משתמש:Lilevrany/ד"ר לילי ניר
ד"ר לילי ניר (28 במאי 1949 – 4 בדצמבר 2011) היא אחת מנושאות הדגל של קידום שוויון בין המינים והעצמת נשים במדינת ישראל ב-25 השנים האחרונות.
מהלך חייה ופועלה עריכה
ד"ר ניר או כפי שנקראה בפי כל, "לילי", נולדה בפתח תקווה כשזו הייתה עוד מושבה. את שנות התבגרותה ועיצוב אישיותה עשתה בקיבוץ עין החורש. שרתה בצ.ה.ל כמ"כית, ואחר קורס קצינים כקצינת הדרכה ולבסוף כמ"פ. כמפקדת בכירה כהנה גם כשופטת חיילות ע'פ חוק השיפוט הצבאי. לאחר שחרורה החלה ללמוד פסיכולוגיה חינוכית והמשיכה בהתנהגות ארגונית ובמנהל עסקים. לילי לקחה פסק זמן והקדישה מספר שנים ללימוד הוראה וגם יישמה לימודים אלו כמורה בבית ספר בהצלחה רבה. במהלך הזמן עלה בידיה להשלים את לימודיה האקדמאיים והוכתרה בתואר דוקטור למדעי ההתנהגות ומנהל עסקים אותו העניקה לה אוניברסיטת NIU בקליפורניה.
לילי התגייסה למשטרת ישראל בשנת 1973 כפסיכולוגית ארגונית של המטה הארצי בירושלים. היא הקימה שם את המדור למדעי התנהגות של המשטרה, תחום שבשנים ההם היה חדשני ולא מפותח בארץ. בהמשך כיהנה כראש היחידה להנחיה פסיכולוגית, יחידה אשר עסקה בייעוץ ופתוח ארגוני במשטרה והעבירה סדנאות ניהוליות לדרג הזוטר והבכיר של המשטרה. בתפקיד זה הגיעה לדרגת רב- פקד. החל מ- 1980 החלה לילי לעבוד במגזר הפרטי והעסקי כיועצת ארגונית, תוך כדי הדרכה והנחיה של קבוצות הן בחברות פרטיות והן בחברות ציבוריות. לימים הוסמכה כמגשרת וככזו גישרה בתיקים של בתי משפט השלום בתל אביב, פתח תקווה, בת ים וחדרה. מאוחר יותר שמשה גם כנציגת ציבור בבית הדין לעבודה.
ד"ר ניר חשה שיעודה הוא ללחום למען העצמת נשים בכל מקום ובכל עת. היא פעלה רבות למען השוויון בין המינים כחברת שדולת הנשים בישראל וארגון הנשים האקדמיות הארצי. היא עשתה ללא לאות על מנת לכלול את נושא שוויון המינים בספרי הלימוד, הייתה שותפה ליוזמה להביא לארץ ספרות מקצועית מארה"ב בנושא הטרדה מינית וכן השתתפה באופן פעיל בהכנת ערכות הדרכה שכותרתן "כשאת אומרת לא". יחד עם קצינת ח"ן ראשית, העבירה סדנאות הדרכה לחניכות קורסי הקצינים בחילות צ.ה.ל השונים. פעילות זו תרמה לא מעט לקידום החקיקה בנושא הטרדה מינית בצבא.
בנוסף , קידמה בעבור ארגון "נעמת" פרויקטים של "שילוב אזורי" להעצמת נשים ברחבי הארץ, הדריכה נשים יהודיות וערביות כיצד לקדם עסקים משותפים וכן הדריכה חברי סגל של בתי ספר כיצד להתמודד עם אלימות כלפיהם. בד בבד עם הפעילות האקדמית, החברתית והמגדרית שהניעה אותה, היא הייתה אם לארבעה, אותם גדלה לצידה ובחיקה באהבה ומסירות אין קץ.
בשנת 1999 חלתה ד"ר ניר במחלת הסרטן אשר בעקבותיה ייסדה את ארגון "פמיננסי- מכללה להעצמת נשים". כך תארה ד"ר ניר את הולדת הארגון:
"שם, בפינה אפלה וחשוכה, ערמומי ומסוכן, הוא ארב לי - הסרטן. נובר בגופי, בנשמתי, במוחי, מאיים לכלות כל חלקה טובה. בתקופת הטיפולים שנמשכה מספר חודשים, לא הצלחתי לתפקד באופן שוטף. הכימותרפתיה הרסה כל תא ותא בגופי, הקריירה המקצועית עליה עמלתי שנים התרסקה וקרסה עד שלא נותר ממנה כמעט מאומה. מצאתי את עצמי, כואבת, מרוסקת פיזית, כלכלית ורגשית, אבודה, חשופה ובודדה. חשבתי לעצמי הכיצד זה יתכן שאני, לילי ניר, הפסיכולוגית המנוסה, האישה העצמאית, אני זו שגידלתי בכוחות עצמי ארבעה ילדים, שרדתי יתמות מוקדמת מאד, גירושין כואבים, אני הולכת ונופלת לתוך חלל שחור ומאיים ללא הבזק קטן של אור בסופו. האם אכן שהנורא בסיוטיי מתגשם והסרטן חובט בי בחוזקה ומטלטל אותי כאילו הייתי בובת סמרטוטים? ואז באחד הימים, עת שכבתי בבית החולים, על גבול הייאוש, במסגרת סדרת טיפולים אין סופית, הבטתי סביב ולפתע הבחנתי בחברותיי הנשים.
בשקט, כמו נמלים עמלניות, הן סייעו לי. זו בישלה, זו שהתה לידי בטיפולים, זו באה לעודד וזו ישבה לידי מבלי לומר דבר.
הבנתי כי בקבוצה המיוחדת והנשית הזו, ה"ביחד" הוא הכוח שאפילו הסרטן אינו יכול לנצח. ועל אף הכאבים, הסבל, הבחילות והטשטוש, הבשילה בי התובנה כקרן אור שחדרה לעולמי החשוך, כי בכל משבר קיימת הזדמנות לצמיחה, ולכן אני אקום מהמיטה הזו ואעשה משהו שיחזק ויעצים נשים. הבנתי שקבוצת נשים היא חיק תומך ומפרגן וכי הישגים מקבלים מישנה תנופה מעצם הנוכחות הנשית. הבנתי גם שההצלחה, ולו רק של אישה אחת, סוללת את הדרך לאחרות. ואז, מהמקום הנורא ההוא החלטתי להקים את "מכללת פמיננסי - בטחון כלכלי בראש נשי".
באמצע חייה, בהיותה בת 50, בשנת 1999, תקפה המחלה לראשונה. לילי לא וויתרה למחלה ולסבל, היא השיבה מלחמה, לקחה חלק במחקרים וניסויים ייחודיים על מנת לתת כל שניתן במאבק לחיים ואפילו במהלך הטיפולים הקשים, השתתפה לילי בטריאתלון נשים בהרצליה והגיעה למקום השלישי בקבוצת הגילשלה כשהיא ניצבת על פודיום המנצחים בחולצת "מכללת פמיננסי".
בשנת 2010 תקפה המחלה שוב והפעם לא עמד לה כוחה והיא הלכה לעולמה בבוקר ה-4.12.11 ילדיה, מיכל, ענת, יעל ונמרוד ופירות העשייה החברתית למען קידום נשים ושוויון הם המורשת אותה השאירה אחריה.
קישורים חיצוניים עריכה
- אתר "פמיננסי"