פתיחת התפריט הראשי

משתמש:Giladgold/טיוטה


אנתרופוסופיה האנתרופוסופיה היא השקפת עולם ודרך חיים רוחנית המעמידה במרכזה את אישיותו החופשית והחושבת של האדם. אדם, המסוגל להתעלות להבנה וניהול מוסרי של חייו מתוך עולם רוחני צרוף. מקור השם הוא יווני-לטיני, אנתרופוס - אדם, סופיה – חכמה: חכמת האדם. האנתרופוסופיה נוסדה על-ידי רודולף שטיינר (1861 – 1925) שהיה מדען, פילוסוף, אמן ואיש אשכולות. הוא ראה באנתרופוסופיה מדע-רוחי ושאף ליצור דרך מדעית, מודעת ושיטתית היכולה לחקור את עולמות הרוח, כשם שמדעי הטבע חוקרים את עולמות החושים. באמצעות מתודות החקירה האנתרופוסופיות מתגלה ישות האדם על רוחו, נפשו וגופו בדרך חדשה וכן האמצעים דרכם יכול כל אדם לפתח את כשריו הנפשיים והרוחיים. בנוסף מאיר הידע האנתרופוסופי מישורי חיים רבים ויכול לסייע לאדם להבין את זרמי חייו העמוקים. האנתרופוסופיה הפרתה עוד בימיו של שטיינר ומפרה גם בימינו ענפי מעשה רבים ומגוונים, ביניהם: רפואה, חינוך וחינוך מיוחד, חקלאות, תחומי אומנות רבים, חשיבה חברתית ועוד. היסטוריה התנועה האנתרופוסופית הוקמה בשנת 1912 על-ידי רודולף שטיינר (ראה להלן) במטרה לעודד את החקירה של ידע רוחי, את ההעמקה בו בקבוצות לימוד, את פיתוחו והרחבתו ואת ההפריה באמצעותו של תחומי חיים שונים. התנועה האנתרופוסופית החלה לפעול במסגרת בתנועה התיאוסופית, כענף הגרמני שלה כבר בשנת 1902, ונפרדה ממנה על רקע משבר רעיוני בין שטיינר לראשי החברה התיאוסופית. במסגרת התנועה האנתרופוסופית הרצה שטיינר אלפי הרצאות במדינות שונות באירופה, כתב ספרים ומאמרים וחנך תלמידים רבים. מהקמתה ועד למותו בשנת 1925 עשה שטיינר מאמצים גדולים בכדי לחדור באמצעות הידע הרוחי לתחומי החיים השונים ולהפרותם. כך יצר אומנות בהשראה רוחנית במגוון תחומים (ראה להלן), חידש את תחומי החינוך והחינוך המיוחד, יצר רפואה משלימה ברוח האנתרופוסופיה, חידש והעמיק את תחום החקלאות האורגנית ועוד. אחד מהתחומים אותו שאף שטיינר להפרות מתוך עולמות הרוח הוא תחום הארכיטקטורה. בסיוע של אנשים מכל רחבי אירופה הוקם בדורנך שבשוויץ מרכז לתנועה האנתרופוסופית: הגתהנום (השם מכוון לקשר של התנועה עם המשורר, הסופר והמדען הגרמני הדגול יוהאן וולפוגנג פון גתה). במהלך עשר שנים, משנת 1912 ועד 1922 עבדו על בניין הגטהנום מאות אנשים מארצות רבות באירופה. היה זה בניין שגולף בעץ, תקרתו צוירה כולה וכל מרכיביו היוו בבואה להשקפת העולם האנתרופוסופית. בליל חג המולד של שנת 1922/23 נשרף המבנה, כנראה בהצתה מכוונת, ועלה באש. על שרידיו הוקם אחר-כך מבנה מבטון שמהווה עד היום את מרכז התנועה. לאנתרופוסופיה קמו מבקרים ומתנגדים רבים, בעיקר מצד הגישות הנוצריות השונות ובקרב גורמים ותנועות לאומיות גרמניות. כך למשל כבר בראשית דרכה התנגדה התנועה הנאצית לפעילותו של שטיינר ולפעילות התנועה האנתרופוסופית. לאחר הקמת המפלגה הנאצית אנו קוראים שוב ושוב בעיתונה הידוע לשמצה: "הצופה העממי" (Völklicher Beobachter) התייחסויות מאיימות ועוינות ביותר על שטיינר עצמו ועל פעילותו האנתרופוסופית, בין השאר הוא מואשם בהיותו: "יהודי בכל מובן וקשור לתנועה הציונית", "בעל דם לא טהור", "יהודי גליציאני" ועוד . היטלר בעצמו התייחס באותו עיתון לשטיינר וכתב: "האנתרופוסופיה היא מתודה יהודית להרס המבנה הטבעי של העמים" . בשנת 1922 הפסיק שטיינר מסע הרצאות גדול בגרמניה בעקבות ניסיון התנקשות בחייו בשעת הרצאה במלון "ארבע העונות" במינכן. חסידי אריך לודנדורף, (גנרל גרמני, גיבור מלחמת העולם הראשונה והאישיות החשובה הראשונה ששיתפה פעולה עם היטלר) פרצו לאולם בשעת ההרצאה וניסו לפגוע בשטיינר. רק משום שידידיו של שטיינר קבלו מידע מוקדם על ההתקפה המתוכננת וחסמו בגופם את המתנקשים הוא הצליח לצאת מכך בשלום. מיד עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, בשנת 1933 החלו דיונים במשטרת הביטחון ובמשרד לענייני גזע בנוגע לאנתרופוסופיה ולבתי ספר ולדורף, ואכן מיד אחר כך הוצאה האנתרופוסופיה, על כל פעילותיה, מחוץ לחוק בגרמניה הנאצית. מסמך של משטרת הביטחון אומר: האנתרופוסופיה משחררת את הכבלים לעם ולגזע... בכך היא ממשיכה את הקו של ההשכלה, של האידיאליזם הגרמני והרוח