משתמש:DorianBloom/רביעיית מיתרים מספר 8 בדו מינור, אופוס 110 (שוסטקוביץ')

הרביעייה מספר 8 בדו מינור של דמיטרי שוסטקוביץ', אופוס 110, נכתבה במשך שלושה ימים בלבד ביולי 1960. היא בוצעה לראשונה באותה שנה בלנינגרד על ידי רביעיית בטהובן. יצירה זו מבוצעת לעיתים קרובות בעולמות הקונצרטים, יותר מכל ארבעת עשר הרביעיות האחרות של המלחין יחדיו.

רקע

היצירה נכתבה זמן קצר לאחר שפקדו את המלחין שני אירועים טראומתיים: הראשון הוא האבחון של חולשת שרירים בגפיו, סיוטו של כל פסנתרן, שבסופו של דבר אובחנה כמחלת הנוירון המוטורי (ALS), והשני הוא הצטרפותו הכפויה למפלגה הקומוניסטית על אף הצהרות קודמות לפיהן נשבע לא לעשות כך. לפי רישומיו, היצירה הוקדשה "לקורבנות הפשיזם והמלחמה". בנו, מקסים, פירש זאת כהקדשה לקורבנות כל המשטרים הטוטליטאריים באשר הם, ואילו ביתו גלינה פירשה זאת כהקדשה לעצמו, ושזו האחרונה נכפתה עליו לבוא לפרסום על ידי הרשויות ברוסיה. חברו של שוסטקוביץ', המוסיקולוג לב לבנדינסקי, טען ששוסטקוביץ' החשיב יצירה זו כהספדו האישי, כיוון שבאותה תקופה תכנן להתאבד. היצירה נכתבה בדרזדן, שם שהה רשמית בכדי לכתוב את המוזיקה לסרט "חמישה ימים, חמש לילות" העוסק בהריסתה של דרזדן על ידי הפצצותיהם הידועות לשמצה של הכוחות הבריטים והאמריקאים בזמן מלחמת העולם השנייה.

מוזיקה

הרביעייה, מרוכזת ועשירה על אף היותה קצרה, מחולקת לחמישה חלקים המקושרים ביניהם בקשר פנימי ואורכה כעשרים דקות:

1. לרגו

2. אלגרו מולטו

3. אלגרתו

4. לרגו

5. לרגו

הפרק הראשון פותח במוטיב ה-DSCH המהווה מוטיב מרכזי ביצירות רבות של המלחין. פרק זה מאופיין בנושא איטי ועצוב, אשר ניתן לשמוע וריאציות לנושא זה ביצירות אחרות של המלחין כמו הקונצ'רטו מספר 1 לצ'לו, סימפוניות מספר 10 ו-15, סונטה לפסנתר מספר 2 והקונצ'רטו מספר 1 לכינור. נושא זה חוזר ומופיע בכל פרק ברביעייה, והוא מהווה את בסיסו של הנושא המהיר בפרק השלישי.

היצירה כוללת ציטוטים רבים מיצירות רבות של שוסטקוביץ': הפרק הראשון מצטט מהסימפוניות מספר 1 ו-5, הפרק השני כולל מוטיבים יהודים שהושמו לראשונה בטריו מספר 2 של המלחין, הפרק השלישי מצטט את הקונצ'רטו הראשון לצ'לו, הפרק הרביעי כולל נושא מתוך ארייה "סריוזה, אהובתי" מהאופרה "ליידי מקבת' ממחוז מצנסק" והחמישי מכיל גם הוא מוטיב מאופרה זו.

טריוויה

בהערת השוליים של הקלטת רביעיית בורודין ליצירה זו כתב המבקר אריק סמית: "רביעיית בורודין ביצעה יצירה זו לפני המלחין בביתו שבמוסקבה, בתקווה לקבל ביקורת על ביצועם. אולם שוסטקוביץ', נדהם מהביצוע היפה אשר חדר לעמקי נשמתו, טמן ראשו בין ידיו והחל לפרוץ בבכי. כאשר סיימו לבצע את היצירה, ארבעת הנגנים ארזו את כלי הנגינה חרישית ויצאו מהבית ללא עיקוב."