משתמש:Ilonami/מחקר בדבר עקרוני המוסר
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: חסרות קישוריות פנימיות והניסוח הוא ניסוח של הבעת דעה אישית במקום ניסוח אנציקלופדי, שמתרכז רק בעובדות, שאין לערערן.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: חסרות קישוריות פנימיות והניסוח הוא ניסוח של הבעת דעה אישית במקום ניסוח אנציקלופדי, שמתרכז רק בעובדות, שאין לערערן. | |
| עריכה | |
מחקר בדבר עקרוני המוסר - באנגלית An Enquiry Concerning the Principles of Moral הוא ספרו של דייוויד יום. זהו הספר השלישי מתוך טרילוגיה שפורסמה לראשונה ב 1739 כ "A Treatise of Human Nature".
גישתו של יום עריכה
בספר זה ניסח יום עקרונות של המוסר כאשר הוא בעצם התייחס אליהם כאל "מדע של האנושות". לטענתו עקרונות אלה הם משותפים, אחידים ומקיפים לכלל האנושות ללא הבדל גזע, דת ומין, וכמו כן הם מהווים תנאי לקיום האנושי. בנוסף, לדבריו ניתן לחקור אותם אימפירית ואף להוכיחם בצורה מדעית.
העקרונות עריכה
יום התייחס בספרו למספר עקרונות:
• עקרון הצדק: לפי יום, צדק תלוי בסביבה שבה נמצאים אנשים וקשור לתועלת שכל אחד יכול להפיק מקיומו של עיקרון זה. צדק חשוב מאוד לחברה שלנו, שכן יש בו ערך וחובה מוסרית.
• תועלת: מהווה מקור עיקרי לצדק. ישנו קשר ישיר בין תועלת לחובה מוסרית. תועלת קשורה לאינטרס אישי ולכן נוגעת לכל אחד מאיתנו.
• עיקרון החסד: ממנו נגזרים סגולות אנושיות חשובות כגון "אהבת חינם" ו"טוב לב". העיקרון הנ"ל מתייחס לטבע האנושי ומיוחס למושגים כגון: חברות , צדקה וחמלה.
• עקרון החמלה: הינו עקרון אוניברסאלי ולא נדרשת הסכמה חברתית לגביו כפי שהיא נדרשת בעקרון הצדק.
נושאים נוספים עריכה
בנוסף להתעניינותו של יום בעקרונות מסורתיים בטבע האנושי , הוא גם ניתח עקרונות לא מסורתיים כגון אהבה עצמית. הוא גילה כי עקרונות מסויימים יכולים להתעלות על עקרונות אחרים במצבים שונים. במקרים מסוימים עקרונות מסורתיים כגון חמלה גוברים ומתעלים על עקרונות לא מסורתיים כגון אגואיזם ואילו במקרים אחרים קורה התהליך ההפוך. יום הגדיר את האגואיזם כעקרון פגום של הטבע האנושי שמניע את בני האדם לפעול ואף לקיים את עקרון המוסר (לדוגמא: אמא מסורה מטפלת בצאצאיה לא רק מתוך חמלה אלא גם מתוך אגואיזם , מאחר ואם היא לא תטפל בילדיה, הם עלולים למות ואז היא תכנס למצב של דיכאון שאותו היא מעוניינת למנוע).
כמו כן, בספרו יום מתייחס לתשוקות חיוביות ולתשוקות שליליות כמניע העיקרי להתנהגות האנושית ולטענתו התחושה הפנימית של האנושות היא אוניברסאלית ומהווה קיבולת לשיפוטיות של המוסר. כלומר לטענתו הרושם שנוצר לנו לגבי מצב או אדם נובע מהתחושה הפנימית שלנו לגבי אותו אדם או מצב. הרעיון הוא שהמוח האנושי "מעבד" קודם כל את התחושות ורק לאחר מכן האדם מפיק רעיונות ומגבש תובנות אשר נובעות מהתחושות שהמוח עיבד, כלומר התחושות מזינות את הזיכרון, את הדימיון, את המחשבות ואת האמונות. ואולם, יום לא האמין כי כל האמונות נובעות רק מהחוויות אלא גם מהחלומות, מהזכרונות המעוותים של המציאות ומדמיון פורה.
בספרו, יום חיפש תשובות לשאלות כגון: מה גורם לאדם בוגר להסכים עם דמות מסויימת ואילו עם אחרת לא, מה גורם לרגשות הזדהות או סלידה ואיזו חשיבות מצפונית יש להן? האם אנחנו מחליטים שאנשים אחרים הם צודקים או לא צודקים ,האם הם כנים או לא, האם הם הוגנים או לא רק על סמך הרגשות שלנו כלפיהם? והאם זה נכון שהרגשות גורמות לנו להסיק מסקנות שגויות כאשר אנו מאפשרים לשיפוטיות שלנו להיות מושפעת מהרגשות שלנו.
יום הגיע למסקנה כי השיפוט המוסרי נובע לא רק מהרגשות הפנימיות אלא גם ממוסכמות חברתיות כלומר אם בחברה בה גדלנו מוסכם כי עזרה לזולת זה מעשה מוסרי, ואם במקביל נרגיש אי נוחות בזמן המעשה, עדיין נשפוט את המעשה כמוסרי משום שהחברה רואה בכך מעשה מוסרי .
אף על פי שלטענתו מוסריות מושפעת ממוסכמות חברתיות (עקרונות המוסר הם אחידים לאנושות כולה) יום גם הגדיר את האדם כיצור חכם וחושב שמתענין במדע. ועל כן שני הגורמים הללו ביחד, (לא רק היותו חכם אלא גם היותו של האדם כבריאה חברתית) גורמים לאדם קודם כל להפעיל את ההגיון ואת התובנה בבואו לשפוט מצב או אדם אחר ולא לאפשר לרגש "להחליט".
סיכום עריכה
ספרו החשוב "”An Enquiry Concerning the Principles of Morals ללא ספק הקדים את זמנו ועברו הרבה שנים עד שזכה להערכה ולהכרה שלה היה ראוי מצד החוקרים, הפילוסופים בתחום וכן כלל ציבור הקוראים.