הליברלית... מסיבות אלו האנתרופוסופיה היא אנטי-גזענית, אנטי-לאומית, בינלאומית, פציפיסטית ובמיוחד ניכרות בה השפעות יהודיות... גורל דומה ציפה גם לבתי ספר ולדורף, אלו נסגרו בזה אחר זה עד שנת 1937. הסיבה שצוינה בתכתובות הנאציות הייתה: "בתי הספר שנבנו על הפדגוגיה של שטיינר והיסודות האנתרופוסופיים עושים שימוש במתודות הוראה שמכוונות לאינדיבידואלי ולאדם הפרטי עצמו, ואין להם כל קשר עם עקרונות החינוך הנאצי" . לאחר מותו של שטיינר (1925) המשיכה החברה האנתרופוסופית לפעול ממרכזה בשוויץ. כיום הוא מהווה מרכז הן להעמקה ולימוד של האנתרופוסופיה והן לשטחי החיים הרבים שהופרו באמצעותה (ראה להלן). רודולף שטיינר רודולף שטיינר (Rudolf Steiner, 1861 – 1925) מדען, פילוסוף, סופר ומיסטיקאי, נולד באזור קרואטיה של ימינו, כבן לפקיד רכבות זוטר במשפחה אוסטרית. לימים היה אזרח בממלכה האוסטרו-הונגרית, חי שנים רבות בגרמניה ובילה את סוף שנותיו במרכז התנועה האנתרופוסופית ליד באזל בשוויץ. הוא רכש השכלה מדעית בטכניון של וינה וכבר בגיל צעיר התמחה בכתביו המדעיים של גיתה (Goethe) - המשורר, הסופר והמחזאי הגדול של הרומנטיקה הגרמנית. את עבודתו התחיל בעריכת כתביו המדעיים של גיתה, ואחר כך עבד כעיתונאי, מבקר ספרות, מרצה ופילוסוף בווינה, בויימאר ובברלין של סוף המאה התשע-עשרה. בתקופה זו קיבל שטיינר את תואר הדוקטור בפילוסופיה ופרסם מספר ספרים פילוסופיים[1] . ספריו התמודדו עם שאלות אפיסטמולוגיות ובחנו את גבולות ההכרה האנושית. שטיינר ניסה להוכיח שלזו אין גבולות, וכי מבחינה פילוסופית יש לכל אדם יכולת לקלוט מציאות והוויה שנמצאות מעבר לחוויות החושים הפיזיות, זאת כבר באמצעות חשיבתו. בתחילת המאה העשרים חבר שטיינר לתנועה התיאוסופית וכעבור זמן קצר נהיה לראש החברה התיאוסופית הגרמנית. תנועה זו, שהוקמה ב-1875 על ידי הלנה בלבצקי ( Helena Blavatsky, 1831- 1891), שאפה למצוא דרכים לידע חדש ואוניברסלי ולחיבור עמוק בין כל הדתות והאמונות. עם זאת היה לשטיינר ביקורת רבה על החברה התיאוסופית וזו הובילה אותו ב-1912 לצאת ממנה ולהקים את התנועה האנתרופוסופית. במהלך השנים הבאות ועד מותו ב-1925 כתב שטיינר ספרים ומאמרים והעביר אלפי הרצאות בארצות רבות באירופה על נושאים אנתרופוסופיים שונים. חקירת הידע ממקור שהוא כינה ה"עולם העל חושי" או "העולם הרוחי" בכדי ליצור חיבור חדש ומודע של האדם עם הוויה רוחית הפכה לשליחות חייו. את שנות חייו האחרונות הקדיש שטיינר למה שהוא ראה כהפריית התרבות האירופית באימפולסים רוחיים מתוך האנתרופוסופיה – מדע הרוח. שטיינר יצר, בהרצאות, במאמרים ובעבודה עם אנשים ממגוון תחומים, את הבסיס ליצירת אמנויות, רפואה, חקלאות, תנועה חברתית, מדעים, חינוך מיוחד וחינוך ברוח האנתרופוסופיה (ראה להלן). שטיינר מת לאחר מחלה ממושכת במרץ 1925 במרכז בתנועה האנתרופוסופית בכפר דורנך שליד באזל בשוויץ. את עבודתו המשיכו תלמידיו בחברה האנתרופוסופית. זו קיימת עד היום ומשמשת מרכז לתחומי החיים הרבים שהופרו על ידי המחשבות האנתרופוסופיות. מהות האנתרופוסופיה שטיינר הגדיר את האנתרופוסופיה בערוב ימיו במילים: אנתרופוסופיה היא דרך של הכרה שרוצה להוביל את הרוחי שבישות האדם לרוחי שביקום. היא מופיעה באדם כצורך של הלב והרגש. היא חייבת למצוא את ההצדקה לקיומה בכך שהיא נותנת סיפוק לצורך זה. להכיר באנתרופוסופיה יכול רק האדם שמוצא בה, את מה שהוא חייב לחפש מתוך נפשו שלו. לכן רק אנשים כאלו יכולים להיות אנתרופוסופים, מי שמרגישים שאלות מסוימות על מהות האדם והעולם כצורך חיים, כפי שהאדם מרגיש צמא ורעב[2]. בכתביו, בהרצאותיו ובשיחות רבות שקיים על תלמידיו טען שטיינר שרק על ידי התפתחות רוחנית ויצירת מה שהוא כינה "אברי חישה רוחיים"[3] ניתן באמת להבין את האדם והעולם. לדעתו העולם המתגלה לתודעה הרגילה הוא רק חלק זעיר מעולם רחב בהרבה, שבו טמונות התשובות לשאלות העמוקות של הקיום האנושי. הפילוסוף שמואל הוגו ברגמן, ששמע את הרצאותיו של שטיינר וראה את עצמו בין מעריציו, תיאר זאת כך:

שטיינר טען שכל הווייתנו הידועה... אינה אלא פרגמנטארית, שהיא קטע מהוויה יותר מקיפה... מה שאנו תופסים בחושינו, אינו אלא חלק קטנטן של ההוויה הקוסמית האמיתית בה אנו חיים"[4] .

