משתמש:Danayachdav/רפואת ימי הביניים

ההשפעה על הרפואה באירופה

בכדי להבין את השפעותיו של עולם האיסלאם על אירופה חשוב להבין כי במאות שקדמו למסעי הצלב הפכו המוסלמים לאחת המעצמות החשובות במזרח התיכון וכבר מהמאות השביעית והשמינית כבשו שטחים נרחבים וביניהם חצי האי ערב, הסהר הפורה, החופים הדרומיים והמזרחים של המזרח התיכון, ספרד, סיצליה ועוד. אזורים אלו נודעו בכלכלה משגשגת, מסחר פורח ותרבות עשירה. מלומדים רבים בארצות אלו סיפקו תירגומים חשובים של טקסטיים יוונים ורומים לערבית, ותקופה זו של ערב מסעי הצלב נחשבת לתור זהב בתחום המדעים והרפואה.

מסעי הצלב החלו במטרה לכבוש את ירושלים מידי המוסלמים ולכונן בה שלטון נוצרי. בעקבות המסעות למזרח התיכון נחשפו הצלבנים והאנשים שהצטרפו אליהם (מלומדים, רופאים, נזירים וכו') לתרבות מוסלמית ענפה ובכך למעשה התאפשר צינור של העברת ידע מאירופה למזרח ובחזרה. למרות שאירופה הייתה חשופה לתרבות המוסלמית במשך מאות שנים, דרך נקודות החיכוך בספרד ובסיציליה, הרבה מן המחשבה האסלמית במדע, ברפואה ובאדריכלות פעפעה אל המערב דרך מסעי הצלב. במהלך כמעט מאתיים שנות מסעי הצלב נפתחו בפני האירופאים הזדמנויות רבות ללמוד על הציביליזציה המוסלמית ובתוכה התרבות, הכלכלה והמדע שהתפתחו בארצות האסלאם. הצלבנים הביאו לאירופה ידע חדש מהמזרח אשר הפך לחלק מרכזי בהתפתחותה האינטלקטואלית של אירופה בשנים שלאחר מכן.  מתוך תרבותה  העשירה של הציביליזציה המוסלמית בולט במיוחד תחום הרפואה שהתפתח והתחדש במהלך ימי הביניים בייחוד בארצות האסלאם אך השפעותיו הגיעו גם לאירופה בעקבות מסעי הצלב. בארצות אלו פעלו  מלומדים מכלל הדתות (גם נוצרים ויהודים) אשר כתבו ולמדו בשפה הערבית והפכו לחלק משמעותי במסורת הרפואה המקומית ובהתפתחות הידע במקומות אלו.

למרות שסיום מסעי הצלב לא הותיר את ירושלים בידי הצלבנים אלא בשליטה מוסלמית, הרווח התרבותי שנותר לצלבנים היה עצום. הם אמנם הגיעו לקראת מלחמה אבל יצאו עם ידע ותרבות חדשים ששינו את פניה של אירופה לאחר מכן. במהלך מאתיים שנות מסעי הצלב תורגמה כמות אדירה של ידע מדעי ורפואי שנמצאו בספריות שונות באנדולסיה, אנטיוכיה, טריפולי, איראן, מצרים וסוריה. ידע מדעי זה שימש את האוניברסיטאות באירופה כבסיס ללימודי המדעים ותרם להתפתחות ניצני הרנסנס. הידע הרפואי המוסלמי ושיטות ייצור תרופות מצמחים היוו מוקד עניין מרכזי עבור האירופאים. ספרים רבים בתחומי המדעים והרפואה שנכתבו בארצות האסלאם תורגמו במהלך התקופה הצלבנית והפכו לאבני יסוד ברפואה האירופית. דוגמה בולטת לכך הם ספריו של אבן סינא, איש אשכולות אשר חי בפרס המאות ה10-11 והיה בין היתר פילוסוף ורופא. אבן סינא נחשב לאחד מגדולי המדענים של האסלאם ובין מאות כתביו נמנים ספריו המפורסמים ביותר- "ספר הריפוי" ו"הקנון של הרפואה" (הידוע גם בשמו- "הקנון הגדול"). "הקנון של הרפואה" מספק מערכת שלמה של רפואה אשר מתבססת על עקרונותיו של גאלן. ספר זה הפך להיות ספר לימוד רפואה בסיסי באוניברסיטאות רבות ברחבי אירופה בימי הביניים וישנה עדות לכך שעוד נלמד במאה השבע עשרה באוניברסיטאות בלוון (בלגיה) ומופלייה (צרפת).

