משתמש:DanielleWollach/אנה מנדייטה
אנה מנדייטה (Ana Mandieta (1948-1985 אמנית מיצג ווידאו, ציירת ופסלת במהלך שנות ה-70 וה-80. ידועה בעיקר בשל יצירותיה בתחום אמנות הגוף ואמנות האדמה.
ילדות והגירה עריכה
מנדייטה נולדה בהוואנה שבקובה למשפחה ידועה בקרב הציבור הקובני. בשנת 1961 אביה של מנדייטה נאסר מאחר שבתחילה תמך בתנועה של ה-26 ביולי ובמאבקו של פידל קסטרו בממשל אך לא תמך, לאחר מכן, בכיוון הקומוניסטי אליו התקדם השלטון של קסטרו. עקב לחץ מתמשך מצד השלטון באותה שנה משפחתה של אנה (בת 12) הגלתה אותה ואת אחותה רקלין (בת 14) לארצות הברית במהלך מבצע "פיטר פן" שם השתיים נדדו בין משפחה אומנת אחת לאחרת בפלורידה שבארצות הברית עד הגיען למגורים משותפים באייווה. מאוחר יותר בשנת 1966 התאחדה שוב עם אמה ואביה הצטרף אליהם בשנת 1979 לאחר 18 שנים של שבי בכלא הקובני.
חינוך עריכה
בשנת 1967 נרשמה מנדייטה לאוניברסיטת אייווה תחת התוכנית של "אינטרמדיה" שכללה את אפשרות השילוב בין אומנויות שונות וסיימה עם תואר ראשון (BA) בציור בשנת 1972. מאוחר יותר בשנת 1978 סיימה עם מאסטר (MFA) באינטרמדיה (אמנות משולבת).
חייה ועבודותיה עריכה
יצירותיה בתחום אמנות הגוף ואמנות ההופעה, שאליה נמשכה עוד לפני המעבר שלה לאינטרמדיה, נוצרו כתוצאה מעברה ומתרבותה הקובנית על ידי שימוש באמצעים המתקשרים לטקסי הסנטריה שהיא מסורת אפרו- קובנית שהשתמשה בדם, שיער, אבק שריפה ונרות כדי לנבא או ליצור אירועים עתידיים. בנוסף, גם לטראומת הגירתה כילדה לארצות הברית יש השפעה רבה על יצירותיה. מעמדה של האישה בעולם והאלימות כנגד נשים גם נחקרים על ידיה בכמה וכמה יצירות. בעוד חלק מהצופים ומהמבקרים הגדיר עבודותיה כבעלות פן פמיניסטי היא בחרה להרחיק עצמה מהגדרה זו. במקביל החלה להתמקד בתחום אמנות האדמה, אמנות שהגיעה לתודעה בשנת 1966, (ביצירות: "Silueta", "Fetish", "Tree of life"). בראיון משנת 1977 אמרה "גברים העוסקים בתחום אמנות האדמה כפו עצמם עליה, בהחלט לעבודה שלי יש את הרגישות הנשית. אני לא יכולה לחשוב על הרבה גברים שישתמשו בצורת הלב בדרך רצינית", מנדייטה ניסתה לחשוב על האדמה כעל יותר מרק חומר לפיסול. ביצירותיה אלו כללה מנדייטה פן אנושי מובהק שלא נראה עד אז בתחום אמנות האדמה. עוד עבודות שלה כללו את השפעת האמנות הפרימיטיבית והתרבות על המחשבה והאמנות העכשווית. מראשית לימודיה באוניברסיטת איווה ועד לזמן מותה מנדייטה ביקשה ביצירותיה לחסל את האובייקט, לחסל את האומן עצמו בתוך היצירה ולשלב את הצופה בתוכן באמצעות שימוש במאפיין של שנות ה-70- הפיכת גוף האמן גם ליצירה וגם למדיום דרכו היצירה מועברת. ראתה בתהליך כחלק בלתי נפרד מהתוצר לכן הרבה מהיצירות הן מכילות בתוכן גם את תיעוד התהליך עצמו. היא ראתה בגוף האישה כמשהו קדמוני ומקור ראשוני לחיים ולמיניות וביקשה ליצור דיאלוג בין הנוף והטבע לגוף האישה תוך החזרתו למקורות של "אמא אדמה". ביצירותיה ביקשה להציג נשים, אלות ואימהות. 