021 הפך מסי לשחקן חופשי אך הביע את רצונו להמשיך בברצלונה למרת קיצוץ כבד בשכרו.[25] במקביל, זכה מסי בקופה אמריקה 2021 יחד עם ארגנטינה ב-10 ביולי, וחזר לברצלונה רק בתחילת אוגוסט. ב-5 באוגוסט הודיע המועדון כי השיחות לחידוש החוזה כשלו בשל תקנות הפייר פליי של הליגה.[26] לאפורטה הופיע למחרת במסיבת עיתונאים וטען כי תקרת השכר של הליגה מונעת מהמועדון להחתים את מסי, והאשים את נשיא הליגה, חאבייר טבאס, ואת ההנהלה הקודמת.[27] ב-8 באוגוסט ערך מסי מסיבת עיתונאים בקאמפ נואו, במהלכה הודיע בדמעות על עזיבתו. מסי חתם בפריס סן-ז'רמן ב-10 באוגוסט, ובדצמבר זכה בכדור הזהב השביעי שלו, על שנת 2021.

מסי הוא שיאן ההופעות (778) והתארים (35) ומלך השערים (672) והבישולים (272) של ברצלונה בכל הזמנים, ונחשב לאחד מגדולי שחקני הכדורגל בכל הזמנים.

תקופת צ'אבי (2021–הווה)עריכה

עונת 2021/22עריכה

ברצלונה, שחסרה את מסי לראשונה מזה 17 עונות, פתחה את העונה בצורה גרועה ביותר. ב-26 בספטמבר חזר פאטי מפציעתו הארוכה וכבש שער בניצחון 3–0 על לבאנטה. ב-2 באוקטובר 2021 הפסידה ברצלונה 0–2 לאתלטיקו מדריד, ב-24 באוקטובר הפסידה 1–2 לריאל מדריד וב-27 באוקטובר הפסידה 0–1 לראיו ואיקאנו, העולה החדשה. במקביל, בליגת האלופות ספגה ברצלונה תבוסות מבאיירן מינכן ובנפיקה ליסבון, 0–3 בשני המקרים. לאור ההפסדים והיכולת הגרועה של הקבוצה, פוטר קומאן ב-28 באוקטובר. במקומו מונה למאמן זמני סרג'י ברז'ואן, מאמן ברצלונה ב', וב-8 בנובמבר מונה צ'אבי למאמן החדש.

בדצמבר זכה פדרי בפרס נער הזהב ובפרס קופה לכדורגלן הצעיר הטוב ביותר.

ב-8 בדצמבר הודחה ברצלונה מליגת האלופות כבר בשלב הבתים (לראשונה מאז עונת 2003/04). בחורף נערכו שינויים נוספים בסגל. דני אלבס בן ה-38 חזר לקבוצה בהעברה חופשית, והספרדי פראן טורס חתם בברצלונה תמורת 65 מיליון אירו ששולמו למנצ'סטר סיטי, ובמקביל סרחיו אגוארו פרש מכדורגל בשל בעיות בליבו, לאחר 4 הופעות ושער אחד בלבד (נגד ריאל מדריד), ופיליפה קוטיניו הושאל לאסטון וילה.

בעונה זו, המשיכה מגמת שיתוף הצעירים בסגל בשל מכת פציעות, וברצלונה הציגה את אחד ההרכבים הצעירים ביותר באירופה. הבולטים שבהם היו גאבי בן ה-17, ניקו גונסאלס, יוסוף דמיר, אלחנדרו באלדה ועבדה א-זלזולי.

רשימת עונותעריכה

טרום הקמת הלה־ליגהעריכה

בתקופה זו לא הייתה בספרד ליגת כדורגל לאומית. ברצלונה התמודדה על אליפות קטלוניה (אנ') שהזוכים בה התמודדו בגביע המלך מול שאר האלופות האזוריות. ברצלונה התמודדה גם בגביע הפירנאים (אנ'), התחרות האירופית הראשונה, וזכתה בו ארבע פעמים.