בספריו ובהרצאותיו תאר וביאר שטיינר מציאות קוסמית זו. אלא ששטיינר לא ראה את תורתו עומדת בסתירה לפרדיגמה המדעית, ולכן גם כינה אותה: "מדע הרוח". מבחינתו של שטיינר ממשיך "מדע הרוח" את הפרדיגמה המדעית שהתפתחה במערב החל מהמאה ה – 15, 16 אולם הוא מרחיבה הלאה לתחומי חיים נוספים. בכך שאף שטיינר להרחיב את המתודות המדעיות גם לתחומים רוחניים או טרנסצנדנטליים. כך הוא מציין לדוגמה בהקדמה לספרו "גוף, נפש, רוח (תיאוסופיה)": מחבר ספר זה יודע כי כל אדם, המחייב את עמדת מדע הטבע של ימינו, ימצא כי אין הספר מכיל דבר אשר לא יוכל לקבלו. הוא יודע כי אפשר לחייב את כל הדרישות של מדע הטבע המודרני, ומתוך עצם הסיבה הזאת להצדיק את הדרך בה מתואר כאן העולם העל-חושי[5]. טענתו הבסיסית של שטיינר הייתה שעל ידי טיפוח נכון ומודע של חיי הרגש, החשיבה והרצון יכול כל אדם לפתח חושים "עילאיים" או "איברי חישה פנימיים" שפותחים לפניו מישורים חדשים ורחבים בהרבה של הוויה. לשיטתו, מהרגע שהתגלו רשמים חדשים אלו ניתן לחשוב עליהם ולהבינם באופן "מדעי" בדיוק כמו את רשמי החיים הרגילים:

בכדי לחקור ולגלות את העובדות נחוצים הכשרים המאפשרים להיכנס את עולמות העל-חושיים. אבל, לאחר שהתגלו ונמסרו, הרי גם איש שאינו מסוגל לקלוט אותם בעצמו, מסוגל להגיע לידי שכנוע מתקבל על הדעת באמיתותן... למעשה אין ממצא מדעי הסותר את מדע הרוח[6]. 

האנתרופוסופיה מקיפה ידע רב המאוגד כיום ביותר מ - 30 ספרים וביותר מ - 6000 הרצאות ששטיינר כתב והרצה במהלך של 25 שנים של פעילות רוחנית בכל רחבי אירופה, ובנוסף את מחקריהם של ממשיכיו הרבים בתנועה האנתרופוסופית. מחקרים אלו כוללים ידע ותובנות על תחומי חיים רבים. בין השאר מדובר על: הבנת ישות האדם: את הישות האנושית הנגלית לחושים – הגוף הפיזי - ראה שטיינר כחלק אחד בלבד של ישות האדם. בנוסף ניחן כל אדם ב"גוף אתרי", שהוא סך כל כוחות החיים של האדם, "גוף אסטרלי", שמייצג את כוחות הרגש והתודעה, "אני" או "נשמה" שהוא מרכז הישות האנושית ואיכויות רוחניות שמפותחות באופן חלקי באדם כיום. מהלכי חיים חוזרים ו"קארמה": שטיינר טען שחיי האדם בין לידה ומוות הנם רק חלק קטן ממסעה של כל הנשמה. כל אחת ואחד מאתנו מתגשם שוב ושוב בגוף פיזי, כאשר לכל התגשמות ומסע חיים יש מעין מטרה חינוכית ושליחות אותם על האדם ללמוד. בין מהלכי החיים השונים (לאחר המוות ולפני הילדה מחדש) ישנה תקופה ארוכה של למידה, הפנמה ועיבוד של חוויות החיים, כך שפירות החיים הארציים יוכלו לסייע לנשמה לפתח את עצמה ולהגיע מוכנה יותר לחיים חדשים בעולם הפיזי. מסעו של האדם בחיים ארציים נקבע במידה רבה על ידי ה"קרמה", הגורל, אותו יצר האדם עצמו במהלכי חיים קודמים. כך נקבעים אירועים משמעותיים של חייו במישור גבוה יותר של תודעה. תודעה בה היה כל אדם שרוי טרם לידתו. התפתחות כדור הארץ: את ההתפתחות ואת ההיסטוריה של כדור הארץ והאנושות מתאר שטיינר מהפן הרוחי. בכך הוא משלים את התיאור הפיזי של התפתחות זו. שטיינר ראה סדרה של שבעה מצבים פלנטאריים שונים אותם עבר כדור הארץ, כאשר בכל מצב פלנטרי היה לאדם מצב תודעה שונה. את התפתחות האנושות ראה שטיינר כמתקדמת אל עבר מצבים מודעים יותר ויותר של האדם ולעבר יכולתו לפעול במוסריות ובהבנה ובאפן עצמאי מתוך גרעין ישותו הוא . במסגרת מחקריו הרוחיים הגיע שטיינר להבנה שהמאורע המרכזי של תולדות האנושות הנו ההתגשמות של ישות הכרייסט (ישות השמש) בגופו של ישוע בטבילה בירדן ואחר-כך באדמה עצמה דרך צליבתו ומותו של ישוע. זאת למרות שהרקע בו גדל והחינוך לו זכה היו חומריים ואתאיסטים – שטיינר לעולם לא השתייך לכנסיה כל שהיא. בכך העמיד שטיינר את הזרם האזוטרי של הנצרות במרכז השקפת עולמו ההיסטורית. פירושו זה לנצרות זכה להתנגדות מצד כל הגורמים והזרמים של הנצרות הממוסדת. דרך של התפתחות