משתמש:Danlevin112233/חוק האישה שהחזיקה במבושים

בספר דברים, בצמוד לחוק הייבום, שמתייחס לאלמנה שאין לה ילדים ומחייב את אחיו של הנפטר לשאת אותה לאשה, מופיע חוק נוסף שעוסק ביחסי גבר ואשה. חוק זה נקרא "חוק האשה שהחזיקה במבושים". באירוע הנדון מתוארים שני גברים שמתקוטטים ביניהם, ואשה של אחד מהם שנחלצת לעזרתו של בעלה ושולחת את ידה לאחוז באשכיו של הגבר האחר. עונשה של האישה הוא קיצוץ כפה, הכף שנגעה.

כִּֽי־יִנָּצ֨וּ אֲנָשִׁ֤ים יַחְדָּו֙ אִ֣ישׁ וְאָחִ֔יו וְקָֽרְבָה֙ אֵ֣שֶׁת הָֽאֶחָ֔ד לְהַצִּ֥יל אֶת־אִישָׁ֖הּ מִיַּ֣ד מַכֵּ֑הוּ וְשָֽׁלְחָ֣ה יָדָ֔הּ וְהֶֽחֱזִ֖יקָה בִּמְבֻשָֽׁיו׃ וְקַצֹּתָ֖ה אֶת־כַּפָּ֑הּ לֹ֥א תָח֖וֹס עֵינֶֽךָ (דברים פרק כה פסוק יא,יב)

עונש של "קציצה" היה נפוץ בתרבויות המזרח הקדום.

פרשנות חז"ל

בספרות חז"ל מובאות כמה פרשנויות על פסוק זה, כאשר המחלוקת העיקרית נסובה סביב מה הייתה מטרתה של האישה.

בספרי מובא: "במבושיו, מה מבושיו מיוחד שיש בה סכנת נפשות - הרי הוא ב"וקצותה" את כפה, מלמד שאתה חייב להצילו בכפה. מנין שאם אין אתה יכול להצילו בכפה שאתה יכול להצילו בנפשה, תלמוד לומר:"לא תחוס עינך".

על פי פרשנות זו, האישה ניסתה לפגוע בחייה הגבר, ולכן יש מוטלת החובה לעצור אותה. אם ניתן לעשות זאת על ידי קיצוץ כפה, ואם לא, על ידי נטילת חייה, ועל כך נאמר "לא תחוס עיניך". מכאן נלמד "דין רודף" שמתיר להרוג אדם שבא להרוג אדם אחר, וכך כך מביא הרמב"ם הרמב"םדיקורודף ר הדין הוא בפסוק "וקצותה את כפה – לא תחוס עינך": "שכל החושב להכות חבירו הכייה הממיתה אותו, מצילין את הנרדף בכפו של רודף, ואם אינן יכולין מצילין אותו אף בנפשו"שנאמר 'לא תח".ס עינך'

רש"י, בפירושו לחומש, מביא מאמר חז"ל ממסכת סנהדרין: "וקצותה את כפה" - ממון דמי בשתו הכל לפי המבייש והמתבייש או אינו אלא ידה ממש נאמר כאן לא תחוס ונאמר להלן בעדים זוממין (לעיל יט) לא תחוס מה להלן ממון אף כאן ממון"

כאן העמדה היא שהאישה בסה"כ ביקשה לבייש את הגבר האחר, ועל כן פגעה בכבודו ומחויבת בממון.

"לא תחוס" מתייחס לאפשרות שבו האישה ענייה ואינה יכולה לשלם, אף על פי כן, אסור לרחם עליה.