עונה גביע המלך[28] ליגה איזורית[29]
תחרות מיקום נקודות ניצחונות תיקו הפסדים שערי זכות שערי חובה נקודות
1899/1900 ברצלונה לא שיחקה כדורגל תחרותי.
1900/01 קופה מקאיה 2 6 4 1 1 47 3 9
1901/02 F קופה מקאיה C 8 8 0 0 60 2 16
1902/03 קופה ברצלונה[30] C 14 12 2 0 45 10 26
1903/04 אליפות קטלוניה 4 16 10 3 3 57 15 23
1904/05 [31] אליפות קטלוניה C 8 5 2 1 21 12 12
1905/06 אליפות קטלוניה 3 6 3 0 3 16 10 6
1906/07 אליפות קטלוניה F n/a[32]
1907/08 אליפות קטלוניה 2 6 4 1 1 18 6 9
1908/09 SF אליפות קטלוניה C 7 4 3 0 16 7 11
1909/10 C אליפות קטלוניה C 10 10 0 0 46 3 20
1910/11 QF אליפות קטלוניה C 7 7 0 0 25 7 14
1911/12 C אליפות קטלוניה 2 10 6 2 2 51 8 14
1912/13 C אליפות קטלוניה FAC[33] C 4 3 0 1 24 9 6
1913/14 אליפות קטלוניה 3 8 5 0 3 n/a n/a 10
1914/15 אליפות קטלוניה F[34] 9 8 0 1 24 6 16
1915/16 SF אליפות קטלוניה C 13 13 0 0 64 12 26
1916/17 אליפות קטלוניה 3 8 4 2 2 16 8 10
1917/18 אליפות קטלוניה 3 10 6 1 3 17 11 13
1918/19 F אליפות קטלוניה C 10 8 1 1 31 6 17
1919/20 C אליפות קטלוניה C 10 9 1 0 28 7 19
1920/21 [35] אליפות קטלוניה C 10 6 3 1 17 8 15
1921/22 C אליפות קטלוניה C 10 9 1 0 63 8 19
1922/23 אליפות קטלוניה F[36] 10 8 1 1 24 9 17
1923/24 SF אליפות קטלוניה C 10 10 0 0 28 7 20
1924/25 C אליפות קטלוניה C 14 9 2 3 25 9 20
1925/26 C אליפות קטלוניה C 14 9 2 3 35 11 20
1926/27 SF אליפות קטלוניה C 14 11 1 2 64 20 23
1927/28 C אליפות קטלוניה C[37] 14 12 0 2 56 11 24

עידן הלה ליגהעריכה

ב-1929, הוקמה הלה ליגה, ליגת הכדורגל הלאומית הראשונה של ספרד, כאשר ברצלונה הייתה מהחברות המייסדות. המועדון התחרה גם באליפות קטלוניה עד שהתחרות נאסרה על ידי שלטון פרנקו בשנת 1940. גביע המלך המשיך להתקיים לצד הלה ליגה. ההעפלה אליו המשיכה להיות על בסיס תוצאות האליפויות המקומיות עד 1940, אז הטורניר הפך להיות פתוח לכל המועדונים מהליגה הראשונה והשנייה בספרד.

(* ברצלונה זכתה גם באליפות הליגה הים־תיכונית (אנ') בשנת 1937.)

