משתמש:Aryebar54/טיוטה

את ואני הוא השיר שייצג את ישראל באירוויזיון 1975 את המילים כתב אהוד מנור, הלחין שלמה ארצי, שגם ביצע את השיר, ועיבד וניצח אלדד שרים. השיר נבחר לשיר המייצג את ישראל באירוויזיון על פי החלטת ועדה פנימית והוא הגיע למקום ה-11 בתחרות.

בישראל היה השיר ללהיט והגיע למקום הרביעי במצעד השנתי של קול ישראל. בעקבות הצלחת השיר דחקה חברת "הד ארצי" בארצי להקליט אלבום חדש, בשם "את ואני".

גרסה מחודשת של השיר בביצועו של ארצי נכללה באלבומו "אהבתיהם", שראה אור בשנת 2000.

"ברוש" הוא שיר של אהוד מנור, שהולחן על ידי אריאל זילבר.

שיר זה הוא מן הפזמונים הקשורים לחוויות ילדותו ונעוריו של אהוד מנור במושבה בנימינה, ובהם: "ימי בנימינה", "בשנה הבאה", "בן יפה נולד", "הבית ליד המסילה" ו"נחל התנינים".

השיר בוצע במקור על ידי אריאל זילבר בצרפתית, בשנת 1973.

כעבור שנתיים, בשנת 1975, נכלל השיר, תחת השם "שיר על ברוש", באלבום הסולו הראשון של נירה גל, "עוד חוזר הניגון". כעבור זמן ביצע זילבר בעצמו את השיר, וביצועו הוא הגרסה הידועה ביותר.

במרוצת השנים בוצעו גרסות כיסוי נוספות לשיר, בין השאר על ידי הזמר אדם. אביתר בנאי הקליט גרסת כיסוי לשיר עבור הפרויקט "עבודה עברית", והוא נכלל בדיסק השלישי של הפרויקט.

בשנת 1978 הקים זילבר את להקת הליווי שלו "ברוש", על שם שירו.

בשנת 2007 ביצעה מרינה מקסימיליאן בלומין את השיר "ברוש" בחצי הגמר של העונה החמישית של כוכב נולד. בשנת 2010 חידשה עלמה זהר את השיר והוא שימש כשיר הנושא של הסדרה "פלפלים צהובים" ששודרה בערוץ 2.

השיר מושר בטקסי נטיעות של ט"ו בשבט. הזמר מוש בן ארי בחר בשיר זה כ"שיר הכי ישראלי"‏[1].

בתקופת ההעפלה שבסופה של מלחמת העולם השניה ועוד קום מדינה, סייע הישוב בארץ, בעיקר בעזרת ההגנה והפלמ"ח, להביא עולים חדשים מאירופה. עולים אלה, פליטים מיוסרים שעברו את השואה במלחמת העולם השנייה, היו חסרי כל, במצב גופני ירוד ולרוב לאחר שאבדו חלק גדול ממשפחותיהם במלחמה ובמשרפות.

הבריטים ששלטו אז בארץ ישראל ניסו להגביל את כמות העולים, כדי לשמור על היחס הדמוגרפי בין יהודים וערבים בארץ. כשהיו תופסים ספינת מעפילים שהגיע אל חופי הארץ, היו מורידים את העולים ואוסרים אותם במחנה המעצר בעתלית, וכעבור כמה ימים היו מעלים אותם על אוניות ושולחים אותם למחנות הסגר באי קפריסין. ביום 8 לאוקטובר 1945 עמדו הבריטים לשלוח עצירים רבים ממחנה המעצר בעתלית לקפריסין. בלילה שלפני ההגליה פרצו כוחות ה"הגנה" אל המחנה, שחררו מעפילים שהיו כלואים בו והבריחו אותם במסע רגלי מפרך מעתלית אל קיבוץ בית אורן שבפסגות הכרמל. כשהסתבר שהבריטים גילו את מקום המסתור הועברו העולים במסע רגלי מייגע מקיבוץ בית אורן שעל פסגות הכרמל מזרחה אל קיבוץ יגור שבעמק זבולון. בצהרי יום 9 לאוקטובר 1945 צלצל הפעמון שבקיבוץ יגור והחברים הוזעקו אל מורדות הכרמל כדי לסייע לעולים להגיע למשק. גם הילדים נזעקו וביניהם היה גם יורם טרלובסקי, לימים יורם טהרלב. יורם טהרלב מספר שראה את העולים החדשים התשושים מהמסע המייגע נתמכים על ידי חברי המשק ומפוזרים לחדרים. ממחסן הבגדים הופצו בגדים שנועדו לחברי הקיבוץ וכל העולים התלבשו בהם, כדי שחיילי הצבא הבריטי שיגיעו לא יוכלו להבחין בין חבר קיבוץ ותיק לעולה חדש. הוראה נתנה לכל החברים והעולים, לענות על כל שאלה במלים: "אני יהודי מארץ ישראל". האירוע השאיר את חותמו על הילד הצעיר ולימים, כשכתב את השיר "צל ומי באר" ראה לעיני רוחו את המראות של העולים המגיעים למשק. אני בטוח שמי שיקרא את מילות השיר לאור המידע שנרשם פה, יראה אותו כעת באור שונה. "מי שרעב ימצא אצלנו פת של לחם / מי שעייף ימצא פה צל ומי באר / מי שסוכתו נופלת / חרש יכנס בפתח / והשער שוב לא יסגר."