פנימית: בספריו והרצאותיו גיבש שטיינר דרך התפתחותית הכוללת מדיטציות, התבוננויות, תרגילי מחשבה ורגש ותרגול מוסרי. דרך היכולה להוביל את האדם קדימה בהתפתחותו הן לקראת שלמות מוסרית והן לפיתוח מה ששטיינר כינה: אברי החישה הרוחיים[7] . חינוך ולדורף (חינוך אנתרופוסופי) חינוך ולדורף מבוסס על ספריו, הרצאותיו ומחקריו של רודולף שטיינר, וכן על תקופה של מספר שנים שבה ליווה את בית הספר ולדורף הראשון כמנהל. כבר ב-1907 הרצה שטיינר במקומות שונים באירופה על שאלת החינוך. אז היו אלו אמנם רעיונות תיאורטיים בלבד, אולם ההד הציבורי לרעיונותיו גרם לו לשכתב הרצאות אלו לספר היסוד של חינוך ולדורף[8] . נקודת המוצא של שטיינר היא ההתבוננות בילד עצמו ובהתפתחותו. החינוך הנכון לדעתו צריך קודם כול לבוא כתשובה לצרכיו העמוקים של הילד ופחות להתכוון לצורכי החברה, התרבות או לרעיונות, יפים ככל שיהיו, של המבוגרים: הבסיס לכל מה שנלמד ולכל מעשה חינוכי צריך להיות מושתת על הידע של האדם המתהווה ויכולותיו האינדיווידואליות. אנתרופולוגיה ממשית צריכה לעמוד כך בבסיס החינוך. אין אנו צריכים לשאול: מה צריך האדם לדעת ולעשות עבור הסדר החברתי שכבר קיים, אלא מה טמון באדם, ומה ניתן לפתח מתוכו[9]. בית הספר ולדורף הראשון הוקם בעיר שטוטגרט בגרמניה מיד לאחר תום מלחמת העולם הראשונה (1919). אמיל מולט, תעשיין וידיד קרוב של שטיינר הציע לו להקים ולנהל בית ספר עבור ילדי פועליו במפעל לסיגריות "ולדורף-אסטוריה". שטיינר הרים את הכפפה, גייס מורים, ערך קורס ראשון להעמקה בבסיס תורתו החינוכית וניהל את בית הספר במשך חמש שנים עד למותו. השם: "חינוך ולדורף" נובע אם-כן משם המפעל בו הוקם בית הספר הראשון. שטיינר ייסד תורה חינוכית שהפכה עוד בימיו לתנועה חינוכית גדולה שכללה בתי ספר ולדורף בערים שונות בגרמניה, בשוויץ, בהולנד, באנגליה ובארה"ב. כיום, 2017, נחשבת תנועת חינוך ולדורף לזרם החינוך החופשי והעצמאי הגדול בעולם, עם אלפי גני ילדים ויותר מאלף בתי ספר בכל חמש היבשות. ניתן לאפיין שיטה חינוכית זו על פי העקרונות הבאים: יישום מחשבה התפתחותית חינוך ולדורף מבוסס על פסיכולוגיה התפתחותית שנובעת ממחקריו הרוחניים של שטיינר. יחד עם זאת היא דומה בקוויה העיקריים לתפיסתם ההתפתחותית של פיאז'ה, אריקסון וקוהלברג. בבסיסה עומדת החלוקה של הילדות לשלוש תקופות של שש-שבע שנים, כאשר בכל אחת מהן מרוכזים המאמצים החינוכיים לטיפוח איכויות אחרות, כגון: פעילות, חושים, משחק ותנועה בראשונה; אמנות ואסתטיקה, תמונות פנימיות ועבודה עם הלכי נפש בשנייה; חשיבה מופשטת, עבודת כפיים מקצועית בסדנאות ובתחומי מלאכה ומעורבות בקהילה בשלישית . אלא שהמחשבה ההתפתחותית אינה נעצרת בכך, היא חודרת את כל המעשה החינוכי בבתי ספר ולדורף. כך למשל תכנית הלימודים במקצועות השונים עוקבת בקפידה אחר התפתחות הילד לאורך השנים ומציבה בכל תחום ותחום קפיצות איכותיות בין כל כיתה וכיתה. בנוסף קיימת התאמה של תכנים, מתודות, אווירה חינוכית וכדומה, לכל שלב ברצף התפתחותי זה. ראייה הוליסטית של הילד ושל תהליכים חינוכיים בכתביו החינוכיים כתב שטיינר שוב ושוב על חינוך והוראה מתוך האדם השלם. מדובר על ראייה הוליסטית, רב-צדדית של תהליכי הוראה, חינוך וליווי ילדים. ראייה הוליסטית זו מוצאת את ביטוייה במאפיינים רבים של בתי ספר ולדורף. בין השאר מדובר על איזון בין תחומים עיוניים, אמנותיים וגופניים במערכת הלימוד; על כך שכל תלמיד עובר עד לסיום בית הספר את כל תחומי הלימוד ומתחנך דרך מישורי עשייה ולימוד רבים ומגוונים, ללא בחירה וללא התמקצעות (גם לא בתיכון); על סדר יום, שבוע, חודש ושנה שמאפשר עבודה מאוזנת, הרמונית ומתאימה לאיכויות השונות של היום והשנה (לדוגמה, לימוד עיוני בשעות הבוקר, לימוד אמנותי בבוקר המאוחר וסדנאי-עמלני בשעות הצהריים); על שילוב