עונות ליגה[29][38] גביע המלך[28] אירופה
[39][40][41][42]
תחרויות אחרות
[43][44][45][46][47][48]
מלך השערים[50]
תחרות Pld W D L GF GA נק' מיקום שחקן שערים
1928/29 לה ליגה 18 11 3 4 37 23 25 1 SF פררה (אנ') 11
אליפות קטלוניה 10 5 2 3 23 13 12 3
1929/30 לה ליגה 18 11 1 6 46 36 23 2 SF בסטיט 12
אליפות קטלוניה 10 8 0 2 33 6 16 C
1930/31 לה ליגה 18 7 7 4 40 43 21 4 R16 ארוצ'ה 16
אליפות קטלוניה 10 8 1 1 34 10 17 C
1931/32 לה ליגה 18 10 4 4 40 26 24 3 F סמיטייר 10
אליפות קטלוניה 14 11 1 2 43 11 23 C
1932/33 לה ליגה 18 7 5 6 42 34 19 4 R32 רמון 12
אליפות קטלוניה 14 12 1 1 53 15 25 2
1933/34 לה ליגה 18 8 0 10 42 40 16 9 QF ונטולרה 14
אליפות קטלוניה 14 9 2 3 36 19 20 3
1934/35 לה ליגה 22 9 6 7 55 44 24 6 QF אסקולה 18
אליפות קטלוניה 10 8 1 1 36 10 17 C
1935/36 לה ליגה 22 11 2 9 39 32 24 5 F אסקולה 13
אליפות קטלוניה 10 9 1 0 41 9 19 C
1936/37 אליפות קטלוניה 10 5 2 3 24 16 12 2
1937/38 הליגה הקטלונית 17 4 1 2 86 26 29 C
אליפות קטלוניה 14 10 1 3 42 13 21 C
1938/39
1939/40 לה ליגה 22 8 3 11 32 38 19 9 QF הרריטה (אנ') 8
אליפות קטלוניה 10 5 0 5 29 20 10 3
1940/41 לה ליגה 22 13 1 8 55 45 27 4 R16 מרטין 12
1941/42 לה ליגה 26 8 3 15 57 66 19 12 C מרטין 17
1942/43 לה ליגה 26 14 4 8 77 50 32 3 SF מרטין 30
1943/44 לה ליגה 26 10 8 8 59 46 28 6 R16 מרטין 24
1944/45 לה ליגה 26 17 5 4 50 30 39 1 R16 אסקולה 16
1945/46 לה ליגה 26 14 7 5 48 31 35 2 R16 ססאר 11
1946/47 לה ליגה 26 14 3 9 59 42 31 4 QF ססאר
סגר
10
1947/48 לה ליגה 26 15 7 4 65 31 37 1 R16 ססאר 19
1948/49 לה ליגה 26 16 5 5 66 36 37 1 SF קופה אווה דוארטה C ססאר 28
1949/50 לה ליגה 26 13 3 10 67 47 29 5 R16 קופה אווה דוארטה F ססאר 19
1950/51 לה ליגה 30 16 3 11 83 61 35 4 C ססאר 29
1951/52 לה ליגה 30 19 5 6 92 43 43 1 C קופה אווה דוארטה F קובאלה 26
1952/53 לה ליגה 30 19 4 7 82 43 42 1 C קופה אווה דוארטה[51] C מורנו 22
1953/54 לה ליגה 30 16 4 10 74 39 36 2 F קופה אווה דוארטה[52] C קובאלה 23
1954/55 לה ליגה 30 17 7 6 75 39 41 2 SF קובאלה
ויז'וורדה
14
1955/56 לה ליגה 30 22 3 5 67 26 47 2 QF גביע ערי הירידים C קובאלה 14
1956/57 לה ליגה 30 16 7 7 70 37 39 3 C סוארס 13
1957/58 לה ליגה 30 17 4 9 69 38 38 3 SF טחדה 14
1958/59 לה ליגה 30 24 3 3 96 26 51 1 C גביע ערי הירידים C אבריסטו 20
1959/60 לה ליגה 30 22 2 6 86 28 46 1 QF מרטינס 23
גביע אירופה SF
1960/61 לה ליגה 30 13 6 11 62 47 32 4 R16 גביע ערי הירידים QF אבריסטו 11
גביע אירופה F
1961/62 לה ליגה 30 18 4 8 81 46 40 2 QF גביע ערי הירידים F אבריסטו 20
1962/63 לה ליגה 30 11 9 10 45 36 31 6 C גביע ערי הירידים R16 סאלדואה 10
