משתמש:Mayamal/טיוטה

טיפול בהתמכרויות בראייה מגדרית הוא טיפול בגברים או נשים מתוך ראייה של ההקשר התרבותי והחברתי שבהם גברים או נשים חיים. בהתמכרויות יש חשיבות לטיפול בראייה מגדרית על מנת לספק את הטיפול מדויק ללקוח. כיום יותר מבעבר, קיימת הכרה בצורך בהקמת שירותי טיפול ייחודיים לנשים ולגברים. בשנים האחרונות מוקמות מסגרות המנסות לתת מענה הולם בהתאם לרגישות מגדרית, אך מדובר במסגרות מועטות ונשים ממשיכות להשתלב גם במסגרות מעורבות. הקמת מסגרות ייחודיות לנשים יאפשרו לאותן אלו שהיו לכודות שנים רבות במעגלי הסמים, הזנות והעבריינות לשקם את חייהן בהצלחה. תוכניות הטיפול במרכזי הגמילה המעורבים, מתבססים בעיקרן על הידע שנצבר אודות גברים מכורים ואינן מביאות בחשבון את אפיונן הייחודי של הנשים המכורות, כמו ידע הקשור בטיפול ב- PTSD, חשיבות של פסיכותרפיה עם נשים, תוכניות המשך ייחודיות, השלמת השכלה ומתן סיוע במציאת עבודה ועוד.

אפיוניהן של נשים מכורות

נשים מתמכרות הן אוכלוסייה הולכת וגדלה ומספרן בשנים האחרונות. מחקרים שונים מראים על עליה בשיעורן באוכלוסיית המתמכרים וכיום הן מהוות כ-40% מהאוכלוסייה במדינות המערביות. עד לאחרונה התבסס רוב הידע המחקרי והקליני על מאפייני הגברים המתמכרים. כיום, לאור המודעות ההולכת וגוברת הן בתחום הטיפול בנשים בכלל והן בתחום של טיפול בנשים מכורות, התרבו הידע הקליני והמחקרים בנושא נשים מתמכרות. ההתייחסות היום אל נשים מכורות היא כאל קבוצה ייחודית בעלת מאפיינים וצרכים שונים משל גברים מתמכרים.מחקרים מראים כי גברים מתמכרים שונים מנשים מתמכרות בתחומים רבים כגון אפידמיולוגיה (משך השימוש, סגנון וסוג הסמים המועדף בקרב האוכלוסייה), אטיולוגיה (מה מביא נשים לשימוש בסמים), אפיונים ביופסיכו סוציאליים ועוד.

מתברר שנשים רבות מדווחות על תחילת שימוש כתגובה לאירוע טראומטי. מחקרים מתעדים כיום כי לנשים מכורות, יותר מגברים מכורים, יש היסטוריה של טראומות של התעללות מינית ופיזית. היסטוריה זו עלולה להגביר את הסיכון להתמכרות ואף נמצא כי בקרב נשים שהגיעו לטיפול לכ-90% יש היסטוריה של אלימות מינית. כמו כן חלק מהנשים יכנסו לשימוש בסמים בעקבות שימוש בני זוגן המהווים את הספקים הראשיים של הסם בעיקר בתחילת תקופת השימוש.

מאפייני השימוש בסמים

נשים מדווחות על שימוש בגיל מבוגר יותר מגברים, אולם המעבר של נשים מהשימוש הראשון להתמכרות הוא קצר והן פונות לטיפול מהר יותר מאשר גברים ככל הנראה עקב בעיות בריאות והישרדות בעולם הסמים: השגת הסם, מימונו וכו' המהווים תהליכים מסובכים יותר עבור נשים. גברים יותר מנשים משתמשים בסמים לצורך ריגוש והנאה או כתגובה ללחץ חברתי, בעוד נשים נוטות לשתות אלכוהול או להשתמש בסמים לצורך של ריפוי עצמי בעקבות טראומות. נשים צורכות סמים חוקיים כמו אלכוהול, תרופות הרגעה ותרופות פסיכיאטריות למיניהן ולרוב יתמכרו ליותר מסוג אחד של סמים משני מצב רוח.