דוגמאות נוספות לרופאים שפעלו בארצות האסלאם ויצירותיהם הפכו משמעותיים מאוד באירופה לאחר כן הם אל ראזי, רופא שחי במאה התשיעית בפרס וכתב על מחלות מדבקות ועל אלרגיה וחשב לאחד מגדולי הרופאים המוסלמים, אבו אל-קאסם א-זהראווי, רופא ומלומד שחי בספרד המוסלמית במאה העשירית ונודע בזכות אנציקלופדיה רבת כרכים שחיבר הכוללת חידושים בתחום שיטות הניתוח והפכה לידועה מאוד בשנים שלאחר מכן הן במזרח והן במערב.

חשוב להבין כי חלק ניכר מהידע הרפואי עבר על ידי מפגשים יומיומיים ולא רק על ידי תרגום כתבים על ידי מלומדים.  על מפגשים כאלה ניתן ללמוד מכתביו של  ידי אוסמה אבן מונקד' אשר היה ערבי מוסלמי נצר לאמירות שייזר (צפון סוריה של ימינו) וחי בין השנים  1095-1188 . אוסמה היה איש אשכולות ובין היתר שימש כדיפלומט, אביר, משורר, סופר ומלומד. נולד בסוריה וחייו נפרשים לאורכה של המאה השתיים עשרה ובזמן מסעי הצלב הראשון והשני.  במסגרת גלות פוליטית הסתובב בעולם הערבי ברחבי המזרח התיכון (קהיר, דמשק וכו') כחלק מצבאות המוסלמים או כיועץ לשליטים מוסלמים. בזמן גלות זו כתב על מעורבותו הפוליטית והצבאית  וכמו כן על המפגשים הרבים עם אוכלוסיית הצלבנים.  הייחודיות בכתביו של אוסמה היא השקפתו האישית  על כמעט כל תחומי החיים בקרב הצלבנים ומערכות היחסים בין המוסלמים לצלבנים. בין נושאים אלו כתב גם על רפואה, בה עסק בין היתר.  אם נתייחס לקטע מספרו הידוע ביותר של אוסמה "ספר ההתעמקות" (ספר זיכרונות אוטוביוגרפי) נוכל לראות כיצד מתאר אוסמה מקרה של  טיפול רפואי  שניתן תחילה על ידי רופא נוצרי מקומי לשניים מקרב הצלבנים (אביר צלבני ואישה). שליטה הצלבני של מוניטרה (מבצר בלבנון) מבקש מדודו של אוסמה לשלוח אליו רופא לטפל בחולים מקרב אנשיו. דודו של אוסמה שולח רופא מקומי (ואוסמה מתאר כיצד טיפול זה החל להצליח- האביר סבל מזיהום ברגלו והרופא המקומי טיפל במורסה ואילו האישה סבלה ממצב של אי שפיות והרופא רשם לה דיאטה מסוימת כדי לטפל במאזן הליחות בגופה (על פי תורתו של היפוקרטס). כעבור זמן מה הגיע רופא פרנקי והשתלט על הטיפול שבסופו מתו שני המטופלים- לגבי הגבר מתואר כי ".. מח העצם זרמה החוצה והמטופל מת על המקום". לגבי האישה מספר אובמה כי הרופא הפרנקי טען- .."זו אישה שבראשה יש שד שאוחז בה", לאחר מכן מתאר אובמה את הטיפול בה- "..הוא לקח תער, וביצע בה חתך בצורת צלב וקילף את העור.. האישה גם היא מתה במקום". קטע זה נכתב כהשוואה בין הטיפול הרפואי המקומי (הנלמד ממקורות מוסלמיים אשר מסתמכים על מקורות יוונים ורומאים)  לבין הטיפול האירופאי שהגיעו איתו הצלבנים שמתואר כברברי ולא מוצלח.  קטע זה מהווה תיאור של טיפול רפואי ואת ההבדלים בין שיטותיהם של הרופאים המקומיים מאזור המזרח התיכון  לבין הרפואה האירופאית. תיאור זה נכתב מנקודת מבטו של אדם מוסלמי, אשר לא נכח באירוע עצמו אלא שמע אותו מפיו של הרופא הנוצרי המקומי.  אם נביט בקטע עצמו, ניכר שמוצג כאן הפער בין שתי שיטות הרפואה, תוך העמדת יתרונותיה ועליונותה של רפואת המזרח התיכון על הרפואה האירופאית, המצטיירת כפרימיטיבית ואלימה. בנוסף לכך שהקטע מצייר את יכולותיו של הרופא המקומי (המייצג את רפואת המזרח התיכון) גבוהות בהרבה, בולטת העובדה ששליט המבצר הצלבני פונה לדודו של אוסמה, אדם מוסלמי, בכדי לשלוח אליו רופא מקומי. עובדה זו יכולה להעיד על כך שהרפואה המוסלמית לא הייתה מוצלחת רק לדעתו של אוסמה אלא גם לדעתם של הצלבנים שהגיעו מאירופה, בכך שפונים ראשית לרופא מקומי ולא לרופא אירופי שהגיע איתם.

