משתמש:Alonstr/ג'ין קלוס פישמן
תקציר
ד"ר ג'ין קלוס פישמן (1927-2016), יקירת העיר באר שבע וזוכת פרס מפעל חיים. מחלוצות הרפואה בבאר שבע פעלה ביחד עם ד"ר בן-אסא להקמת שירותי רפואי למגזר הבדואי בנגב, איתם עבדה במשך כ-25 שנים. היא היתה רופאת הילדים הראשונה בערד, אותה ביקרה באופן קבוע במשך עשר שנים וכן עבדה בירוחם ובמושבים באזור.בנוסף עבדה גם בכל בתי הספר לילדים עם צרכים מיוחדים בבאר שבע, ועם ילדים נכים וחרשים בביה"ס ניב.
פרט לכך פעלה הד"ר פישמן רבות למען חסיד אומות העולם - ראול ולנברג שגורלו נודע באותם ימים. היא הקימה עמותה ופעלה על מנת לנסות לאתרו ולהעלות את המודעות לפועלו באמצעות בהסברה על חלקו הגדול כל כך בהצלת היהודים בשואה.
בשנת 2016 נקרא על שמה רחוב בבאר שבע.
(ד"ר פישמן זכרונה לברכה היתה אישה צנועה שרוב פועלה נעשה בסתר ואם היתה יודעת שאנחנו כותבים עליה ערך בויקיפדיה היתה הורגת אותנו. אבל מה שמגיע מגיע)
קורות חיים:
תרגום מתוך אתר בית התפוצות
ד"ר לרפואה, רופאת ילדים, נולדה בלונדון (אנגליה) לרייצ'ל מרקס ופרדיננד פישמן. אמה, רחל מרקס נולדה בעיר העתיקה בירושלים, בת למשפחה בת שבעה ילדים של הרב הגאון משה צבי. לאור הזמנים הקשים בירושלים, עברה המשפחה להתגורר באנגליה, ועברה בדרכה בפריס (צרפת), שם ג'וזף, אחד מאחיה של האם למד רפואה והפך לרופא ב- Pasteur Institute.
המשפחה התיישבה ב-East End בלונדון. אביה של ג'ין, פרדיננד פישמן נולד בבלגיה. הוא עבד כמורה ונישא לאמה בלונדון. הוא נפטר בעת שג'ין היתה נערה צעירה בבית הספר ואמה היתה זו שגידלה אותה בעצמה.
במהלך מלחמה העולם השניה ג'ין פונתה אל מחוץ ללונדון. אחרי המלחמה היה קשה מאוד להתקבל לבית הספר לרפואה, במיוחד לנשים מאחר ורוב המקומות ניתנו לחיילים ששבו מהמלחמה. ג'ין היתה נחושה ללמוד רפואה והצליחה להתקבל לבית ספר לרפואה בדאבלין, אירלנד - Royal College of Surgeons in Dublin, Ireland. היא שילמה בעבור שכר הלימוד ותמכה בעצמה ע"י עבודה במלצרות במהלך חופשותיה. היא עבדה במספר מחלקות בבתי חולים באנגליה והיתה לרופאה בכירה.
גי'ן היתה ציונית נלהבת ותמיד רצתה לעלות לישראל, אך היתה צריכה למצוא מקום עבודה לפני שתעלה לארץ. היא הגיע לבאר שבע במקרה. במהלך חופשה בלונדון נודע לה על קיומו של ערב בנושא "עשר שנים לרפואה בישראל". הדובר הראשי בכנס היה האורטופד הנודע פרופ' מקין. ג'ין ישבה בקהל ליד ד"ר ליהמן, שהיה באותה תקופה מנהל בית החולים הדסה בבאר שבע ואשר עבד לפני כן כחוקר בבית הספר לרפואה טרופית בלונדון (school of Tropical Medicine). הם שקעו בשיחה במהלכה סיפר לה ד"ר ליהמן עד כמה גדול המחסור ברופאים בביה"ח הדסה בבאר שבע. הרעיון לעבור לבאר שבע שבנגב משך את ג'ין מאוד. היא רצתה לפחות לנסות להיות חלוצה, היא קיבלה את ההצעה באופן מיידי ובתוך חודש היא היתה בישראל ועבדה כרופאה בביה"ח הישן הדסה. כרופאת ילדים, כבר ביום השלישי להגעתה לישראל, ללא כל ידע בעברית מדוברת. היא ידעה להתפלל ולקרוא מספר התפילה מאחר והיתה אדם דתי.
המחסור ברופאים היה כה חריף כך שהיא לא יכלה להתפנות וללמוד עברית באולפן. למרבה המזל היא דיברה צרפתית שהיתה נפוצה בבאר שבע לאור זאת שרבים מהתושבים היו עולים ממדינות צפון אפריקה ודיברו צרפתית.
בבית החולים הדסה בבאר שבע היו מעט מאוד רופאים שהתפרסו על פני כל המחלקות, כך שכל אחד עשה שניים או שלושה תפקידים. מלבד עבודתה הרגילה במחלקת הילדים היא שירתה גם במחלקת הנפגעים לפחות פעם בשבוע שם עזרה בניתוחים בעת הצורך ומדי פעם גם במחלקה הפנימית.