מאפיינים פסיכו סוציאליים

רוב הנשים המכורות באות ממשפחות בהן שימוש בסמים/תרופות היווה אסטרטגיית התמודדות של אחד או יותר מחברי המשפחה. רובן הגיעו ממשפחות מוצא מכורות ומדווחות על יחס משפיל ופגיעות קשות במשפחות אלו. בנוסף, נראה כי לנשים קשה יותר לקבל תמיכה משפחתית או אחרת לפנות לטיפול ולהתמיד בו, שכן אלה נושאות באחריות הראשית לטיפול בילדים ובבני משפחה נוספים ו"התמסרות" לטיפול עלולה לפגוע ביכולתה להמשיך לדאוג לבני משפחתה. לעיתים קרובות נשים מכורות מממנות את צריכת הסמים מזנות או מגנבה. לרוב הן יתנסו בדרגות גבוהות של אשמה ובושה, דיכאון וחרדה ביחס להתמכרות. יש להן ציפיות נמוכות יותר מאשר לגברים ביחס לחייהן. כקבוצה יש להן פחות השכלה פחות כישורי השתכרות פחות ניסיון בעבודה ופחות משאבים כלכליים מאשר לגברים מכורים. הן יותר תלויות בחברי משפחה או בסעד לצורך קיומן, ועם זאת הן בדרך כלל המפרנסות הראשיות במשפחות חד הוריות.

היבטים פיזיולוגיים

המעבר מהשימוש הראשון להתמכרות, בקרב נשים, הוא קצר, לנשים יש התפתחות מהירה של תלות. ההשפעה הגופנית של השימוש בסמים הרסנית יותר עבור נשים מאשר עבור גברים, שכן כמות רקמות השומן הגבוהה יותר ואחוזי המים הנמוכים יותר בגוף האישה משפיעים על ספיגה איטית יותר של הסמים, שגורמת לריכוזים גבוהים יותר של החומרים המסוכנים בדם. דבר זה מוביל לסיכון גבוה יותר של נזק גופני, ומינון יתר של סמים בקרב נשים. סיכונים בריאותיים נוספים שנובעים הן מהשימוש בסמים ומהשלכותיו (זנות לצורך מימון הסם, הזנחת הגוף וכו') הם: תזונה לקויה ותת משקל, לידה מוקדמת או הפלה, בעיות לחץ דם, מחלות זיהומיות, מחלות מין ואיידס. נשים סובלות מבעיות פריון וסיבוכים גניקולוגיים כתוצאה מההתמכרות לסמים. הן נמצאות בסיכון גבוה לחוסר פריון, זיהומים וגינאליים, הפלות חוזרות ולידה מוקדמת.

הפרעות נפשיות, פגיעות מיניות וטראומת הזנות

נמצא שבהשוואה לגברים, נשים מכורות סובלות יותר מסימפטומים פסיכיאטריים, או הפרעות פסיכיאטריות מאובחנות, הנפוצות שבהן: חרדה, דיכאון, הפרעת אישיות גבולית והפרעות אכילה. בנוסף, כ-80% מהנשים הנמצאות בטיפול עקב בעיות התמכרות מדווחות על היסטוריה של התעללות פיזית ונפשית בילדותן.בקרב אלו שעברו התעללות, יש סיכוי גבוה יותר להתפתחות של הפרעות פוסט טראומטיות והפרעות נפשיות אחרות. היסטוריה זו של אלימות והתעללות מגבירה את הסיכון לשימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים אשר משמש להקלה עם הכאב והסבל. למעשה השימוש בהם מהווה דרך להתמודדות עם הכאב ואמצעי לריפוי עצמי (self medication) של טראומת ההתעללות. אולם הסמים משמשים כהקלה זמנית בלבד, ובמשך הזמן, באמצעות ההשפעות הפתולוגיות של ההתמכרות עצמה, היא הופכת לבעיה בפני עצמה. למעלה מ-90% מהנשים שעוסקות בזנות עברו התעללות מינית בילדות, או בגיל ההתבגרות, לפני העיסוק בזנות.

