משתמש:Atawneh eman/גזענות מגדרית
גזענות מגדרית (באנגלית : Gendered racism) היא צורה של דיכוי שמתרחשת מטעם של גזע ומין כלפי קבוצה חברתית ספציפית אשר מורכבת ממספר מאפיינים משותפים, כגון : מוצא, נורמות וזהות שבד"כ נוטים להתייחס אל אותה קבוצה בתוך החברה כנחותה או העדפת קבוצה אחרת על פניה. אך גם לא רק, הרי שהגזענות המגדרית מוגדרת גם כאפליה על בסיס מין או מגדר
גזענות מגדרית במדינת ישראל
עריכהבהתייחסות לגזענות מגדרית כלפי נשים מקבוצות שונות בישראל, ניתן להגדירן כמודרות וכנדחקות מהשיח הישראלי פעמיים : פעם כנשים, בדומה להיעדר סיפורן של כלל הנשים בישראל מהקאנון ההיסטורי הישראלי, ופעם שנייה כשייכות למגזרים שונים במרחב הישראלי (מזרחיות, אתיופיות וערביות), שאינם זוכים להכרה והערכה בתוך המרחב ההיסטורי של החברה הישראלית. כך, שלא ניתן ללמוד על הנשים בישראל כאשר עוסקים בסוגיה המשקפת קבוצה אחת במרחב הישראלי, זאת כי גזענות מגדרית היא צורה של דיכוי שמתבצעת באמצעות מנגנונים סמויים שאינם נזקקים לחוקים מפורשים של אפליה. גם במציאות דמוקרטית שיש בה מחויבות מוצהרת לשוויון ולפלורליזם פועלים מנגנונים כאלה : הדרה, דחיקה לשוליים ואי נראות של ציבורים חלשים הם עניין של יומיום שאינו נזקק לשלטון עריצות[1]
פערי שכר מגדריים בישראל
עריכהאי השוויון בחלוקת העבודה המגדרית בבית ובשוק העבודה בין גברים לנשים היא תופעה אוניברסלית. ישנן כמה סיבות עיקריות שהובילו אליה : ראשית, ישנה תפישה המובילה לבידול תעסוקתי, אשר מכוון נשים למקצועות בעלי אופי מסוים שנתפשים כנשיים. שנית, סטראוטיפים מגדריים לגבי מהות האישה מובילים לכך שהאישה נחשבת למפרנסת שנייה של המשפחה. סיבה שלישית לפערי השכר בין גברים ונשים נובעת מכך שנשים מעטות מועסקות בתפקידי ניהול בכירים. סיבה נוספת טמונה בנורמות התעסוקתיות שמונעות מנשים להתקדם, כגון שעות עבודה ארוכות. כתוצאה מכך, בשנת 2014 השכר החודשי הממוצע של אשה בישראל עמד על 67% משכרו של גבר. אך גם פערי השכר עלולים להיות כפולים כאשר מדובר גם באישה המשתכרת פחות מגבר וגם באישה ששייכת לקבוצה חברתית מוחלשת, המשתכרת פחות מהממוצע.[2]
גזענות מגדרית בעיניים מזרחיות
עריכהמוצאה של חלק ארי מאוכלוסיית ישראל היהודית הוא ממדינות צפון אפריקה והמזרח התיכון. במובן זה ההגמוניה האשכנזית היא תוצר שליטתו של מיעוט מספרי שיש לו עניין בטשטוש "מזרחיותה" של ישראל כמו גם בדחייתה של ההקבלה עם העולם השלישי[3] בהקשר זה, יהודים שהגיעו למדינת ישראל מארצות ערב סבלו מסטראוטיפים ששלטו בחברה הישראלית, לפיהם יהודים אלה לא עברו תהליך מודרניזציה. לפיכך, לקחה על עצמה האליטה האשכנזית בישראל לחנך קבוצה זו באמצעות אידאולוגיית "כור ההיתוך". החלטה זו נקבעה מבלי להביא בחשבון השכלה שרכשו יהודים בארצות ערב. ההחלטה על חינוך יהודים ממדינות ערב לפי ערכים אירופיים התקבלה מבלי שהתקיים דיאלוג בין האליטה האשכנזית לבין נציגים מקהילות יהדות ארצות ערב. הביטוי לגזענות מגדרית ביחס לתרבות המזרחית מתהווה גם דרך השסע המגדרי, כלומר, שסדר היום החברתי בישראל לא מבטא את קשת האינטרסים והצרכים של נשים מקבוצות ופלחים חברתיים שונים בישראל. ביטוי לטענה זו מתגלה בתופעות של דיכוי נשים מזרחיות בידי נשים אשכנזיות, לדוגמא ??? ולכן נשים מזרחיות החלו לתת ביטוי לתחושות אפליה שחשו במהלך מעורבותן בפעילות הפמיניסטית, ואף החלו פעולות בנפרד שמתוכן נולד זרם הפמיניזם המזרחי. זרם זה התגבש מתוך מציאות