מעצם העובדה שמסופר כי רופא מקומי מטפל בצלבנים ניתן ללמוד שכנראה היו תחומי חיים מסוימים בהם נוצר שיתוף פעול וכי הצלבנים הושפעו ממה שקורה סביב ואף העריכו את דעתם ולימודם של המקומיים. למעשה, גם אם דודו של אוסמה נקרא לעזרה מכורח המציאות ולא מתוך הערכה לרפואה המקומית, עדין ניתן להסיק שהחלפת ידע רפואי כנראה נעשתה בשטח, בין אם מרצון לשתף פעולה ובין אם לא. אם נסתכל על אירוע בודד זה, למרות הספקות בדבר נכונותו, נוכל להעריך כי החלפות ידע כאלה קרו וייתכן כי שהייתם של הצלבנים במזרח התיכון הביא לזרימת ידע הדדית ואף להעברת הרעיונות והידע בהמשך לאירופה עצמה.

לא רק שנוצר שיתוף פעולה והחלפת ידע ברחבי הממלכה הצלבנית בזמן מסעי הצלב (כפי שניכר מכתביו של אובמה אבן מונקד'), הידע גם הועבר לאירופה והפך למשמעותי בהתקדמות הרפואה ביבשת. הנסיכויות הצלבניות תרמו להבאת ידע רפואי ודוגמה בולטת לכך היא עבודת התרגום שנעשתה באנטיוכיה (עיר בסוריה הקדומה) והייתה בעלת השפעה מכרעת. ישנו מקור לטיני שנכתב על ידי סטפן מפיזה בשנת 1127 באנטיוכיה והוא מהווה הוכחה להשפעה זו. סטפן תרגם ללטינית את "ספר אומנות הרפואה השלם" (the complete art of medicine)  שנכתב במקור על ידי הרופא הפרסי עלי אבן אל-עבאס אל מאג'וסי. ספר זה נכתב באמצע המאה העשירית והיה ידוע ומקובל מאוד בעולם הערבי . הספר מורכב מעשרה ספרי תיאוריה ועשרה ספרי פרקטיקה. . התרגום נעשה באנטיוכיה אשר נכבשה במהלך מסע הצלב הראשון ב1098 והפכה לחלק מהממלכה הצלבנית. אמנם לא ידוע לנו על מפעל תרגום מאורגן באנטיוכיה (ובשאר חלקי הממלכה הצלבנית) כפי שהיה בטולדו למשל, אך תרגום זה כחלק מטקסטים אחרים, יכול להעיד כי חלופת ידע משמעותית התרחשה באזור ואף השפיעה על אירופה.  אנו יודעים על קשר בין פיזה לאנטיוכיה- אנשי פיזה עזרו באמצעות ספינותיהם לכיבושי הצלבנים ובתמורה לכך קיבלו רובע בליבה של אנטיוכיה וייתכן כי קשר זה הוא שהביא את סטפן לפיזה.  סטפן היה מלומד מאיטליה שהגיע לאנטיוכיה בחיפוש אחר חכמה ערבית. הוא החל לתרגם כתבים  מערבית ללטינית וביניהם ספר זה. הוא החליט לתרגמו מכיוון שהכיר בחשיבותו ובעובדה כי עד ימיו לא נעשה תרגום מלא ויסודי שלו. בחלק מפרקי הספר, הוסיף סטפן הערות עם תאריכים ופרטים על נסיבות התרגום וההעתקה. בתחילתו של ספר הפרקטיקה השמיני  כותב סטפן כי ".. התרגום מערבית ללטינית של סטפן תלמיד הפילוסופיה. הוא כתב את העותק בעצמו והשלים אותו בשנה... 1127.. באנטיוכיה.." סטפן הוסיף לתרגומו של ספר זה קטלוג אלפביתי של מושגי רפואה ביוונית והמקבילה הערבית למושגים אלו, בצירוף תרגום ופרשנות לטינית. מילון מונחים זה נחשב לאחד המרשימים והמלאים עבור קהל הקוראים המערבי נכון לאותו תאריך. סטפן מסכם בסופו של קובץ זה- "... זה מה שמצאנו נכון לעכשיו במאמצינו בסוריה בנוגע לפירוש שמות התרופות ביוונית ובערבית.."