מלבד כל זאת, תמיד היתה זמינה לקריאות דחופות. ביה"ח היה עמוס מאוד מאחר ושירת את הנגב כולו.
תנאי המגורים לא היו טובים. הרופאי הלא נשואים וחלק מהאחיות גרו במתחם בית החולים. היו להם חדרים בחצר בית החולים. שישה או שבעה רופאים ואחיות חלקו חדר מקלחת ושירותים שהוצבו בגינה. החדרים רוהטו בדלות. בחדרה הראשון היתה מיטת סוכנות, שולחן וכיסא בלבד.
חבר מצא עבורה תיבה כתומה מעץ וזו הפכה לארון הראשון שלה. שינוי משמעותי ממה שהתרגלה אליו באנגליה. זה היה עולם אחר עבור ד"ר פישמן אך היא מצאה אותו מרתק. בבית חולים במדבר ובבאר-היה משהו מהמערב הפרוע באותם ימים.
ב-1960 ד"ר פישמן עברה לביה"ח החדש סורוקה, ביחד עם העברת מחלקת הילדים. היא עבדה עם עד סוף 1961 ואז עברה למשרד הבריאות כעוזרת לד"ר בן-אסא. ד"ר בן-אסא היה רופא מסור שעבר בתחום בלתי שגרתי של רפואה והיא חשבה שיהיה מעניין ושעבודתה תהיה חלוצית ומאתגרת. ד"ר בן-אסא פיתח שירות רפואי למגזר הבדואי. הוא היה האב המייסד וכונה על ידם אבו-אסא. בנוסף, ד"ר פישמן עבדה במרפאות מחוץ לבאר שבע כולל יומיים בשבוע בטיפת חלב בדימונה. היא היתה רופאת הילדים הראשונה בערד, אותה ביקרה באופן קבוע במשך עשר שנים וכן עבדה בירוחם ולאחר מכן במושבים באזור.
היא היתה עובדת משרד הבריאות משנת 1961 ועד שפרשה לגמלאות. היא עבדה עם הבדואים במשך 25 שנים. היא עבדה גם בכל בתי הספר לילדים עם צרכים מיוחדים בבאר שבע, ועבדה עם ילדים נכים וחרשים בביה"ס ניב.
ד"ר פישמן כתבה מאמרים רבים על ילדים חרשים שפורסמו בכתבי עת רפואיים יוקרתיים. אמה היתה חרשת ועל כן הנושא היה קרוב ליבה.
ד"ר פישמן סלדה מרפואה פרטית. היא לא ראתה ברווחה כלכלית חלק מהמטרה בלהיות רופא. במהלך מלחמת ששת הימים היה מחסור ברופאים בדימונה והיא עברה לשם ועבדה כמעט 24 שעות ביממה.
פרויקט אישי נוסף שלקחה על עצמה ד"ר פישמן הינו פעילותה למען חסיד אומות העולם – ראול ולנברג.
סיפור חייו ופועלו של ראול ולנברג בהצלת יהודי הונגריה , השפיע מאד על ד"ר ג'ין פישמן, אחרי שקראה בספר עליו. היא הבינה שנעשה מעט מדי בארץ להוקרת פועלו, וכי יש לפעול בעניין על מנת לנסות לאתרו ,ולהעלות את המודעות לפועלו באמצעות בהסברה על חלקו הכל כך גדול בהצלת היהודים בשואה.
ד"ר פישמן הקימה עמותה למען ראול ולנברג בבאר שבע ורתמה לעניין אנשים שהציל בשואה , ואחרים שהבינו שולנברג ראוי להרבה יותר ממה שנעשה עד כה למענו. היא מימנה מכספה תערוכה שבה מתועד פועלו ועדויות של ניצולים ,ובסיוע אוניברסיטת בן גוריון נעשה כנס ראשון בנושא בבאר שבע, בנוכחות שגריר שוודיה ונציגים מיד ושם. לאחר מכן ארגנה כנסים נוספים ובהם כנס של ניצולי ולנברג.
משך שנים רבות לאחר פרישתה מעבודתה , הקדישה את כל זמנה לעניין. דאגה להציג את התערוכה במקומות שונים בארץ ,המשיכה לאסוף במסירות כל פיסת מידע עליו והייתה בקשר עם משפחתו בשוודיה.
ד"ר פישמן תרמה במשך שנים רבות לילדים עם מוגבלויות ,לניצולי שואה ולארגונים שעוזרים לנזקקים , וזאת בנוסף לעזרה שהייתה מוכנה להושיט תמיד ללא כל תשלום ותמורה כרופאת ילדים מוערכת.
ביום העצמאות, ה' באייר התשנ"ג (ה-26 לאפריל 1993), ד"ר פישמן זכתה בפרס יקירת העיר באר שבע . כהוקרה על עבודה ותרומתה לעיר ועל התנדבותה. ראש עיריית באר שבע החליט לקרוא על שמה רחוב בפרויקט כלנית בעיר.
היא נישא למקס קלוס, יליד גרמניה שהיה בין ראשוני המתנדבים שבאו מחוץ לארץ להלחם במלחמת העצמאות ב-1948 ולאחר מכן אחד מהראשונים להתיישב בבאר שבע. הוא עבד כמורה בבית ספר תיכון בעיר.