1972- עבודת המאסטר שלה במחלקת הציור כללה סדרת תצלומים שלהם קראה "”Facial Hair Transplant ("השתלת שיער פנים") בה לקחה שיער וזקן מחבר והצמידה אותו לפניה כך נוצרה האשליה שאכן היא בעלת זקן במטרה ליצור משחק בין מינים. עבודה זו הצטרפה לעבודה נוספת מאותה שנה בתחום המראה הפיזי לה קראה "Facial cosmetic variations” ("שינויי פרצוף קוסמטיים") ובה היא נראית בסדרת תמונות כשהיא מנסה לשנות את מראה פרצופה על ידי הצמדתו בצורות שונות על פני משטח זכוכית, דחיסתו לגרביון ניילון, שימת פאות שונות ושימוש באיפור כהה. בהמשך ליצירה זו קיימת יצירה נוספת בשם "Glass on body imprints" (טביעות זכוכית על גוף) בה נראית מנדייטה מצמידה למשטח זכוכית חלקים שונים מגופה כך יוצרת בעצם מן עיוות ויזואלי שלו. מנדייטה פגשה את האמן הגרמני האנס ברדר (Hans Breeder) במהלך לימודיה באונ' אייווה כשהוא עוד הכין את הקרקע לתוכנית אינטרמדיה והיא הייתה סטודנטית שנה א' באוניברסיטה. הוא הפך להיות המדריך שלה ודרכו הכירה את יצירותיו של מרסל דושאמפ, פיירו מנצוני, רוברט מוריס ועוד. בין מדריכיה הנוספים ניתן למצוא את: הפסל המינימליסטי קארל אנדרה (לימים בעלה), סול לה וויט, לוסי ליפארד, אדלסון ושנימן. היצירה "death of a chicken" ("מותה של תרנגולת") נעשתה בהשראת טקסים ספוגים בדם מצד האקטיביסטים הוינאיים הרמן ניטצ' וגאנטר ברוס, שאליהם התוודעה דרך ברדר, ובהשראת הופעות אשת התרנגולת ("Chicken woman performances") של לינדה מונטאנו. בהופעה זו שניתנה לכיתת האינטרמדיה של ברדר בשנת 1972 נראית מנדייטה עירומה ומחזיקה בתרנגולת הפוכה כרותת ראש, בעוד גוף התרנגולת מתוך רפלקס ממשיך בתזוזה מנדייטה ממשיכה להחזיק את התרנגולת ונותנת לדם הטרי שניקז מהפגר להשפריץ על גופה. הופעה זו גם מיוחסת לחשיפתה כילדה לטקסי הסנטריה אבל לדברי מנדייטה מתייחסת באספקט האלים שבה לעולם האלים שבו אנחנו חיים. בשנת 1973 הציגה יצירה הנקראת "sweating blood" ("מזיעה דם"). יצירה זו הוצגה כסרט בו נראות טיפות דם היוצאות ונוזלות מקו השיער של מנדייטה וממשיכות עד לפרצופה חסר ההבעה לכדי יצירת דמות המזכירה את פרצופו המלא בדם של ישו. היצירה נוצרה בהשראת התרבות הדתית-רגשית של הקולוניאליזם הספרדי. בנוסף באותה שנה היא עשתה מגוון יצירות העוסקות בתחום האלימות כנגד נשים ואונס. באחת מיצירות אלו המוצגת כתצלום וקרויה "rape scene” ("סצנת אונס") הזמינה מנדייטה את שאר הסטודנטים שלמדו איתה לביתה שם הם מצאו את גופה המדמם בעירום חלקי כשהיא קשורה לשולחן. עבודה זו נוצרה עקב האונס ורצח של אחת התלמידות באוניברסיטה. בעבודה נוספת בשם "People looking