1963/64 לה ליגה 30 19 4 7 74 38 42 2 SF גביע אירופה למחזיקות R48 רה 17
1964/65 לה ליגה 30 14 4 12 59 41 32 6 QF גביע ערי הירידים 3R רה 25
1965/66 לה ליגה 30 16 6 8 51 27 38 3 SF גביע ערי הירידים C ריפה 9
1966/67 לה ליגה 30 20 2 8 58 29 42 2 R16 גביע ערי הירידים R16 פוסטה
סאלדואה
10
1967/68 לה ליגה 30 15 9 6 48 29 39 2 C גביע ערי הירידים R48 סאלדואה 12
1968/69 לה ליגה 30 13 10 7 40 18 36 3 R16 גביע אירופה למחזיקות F סאלדואה 11
1969/70 לה ליגה 30 13 9 8 40 31 35 4 QF גביע ערי הירידים R16 רשאק 7
1970/71 לה ליגה 30 19 5 6 50 22 43 2 C גביע ערי הירידים R16 רשאק 17
1971/72 לה ליגה 34 17 9 8 40 26 43 3 QF גביע אירופה למחזיקות R16 אסנסי 9
1972/73 לה ליגה 34 18 10 6 41 21 46 2 R16 גביע אופ"א R48 באריוס 8
1973/74 לה ליגה 34 21 8 5 75 24 50 1 F גביע אופ"א R48 מרסיאל 17
1974/75 לה ליגה 34 15 7 12 57 36 37 3 QF גביע אירופה SF קלארס 10
1975/76 לה ליגה 34 18 7 9 61 41 43 2 QF גביע אופ"א SF ניסקנס 12
1976/77 לה ליגה 34 18 9 7 69 34 45 2 R16 גביע אופ"א QF קלארס 22
1977/78 לה ליגה 34 16 9 9 49 29 41 2 C גביע אופ"א SF אסנסי
רשאק
9
1978/79 לה ליגה 34 16 6 12 69 37 38 5 R16 גביע אירופה למחזיקות C קרנקל 29
1979/80 לה ליגה 34 13 12 9 42 33 38 4 R16 גביע אירופה למחזיקות QF הסופר קאפ האירופי F סימונסן 10
1980/81 לה ליגה 34 18 5 11 66 41 41 5 C גביע אופ"א R16 קיני 20
1981/82 לה ליגה 34 19 7 8 75 40 45 2 R16 גביע אירופה למחזיקות C קיני 27
1982/83 לה ליגה 34 17 10 7 60 29 44 4 C גביע אירופה למחזיקות QF הסופר קאפ האירופי F מראדונה 11
גביע הליגה C
1983/84 לה ליגה 34 20 8 6 62 28 48 3 F גביע אירופה למחזיקות QF הסופר קאפ הספרדי C מרקוס 12
גביע הליגה SF
1984/85 לה ליגה 34 21 11 2 69 25 53 1 QF גביע אירופה למחזיקות R48 גביע הליגה QF ארצ'יבלד 15
1985/86 לה ליגה 34 18 9 7 61 36 45 2 F גביע אירופה F הסופר קאפ הספרדי F שוסטר 10
גביע הליגה C
1986/87 לה ליגה 34 18 13 3 51 22 49 2 R16 גביע אופ"א QF ליניקר 20
1987/88 לה ליגה 38 15 9 14 49 44 39 6 C גביע אופ"א QF ליניקר 16
1988/89 לה ליגה 38 23 11 4 80 26 57 2 QF גביע אירופה למחזיקות C הסופר קאפ הספרדי F סלינאס 20
1989/90 לה ליגה 38 23 5 10 83 39 51 3 C גביע אירופה למחזיקות R16 הסופר קאפ האירופי F סלינאס 15
1990/91 לה ליגה 38 25 7 6 74 33 57 1 SF גביע אירופה למחזיקות F הסופר קאפ הספרדי F סטויצ'קוב 14
1991/92 לה ליגה 38 23 9 6 87 37 55 1 R16 גביע אירופה C הסופר קאפ הספרדי C סטויצ'קוב 17
1992/93 לה ליגה 38 25 8 5 87 34 58 1 SF ליגת האלופות R16 הסופר קאפ הספרדי C סטויצ'קוב 20
הסופר קאפ האירופי C
הגביע הביניבשתי F