השיר מצייר את נוף הכרמל שלרגליו גדלתי. בין השיטין נרמז אירוע שחוויתי בעודי ילד קטן. בשנת 1945 הצליחה יחידה מחתרתית של הפלמ"ח לפרוץ למחנה המעצר בעתלית, בו נכלאו עולים לא-חוקיים שהגיעו לארץ בלי רישיונות. לאחר שנפרצה הגדר ונוטרלו השומרים, יצאו העולים לחופשי ובליווי משחרריהם הלכו ברגל לכיוון הכרמל כדי להגיע בלילה מעתלית ליגור. רק בודדים הצליחו לעמוד במאמץ האדיר הזה והגיעו ליגור בשעות הצהריים שלמחרת. במדרון היורד מההר הקיפו אותם שוטרים בריטים, אך חברי הקיבוץ התערבבו בין העולים והעלימו אותם בתוך חדרי המגורים. גם בחדר המגורים הקטנטן של הורי התארחה במשך חודש עולה חדשה, עד שהרוחות נרגעו והיא הועברה למקום אחר בארץ. מי שסוכתו נופלת/ חרש ייכנס בדלת/ ותמיד יוכל להישאר.

צל ומי באר - האמנם שיר העפלה?

צל ומי באר - שירו של יורם טהרלב - האומנם שיר העפלה?

בתקופת ההעפלה שבסופה של מלחמת העולם השניה ועד קום מדינה, סייע הישוב בארץ, בעיקר בעזרת ההגנה והפלמ"ח, להביא עולים חדשים מאירופה. עולים אלה, פליטים מיוסרים שעברו את השואה במלחמת העולם השנייה, היו חסרי כל, במצב גופני ירוד ולרוב לאחר שאבדו חלק גדול ממשפחותיהם במלחמה ובמשרפות.

   הבריטים ששלטו אז בארץ ישראל ניסו להגביל את כמות העולים, כדי לשמור על היחס הדמוגרפי בין יהודים וערבים בארץ.  כשהיו תופסים ספינת מעפילים שהגיעה אל חופי הארץ, היו מורידים את המעפילים ואוסרים אותם במחנה המעצר בעתלית, וכעבור כמה ימים היו מעלים אותם על אוניות ושולחים אותם למחנות הסגר באי קפריסין.

   ביום 8 לאוקטובר 1945 עמדו הבריטים לשלוח עצירים רבים ממחנה המעצר בעתלית לקפריסין. בלילה שלפני ההגליה פרצו כוחות ה"הגנה" אל המחנה, שחררו מעפילים שהיו כלואים בו והבריחו אותם במסע רגלי מפרך מעתלית אל קיבוץ בית אורן שבפסגות הכרמל. כשהסתבר שהבריטים גילו את מקום המסתור הועברו העולים במסע רגלי מייגע מקיבוץ בית אורן שעל פסגות הכרמל מזרחה אל קיבוץ יגור שבעמק זבולון.

   בצהרי יום 9 לאוקטובר 1945 צלצל הפעמון שבקיבוץ יגור והחברים הוזעקו אל מורדות הכרמל כדי לסייע לעולים להגיע למשק. גם הילדים נזעקו וביניהם היה גם יורם טרלובסקי, לימים יורם טהרלב. יורם טהרלב מספר שראה את העולים החדשים התשושים מהמסע המייגע נתמכים על ידי חברי המשק ומפוזרים לחדרים.  ממחסן הבגדים הופצו בגדים שנועדו לחברי הקיבוץ וכל העולים התלבשו בהם, כדי שחיילי הצבא הבריטי שיגיעו לא יוכלו להבחין בין חבר קיבוץ ותיק לעולה חדש. הוראה נתנה לכל החברים והעולים, לענות על כל שאלה במלים: "אני יהודי מארץ ישראל".

ספינת מעפילים בחוף ארץ ישראל

האירוע השאיר את חותמו על הילד הצעיר ולימים, כשכתב את השיר "צל ומי באר" ראה לעיני רוחו את המראות של העולים המגיעים למשק. אני בטוח שמי שיקרא את מילות השיר לאור המידע שנרשם פה, יראה אותו כעת באור שונה.  "מי שרעב ימצא אצלנו פת של לחם / מי שעייף ימצא פה צל ומי באר / מי שסוכתו נופלת / חרש יכנס בפתח / והשער שוב לא יסגר."

   שירים רבים נכתבו על ההעפלה לארץ, וביניהם "נאום תשובה לרב חובל איטלקי" של נתן אלתרמן, "שושנה שושנה" של חיים חפר, "בחשאי ספינה גוששת" של יצחק שנהר וגם "בין גבולות" של חיים חפר שמדבר על פרק נוסף בהעפלה - ההעפלה היבשתית דרך סוריה ולבנון.