בנוסף, ההתמכרות לסמים ואורח החיים המאפיין את הנערות והנשים המכורות, מובילים במקרים רבים לניצול מיני וזנות. ילדות בורחות מהבית בכדי להפסיק את ההתעללות המינית וברחוב הן הופכות למטרה קלה של סוחרי הנשים והסרסורים המאלצים אותן לעסוק בזנות, בעיקר על ידי ניצול הפגיעות שלהן להתמכרות. נשים בזנות מתארות חוויות של אלימות פיזית ונפשית, השפלות חוזרות וכן מספר רב של מקרי אונס ותקיפה מינית. היום הולך ומתברר כי הזנות עצמה היא סוג של אלימות כלפי נשים והטראומה של העיסוק בזנות נגרמת על ידי האקטים של הזנות עצמה, גם כשלא מופעלת אלימות נוספת. כתוצאה מכך נמצא כי בקרב הנשים בזנות יש שיעור גבוהה של הפרעת לחץ פוסט-טראומטית. לאור העובדה כי אין מדובר על טראומה חד-פעמית, אלא על טראומה כרונית, הוצע המונח " הפרעת לחץ פוסט-טראומטית מורכבת". היום זהו המונח המקובל להמשגת הנזקים הקשים הנגרמים לנשים כתוצאה מהעיסוק בזנות.

הזנות והסמים מהווים מעגל שקשה לפרוץ אותו: הסמים משמשים אמצעי להקלת הטראומה של העיסוק בזנות והזנות משמשת אמצעי לכסף מהיר על מנת לממן את הסמים. זהו מעגל שמנציח את עצמו, שבו פעילות אחת מגדילה את ההזדקקות לפעילות השנייה. גברים מכורים והפרעות נפשיות.

באשר לגברים, רבים מהגברים המכורים סובלים מדיכאון. עם זאת, ישנה העלמה תרבותית של הדיכאון הגברי. הפרדוקס ביחס לדיכאון של הגברים היא שאותם כוחות הגורמים להתהוותו, מסתירים את התסמינים שעל פיהם ניתן לאבחן דיכאון. גברים אינם אמורים לבטא רגשות פגיעים כגון כאב ועצב. לאור האמור גברים נוטים להסתיר את מצבם הרגשי ולכן הדיכאון מאופיין בהיותו סמוי. דיכאון סמוי גורם כמה מן הבעיות שנראות לנו אופייניות לגברים- מחלות גופניות, התמכרויות, אלימות במשפחה, קשיים ביחסים בין אישיים ועוד. בשל הבושה יותר גברים בהשוואה לנשים נמנעים משיתוף מצוקתם. חוסר השיתוף מחמיר את בעיית הדיכאון ובעקבותיה את הסימפטומים כולל שימוש לרעה בסמים והתפתחות של תלות בחומרים פסיכואקטיביים או בעיות התמכרות נוספות כגון הימורים, מין ופורנוגרפיה, עבודה ספורט ועוד.

עבור גברים בהשוואה לנשים הפנייה לחומר, לאדם או לפעולה כדי לווסת הערכה עצמית עשויה להפוך לתהליך ממכר. כמעט כל דבר יכול לשמש כמגננה במצב של דיכאון סמוי במטרה לשפר את ההערכה העצמית. זוהי פעולה נואשת של חיזוק הביטחון העצמית. חלק פונים להתמכרות על מנת לווסת את רגשותיהם לשם הרגעה עצמית. גברים עסוקים בכך שהדיכאון הסמוי לא יהפוך לדיכאון גלוי. הגבר מנסה להרגיש 'שווה יותר' מכיוון שאין לו תחושה של הערכה עצמית כחלק מהעצמי. הסם במקרים אלו יכול להוות הגנה מפני המפגש עם העצמי ( Self). הבושה לא תהפוך לגאווה באמצעות שימוש בחומרים פסיכואקטיביים כיוון שאין עימות עם רגשות אלא הדחקה שלהם. הדפוס של הגברים הנעים מתחושת חוסר אונים ודיכאון למצב של גדלות ותחושת עליונות מעוגנת במיתוס גברי תרבותי. באשר למאפיינים תרבותיים, בישראל, חלק מהגברים אשר חוו אירועים טראומתיים במסגרת שירותם הצבאי, משתמשים בחומרים פסיכואקטיבים על מנת להתמודד עם זכרונות אלו ולהתמודד עם הסמפטומים הנלווים. עם זאת רבים מהם לא יקשרו בין הטראומה לבין השימוש ובעיית ההתמכרות. על פי נתונים עדכניים כ-20% מהחיילים המשוחררים סובלים מתסמינים פוסט טראומתיים לכן, קיימת חשיבות שאנשי מקצוע הנפגשים עם מכורים גברים לשאול על שירותם הצבא.

