משתמש:Avidanf/טיוטה
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]
במדרש ספרי, פרשת כי תצא מובא הפסוק "לא תחוס עיניך" כמקור לחובת אדם להציל נרדף גם אם זה דורש הריגת הרודף: "וקצתה את כפה. מלמד שאתה חייב להצילו. מנין שאם אין אתה יכול להצילו בכפה, הצילו בנפשה? ת"ל לא תחוס עינך."[1]. נגד דעה זו, הספרי מביא את הדעה של ר' יהודה: "ר' יהודה אומר, נאמר כאן " לא תחוס ", ונאמר להלן " לא תחוס "; מה להלן ממון, אף כאן ממון." לעומת הספרי, הגמרא [2] שואלת מה מקור דין רודף, ומסקנת הסוגיא שמקור הדין נובע מהיקש לדין נערה מאורסה: "מקיש רוצח לנערה המאורסה מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו". הרמב"ם מביא את מקור הדין שמובא בספרי: "שכל החושב להכות חבירו הכייה הממיתה אותו, מצילין את הנרדף בכפו של רודף, ואם אינן יכולין מצילין אותו אף בנפשו שנאמר 'לא תחוס עינך'"[3].