at blood" ("אנשים מסתכלים על דם") שפכה מנדייטה דם על המדרכה כך שהוא נראה כאילו הוא יוצא מאחת הדלתות ברחוב ותיעדה ממכונית את העוברים ושבים שהתעלמו מהמראה שיכול לרמוז על הוכחה לאלימות שקורית מאחורי אותה דלת. בשנת 74' עשתה מיצג וידאו בו היא נראית עומדת מול קיר ושתי ידיה הגאולות בצבע אדום שנראה כמו דם מורמות מעל לראשה ומונחות כנגד הקיר הלבן כאשר לאט לאט היא מתחילה להחליק מטה עד שהיא מגיעה לכריעה על ברכיה וממשיכה להחליק את הידיים עם הצבע מטה עד שהן נפגשות לאחר מכן היא קמה מנערת את ידיה ומסתובבת לכיוון הקהל עד שהיא יוצאת מתחום הראיה שלהם. עצם ביטול מברשת הצבע הופכת היא עצמה בו זמנית גם לאמצעי וגם ליצירה עצמה- גם התהליך וגם התוצר. היא שולטת על היצירה עם גופה ואין לה צורך בהדרכתו של הגבר ושליטתו על גוף האישה ועל היצירה. בהופעה מאותה שנה הנקראת "Blood and feathers" ("דם ונוצות"), המתקשרת שוב לטקסי הסנטריה, נראית מנדייטה שופכת דם על גופה העירום ומתגלגלת בנוצות לבנות על גדת הנהר ואז קמה מה שיוצר את המראה של אשת- ציפור. מראה זה חוזר על עצמו בסרט שעשתה בשם "Bird run" ("ריצת הציפור") בו היא רצה לאורך חוף ים במצב זה. בקיץ 1973 במהלך טיול למקסיקו יחד עם הכיתה של ברדר יצרה את ה"סילואטה" ("Silueta") הראשונה מיני רבות בשם "תמונה מיגול" ("Imagine de Yagul") בה שכבה בתוך בקבר פרה- קולומביאני שנפתח לאחרונה ומעליה פרחים לבנים רבים התצלום שהראה אותה במצב זה שוכבת בתוך בקע אבן וגופה נראה כמתמוסס בין כל הלבן והירוק שמעליה ומסביבה. ביצירה זו ובדומות לה תיארה מנדייטה את הבקעים המזכירים קברים ואת הקברים עצמם בהם הצטלמה וצילמה את סדרת ה"סילואטה" כמוות אבל בו זמנית גם לידה מחדש- קבר אבל גם רחם, מוות הוא רק ההתחלה ולא הסוף. מקסיקו לימים הפכה למעין בית שני עבורה ורבות מיצירותיה בוצעו שם, מאחר שלמולדתה, קובה, יכלה לחזור רק בשנת 1980. התרבות הקתולית ותחושת התעלומות הפרה- קולומביאניות החבויות באתרים הארכיאולוגיים שם השפיעו מאוד על מנדייטה שהייתה גולה בעצמה. במשך 8 השנים שבאו אחר כך המשיכה לצלם מנדייטה בתמונות סטילס את סדרת ה"סילואטה" במקסיקו אך גם במגוון מקומות שונים אחרים כמו אייווה שהייתה מקום מגוריה עד לשנת 1978 בה עברה לניו יורק. עבודותיה המוקדמות בסדרה כוללות את גופה שלה עטוף או מכוסה באדמה, אבנים, חול ועוד אמצעים מטאפוריים אחרים שמביעים את רעיון ההתחברות עם הטבע והאדמה. בהמשך השתמשה רק ברמיזה של צורת הגוף שלה על ידי שימוש בכל מיני חומרים מן הטבע עצמו ותיעוד שינויים שנוצרים בו. היא השתמשה בגוף שלה בהתחלה ואחר כך בחתיכת עץ בדמותה במקום כדי להשאיר את הצללית שלה על אדמה, דשא, חול, בוץ, שלג, קרח וכו' עוד יצירות במסגרת ה"סילואטה" שמו את האדמה כרקע בתוך אי סדר שכלל