1993/94 לה ליגה 38 25 6 7 91 42 56 1 QF ליגת האלופות F הסופר קאפ הספרדי F רומאריו 30
1994/95 לה ליגה 38 18 10 10 60 45 46 4 R16 ליגת האלופות QF הסופר קאפ הספרדי C קרויף
קומאן
סטויצ'קוב
9
1995/96 לה ליגה 42 22 14 6 72 39 80 3 F גביע אופ"א SF גארסיה 10
1996/97 לה ליגה 42 28 6 8 102 48 90 2 C גביע אירופה למחזיקות C הסופר קאפ הספרדי C רונאלדו 34[53]
1997/98 לה ליגה 38 23 5 10 78 56 74 1 C ליגת האלופות GS הסופר קאפ הספרדי F ריבאלדו 19
הסופר קאפ האירופי C
1998/99 לה ליגה 38 24 7 7 87 43 79 1 QF ליגת האלופות GS הסופר קאפ הספרדי F ריבאלדו 24
1999/2000 לה ליגה 38 19 7 12 70 46 64 2 SF ליגת האלופות SF הסופר קאפ הספרדי F קלייברט 15
2000/01 לה ליגה 38 17 12 9 80 57 63 4 SF ליגת האלופות GS ריבאלדו 23
גביע אופ"א SF
2001/02 לה ליגה 38 18 10 10 65 37 64 4 R64 ליגת האלופות SF קלייברט 18
2002/03 לה ליגה 38 15 11 12 63 47 56 6 R64 ליגת האלופות QF קלייברט 16
2003/04 לה ליגה 38 21 9 8 63 39 72 2 QF גביע אופ"א R16 רונאלדיניו 15
2004/05 לה ליגה 38 25 9 4 73 29 84 1 R64 ליגת האלופות R16 אטו 25
2005/06 לה ליגה 38 25 7 6 80 35 82 1 QF ליגת האלופות C הסופר קאפ הספרדי C אטו 26
2006/07 לה ליגה 38 22 10 6 78 33 76 2 SF ליגת האלופות R16 הסופר קאפ הספרדי C רונאלדיניו 21
הסופר קאפ האירופי F
גביע העולם למועדונים F
2007/08 לה ליגה 38 19 10 9 76 43 67 3 SF ליגת האלופות SF אטו 16
2008/09 לה ליגה 38 27 6 5 105 35 87 1 C ליגת האלופות C אטו 30
2009/10 לה ליגה 38 31 6 1 98 24 99 1 R16 ליגת האלופות SF הסופר קאפ הספרדי C מסי 34[53]
הסופר קאפ האירופי C
גביע העולם למועדונים C
2010/11 לה ליגה 38 30 6 2 95 21 96 1 F ליגת האלופות C הסופר קאפ הספרדי C מסי 31
2011/12 לה ליגה 38 28 7 3 114 29 91 2 C ליגת האלופות SF הסופר קאפ הספרדי C מסי 50[53]
הסופר קאפ האירופי C
גביע העולם למועדונים C
2012/13 לה ליגה 38 32 4 2 115 40 100 1 SF ליגת האלופות SF הסופר קאפ הספרדי F מסי 46[53]
2013/14 לה ליגה 38 27 6 5 100 33 87 2 F ליגת האלופות QF הסופר קאפ הספרדי C מסי 28
2014/15 לה ליגה 38 30 4 4 110 21 94 1 C ליגת האלופות C מסי 43
2015/16 לה ליגה 38 29 4 5 112 29 91 1 C ליגת האלופות QF הסופר קאפ הספרדי F סוארס 40[53]
הסופר קאפ האירופי C
גביע העולם למועדונים C
2016/17 לה ליגה 38 28 6 4 116 37 90 2 C ליגת האלופות QF הסופר קאפ הספרדי C מסי 37[53]
2017/18 לה ליגה 38 28 9 1 99 29 93 1 C ליגת האלופות QF הסופר קאפ הספרדי F מסי 34[53]
2018/19 לה ליגה 38 26 9 3 90 36 87 1 F ליגת האלופות SF הסופר קאפ הספרדי C מסי 36[53]
2019/20 לה ליגה 38 25 7 6 86 38 82 2 QF ליגת האלופות QF הסופר קאפ הספרדי SF מסי 25
2020/21 לה ליגה 38 24 7 7 85 38 79 3 C ליגת האלופות R16 הסופר קאפ הספרדי F מסי 30

