משתמש:Meir138/טיוטה

פלסטיק מתכלה (אנגלית: Degradable plastic) הוא השם הניתן לחומר פלסטיק המסוגל להתכלות בפרקי זמן קצרים בסביבה הטבעית.

סוגיםעריכה

פלסטיק מתכלה נחלק לשתי קבוצות עיקריות: פלסטיק שמתכלה באופן ביולוגי על-ידי מיקרו-אורגניזמים, המכונה גם "פלסטיק ביולוגי" (או ביופלסטיק), ופלסטיק שמתפרק עקב חשיפה לאור, חום או חומרים מחמצנים (כגון חמצן אטמוספרי).

פלסטיק מתכלה ביולוגית (Biodegradable plastic)עריכה

לפי האיגוד האירופי לפלסטיק ביולוגי (Bioplastics European), יש לו שני מאפיינים:

1 בהכנתו שימשו חומרים מתחדשים, כלומר חומרים מן הצומח

2 החומר מתכלה באופן ביולוגי (Biodegradable) ואפשר להפכו לזבל אורגני. בתהליך ההתכלות, הפלסטיק הביולוגי מתפרק למרכיביו האלמנטרים, לרוב, פחמן דו-חמצני ומים.

רוב החומרים הנחשבים לפלסטיק ביולוגי עשויים מחומרים מתחדשים, כלומר מגידולים חקלאיים. הגידולים המשמשים לייצור פלסטיק ביולוגי הם תירס, סויה, קנה סוכר ועוד. הסוג הנפוץ ביותר של פלסטיק ביולוגי הוא PLA - חומר זה מיוצר על-ידי הפקת פולימרים מסוכר שמקורו בצמחים. ה-PLA דומה בתכונותיו ל-PET (פוליאתילן טרפתאלט) - החומר שממנו עשויים בקבוקי משקאות קלים, סיבי טקסטיל ועוד.

פלסטיק המתכלה בצורה לא ביולוגיתעריכה

פלסטיק זה הוא פלסטיק רגיל שמתפרק לאחר זמן קצוב. הפלסטיק המתכלה שאינו ביולוגי אינו מתפרק למרכיבים ראשוניים אלא לחלקיקים קטנים, ואינו נטמע בסביבה במלואו. פלסטיק מסוג זה מיוצר על- ידי הוספת תוסף כימי לתהליך הייצור של הפלסטיק הרגיל, המיוצר מנפט. התוסף גורם להחלשת הקשרים בתוך המולקולות של החומר, וכך מאפשר לו להתפרק בחשיפה לאור (UV-degradable) רב או לחמצן (Oxy-Degradable). משך קיומו של החומר עד התפרקותו תלוי בשיעור התוסף שבו, ולכן הוא בר-שליטה.

כיום יש סוגים חדשים של פלסטיק מתכלה שאינו ביולוגי, המיוצרים גם הם באמצעות הוספת תוסף כימי לפלסטיק. סוגים אלו אינם זקוקים לאור רב כדי להתפרק. פלסטיק מסוג זה משמש לייצור מוצרים כגון שקיות מצרכים ושקיות קניות.

תקינהעריכה

בעולם יש היום כמה תקנים שמגדירים פלסטיק מתכלה וקובעים אם הוא נחשב לפלסטיק ביולוגי.

הארגון העולמי לסטנדרטים (ISO)עריכה

קבע את התקן 1999-14855 ISO ,שנועד לקבוע אם חומרים של פלסטיק ביולוגי מתכלים לחלוטין בתהליכים שבהם יוצרים זבל אורגני (קומפוסט).