זרדים, מים, דם, פרחים, אוכמניות, בד, מקלות ואבנים. את היעלמות האובייקט מהיצירה היא לקחה עד הסוף כשהיא חפרה ערוץ דק בתוך דמות שיצרה כשל בן אדם, שפכה אבקת שריפה לתוך הערוץ והציתה אותו. היצירות- היו כמה- בערו עד שנשאר מהן רק עפר. יצירות ה"סילואטה" כללו תהליך הוספה אבל גם החסרה- הוספת חומר ועיצובו בדמותה של מנדייטה על קרקעת האדמה ואז גילופו דרך ובעזרת האמצעים הטבעיים תוך כדי השארת חלק רדוד המדגיש רק את הזיכרון של החומר שהיה שם או במשמעות האמיתית- הגוף שנכח שם. כשתיארה את משמעות יצירות אלה ציינה שהן נעשו עקב עקירתה ממולדתה למדינה אחרת- כשהיא מטביעה את הצללית שלה בטבע זה מסמל את המעבר ממולדתה לביתה החדש אבל גם את התחברותה למולדתה ושורשיה דרך האדמה והטבע מהם היא הגיעה ולמעשה כולנו הגענו. דוגמאות נוספות ליצירות ה"סילואטה" ניתן למצוא ביצירה בה שפכה נוזל אדום כדי שייצור את דמותה על חוף ים במטרה שהוא ייעלם וייסחף יחד עם הזרם בגאות או ביצירה בה מיקמה פרחים על נהר כדי שייצרו את דמותה ולאחר מכן ימשיכו וייסחפו עם הזרם. בשנת 75' תיעדה בסרט את אחת מיצירות סדרת ה"סילואטה" שנקראת "Heart with blood" ("לב עם דם") בה לקחה לב של חיה והניחה אותו בתוך חור המעוצב כדמות אדם, שפכה נוזל אדום הזהה במראהו לדם ואז שכבה היא עצמה בתוך החור עירומה כמחווה להגן על הלב שנמצא שם. עוד באותה שנה בסרטון נוסף "Alma silueta en fuego" ("צללית הנשמה באש") רואים את נוכחות האש שוב ביצירותיה כאשר חתיכות בד לבן היוצרים את הדמות נשרפים לאט עד שהם הופכים לעפר או בסרטון אחר "Anima, silueta de cohetes" ("נשמה, צללית של זיקוקים") נראה מן שריון העשוי מבמבוק בדמותה של מנדייטה כאשר הוא במצב מאונך ומוקף בזיקוקים, בתחילה הוא יוצר מראה של שריפה בלהבות עד לדעיכתו בחשיכה. ביצירה אחרת משנת 76' שהיא שיחזור של קבורת הנאניגו (שבט שהיה קיים בניגריה אבל טקסיו הגיעו גם לתרבות הקובנית) נראים נרות טקס שחורים היוצרים דמות אדם נמסים לאט לאט מהאש עד לכדי ריכוז של נוזל שחור דמוי לבה. שני יצירות אלה שתועדו כסרטים שמים דגש על אלמנט האש אשר מהווה אמצעי טקסי מהותי למנדייטה בכל הקשור להתכלות ומעבר לחיים הבאים. בתקופה שלאחר מותה פרשנים ראו פן אירוני בעובדה שרבות מיצירותיה מגלות אובססיה לקברים, קבורה ותמותה. בסדרת התצלומים "Arbol de la vida" ("עץ החיים") משנת 76' כיסתה מנדייטה את גופה בבוץ ושמה עצמה כנגד עץ גדול כאשר היא מבטלת כל צורה או זיהוי של הדמות היא נראית כאילו היא הופכת להיות חלק מאותו עץ וידיה מורמות בתנועת כניעה. ביצירה זו חיפשה מנדייטה לשדר שלמות ושקט פנימיים בניגוד לאמני גוף אחרים שנטו להיות אורבניים, אגרסיביים ורועשים ביצירותיהם. בשנת 1976 החלה לעשות ביקורים קצרים לניו יורק יחד עם ברדר שם פיתחה חברויות עם אמנים