מאפייני הטיפול בהתמכרות במסגרות מעורבות

מרכזי גמילה מסורתיים נועדו לטיפול בגברים, וגישתם היא תוצאה של הידע שקיים לגבי גברים מכורים. לדוגמה, מחקרים מראים כי הגברים המכורים מבטאים הכחשה של בעיית הסמים שלהם ולכן המרכזים נוהגים להשתמש בגישות של קונפרונטציה שנועדו לשבור את ההכחשה. אולם גישה זו אינה רלוונטית לנשים ואף פועלת לרעתן כי אלה מבטאות יותר בושה ואשמה ביחס לשימוש בסמים וגישה זו רק מחריפה את מצוקתן. דוגמה נוספת, במסגרות מעורבות המטפלות בגברים מכורים, שרובם מאופיינים בגברים עוברי חוק, ניתן לרוב למצוא דינאמיקה של כוח, סמכות והיררכיה ביחסי טיפול. אלמנטים אלה בטיפול בקרב נשים משחזרים ומפעילים מחדש שליטה, היררכיה, דומיננטיות, עינויים, קורבנות, סחטנות, פיתוי ובגידה בפרדיגמות ההתקשות ביחסי טיפול. קושי נוסף שנתקלות נשים המטופלות במסגרות מעורבות נובעת מכך שעל-פי התוכנית המסורתית המטופלים מעודדים ואף מחויבים "לפתוח סודות". אלמנט זה בטיפול נחווה, לעיתים קרובות, על ידי הנשים שעברו התעללות כהתעללות מחודשת. במצב זה, אם האישה לא רכשה מיומנויות להגן על עצמה או להתמודד עם הזיכרון התראומטי היא עלולה לעזוב את המסגרת הטיפולית. בשני העשורים האחרונים גוברת ההכרה בישראל ובעולם המערבי בכך שלנשים מכורות ישנם צרכים ואפיונים ייחודיים שייתכן ואינם באים על סיפוקם בשירותי טיפול הניתנים באופן דומה לגברים ולנשים כאחד. ברוב מרכזי הגמילה בארץ אין מענה לצרכים הייחודיים של נשים ורק בשנים האחרונות החלו להכיר בצרכים המיוחדים של נשים והוסיפו תכנים ושירותים ייחודיים וכן נשים כחלק מהצוות הטיפולי במרכזים ובקהילות.

מכשולים בטיפול מעורב של נשים עם גברים

כניסה לטיפול

נשים מכורות ציינו במחקרים את הטיפול בילדים כמכשול המשמעותי ביותר לכניסה ולסיום טיפול. להרבה נשים, במיוחד ממעמדות סוציו-אקונומיים נמוכים אין גישה לסידורי טיפול בילדים עקב העלויות הגבוהות. מעט מאוד תוכניות לטיפול בנפגעי סמים מציעות טיפול צמוד לילדים. רוב התוכניות שכוללות מגורים לא מאפשרות להורים להביא עמם את הילדים וגם כאשר ניתן למצוא סידור חלופי, לעיתים האישה נתקלת בהתנגדות וחוסר תמיכה מקרובי משפחה ולחץ מהילדים עצמם.

באשר לגברים, בשל העובדה שמשחר ילדותם הם לא מקבלים אישור חברתי לדבר על רגשותיהם ולבקש עזרה. אמירות כמו 'תהיה גבר', 'גברים לא בוכים' ועוד, גורמים לגברים להסתיר את עולמם הרגשי, להדחיק אותו. חלק מאיתותי האזהרה עשויים להיות בתצורת תסמינים של שימוש לרעה בחומרים פסיכו-אקטיביים או התנהגויות התמכרותיות אחרות. למשל הגזמה בשתיית אלכוהול, סמים, אכילה, עבודה או הימורים. על הסביבה התומכת- משפחה וחברים לשים לב לכך. שימוש מופרז עשוי להתפתח להתמכרות קשה. כמו כן, גברים באופן כללי מתקשים יותר לבקש עזרה לכן פחות פונים לטיפול או לקבוצות עזרה עצמית ללא תמיכה חברתית ועידוד המשפחה. ברבים מהמקרים הם פונים רק לאחר הסתבכות עם החוק. בדומה לכך, גברים פחות פונים לטיפולים רפואיים זאת לאור התפיסה שגבר אמור להסתדר לבד ואמור לפתור את בעיותיו בעצמו ללא עזרה. קושי נוסף משמעותי של גברים הוא נטילת טיפול תרופתי שכן הם רואים בכך בושה נוספת שהם לא מצליחים להתגבר לבד על דיכאון או חרדה שהובילו אותם להתמכרות לחומרים או להתנהגות ההתמכרותית.