של ילדי כל הגילאים במידת האפשר מהגן ועד לסוף כיתה י"ב באותו קמפוס לימודי, מתוך הרעיון שילדים משפיעים זה על זה באופן חיובי ומתוך התפיסה כי המבט קדימה ואחורה חיוני ומהותי להתפתחותם, ועל שילוב של תלמידי חינוך מיוחד בבתי ספר כחלק מהותי מהנוף האנושי החינוכי שעל כל ילד לפגוש. חשיבות החוויה האמנותית בכל תהליך של הוראה וחינוך "אנו לא שואפים לטפח חינוך דוגמטי, אנו שואפים ליצור אומנות חינוך מלאת חיים שנובעת מתוך מדע הרוח", הצהיר שטיינר בנאום הפתיחה של בית הספר ולדורף הראשון, ואכן המונח "אמנות החינוך" חוזר פעמים רבות בהרצאותיו ובכתביו החינוכיים. הוא התייחס מכיוונים שונים לתפקידה המכריע של האמנות ולתהליכים האמנותיים בבית הספר. בתי ספר ולדורף עושים שימוש באמנות כאחד מהכלים המשמעותיים ביותר הן מבחינת האקלים החינוכי, הן מבחינת ההתייחסות החינוכית לתלמידים והן מבחינת אמצעי ומתודות הלימוד וההוראה. כך למשל ישנה פתיחה אמנותית בשירה, בדקלום, במשחק או במוזיקה של כל יום לימודים, נעשה שימוש במתודות הוראה אמנותיות שמשלבות את תחומי האמנות השונים והמגוונים (ציור ורישום, מוזיקה ושירה, תנועה, משחק, פיסול) כאמצעי הוראה עיקרי בכיתות היסוד, פרויקטים אמנותיים משולבים במקצועות ההוראה, וקיים תרגול של כל התלמידים (ללא בחירה) באמנויות השונות עד לסוף התיכון. שילוב אוכלוסיות שונות כבר בבית ספר ולדורף הראשון בשטוטגרט הייתה כיתה לילדים בעלי צרכים מיוחדים, שלא היו מסוגלים להשתלב בכיתות הרגילות, ושטיינר התייחס אליה ארוכות בשיחותיו עם המורים. מחנכים רבים הלכו בעקבות רעיונות אלו וייסדו עם השנים בתי ספר ולדורף, שרואים בשילוב של אוכלוסיות חריגות, קרי ילדים בעלי צרכים מיוחדים, ילדים בעלי רקע סוציו-אקונומי קשה, ילדי מהגרים וילדים בעלי ליקויי למידה קשים, אידאל אנתרופוסופי ראוי להגשמה. אידאל זה מדגיש את הפוטנציאל החיובי שיש בשילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים הן להם עצמם והן לילדים בעלי התפתחות תקינה. גם תפיסה זו יוצאת מתוך ראייה הוליסטית של הילד והאדם, לפיה על הילד לחוות סביבו גם את הביטויים החריגים של ההתפתחות האנושית כדי לקבל תמונה רחבה ופתוחה של האדם השלם. ניהול משותף – רפובליקה של מורים כבר באירוע הפתיחה של קורס ההכשרה למורים הראשון שערך שטיינר ערב הקמת בית הספר הראשון, הוא הדגיש כי בכוונתו לייסד בית ספר שמבוסס על ניהול משותף: לכן בית ספרנו ינוהל בצורה משותפת, רפובליקאנית ולא באופן היררכי. אצלנו תהיה באמת רפובליקה של מורים ולא מנהל, הוראות וכדומה, אנחנו חייבים להפנים את האפשרות שכל אחד מאיתנו (המורים לעתיד) יהיה עם האחריות המלאה לכל מעשיו. כל אחד חייב להיות עם אחריות מלאה[10]. בישיבות המורים ובסמינרים שערך שטיינר עם מורי בית הספר ולדורף הראשון הוא תרגל עמם שוב ושוב צורות של ניהול משותף: כל ההחלטות נלקחו בקונצנזוס או בהצבעה, השאלות החינוכיות והניהוליות הובאו תמיד לצוות המורים לשם הכרעה ומורים שונים לקחו על עצמם מנדטים ניהוליים בתחום זה או אחר. שטיינר העמיד את עצמו בתפקיד של יועץ או מלווה ולא של מנהל בסגנון הייררכי (על אף שמבחינה רשמית הוא היה רשום כמנהל בית הספר) כלפי צוות המורים. אומנויות האנתרופוסופיה נתנה השראה הן לשטיינר עצמו והן לרבים מממשיכיו ליצור במגוון רחב של אומנויות מתוך זיקה עם עולם הרוח. שטיינר ניסה לתת ממד חדש לתחומי האומנות השונים, ממד רוחני-אובייקטיבי, המתעלה מעל לחוויה הנפשית הסובייקטיבית של האמן, וכך ליצור בקשר ובהשראת אימפולסים רוחיים. מגוון רחב של אומנויות קבל כך כיוון חדש והופרה על ידי מדע הרוח האנתרופוסופי. בין השאר יש לציין את אומנות תנועה החדשה ששטיינר יצר – האוריתמיה, את אמנות עיצוב הדיבור והדרמה, ציור, פיסול, דרמה, מוזיקה וארכיטקטורה. בכל התחומים הנ"ל קיימת יצירה