אחרים שהגיעו גם הם מאייוואה והציגה בכל מיני מתחמים אלטרנטיביים. עקב כך עד שעברה לגור בניו יורק היא כבר פיתחה רשת חברתית ועין ביקורתית. בתחילה כשעברה לניו יורק היא נמשכה ראשית לחוג הפמיניסטי שפקד את גלריית A.I.R ביניהם נימנו: אדלסון, ננסי ספרו, דוטי אטי ועוד. בדיון שהתקיים בשנת 1979 של פאנל ה-A.I.R היא פגשה את קארל אנדרה וחלק מהציבור הקובני שחי שם בגולה מה שהצית אצלה מחדש את הרצון לחזור ולבקר בארץ מולדתה. בשנת 80' התאפשר לה לעשות זאת דרך טיול שארגנה העמותה הקובנית בניו יורק. במהלך 4 השנים שלאחר מכן ביקרה בקובה 7 פעמים נוספות. ביקורים אלה היוו רקע ליצירה נוספת בשנת 1981 שברובה נתמכה על ידי הממשל הקובני ונקראה "Rupestrian sculptures" ("פסלים רופסטריאנים") במהלכה חרטה וצבעה כמה דמויות בגודל אדם אמיתי בחלקה הפנימי והחיצוני של מערה גדולה בעיר מולדתה, הוואנה, כאשר הגישה למערה היא רק דרך ג'ונגל סבוך. הדמויות שנחרטו היו מלאות פרטים גופניים עם דגש על איברי האישה, בניגוד לסילואטות שהיו חסרות כל תיאור פיזי ספציפי. דמויות אלה נעשו בהשראת ספריה של לידיה קבררה בנושא הטאינו (Taino)- שבט ילידים אינדיאנים בקובה. הדמויות ביצירה נועדו לחיות ולמות יחד עם האדמה והטבע אליה הם שייכים. עבודות הקשורות לאותו נושא עירבו פסלי חול שנוצרו מחפירת החול הרטוב בחוף הים. עוד עבודה שציינה את מעברה של מנדייטה לפיסול ויצירות אשר יעמדו את מבחן הזמן היא "Maroya" ("מרויה"= ירח) שהיא דמות שנראית נשית העשויה וחצובה ממלט ואבן גיר כאשר מאזור איבר המין נורה אבק שריפה בלילות של ירח מלא. בשנים 1984-1985 יצרה את סדרת הפסלים "Totem grove" ("חורשת הטוטם") שהיא דמויות שנוצרו על גבי עמודי עץ על ידי שריפה (עקב השריפה הן מופיעות כשחורות). במקביל היא גם יצרה ציורים על גבי חומרים טבעיים אחרים כמו עלי עץ אלון עבים ועוד. בשנת 1985 מצאה מנדייטה את מותה בגיל 36 כאשר נפלה מהקומה ה-34 של הדירה שלה ושל בעלה קארל אנדרה. אנדרה הואשם בתחילה ברצח מנדייטה אך בסופו של דבר זוכה מהאשמה בשנת 1988. היא השאירה מאחוריה יותר מ-200 תמונות המתעדות את עבודותיה בתחום אמנות הגוף והאדמה ודור שלם המוקיר את חדשנותה ותרומותיה לעולם האמנות כיום. עבודתה מאספקטים רבים גם התקשרה להתפתחות האמנות בשנים שבאו אחרי מותה. שנות ה-90 כללו התעסקות בנושאים כמו: אסנציאליזם, הגוף וחשיבותו, גזע, אתניות, מין ונטיות מיניות דברים אותם ביקשה לחקור בהרבה מיצירותיה. במהלך השנים היצירות שלה שעמדו את מבחן הזמן קיבלו בקובה פן טקסי של השארת פרחים, אוכל או מתנות אחרות במקום בו נמצאת היצירה. עד היום לא ניתן להגדירה במדויק מבחינת זרם אמנות יחיד או אג'נדה חברתית כזאת או אחרת היא תמיד נמצאת איפשהו בין כל הדברים יחד. בשנת 1992 בפתיחת תערוכה- "inaugural