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Before Messi and Cruyff, there was Kubala, Kocsis and Czibor: How Ferencvaros made Barcelona great | Goal.com, www.goal.com
  2. ^ "Ronald Koeman: The World's Top Scoring Defender". 90min.com. 
  3. ^ "Sandro Rosell elected as new Barcelona president" (באנגלית). 13 ביוני 2010. בדיקה אחרונה ב-17 בדצמבר 2021. 
  4. ^ Macdonald, Paul. (29 August 2010). Pep Guardiola Destroyed My Barcelona Dream – Milan Newboy Zlatan Ibrahimovic. Goal.com. Retrieved 30 August 2010.
  5. ^ "Barcelona 2010/11: The Team Everyone Spent the Decade Trying and Failing to Out-Do". 
  6. ^ "Fergie: Barca the best I've faced". ESPNsoccernet. 28 במאי 2011. בדיקה אחרונה ב-29 במאי 2011. 
  7. ^ "Mourinho, on the incident with Tito Vilanova: “I failed, Tito had nothing to do with it”". 
  8. ^ "FIFA Refuses to Back Lionel Messi or Godfrey Chitalu for Goal Record". BBC Sport. 14 בדצמבר 2012. בדיקה אחרונה ב-9 באוגוסט 2015. 
  9. ^ "Barcelona Star Lionel Messi Sets New Goal-Scoring Record". Guinness World Records. 10 בדצמבר 2012. בדיקה אחרונה ב-9 באוגוסט 2015. 
  10. ^ "Luis Suárez banned for four months for biting in World Cup game". The Guardian. 26 ביוני 2014. בדיקה אחרונה ב-26 ביוני 2014. 
  11. ^ "FIFA Suspends and Fines Suarez for 9 Games and 4 Months After Biting Player". ABC News. 26 ביוני 2014. 
  12. ^ "Lionel Messi: Barcelona Forward Will Leave 'Unreachable' Record". BBC Sport. 23 בנובמבר 2015. בדיקה אחרונה ב-10 באוגוסט 2015. 
  13. ^ "Messi También Es Leyenda en el Ranking Histórico de Asistencias" (בספרדית). La Liga BBVA. 19 בפברואר 2015. אורכב מ-המקור ב-11 July 2015. בדיקה אחרונה ב-11 באוגוסט 2015. 
  14. ^ דני אלבס באתר Transfermarkt
  15. ^ "Barcelona 6 PSG 1: Miracle at the Nou Camp as Barca complete greatest ever European comeback in football history!". The Daily Telegraph. 9 במרץ 2017. בדיקה אחרונה ב-20 בדצמבר 2017. 
  16. ^ "Champions League 2017: Barcelona routs Paris Saint-Germain 6–1 in astonishing comeback". CNN. 9 במרץ 2017. בדיקה אחרונה ב-30 ביולי 2018. 
  17. ^ "Barcelona shatter PSG as Sergi Roberto caps incredible 6–1 comeback win". The Guardian. 9 במרץ 2017. בדיקה אחרונה ב-30 ביולי 2018. 
  18. ^ "Guillem Balague debates whether Barcelona star Andres Iniesta is better than former Real Madrid man Zinedine Zidane". Sky Sports. 18 בפברואר 2013. אורכב מ-המקור ב-2 January 2021. בדיקה אחרונה ב-6 באוקטובר 2013. 
  19. ^ Atzenhoffer, Thomas (22 באפריל 2012). "28 Most Skilled Passers in World Football History". Bleacher Report. אורכב מ-המקור ב-2 January 2021. בדיקה אחרונה ב-1 באוגוסט 2019. 
  20. ^ Sahu, Amogha (2 בינואר 2012). "20 Greatest Playmakers in the History of World Football". Bleacher Report. אורכב מ-המקור ב-2 January 2021. בדיקה אחרונה ב-30 ביולי 2019. 
  21. ^ "Lionel Messi takes fresh aim at Barcelona for 'throwing out' Luis Suárez". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-2 באוקטובר 2020. 
  22. ^ Tokyo 2020: Pedri overtakes Bruno Fernandes - Top 10 players with most matches in the 2020-21 season in Europe | Goal.com, www.goal.com
  23. ^ Barcelona's president says club's debt now at $1.6 billion, AP NEWS, ‏2021-08-16 (באנגלית)
  24. ^ Nadia Tronchoni, Jesús García Bueno, Police arrest the former president of FC Barcelona, Josep Maria Bartomeu, EL PAÍS English Edition, ‏2021-03-01 (באנגלית)
  25. ^ Lionel Messi: Barcelona forward agrees contract extension with 50 per cent pay cut, Sky Sports (באנגלית)
  26. ^ טלטלה בעולם הכדורגל: ליאו מסי לא ימשיך בברצלונה, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2021