האיחוד האירופיעריכה

באיחוד האירופי נקבע התקן 13432 EN ,המגדיר את תכונותיו של פלסטיק ביולוגי. התקן עומד בתנאים של התקן העולמי, והוא כולל כמה מבחנים לפלסטיק ביולוגי:

  • בדיקה כימית שבודקת אם החומר עומד בתנאי תכולה מרבית של מתכות כבדות;
  • התכלות ביולוגית בנוזלים: לפחות %90 מהחומר האורגני צריך להפוך לפחמן דו-חמצני בתוך שישה חודשים;
  • התכלות בתוך זבל אורגני: לאחר שלושה חודשים של תהליך הפיכה לזבל אורגני (composting) צריך שלא יישארו יותר מ-10% מהמסה המקורית של החומר לאחר ניפוי במסננת בעלת חורים שקוטרם שני מילימטרים;
  • בדיקת השפעתו של הפלסטיק על תהליך ההפיכה לזבל אורגני במתקנים תעשייתיים או תעשייתיים למחצה כדי לוודא שאין לו שום השפעה שלילית;
  • בחינה של השפעת הזבל האורגני על גידולים חקלאיים כדי לוודא שאינו רעיל.

ארצות-הבריתעריכה

בארה"ב נקבע התקן 6400 ASTM .לפי תקן זה, חומר פלסטי ייחשב לביולוגי אם %60 22 מהפחמן האורגני שבו הופך לפחמן דו-חמצני בתוך 180 יום.

שימושיםעריכה

המוצרים העיקריים מפלסטיק ביולוגי שמיוצרים לציבור: שקיות, כלי אוכל חד-פעמיים ואריזות מזון חד-פעמיות.

פלסטיק מתכלה שאינו ביולוגי שהיה בשימוש שנים אחדות, בעיקר בחקלאות. מחומר זה מיוצרות יריעות המונחות על האדמה לפרק זמן קצר. היריעות מאפשרות לקרני השמש להיבלע באדמה מצד אחד, ומונעות את פליטת החום מחוץ להן מצד שני, וכך האדמה מתחממת לטמפרטורה גבוהה ונמנעת התפתחות של חרקים ומזיקים. לאחר זמן מה הפלסטיק מתפורר ואפשר לעבד את האדמה. חקלאי המשתמש ביריעות פלסטיות מסוג זה יודע כמה זמן על האדמה להיות מכוסה, וכך יכול לבחור ביריעה.

ייצורעריכה

הייצור העולמי של מוצרים מפלסטיק מתכלה הוא נמוך משמעותי מהפלסטיק הרגיל, בין היתר מאחר שהפלסטיק הביולוגי הוא חומר חדש למדי, שעלותו גבוהה: מחירם של מוצרים מסוג זה גבוה ממחירם של מוצרי פלסטיק רגילים בשיעור של 30% עד 300%.

איכות הסביבהעריכה

יתרונו הגדול של הפלסטיק המתכלה הוא שהוא חוזר למחזור החיים בטבע, ולא שוהה באדמה מאות שנים. עם זאת, התועלת של הפלסטיק המתכלה תהיה קטנה למדי אם מוצרים מן החומר הזה ייטמנו באדמה באתרי הטמנת אשפה. כמו חומרים אורגניים אחרים, דרושה לפלסטיק מתכלה חשיפה לחמצן, לאור או לחום כדי שיתכלה. במטמנות אשפה התנאים א-אירוביים, ולכן התפרקותו של הפלסטיק בהם תהיה אטית מאוד. נוסף על כך התפרקות הפלסטיק גורמת לשחרור גז מתאן, שהוא אחד מגזי החממה. בתקנים הקיימים היום בעולם מושם דגש על ההתפרקות הביולוגית של הפלסטיק, כלומר התפרקות למרכיבים ראשוניים והיטמעות מלאה בטבע. כדי להפיק את המרב מפלסטיק מתכלה יש להבטיח שמוצריו יגיעו לאחר השימוש למתקנים ליצירת זבל אורגני. יצירת זבל אורגני נעשית באופן מזורז במתקנים תעשייתיים או ביתיים. כדי שמוצרי פלסטיק ביולוגי ייכנסו לתהליך קומפוסטציה יש להבדיל בינם לבין מוצרי פלסטיק רגיל ולהפריד בינם לבין האשפה שאינה אורגנית. לשם כך יש צורך בסימון ברור של מוצרים אלו ובאמצעים יעילים למיון אשפה (כגון פחים בעלי כמה תאים).