בידוד חברתי

לנשים מכורות יש פחות תמיכה חברתית והסביבה נוהגת להתרחק מהן ולכן רבות מהן מתמודדות עם קשיים כספיים ואחרים המקשים עליהן להתמיד ולהצליח. גם בתוך המרכזי הגמילה, נתקלת האישה בבידוד בשל מספר מועט של נגמלות ושל אנשי צוות נשים. נשים הנמצאות בטיפול בטיפול מדווחות כי חוסר האיזון במגדר מורגש בעיקר בטיפול הקבוצתי, שם קיים מיעוט של נשים בקבוצה וקולן נדחק הצידה, יתרה מזאת, הן אינן יכולות לדון בנושאים חשובים כמו ההתעללות המינית והאלימות שאפיינו את חייהן, העיסוק בזנות, גידול ילדים, מערכות יחסים, יחסי מין ועוד. לאור האמור רצוי שיתקיימו קבוצות טיפוליות לגברים מכורים בלבד מפני שלעיתים קשה לגברים להיפתח ולדבר על רגשותיהם בפני נשים. כמו כן סביר להניח שלא יפתחו נושאים ייחודיים לגברים כמו אמא מתעללת/ סדסטיטית, התעללות מינית, קשיים בתפקוד מיני ללא שימוש בחומרים סשל הצורך של חלקם להפגין בקרבת נשים את עמדת 'החזק והיודע'.

באשר לקשרים בין גברים לנשים במהלך הטיפול, לעיתים נוצרים "יחסים אקסקלוסיביים" בין גבר לאישה בטיפול, והדבר מונע מהאישה או הגבר להשקיע את המאמץ בשינוי ולעיתים אף עלול להתפתח בתוך מרכזי הטיפול ניצול מיני של האישה על ידי הגבר. מצב המהווה חזרה ל"דפוסי עבר" עבור שני הצדדים, אך גם כאשר הקשר נעשה מתוך יוזמה ותוך הסכמה של האישה, קיום יחסי מין עם מטופלות הנמצאות בתהליך גמילה מהווה חזרתיות של הבית חסר הגבולות, ושל הניצול המיני בהמשך חייה ומזיק לתהליך ההחלמה.

לקריאה נוספת

• פוגל, ש., ובוכבינדר, א. (2009). החור השחור: חווית הריקנות בקרב המכורים. חברה ורווחה, כ"ט, 2-3, 282-251.
• רונאל, נ. (2000). תפיסת ההתמכרות כמחלה. חברה ורווחה, כ, 83-98.
• Brownstein-Evans, C. (2001). Negotiating the meaning of motherhood: Women in addiction and recovery. Journal of the Association for Research on Mothering, 3, 161-171.
• Peng, Y., Xiao, Y., Chen, D., Liu, F., Yu, J., Zengzhen, W., & Sun, W. (2013). The structured problem-oriented cognitive-behavioral group treatment for drug relapse prevention. Journal of Groups in Addiction & Recovery, 8:3, 224-231.
• Buckner, J. D., Silgado, J., & Schmidt, N. B. (2011). Marijuana craving during a public speaking challenge: Understanding marijuana use vulnerability among women and those with social anxiety disorder. [null Journal of Behavior Therapy and Experimental Psychiatry], 42, 104-110.
• Straussner, S.L. A. (1997). Gender and Substance Abuse. In S.L.A. Staussner & E. Zelvin (Ed.) (1997). Gender and Addiction. (pp. 3-27). Northvale, New-Jersey, London: Jason Aronson Inc.