משתמש:Liel kadosh/מסכת המוות האדום

תקציר הסיפור

עריכה

"מסכת המוות האדום " , שפורסמה במקור בשם "מסכת המוות האדום " (1842 ) , היא סיפור קצר של אדגר אלן פו . הסיפור עוקב אחר ניסיונותיו של הנסיך פרוספרו , כדי למנוע מגפה מסוכנת המכונה המוות האדום על ידי הסתתרות במנזר שלו. הוא , יחד עם רבים אצילים עשירים אחרים , עורך נשף מסכות בתוך שבעה חדרים של המנזר שלו , כל אחד מעוטר בצבע שונה. בעיצומה של ההילולה שלהם,דמות מסתורית במסווה של קורבן מוות אדום נכנסה ועושה את דרכה דרך כל אחד מהחדרים . פרוספרו מת לאחר עימות עם הזר הזה,ש" תחפושת " מוכיח שיש דבר מוחשי בתוכו. כל האורחים גם מתו אחריו.

הסיפור עוקב אחר מסורות רבות של ספרות גותית ולעתים קרובות נותח כאלגוריה על המוות הבלתי נמנע , אם כי חלק מהמבקרים מייעצים נגד קריאה אלגורית . פירושים רבים ושונים שהוצגו, כמו גם ניסיונות לזהות את טבעה האמיתי של המחלה הרשמית. הסיפור פורסם לראשונה מאי 1842 במגזין של גרהם . זה מאז מותאם בצורות רבות ושונות , כולל הסרט בכיכובו של וינסנט פרייס 1964 . זה כבר נרמז על ידי עבודות אחרות בסוגים רבים של תקשורת.

עיקרו של הסיפור

עריכה

ניסיון לחמוק מן המוות במגיפה וכישלונו של ניסיון זה. גיבור הסיפור בעל שם אירוני ( פרוספרו – prosper – להצליח ) מנסה ליצור לעצמו ולחבריו מעין עולם סגור, מקום שהוא מפלט מפני המגיפה ומפני הייסורים שבחוץ . הנסיך מנהל עולם האמור להתנהל בחוקיות מנוגדת לעולם שבחוץ .

הגנה מפני המגיפה המשתוללת בחוץ , שבתוך חומות הטירה - ביניהן מתנהלים חיי שפע ורווחה שירה ותענוגות . אבל דווקא בעיצומו של נשף המסכות האמור להיות קריאת תיגר על המגיפה והמוות, הקורבן הראשון הוא הנסיך עצמו.

היסודות הפנטסטיים בסיפור

עריכה

1.  אירוניה

עריכה

·         מבחינת השם של הנסיך – פרוספרו – להצליח – שבעצם הוא לא הצליח אלא השלה את עצמו .

·         ובניסיונות ההרואיים להילחם במגיפה .

2.  מסגרת של זמן ומקום

עריכה

זמן - נמצאים בטירה חצי שנה.                     

המגיפה נמשכת פרק זמן ארוך.

זמן המוות מרגע שהמחלה פוגעת באדם הוא חצי שעה .

הזמן בנשף נקבע על פי שעון ההבנה .

הזמן בסיפור עצמו – הנשף .

מקום - טירה – מבודדת , מוקפת חומה, מגודרת בגדר תיל , שער ברזל, בניין רחב ידיים, 7 חדרים נבנו כמבוך כל אחד בצבע אחר, אין אור בחדר מלבד האור של צבע החדר. החדר האחרון – החדר השחור בו  נמצא אורלוגין ההבנה.                     

הנשף – הנשף מתואר כיציר כשרונו של הנסיך ולכן הוא מתואר ע"י המספר בהתלהבות. הוא נהדר בתפארתו, חזיון, משתה עליז ומפואר, יש לו אופי מיוחד – נשף מסיכות שהתחפושות בו מדהימות בהגזמה ובמוזרות שבהן. יש בהן מן הקיצוניות.                    מעורבים בהן – יופי , מיוחד, נורא , מבהיל ויש בו תנועה בלתי פוסקת – ותנועה זו יוצרת רושם של מציאות מוזרה . הנשף הוא יסוד פנטסטי שיש בו משחק תעתועים .                            

יש פה משחקים של אור וחושך, שמחה ועצב, מציאות ודמיון, תנועה , וקיפאון. 

3.  דמותו של הנסיך

עריכה

1.      שם אירוני רומז למסר – הנסיך נקרא פרוספרו , הצלחה

2.      סוג של פחדן – מנסה לברוח מהמגפה אבל זה גם על דרך ההיגיון .

3.      מצד שני – היחיד שמנסה לעשות משהו – לנסות ולהימלט מהמגפה.

4.      מדגישים שהנסיך אוהב את המוזר והשונה .

5.      דמות כריזמטית – רב תושייה .

4.  שימוש בצבעים ובצלילים

עריכה

ניסיון ליצור מעיין תפאורה לסיפור .                                                                         

יש במשחק של הצלילים והצבעים ניסיון ליצור ניגוד : משהו עתידי בלתי מזוהה, משהו מפחיד שעשוי להתרחש .

הנסיך בונה את הארמון בצורה שונה מהמקובל. במקום קו ישר היוצר תחושה של מרחב, הוא בחר בקו מפותל שיוצר תחושה של מחנק וחוסר מוצא.

החדרים אינם מוארים כמקובל, אלא בסיפור הם מקבלים את האור ממקור חיצוני. יש תחושה של צבעים ודינמיקה, במיוחד עד שמגיעים לחדר השביעי- השחור .

בצלילים יש 2 מערכות צלילים :

צליל עליז של התזמורת, של הריקודים, של הצחוק של האנשים, לעומת הצליל של השעון שבחדר השחור – האורלוגין . זהו שעון עצום- עשויי מעץ ההבנה – הוא כבד ואי אפשר להזיז אותו . הצליל הוא חד-גוני, עמום וכבד שמדי שעה , חוזר המעיין עימות בין קולות השמחה והקול המוזר של השעון . כשהשעון מצלצל , כולם משתתקים . הניגוד בין השמחה והשקט מסמלים את הניגוד שבין החיים למוות .

5.  המסר

עריכה

א.      התייחסות לשעון ולצלצוליו – כל שעה יש צלצול המתאים לשעה . בחצות – 12 הצלצולים הם בבחינת רמז לעימות המכריע, משום שהם משפיעים על החוגגים, ואז מופיעה הדמות המסתורית, התחפושת של אותה דמות חושפת בפני המתחפשים את הדבר האמיתי שממנו הם מפחדים, וממנו הם מנסים להימלט.

ב.      המסר האוניברסלי – הניסיון של האדם לברוח מהמוות, מהזמן, מהחידלון.

היסטוריית פרסום

עריכה

פו פרסם לראשונה את הסיפור במאי 1842 המהדורה של הליידי שלי ורבותיי של המגזין של גרהם כמו "מסכת המוות האדום", עם שורת התגים "פנטזיה". פרסום ראשון זה זיכה אותו $ 12. הגרסה המתוקנת יצאה לאור ביולי 19, 1845 המהדורה של ברודווי ז'ורנל תחת הכותרת "מסיכת המוות האדום" . הכותרת המקורית הדגישה את הדמות בסוף הסיפור,הכותרת החדשה מעמידה את הדגש על נשף המסכות.