אנתרופוסופית חיה ומגוונת, הנלמדת בקורסים ובהכשרות בכל רחבי העולם וגם בארץ. רפואה הרפואה האנתרופוסופית, שתחילתה בעבודתם המשותפת של ד"ר רודולף שטיינר ושל ד"ר איטה וגמן – רופאה ועמיתת מחקר של שטיינר, מבוססת על הכרת ישותו השלמה של האדם – ישות של גוף נפש ורוח. בזכות הכרה זו, ביכולתה להוות גשר ולחבר בין הניגודים הפועלים בחיי האדם, במחלה ובמרפא. כך היא מחברת בין הרפואה המתקדמת של זמננו לבין כוחות המרפא של הטבע, בין רוחו של האדם לבין המחלה שבגופו, בין מטפל למטופל, בין אדם לאדם. הרפואה האנתרופוסופית פונה אל הגוף בעזרת תרופות טבעיות וטיפולי מגע. היא פונה אל הנפש ואל רוח האדם על ידי טיפול באמנויות השונות ובפסיכותרפיה. בכל האמצעים האלה היא עושה שימוש כדי להעיר את כוחות הריפוי של הגוף, כדי ללמד את הנפש תקוה וכדי לעזור לאדם לגלות את החוט המקשר של מאורעות חייו. בין השאר ידועה הרפואה האנתרופוסופית בטיפולה המוצלח בסוגים שונים של סרטן. הטיפול התרופתי מבוסס על השימוש בדבקון לבן – Viscum Album, עליו המליץ שטיינר כמסייע לטיפול במחלת הסרטן וכן בשילוב של תרפיות אומנותיות שונות [11]. חקלאות ביו-דינמית חקלאות ביו-דינמית היא אחת מן הגישות הוותיקות לחקלאות אורגנית והעמידה את הסימון האיכות האורגני הביו-דינמי הראשון בשנת 1927 תחת השם "דמטר". חקלאות הביו-דינאמית מתייחסת לאדמה כאל אורגניזם חי. מכאן שיש לעשות ככל הניתן על מנת למנוע פגיעה באדמה ובסובב אותה ולכוון את עבודת האדמה לפעילות שמזינה, מחזקת ומאפשרת התפתחות אורגנית ובריאה של האדמה לטווח הארוך. חקלאות זו היא חקלאות אורגנית ואקולוגית שאינה עושה כל שימוש בתכשירים כימיים להזנה או להדברה ומזינה את האדמה בקומפוסט, בזבל ירוק ובזבל חיות. מעבר לכלים האורגנים המוכרים, החקלאות הביו-דינמית מתחשבות בתנועת גרמי השמים השונים ומיקומם ביקום כמרכיב חשוב בתכנון הזריעה, ההשקיה, הגיזום והקטיף של היבול החקלאי. בנוסף הגישה משתמשת בתכשירים ביו-דינמים: חומרי דשן וטיוב תהליכים ביולוגים. החקלאות הביו-דינאמית נולדה ביוני 1924 עם פתיחת הקורס לחקלאות ביו-דינאמית אותו נתן רודולף שטיינר בקוברביץ, גרמניה. הקורס ניתן בעקבות הבעת דאגתם של קבוצת חקלאים שפנו אל שטיינר עקב מגמת התנוונותם של הזרעים והתוצרים החקלאיים אותה זיהו כבר אז[12]. חשיבה חברתית לאחר מלחמת העולם הראשונה יצא שטיינר עם תוכנית הקוראת לשינוי יסודי של המבנה החברתי באירופה. לתוכנית זו הוא קרא: "השילוש של המבנה החברתי". שטיינר הוציא ספר על תוכניתו, הרצה במקומות רבים ואף יצר יחד עם תומכים תנועה חברתית לקידום מטרותיו. תנועה זו אומנם לא הצליחה להשפיע על קובעי המדיניות באירופה של אותה תקופה, אבל השאירה אחריה רעיונות והצעות לשינוי סדר חברתי ומדיני שנותנים השראה לאנשים רבים בעולם עד ימינו. לטענת שטיינר, מאפייני המערכות החברתיות וערכיהן יכולים להתקיים בצורה נכונה ומשגשגת רק אם נייצר להם בצורה מודעת הפרדה ו"תנאי מחייה", שמתאימים לאיכויות השונות של כל פעילות. שטיינר ייחס את שלושת הערכים של המהפכה הצרפתית: שוויון, אחווה וחירות לשלוש מערכות ארגוניות שונות: האחווה לפעילות הכלכלית, השוויון לפעילות הפוליטית וערך החירות לפעילות הרוחנית-תרבותית. אחד האלמנטים המרכזיים ביותר בתפיסת השילוש החברתי הוא השמירה על עצמאותה של כל מערכת, וזאת כדי לאפשר התאמה בין הערך הגבוה לבין הפעילות המערכתית-ארגונית שלה. כל עוד אנחנו לא מבצעים את ההפרדה הזאת, פועלות המערכות – בו זמנית – תחת שלושה ערכים סותרים ולכן פועלות בצורה פוגענית והרסנית אחת כלפי השנייה. כדי להדגים לציבור את רעיונותיו המשיל שטיינר את המערכות הארגוניות למערכות הגוף: הכלכלה למערכת העצבים, המערכת הפוליטית למערכת הנשימה והדם, והמערכת הרוחנית למערכת העיכול. לאור דוגמה זו אפשר לדמיין את ההשלכות