משתמש:Bittona/בסתר רעם

על אחד מן הסיפורים הקצרים אצל מנדלי מוכר ספרים, מתוך כל כתבי מנדלי מוכר ספרים לא מדובר כאן על ניתוח הסיפור עצמו, אלא על שיחה והסתכלות על אופן כתיבתו של מנדלי המשתמש בתיאורים היוצרים אצל הקורא מעין תמונות חיות של העיירה היהודית, וכיצד דרך כתיבתו הוא מאד מחבב את אנשי העיירה, אף כי נראה לדברי מבקרים אחדים שהוא לועג על דרך החיים שלהם, והא ראייה שהוא אומר שהוא אווה לגור בקרבתם של אנשי כסלון העיר, וצר לו מאד שהעיירה סבלה מהתנפלויות של "היחפנים", והוא מתפלל לשלומם; סיפורו זה משקף בפנינו חיים של עיירה שלימה, כיצד הם התלבשו בימי שבתות ומועדים, באילו מקצועות עסקו, כיצד ריכלו הנשים אשה על רעותה, וכיצד דנו בבית המדרש על האקטואליה הן בעיירה היהודית והן באופן כללי במדינה, והדיאלוג שלו עם אנשים מבני המקום (לא יהודים), מתגלה לפנינו מה חושבים אותם אנשים (לא יהודים), שהם מעדיפים לקנות שכר דווקא מברוך היהודי ולא מאחד המוכרים שהוא מבני קהילתם (רוסי, לא יהודי)באמרם שאינם מאמינים לו, יען שהוא מוהל את מי שכר במים,והם מעדיפים את ברוך היהודי, שלעתים קונים ממנו את השכר בהקפה. התמונות של הטבע שהוא מתאר בסיפורים אחרים וכן כאן כיצד מתלבשות הנשים ויוצאים כולם במנחה של שבת ורואות זו את זו, ואף שהוא תיאר את העיירה, כאילו שרויה בתנאים לא סניטריים, כך שלעתים החזירים רובצים בתוך הזוהמה הזאת שהיא מושכת אותם, וכן שבתיה הם נמוכים, וכאמור לעיל כל החיים של העיירה נקבעים ע"י אנשים היושבים בטלים בבית המדרש, ולעניות דעתי, אף כי מנדלי כתב לא בצורה חיובית אודות אנשי העיירה, אין לראות אותו כמתרחק מהם כמו שכתב בזמנו ברדיצ'סקי שהוא שונא את אנשי העיירה שלו ובז להם, וכאן אצל מנדלי נראה שיש לומר עליו שיד אחת מרחקת, אך מאידך גיסא יד אחרת מקרבת, ולא ניתק את עצמו כלל מאנשי העיירה, ולהיפך באחד מן הסיפורים שלו הוא אפילו דואג להם להביא להם לקראת תמוז את ספרי הקינות בנסעו בסוסתו.[כאשר נסתכל שוב במקור שך הסיפור נמצא את שם הסיפור וגם את מספר העמוד שלו]