פרדוקסלית ששררו בה מתח וניגוד בין הציפייה של נשים פעילות לסולידריות פמיניסטית ובין גילויים של דיכוי, הדרה ודחיקה לשוליים של המרחב החברתי בכפוף להשתייכות אתנית. הרי שבהקשר רחב יותר, הקריאה של הפמיניסטיות הליברליות לסולידריות על בסיס דיכוי משותף מביאה להתאחדות על רקע תחושה של קורבנות משותפת. תחושה כזו, לא רק שהיא מעקרת מבחינה פוליטית כיוון שמניחה שלנשים בכלל משותפות תכונות טבעיות כגון חולשה, אלא שהיא מטשטשת את חלקן של נשים בדיכוי של נשים אחרות באופן סקסיסטי, גזעני ומעמדי. לכן, זו קריאה זו התפרשה כקריאה מזויפת וצבועה שמדירה נשים מתוך התנועה הפמיניסטית. תחת זאת, עלתה קריאה לפתח סולידריות פוליטית שתפעל על בסיס של תחושת מסוגלות משותפת. על-מנת שזה יקרה טענו פמיניסטיות רבות כי יש צורך להכיר ולהתמודד עם אופני הדיכוי השונים שפועלים כיום בין נשים [4]. אם-כן, פמיניסטיות מזרחיות קראו תיגר על האחווה שבשמה פעלו פמיניסטיות אשכנזיות והעלו תביעה לבחון את השקפת עולמו של הזרם הפמיניסטי בישראל מחדש.
גזענות מגדרית בקרב נשים ערביות
עריכהמרגע שנוסדו, מדעי החברה התייחסו לנשים הערביות כנטולות זכויות וכישויות שאין להן ערך, אשר חיות למען ילדיהן וסיפוק הצרכים של בעליהן. אך, על-מנת להבין את מעמדן הסבוך של נשים ערביות בישראל יש להביא בחשבון כמה מרכיבים: ראשית, הערבים בישראל הם קבוצת מיעוט אשר סובלת ממעמד סוציו-אקונומי נמוך מאוד ולו השלכות מרחיקות לכת על החברה – הן באחוזי אבטלה גבוהים, הן באחוזי נשירה גבוהים מבתי ספר והן באחוזי המשפחות החיות מתחת לקו העוני [5]. במשך הזמן פיתחו הערבים בישראל זהות "פלסטינית – ישראלית" ייחודית, הכוללת בו בזמן שני מרכיבים מרכזיים : המרכיב האזרחי – ישראלי, והמרכיב הלאומי – פלסטיני. האיזון בין שני המרכיבים הוא משימה קשה ומורכבת ואף בלתי אפשרית בתנאים הקיימים[6]. ההיבט המגדרי מוסיף למשוואה זו מורכבות מתוך החברה הערבית. לפי ד"ר מנאר חסן, השליטה הגברית בנשים היא הסמל לקיומו של כבוד המשפחה ופגיעה בכבוד פירושה ערעור על שליטה גברית זו. זאת ועוד, כבוד המשפחה הוא זה שחל בעיקר על נשים וקובע את התנהגותן, פעולותיהן, רצונותיהן ואף מחשבותיהן. נשים הן אלו שנרצחות בשם "כבוד המשפחה" ולאו דווקא הגברים, למרות שהם לוקחים חלק פעיל בהחתמת שם המשפחה במקרים רבים תוך היכרות עם המסורת הערבית. דוגמא זו ממחישה את חולשתן הגדולה של נשים בחברה זו, מאחר והן אלה שמשלמות בחייהן על התנהגות פוגענית של גברים כלפיהן. המשפחות מוכנות לשתף פעולה עם סדר חברתי זה מאחר וחייה של אחת מבנות המשפחה שווים פחות בהיבטים כלכליים ומעמדיים ולכן אינם מצדיקים רדיפה של מי שפגע בה, מעשה שיסכן את המשפחות בכניסה למעגל נקמות-דם. כניעתן של נשים ערביות קשורה לתלותן בגברים מבחינה רגשית, משפטית אך בעיקר מבחינה כלכלית. נשים ערביות מוגבלות בתחומי ההשכלה (למשל בנגישות לחינוך) בתחומי התעסוקה ובחופש התנועה – שכפוף לאישור האב או הבעל. עפ"י הנתונים של מדד ויצ"ו, בשנת 2015 נרצחו בישראל 16 נשים על רקע אלימות במשפחה (מספר הנרצחות מתחלק לחצי מהמגזר היהודי וחצי מהמגזר הערבי). מדובר בעלייה של 60% בהשוואה למספר הנרצחות בשנת 2014, אשר עמד על 10 נשים [7]. המערך הפוליטי אותו מתארת ד"ר מנאר חסן נשען על שתי זרועות עיקריות: הראשונה, אידאולוגיה פטריארכלית והשנייה, אידאולוגיה מדינתית [8]. זאת, משום שלמרות שהחוק במדינת ישראל אוסר רצח על רקע כבוד המשפחה, החוק לא נאכף.