הגופניות של הכפפת "החוקים" או המאפיינים של מערכת הנשימה והדם על מערכת העצבים או העיכול, למשל. בארץ פועל ארגון הפועל למען קידום הרעיון של השילוש החברתי[13]. יעוץ ביוגרפי הייעוץ הביוגרפי עוסק בהתפתחות האדם ומתאר את המסע האנושי מלידה עד מוות, את התפתחותו הגופנית, הנפשית והרוחנית של האדם ואת הצמתים החשובים בחייו. החוקים הביוגרפים מאירים את המסתורין של ההתפתחות ונותנים לאדם כלים להכיר ולהבין את השלב בו הוא מעוצב על ידי הסביבה שגדל בה וכן להבין את ההתפתחות של הכוח הרוחני בתוכו המאפשר, משלב מסוים, לעצב את גורלו מתוך האקטיביות שלו. הידע שעומד מאחורי הביוגרפיה הוא הידע האנתרופוסופי הרחב על מהות האדם וחוקי ההתפתחות שלו, חוקיות הקרמה והגורל. כאשר אדם עושה תהליך של עבודה ביוגרפית ומתבונן בחייו באופן שיטתי, עשוי להתגלות לעיניו ה"חוט המקשר" העובר דרך התקופות השונות, דרך העליות והמורדות שבחייו ומעניק להן משמעות. בתהליך הזה מוצעים כלים מודרניים של התפתחות עצמית, בעזרתם האדם יכול לבנות יחסים חדשים בינו לבין חבריו ובינו לבין עצמו. בארץ פועלים עשרות יועצים ביוגרפיים ומתקיימת הכשרה לייעוץ. אנתרופוסופיה בישראל כבר מראשית המאה ה – 20 הגרו לארץ אנשים עם זיקה לאנתרופוסופיה. האנתרופוסופים הראשונים בישראל הם אנה ריכטר-מאי ותדאוש פון ריכטר, זוג אמנים שהגיעו לירושלים, בהמלצתו של שטיינר, בשנות העשרים של המאה העשרים. אנה ותדאוש הקימו בירושלים את קבוצת הלימוד הראשונה לאנתרופוסופיה בישראל, בגרמנית. בקבוצה השתתפו בין היתר חווה ומיכאל לוי, המובילים של קבוצת הלימוד בירושלים במשך שנים רבות וממייסדיי כפר רפאל, ובננו וולקוביץ, מייסד הוצאת מיכאל, במסגרתה הוצאו הספרים הראשונים האנתרופוסופיים בעברית. לפני מלחמת העולם השנייה חזר תדאוש לאירופה, שם נעלמו עקבותיו. בעקבות המלחמה התפזרה גם קבוצת הלימוד. אנה ריכטר נשארה בירושלים, שם חיה ומתה בשנת 1955.פרופ' שמואל הוגו ברגמן, חתן פרס ישראל (פעמיים) והרקטור הראשון של האוניברסיטה העברית, הכיר את האנתרופוסופיה באירופה והיה ידידו האישי ותלמידו של רודולף שטיינר. אף שלא הגדיר את עצמו כאנתרופוסוף העריץ ברגמן את שטיינר ותמך בהוצאת הספרים האנתרופוסופיים בארץ ובהקמת ספריה אנתרופוסופית. בסוף שנות הששים ותחילת שנות השבעים הוקמו היוזמות המעשיות הראשונות, שתיהן בתחום הטיפולי. בבאר-שבע הוקם "בית אליהו", מוסד חינוך מרפא לילדים שהפך ברבות השנים ל"כפר רפאל" - כפר לאנשים בעלי צרכים מיוחדים שחיים בתוך משפחות הכפר ועובדים בענפים יצרניים שונים. כמעט במקביל, הוקם "בית אורי" בגבעת המורה - מוסד לבני נוער ומבוגרים בעלי צרכים מיוחדים, והוא פועל שם עד היום. באותם שנים החל גם להתגבש בקיבוץ גבעת חיים מאוחד גרעין של בני נוער שגילו עניין באנתרופוסופיה. כמה מאותם בני נוער הפכו לדמויות מרכזיות בפעילות האנתרופוסופית בישראל. מתוך אותו גרעין צמחה, בין היתר, היוזמה להקמת כפר רפאל, ובין חבריו היו גם בגרעין המייסד שהקים ישוב אנתרופוסופי, תחילה במצפה לבון ולאחר מכן בקיבוץ הרדוף. בסוף שנות ה – 80 החלו לפעול בארץ גני ילדים ברוח האנתרופוסופיה (חינוך ולדורף) בירושלים ובהרדוף. בית ספר ולדורף הראשון החל בהרדוף (1989) ומיד אחריו הוקמו גם בתי ספר בירושלים (אדם) ובטבעון (שקד). תנועת חינוך ולדורף צמחה בישראל והפכה לאחד מעמודי היסוד של התנועה האנתרופוסופית בישראל (ראה להלן). כיום פועלים בארץ במקומות רבים חוגים ולימודי אנתרופוסופיה, גנים ובתי ספר ולדורף, מספר מרפאות אנתרופוסופיות במקומות שונים בארץ ובהן רופאים (רפואה כללית, רפואת משפחה, פסיכותרפיה, פסיכיאטריה), תרפיסטים באומנות ויועצים ביוגרפיים, יוזמות לאנשים וילדים עם צרכים מיוחדים, יוזמות חברתיות ברוח השילוש החברתי, מרכזי אומנות ולימודי אומנות ברוח האנתרופוסופיה, פעילות