משתמש:Jab-jab/מוזיקה תוכניתית

מוסיקה תכניתית היא אפיון של יצירה מוסיקלית המתארת תכנים חוץ מוזיקאליים.

בבסיס הרעיון נמצאת ההנחה שיצירה מוזיקלית יכולה לבטא ולתאר יצירה ספרותית, רעיון פילוסופי, סיפור אישי וכו', זאת בעזרת טכניקות חיבור שונות (תזמור מיוחד, מרקם, צבעוניות, שימוש במוטיבים מיצגים ועוד). מאחר ומוסיקה תוכניתית מקושרת באופן בלתי נפרד לדימוי מוחשי אחר, היא הופכת למוסיקה מופשטת פחות מאשר יצירה מוסיקלית לא-תוכניתית. המוזיקה התוכניתית מדגימה אולי בצורה הבולטת ביותר את העושר המוסיקלי ואת האפשרויות להעביר רעיונות בעזרת צלילים בלבד.

במוסיקה המערבית, המוסיקה התוכניתית (שאינה ליטורגית, אופראית או קולית) הפכה נפוצה בעיקר מהמאה ה-19 ואילך, אך גם לפני כן היא התקיימה. ישנן כמה דוגמאות ידועות מלפני המאה ה-19: הקונצ'רטי המפורסמים של ויואלדי (ארבע העונות) גם הם מוסיקה תוכניתית מובהקת, ולכל קונצ'רטו נתן ויואלדי תיאור-סיפורי קצר המשקף את המופיע בפרק בעזרת תצלילים ומוטיבים. דוגמא קלאסית נוספת היא הסימפוניה השישית "הפסטורלית" מאת מלחינים:בטהובן, שבה לכל פרק ניתן תיאור על הסצינה התוכניתית המתרחשת בו כגון "הסערה", "שמחת האיכרים" "זרימת המים בפלג" וכו'.

במאה ה-19 התבטא הרעיון היצירות רבות. אחת הדוגמאות הידועות ומבריקות לכך היא הסימפוניה הפנטסטית מאת ברליוז, שגם שם כל פרק מבטא לא רק סיפור קטן, אלא גם הלך רוח, ויחסו הסובייקטיבי של המלחין כלפי המתרחש.

החל מן המאה ה-19 גם נפוצה הסוגה שנקראת פואמה סימפונית, שמתמצתת את רעיון המוסיקה התכניתית. מאחורי כל פואמה סימפונית עומדת (כמעט תמיד) יצירה ספרותית ידועה ומפורסמת, שעל המלחין להגיש באמצעות המוסיקה, ללא שירה או הקראה של הטקסט המדובר. מלחינים ידועים שכתבו פואמות סימפוניות הם ליסט, צ'ייקובסקי, ריכארד שטראוס, ומלחינים רבים אחרים.