גזענות מגדרית בתרבות האתיופית
עריכהבעקבות שינויים פוליטיים באתיופיה ולפי החלטת הרבנים הראשיים בישראל, הובאו יהודי אתיופיה לישראל בשני גלי עלייה, הראשון בשנת 1985 והשני בשנת 1991. עולי אתיופיה העמידו בפני החברה הישראלית אתגר חדש : להתמודד עם שוני המתבטא בהופעה החיצונית, בצבע העור ובשונות תרבותית שישראל לא ידעה כמוה בעבר. עולי אתיופיה ככלל הוכרו בתור יהודים, אך יהדותו של כל פרט הוטלה בספק. התפישה האתנוצנטרית כלפיהם רואה את תהליך קליטתם כתהליך האמור להוביל להסתגלותם ולהתאמתם לתרבות הישראלית. רוב העולים מרגישים שייכים לחברה הישראלית, או לפחות רוצים להשתייך אליה. עם זאת, הרצון שלהם להשתלב בחברה הישראלית אינו נענה בנכונות סימטרית לקלוט אותם. אחת התוצאות של אי נכונות זו מתבטאת בהבניה הזהותית של המהגרים, המשלבת יסודות מתרבות המוצא ומהתרבות החדשה [9]. במקרה של נשים בנות הקהילה האתיופית ניתן לזהות גזענות מגדרית, ראשית משום הקהילה האתיופית סובלת מגזענות על רקע צבע עורה ומוצאה, גזענות אשר מתבטאת בהטלת ספק ביהדותה, בהיעדר נגישות למשאבים כלכליים ולהשכלה ובתת-ייצוג במוסדות הפוליטיים ובצמתים מרכזיים של קבלת החלטות [10]. במקביל, הדעות הקדומות כלפי נשים אתיופיות בציבור הישראלי מהוות בעיה מהותית בפני עצמה. אך ההתמודדות שלהן היא לא רק מול התפישות של החברה הישראלית, אלא גם מול הקהילה האתיופית עצמה, שלרוב מדירה נשים, מפעילה אלימות כלפיהן ולא מעניקה להן את זכויותיהן בשל המצב הסוציו – אקונומי הנמוך המאפיין קהילה זו. יתרה מכך, שוק העבודה הוא אלמנט נוסף בביטוי הגזענות המגדרית המופנית כלפי נשים אתיופיות. כך, לפי דו"ח של מרכז "אדווה" על מצב התעסוקה בקהילה האתיופית שפורסם באוגוסט 2005 [11], מדגישים המחברים כי האפשרויות שעומדות בפני נשים ישראליות אתיופיות שהן חסרות כישורים מיוחדים מוגבלות לעבודות ניקיון בקבלנות, טיפול בקשישים וקופאיות - עבודות בשכר נמוך אשר אינו מאפשר פעמים רבות קיום בכבוד. ההסללה שעוברים בני ובנות הקהילה האתיופית אל עבר מקצועות בעלי שכר נמוך (בין השאר, באמצעות יישוב העולים באזורים במעמד סוציו-אקונומי נמוך ושליחתם לבתי ספר מקצועיים) מגבילה את היכולת שלהם למוביליות חברתית. דוגמא לגזענות מגדרית נגד אישה אתיופית מתבטאת בסיטואציה בה מגיעה אישה אתיופית לריאיון עבודה ונתקלת בסטראוטיפים של המראיין, המושפעים הן מצבע עורה והן מהמגדר שלה, ומאיימים על סיכוייה לקבל את העבודה.
האם השוויון המגדרי יראה אור במדינת ישראל?