בתחום החקלאות הביודינאמית (הכשרת חקלאים ופעילות בתחום גידול הדבורים הביודינאמי), ייעוץ ביוגראפי ועוד[14] . ביקורת מאז הקמתה ועד לימינו עומדת החשיבה והתנועה האנתרופוסופית בפני ביקורת מצד חוגים שונים. בהכללה ניתן לסווגם לשלושה כיוונים: ביקורת מדעית – על כך שהבסיס של רעיונותיו של שטיינר והידע שמוצג בספריו ובהרצאותיו אינו מדעי אלא נובע ממקורות מיסטיים מעורפלים. וכך, מכיוון שעולם המחשבה האנתרופוסופית אינו מדעי, גם כל ענפי הידע הבנויים עליה (רפואה, חינוך, אומנות וכיו"ב) חסרי כל קשר לחשיבה מדעית ואינם ניתנים להוכחה. זוהי על כן, על פי הביקורת, תפיסת עולם מיסטית, אמונה ולא "מדע הרוח" כפי ששטיינר רצה להציגו. ביקורת נוצרית – חוגים נוצריים שונים, גם הכנסייה הקתולית וגם זרמים פרוטסטנטיים ביקרו בלהט את השקפת העולם של שטיינר וטענו שהיא אינה עומדת בקנה אחד עם עקרונות החשיבה הנוצרית. ואכן לשטיינר היתה תפיסה מאוד שונה ואזוטרית על חיי ישוע ועל הנצרות, תפיסה שזרמי הכנסייה השונים לא יכלו לקבל. ביקורת לאומית – חוגים לאומיים שונים, במיוחד בתקופה בין מלחמות העולם ביקרו את שטיינר עצמו ואת התנועה האנתרופוסופית ואף ניסו להתנקש בחייו מספר פעמים. היתה זו התקופה בה עלתה לשלטון המפלגה הנאצית וזו ראתה בשטיינר ובתורתו אויב ומתנגד רעיוני. ואכן עם עלית הנאצים לשלטון הוצאה האנתרופוסופיה מחוץ לחוק ובתי ספר ולדורף ומוסדות של התנועה נסגרו. ביקורת כלפי הערות ואמירות גזעניות של שטיינר – מחוגים ליברליים עלתה בשנות ה - 80 ביקורת על הערות ואמירות פוגעניות וגזעניות של שטיינר עצמו. פה לא היתה ביקורת עניינית נגד התנועה האנתרופוסופית או ענפיה השונים אלא נגד מספר אמירות של שטיינר בהרצאותיו. בעקבות הביקורת הוקמה בהולנד ועדה בלתי תלויה שבדקה את הנושא. ממצאיה היו שאין כל אפשרות להציג את שטיינר או את תורתו כגזעניים, אבל בכל החומר העצום של הרצאותיו של שטיינר נמצאו מספר מצומצם של אמירות אותן ניתן היום להגדיר כגזעניות. ביקורת בארץ – בארץ היתה בעשורים האחרונים של המאה שעברה ביקורת ואפילו פעולות כוחניות נגד בתי ספר ולדורף והאנתרופוסופיה עצמה מצד ארגון "יד לאחים". הארגון טען שהאנתרופוסופיה היא תנועה מסיונרית, החושפת יהודים לתכנים נוצריים ומיסטיים. חשוב לציין שדו"ח תעסה גלזר לבדיקת נושא הכתות בישראל לא מצא את האנתרופוסופיה ככת אלא כתנועה רוחנית לגיטימית[15]. ספרי יסוד של רודולף שטיינר: • הפילוסופיה של החרות • כיצד קונים דעת העולמות העליונים • גוף, נפש, רוח

• מדע הנסתר בקוויו העיקריים

  1. ^ ספרו העיקרי בתחום: הפילוסופיה של החירות.
  2. ^ לא יצא בשפה העברית. באנגלית: Anthroposophical Leading Thoughts, The Rudolf Steiner Publishing Co
  3. ^ אלו מוצגים בפרוטרוט בספר: כיצד קונים דעת העולמות העליונים, הוצאת מיכאל.
  4. ^ ברגמן, ה. ש. בתוך ההקדמה לספר: כיצד קונים דעת עולמות עליונים, הוצאת מיכאל, עמ' .9
  5. ^ בספר: גוף, נפש ורוח, הוצאת מיכאל, 1980, עמ' 9.
  6. ^ בספר: כיצד קונים דעת עולמות עליונים, הוצאת מיכאל, עמ' 16.
  7. ^ דרך זו מתוארת בספר: כיצד קונים דעת העולמות העליונים, הוצאת מיכאל.
  8. ^ חינוך הילד לאור מדע הרוח, הוצאת מיכאל.
  9. ^ חינוך הילד לאור מדע הרוח, הוצאת מיכאל, פרק 2.
  10. ^ מהספר ידע האדם, הוצאת תלתן, פרק 1.
  11. ^ אבישי גרשוני, מחלה מרפא וגורל – לאור האנתרופוסופיה, הוצאת אסטרולוג.
  12. ^ רודולף שטיינר, חקלאות ביו-דינמית, הוצאת אסטרולוג.
  13. ^ בישראל פועלת התנועה לשינוי חברתי ברוח השילוש החברתי דרך האתר: http://www.socialtriangle.org.il/
  14. ^ רוב הפעילות האנתרופוסופית בישראל מוצגת באתר: http://www.antro.co.il/
  15. ^ http://www.infokatot.com/site/detail/detail/detailDetail.asp?detail_id=402727