  27. ^ Saddened Barça president blames previous board and 'La Liga' for Messi's departure, In English (באנגלית)
  28. ^ 1 2 3 4 5 6 Tejedor Carnicero, José Vicente (21 במאי 2009). "Spain – List of Cup Finals". Rec.Sport.Soccer Statistics Foundation (RSSSF). בדיקה אחרונה ב-9 במרץ 2010. 
  29. ^ 1 2 3 4 5 6 Lozano Ferrer, Carles (22 באוקטובר 2009). "Spain – Final Tables Catalonia". Rec.Sport.Soccer Statistics Foundation (RSSSF). בדיקה אחרונה ב-9 במרץ 2010. 
  30. ^ ברצלונה פרשה מגביע מקאיה במחאה על הורדת שתי נקודות (שנוכו בגלל הצבת שחקן לא כשיר) וארגנה במקומו את גביע ברצלונה.[29]
  31. ^ המנצחת באליפות קטלוניה הייתה אמורה להעפיל לגביע, אך הטורניר לא הושלם בזמן.[28]
  32. ^ הליגה לא הושלמה עקב שורה של בעיות במשחק של ברצלונה מול X Sporting Club. במקום זאת הורתה הנהלת הליגה לקיים משחק הכרעה על האליפות, בו הפסידה ברצלונה. 3–1.[29]
  33. ^ מספר מועדונים ובתוכם ברצלונה, פרשו מהליגה הקטלונית וארגנו אליפות משלהם. תחרות זו נזנחה לאחר ארבעה משחקים בלבד, אך ברצלונה הוכרזה כאלופה.[29]
  34. ^ ברצלונה סיימה בשוויון נקודות עם אספניול בראש הטבלה, והפסידה במשחק הפלייאוף על האליפות 4–0.[29]
  35. ^ ברצלונה פרשה במחאה על החלטת הרשויות להעביר את הגמר מסביליה לבילבאו.[28]
  36. ^ ברצלונה סיימה בשוויון נקודות עם CE Europa בראש הטבלה, והפסידה במשחק הפלייאוף על האליפות 1–0.[28]
  37. ^ ברצלונה סיימה בשוויון נקודות עם CE Europa בראש הטבלה, וניצחה במשחק הפלייאוף על האליפות 1–0.[28]
  38. ^ "Liga BBVA – Season 2008/2009 – Matchday 38". Liga de Fútbol Profesional. בדיקה אחרונה ב-22 באפריל 2010. 
  39. ^ Stokkermans, Karel (26 בינואר 2000). "Fairs' Cup". Rec.Sport.Soccer Statistics Foundation (RSSSF). בדיקה אחרונה ב-16 במרץ 2010. 
  40. ^ "UEFA Cup Winners' Cup: History". Union des Associations Européennes de Football (UEFA). 13 ביולי 2005. אורכב מ-המקור ב-31 January 2011. בדיקה אחרונה ב-26 באפריל 2010. 
  41. ^ "UEFA Cup: All-time finals". Union des Associations Européennes de Football (UEFA). 30 ביוני 2005. אורכב מ-המקור ב-31 August 2015. בדיקה אחרונה ב-16 במרץ 2010. 
  42. ^ Stokkermans, Karel (15 בינואר 2010). "European Champions' Cup". Rec.Sport.Soccer Statistics Foundation (RSSSF). בדיקה אחרונה ב-18 באפריל 2010. 
  43. ^ "UEFA Super Cup: History". Union des Associations Européennes de Football (UEFA). 31 באוגוסט 2008. אורכב מ-המקור ב-20 August 2010. בדיקה אחרונה ב-16 במרץ 2010. 
  44. ^ "Tournaments: FIFA Club World Cup". Fédération Internationale de Football Association (FIFA). אורכב מ-המקור ב-16 May 2010. בדיקה אחרונה ב-16 במרץ 2010. 
  45. ^ Tejedor Carnicero, José Vicente; Torre, Raúl; Lozano Ferrer, Carles (28 באוגוסט 2009). "Spain - List of Super Cup Finals". Rec.Sport.Soccer Statistics Foundation (RSSSF). בדיקה אחרונה ב-16 במרץ 2010. 
  46. ^ "Copa del Rey: Palmarés". Diario Marca (בספרדית). בדיקה אחרונה ב-16 במרץ 2010. 
  47. ^ Stokkermans, Karel; Gorgazzi, Osvaldo José (23 בנובמבר 2006). "Latin Cup". Rec.Sport.Soccer Statistics Foundation (RSSSF). בדיקה אחרונה ב-16 במרץ 2010. 
  48. ^ "European-South American Cup: History". Union des Associations Européennes de Football (UEFA). 13 ביולי 2005. אורכב מ-המקור ב-8 December 2013. בדיקה אחרונה ב-26 באפריל 2010. 
  49. ^ "F.C. Barcelona – Liga BBVA: Squad season 1928–1929". Liga de Fútbol Profesional. אורכב מ-המקור ב-6 June 2011. בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2010.  Access to other seasons via "Other searches" button.
  50. ^ כולל רק שערים שהובקעו בלה ליגה.[49]
  51. ^ ברצלונה קיבלה אוטומטית את הגביע לאחר שזכתה באליפות הליגה ובגביע המלך.
  52. ^ ברצלונה קיבלה אוטומטית את הגביע לאחר שזכתה באליפות הליגה ובגביע המלך.
  53. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 זכה גם בנעל הזהב האירופית.