[9] בהמשך הפסקה הוא טוען שאם ימצאו טעויות אין להאשימם כי הם בסך הכל כתבו את עבודתם של אחרים כפי שנמצאה. קטע זה מעיד על כוונתו של המתרגם להפיץ את הספר בקרב קהל דובר לטינית העלול להתקשות בהבנת המושגים. כוונה זו יכולה להעיד על הפצה עתידית של הספר. לספרו של אבן אל-עבאס אל מאג'וסי הייתה השפעה גדולה על אירופה. שמו של אל מאג'וסי היה נודע בכל רחבי אירופה במאות ה13 וה14 כאחד מפרשני גאלן הידועים ביותר ובספריות רבות בימי הביניים ניתן היה למצוא עותקים של ספר זה בתרגומו של סטפן.  קטעים אלו מתוך תרגומו של סטפן מפיזה מראים כיצד הכיבוש הצלבני והקשרים בין אירופה לבין הממלכה הצלבנית הניבו חילופי ידע. ניתן לראות רמזים ל קשריו של סטפן עם העיר סלרנו (שם למד) הן מכתביו (בסוף קטלוג- הוא פונה לקהל הקוראים לפנות למלומדים בסלרנו במידה ויתקלו בקשיים בהבנה) ובציטוטים של כתביו במסות של מלומדים ידועים בסלרנו, עיר שהייתה סמל לקדמה  ברפואה.  כמו כן, אנו יודעים כי כבר ב1131 יוצרו שני כתבי יד של תרגום זה באירופה ומאוחר יותר נמצאו שני כתבי יד נוספים של החלק הראשון בוותיקן וב1523 הודפס עותק בליון. המקור בהחלט מלמד על כוונה להפיץ את הידע לקהל דובר לטינית וממקורות אחרים ניתן לראות כי תרגום זה הופץ והפך למרכזי בלימודי הרפואה ברחבי אירופה.

ביקורת:

למרות המפגש ארוך השנים שהתקיים בין צלבנים לאוכלוסייה המקומית בארצות המזרח ובין התרבות האירופית נוצרית לתרבות המוסלמית במזרח התיכון, ישנם חוקרים רבים הטוענים כי למעשה לא התקיימו חילופי ידע משמעותיים וההשפעה על אירופה לא הייתה כה רחבה כפי שהוצג כאן. צ'רלס הומר הסקינס, אחד מהחוקרים המובילים בתחום (בדגש על עבודת תרגום הידע שנעשתה באזור סוריה בזמן מסעי הצלב) טוען כי הצלבנים היו אנשי מעשה מיסודם ולא אנשי ידע. מטרת בואם הייתה צבאית ומעשית ולכן העיסוק סביב למידה ורכישת ידע לא היה רווח ומשמעותי. לטענתו, לא הייתה למלומדים מערביים סיבה לצאת למסעות ארוכים למזרח ולאזור סוריה בכדי למצוא ידע חדש וכי את הידע הערבי יכלו למצוא קרוב יותר באזור ספרד. בנוסף, אין הוכחות לכך שהתקיימה תכנית שיטתית ומאורגנת של מפעל תרגום ידע מהשפה הערבית באנטיוכיה, או בארצות הצלבנים בכלל, ודאי שלא כמו מפעלי תהרגום הידועים בטולדו, ספרד. תגובה לביקורת זו ניתן למצוא בספרו של צ'רלס ברונט- Arabic into Latin in the Middle Ages, אשר סובר כי לרמות טענות אלו בכל זאת התקיימה החלפת ידע משמעותית בממלכת הצלבנים אשר השפיעה על הידע והרפואה באירופה כולה.