exhibition" בגוגנהיים החדש, בזמנו, 500 מפגינים נאספו ממול למוזיאון קבוצה קטנה מהם החזיקה שלטים עם הכותרת "קארל אנדרה נמצא בגוגנהיים, איפה אנה מנדייטה?" חלקם הצליחו להיכנס לערב ה"הזמנה בלבד" ושמו תמונות עם הפרצוף של אנה מנדייטה על פסלי הרצפה שיצר אנדרה, חלקם לבשו חולצות עם התמונה שלה מודפסת על גבם. ההפגנה אורגנה על ידי women’s action" coalition" (קואליציית פעולת הנשים) מאחר שבתערוכה הנ"ל הוצגה רק אמנית אחת בין 4 אמנים גברים אחרים וביניהם קארל אנדרה.
תערוכות עריכה
עבודתה של מנדייטה הוצגה עד היום ביותר מ-30 מוזיאונים שונים ברחבי העולם: the Helsinki City Art Museum, Fundació Antoni Tápies in Barcelona, Centro Galego de Arte Contemporanea in Santiago de Compostela, Hirshhorn Museum and Sculpture Garden in Washington D.C., Kunstmuseum Luzern, Whitney Museum of American Art in New York, Museo Nacional de Bellas Artes in Havana, and Museo de Arte Contemporaneo in Monterrey. Since her last exhibition at Lelong in 2008, Mendieta’s work has been featured in over 20 museum group exhibitions, a solo show at Alison Jacques Gallery in London, and a dedicated area at the Tate Modern in its display of the permanent collection. Mendieta is currently featured in Crossing at Paço de Artes in São Paulo, Signs of Life: Ancient Knowledge in Contemporary Art at the Kunstmuseum in Luzern, and The Original Copy: Photography of Sculpture, 1839 to Today at the Museum of Modern Art in New York.
הוקרה עריכה
בשנת 2009 קיבלה מנדייטה פרס למפעל חיים מקרן סינטס (Cintas Foundation).
מקורות עריכה
http://www.artnet.com/galleries/exhibitions.asp?gid=652&cid=209392&source=2&type=2 http://www.artinamericamagazine.com/news-opinion/news/2010-10-12/ana-mendieta/ http://www.eai.org/user_files/supporting_documents/mendieta_ArtForum0408.pdf http://www.eai.org/artistBio.htm?id=373 http://www.martinavermorel.com/Ana%20Mendieta.pdf Jane Blocker- "where is Ana Mendieta?" http://www.frieze.com/issue/review/ana_mendieta/ http://www.frieze.com/issue/review/ana_mendieta1/ http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/articles/A35164-2004Oct15.html http://www.galerielelong.com/sites/default/files/bio_mendieta_-_short.pdf http://www.galerielelong.com/sites/default/files/am_arte_al_dia_2010.pdf http://www.galerielelong.com/sites/default/files/artnews_2004_0.pdf http://www.galerielelong.com/sites/default/files/am_art_in_america_2004.pdf http://www.galerielelong.com/artist_press/ana-mendieta