משתמש:Eladti/מוטי
המוטיבציה לשירות צבאי בצה"ל ... . במוטיבציה זאת חלו תמורות שונות בשנים שחלפו מהקמת המדינה.
היסטוריה עריכה
בשנים הראשונות לקיום המדינה, המוטיבציה העיקרית לשירות בצה"ל הייתה שילוב של מוטיבציה הישרדותית ושל מוטיבציה אידיולוגית. בתחושה הבסיסית הייתה שהתגייסות חיונית להישרדותה של המדינה. ברקע עמד זכרון השואה והתחושה הייתה שהמדינה נלחמת על עצם קיומה. בנוסף, בתקופה הזאת הייתה משולבת גם מוטיבציה אידיולוגית, שנוסף לא פאתוס רגשי. ההתגייסות לצבא הייתה מלווה בתחושה של הקרבה מרצון ושל אהבה. מי שלא התגייס נחשב למשתמט ובוגד. בתקופה שבין מלחמת ששת הימים לתחילת שנות השמונים המוטיבציה נותרה גבוהה וכמעט ללא תנודות. בסקרים שונים שנערכו באותה תקופה הביעו 58%–90% מבני הנוער בישראל נכונות להתגייס לצבא, הן על בסיס חובה והן על בסיס התנדבותי. המניע לא היה אידיולוגי, אלא נורמיטיבי. השירות בצבא נתפס כבעל יוקרה חברתית גבוהה[1].
ללא שם עריכה
הירידה בערך השירות הצבאי קשורה לירידה בתחושת האיום החיצוני בציבור הישראלי. מחקרים הראו כי קיימת ירידה עקבית בתחושת האיום החיצוני החל מהחתימה על הסכם השלום בין ישראל למצרים בשנת 1979 ועד תחילת האינתיפאדה השנייה בשנת 2000. הירידה בתחושת האיום הפחיתה את תחושת ערך השירות בצבא ואת היכולת לצבור תגמולים חברתיים וסמליים עבורו. עם זאת, בתקופות של החרפת המצב הביטחוני, כמו פרוץ האינתיפאדה הראשונה, עולה ומתחזקת המוטיבציה לשירות קרבי בצבא[2].
ישהמבקרים את עצם העיסוק בשאלת המוטיבציה וטוענים שהשיח סביב הנושא מקודם על ידי בעלי אינטרס. השיח הגובר על ירידה במוטיבציה מטרתו להבשיל בדעת הקהל את שינוי מודל הגיוס בישראל מגיוס חובה לצבא מקצועי[3].
הערות שוליים עריכה
- ^ גל, ראובן. (1999) המוטיבציה לשירות בצה"ל בראי הזמן, עדכן אסטרטגי, כרך 2 גיליון 3, עמ' 11–15
- ^ מלחי, אסף (2021), בקיעים בקונצנדוס: אתגרי "צבא העם" ומודל הגיוס לצה"ל במציאות חברתית משתנה, מחקר מדיניות 156, המכון הישראלי לדמוקרטיה
- ^ גרשון הכהן, המוטיבציה לגיוס לצה"ל, מבט מבס"א מס' 758 ,4 במרץ 2018