עריכהבשנת 2014 התקבלה החלטה ממשלתית לשוויון מגדרי (2331) העוסקת בקידום ושילוב נשים בשירות המדינה, בהענקת זכויות והזדמנויות שוות לנשים ולגברים לעצב את חייהם ואת החברה שבה הם חיים, הן במרחב הפרטי והן במרחב הציבורי. זאת, במטרה לחתור לשוויון מגדרי בכל תחומי החיים ולהטמיע חשיבה מגדרית כאמצעי לקידום שוויון מגדרי שעיקרו קביעת מדיניות, תוך הכרה בצרכים הנבדלים של נשים וגברים ובהשפעות השונות שעשויות להיות למדיניות עליהם, ופיתוח מענים מתאימים לצרכים אלו. החלטה זו היא ברוח עקרונות החלטת (1325) אשר התקבלה בשנת 2000, שמצהירה על המחויבות של מועצת הביטחון של האו"ם להגן על נשים ולהבטיח את ייצוגן בתהליכי שלום ובפוליטיקה הבינלאומית.
ראו גם
עריכה- להקת DAM, סרטון "כאן נולדתי", פרויקט שתי"ל : https://www.youtube.com/watch?v=Nm1M1zc9EBU
- להקת DAM ואמל מרקוס, סרטון "ואם אחזור בזמן" : https://www.youtube.com/watch?v=UjnFbe7D9pY
- ההחלטה הממשלתית (2331), שנת 2014 - קידום חשיבה מגדרית והטמעת חשיבה מגדרית : http://www.pmo.gov.il/Secretary/GovDecisions/2014/Pages/des2331.aspx
- החלטת האו"ם (1325), שנת 2000 - מחויבות של מועצת האו"ם להגן על נשים : http://peacewomen.org/assets/file/TranslationInitiative/1325/1325hebrew.pdf
- אלחאג', מ' (2000). זהות ואוריינטציה בקרב הערבים בישראל : מצב של פריפריה כפולה. בתוך : גביזון ר', הקר ד'. השסע היהודי – ערבי בישראל : מקראה. ירושלים : המכון הישראלי לדמוקרטיה. עמ' 34 – 13
- אביטן כהן ש' (22.11.2015). רצח נשים : זינוק של 60 % בשנת 2015. אתר nrg
- דגן – בוזגלו נ', חסון י' (2015). פערי שכר מגדריים בישראל. מתוך : שוות ערך לקידום שכר שווה - מרכז אדווה : http://adva.org/wp-content/uploads/2016/02/Gender-Gaps-2015-1.pdf
- דהאן – כלב ה' (1999), פמיניזם בין מזרחיות לאשכנזיות. מתוך : מין מגדר פוליטיקה, תל אביב : הקיבוץ המאוחד, עמ' 265 – 217
- הוקס, ב' 2006 (1984). אחיות : סולידריות פוליטית בין נשים. בתוך : באום, דלית ואחרות (עורכות), ללמוד פמיניזם : מקראה. תל אביב : הקיבוץ המאוחד (סדרת מגדרים). עמ' 243 – 223
- חסן, מ' (1999), הפוליטיקה של הכבוד : הפטריארכיה, המדינה ורצח נשים בשם כבוד המשפחה, מתוך : מין מגדר ופוליטיקה, תל אביב : הקיבוץ המאוחד, עמ' עמ' 305 – 267
- רוזין, מ' (07.05.2015). המאבק הכפול של נשים ישראליות אתיופיות. אתר שיחה מקומית
- סבירסקי ב', יוסף ה' (2005). מצב התעסוקה בקרב ישראלים אתיופים. מתוך : מרכז אדווה. נדלה ב : 10.02.2016 - http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/DocLib1/%D7%9E%D7%92%D7%93%D7%A8%20%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C,%20%D7%A2%D7%A0%D7%91%D7%9C%20%D7%A1%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%9C.pdf
- סיקורל ע' ושרעבי ר' (2001), הקניית הישראליות : עבודת הסומכות במרכזי הקליטה של עולי אתיופיה. בתוך : שילה מ', כ"ץ ג'. מגדר בישראל : מחקרים חדשים על מגדר בישוב ובמדינה. אוניברסיטת בן גוריון בנגב : מכון בן גוריון לחקר ישראל וציונות. עמ' 815 – 790
- סמוחה, ס' (2001). יחסי ערבים ויהודים בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בתוך : יער א', שביט ז', מגמות בחברה הישראלית. תל אביב : האוניברסיטה הפתוחה. עמ' 363 – 231
- שוחט, א' (2001). מזרחים בישראל : הציונות מנקודת מבטם של קרבנותיה היהודים. מתוך : זכרונות אסורים. תל אביב : בימת קדם לספרות. עמ' 201- 140