משתמש:Michal3876/באר שבע בתקופת המנדט הבריטי

באר שבע בתקופת המנדט הבריטי הייתה עיר מחוז היחידה באזור הנגב. באר שבע הייתה העיר הראשונה שנכבשה על ידי הצבא הבריטי בכניסתו לארץ ישראל. בין קיץ 1917 למאי 1948, התקיים המנדט הבריטי באר שבע .

היסטוריה

לאחר מפלתו של הצבא האנגלי בקרבות עזה: הראשונה(26/3/1917) והשנייה(19/4/1917), החליטה המפקדה העליונה שיש להחליף את הגנרל מיוריי בלורד אלנבי. משקיבל עליו את המפקדה ב28/7/1917 פנה לעבר באר שבע, כי תפס שלא יעלה בידו לכבוש את עזה, כל זמן שלא יכבוש קודם את באר שבע. הוא הכיר, שהצלחת תכנית זו תצריך הגדלת כוחות שנמסרו לרשותו. על כך הביא צבא, תותחים, מכונות ירייה, אוטומובילים משוריינים ואווירונים, בכדי שיוכלו להבטיח לו את הניצחון. הוא לא הסתפק בזה, אלא ערך תמרונים כדי לעמוד יפה על מצב צבאו. אחר כך סידר הספקת מים לצבאותיו מהנילוס, העריך את מסילת הברזל המצרית עד דיר אל-בלח, וכן גם ענף מרפיח עד שלאלה ומשם עד אלכרם ואלבקאר. מתנדבי הסיקים (הודים) הקימו על מימי שלאלה גשר גדול, שהקל את התחבורה בשביל הצבא. בארבע השנים וחצי שלאחר יום הכיבוש(31/4/1917) הייתה באר שבע, כמו כל א"י, תחת שלטון צבאי בריטי. סדרי שלטון ומבנים בולטים מתקופת המנדט ארבע השנים וחצי שלאחר יום הכיבוש היו שנות קיפאון מסוים בהתפתחות העיר, ורק עם אישור המנדט החלה העיר להשתבץ במערכת המנהלית- אזרחית הכללית. המאמצים הצבאיים של בריטניה בדרום הארץ, בניית מחנות ומתקנים צבאיים, בניית שדה תעופה(שדה תימן), הקמת ביצורים, סלילת דרכים וכדומה- אלה הביאו לפריחה כלכלית של העיר. הייתה זו תקופת ה"התקפלות" של בעלות הברית מאפריקה הצפונית, והצורך בבסיסים חלופיים וב"אוטארקיה" צבאית היה בבחינת סם- חיים לעיר. אנשי באר שבע היו ספקים וקבלנים של הצבא הבריטי, או נשכרו כפועלים, שומרים, נהגים וכו'. נוסף על כך נהנתה העירייה בתמיכות כספיות בצורות מלוות ומענקים של המנהלה הבריטית. המנהל המקומי נותר במתכונת העות'מאנית, אך עם ראש עירייה בריטי. לידו המשיכה לכהן מועצת העיר ובה חמשת השייח'ים הגדולים, שהייתה אחראית לעניינים המוניציפליים. כדי לקיים מגע הדוק יותר עם קבוצות האוכלוסייה השונות, מינו הבריטים מוכתארים לשני חלקי העיר, הצפוני והדרומי, וכן לבני הדתות השונות- למוסלמים, לנוצרים וליהודים. רוב אנשי הביטחון היו בדואים, ומיעוטם היו עירוניים. בראש הכוח עמדו קצינים אנגליים. בעיר התפתחו מלאכות ותעשיות זעירות, ששירתו את באר שבע וסביבתה, לצד שלוש תחנות הקמח, שכבר פעלו בתקופה העות'מאנית בין השאר הוקמו נגריות, מפעלים לצביעת אריגים וצמר, מפעל חייטות ושירותי רכב. בפעילות הכלכלית סייע סניף הבנק של "סונדוק אלאומה"- "בנק קופת האומה" הערבי שהוקם בעיר עוד ב1912 ופעילותו התרחבה מאוד בתקופת המנדט, ולצד תפקידו הכלכלי היתה לו השפעה לאומנית חברתית. שוק הבהמות בדרום מזרח העיר התפתח מאוד בתקופת המנדט, ובעיקר המסחר בסוסי רכיבה ובגמלים. לעיר נוספו שני בתי ספר. האחד לבנים שכלל בתוכו פנימייה עבור תלמידים מאזורים רחוקים, והשני בית ספר לבנות, שנבנה בריחוק משם(שניהם קיימים עד היום ומשמשים כבתי ספר). שני בתי הספר נבנו בפשטות יחסית.

דמוגרפיה- יהודים וערבים בעיר באר שבע

שלטונות המנדט היו הראשונים שפקדו את תושבי העיר במסגרת המפקדים הארציים שערכו אז. בתקופה של 24 שנים, משנת 1922 ועד 1946, נערכו בבאר שבע 4 מפקדים. מהמפקד הראשון משנת 1922 עולה שמרבית התושבים 85% היו מוסלמים, כולל בדואים, מוסלמים עירוניים וכן צ'רקסיים, ותורכי אחד. הנוצרים היוו 10% מכלל האוכלוסייה. רובם באו מעזה ומחברון. משלח ידם העיקרי היה מסחר, צורפות- בעיקר של תכשיטים ונדני- חרבות, ושרות בז'נדרמריה המקומית והאזורית. במפקד נמנו 98 יהודים שהיוו 5.4% מכלל האוכלוסייה. זהו מספר גבוה למדי בהשוואה לשנים קודמות, שבהן מספר היהודים בעיר היה קטן יותר(פרט לתקופת המלחמה). באותה שנה התגוררו בבאר שבע ארבע קבוצות של יהודים: הגרעין המקומי שהתרכז סביב בני משפחות גורדון בעלי תחנת הקמח, וקיים חיי קהילה ערים. ברשותם היה בית כנסת, מסעדה כשרה ושוחט. מספרם מוערך ב25-30 נפש. בני "חבורת העמק", שמספרם אינו ידוע, עסקו בעיקר בהקמת בית הקברות הצבאי ובעבודות בנייה אחרות. עובדי המשתלה העברית שמנו 4-5 נפשות, ושוטרים המשרתים בז'נדרמריה המקומית והאזורית שמנו כ13 נפש. בעיר נמנו 11 דרוזים שבאו מצפון הארץ. הם עסקו בעיקר בייצור תכשיטים, שלהם היה ביקוש רב בקרב הבדואים. בעיר לא נותרו תושבים תורכיים(פרט לאחד), בבחינת עדות לחוסר מעורבותם בקרב תושבי המקום. עם הכיבוש הבריטי חיו בעיר כ1000-1200 נפש. לקראת תום התקופה, ב1946 נמנו בה 6490 נפש. במשך תקופת השלטון הבריטי גדלה אפוא העיר פי 5-6 במספר תושביה, בעוד שהשטח הבנוי הוכפל, כלומר 6490 נפש בבאר שבע על שטח של 3890 דונם.

התפתחות אורבנית ותשתיות

התקופה התורכית הורישה לשלטון המנדט הבריטי מרכז עירוני השוכן ליד הצטלבות הדרכים לחברון, עזה ועוג'ה אל- חפיר, בשטח הנמוך ליד נחל באר שבע ומצפון לו, במקום שבו מפלס מי התהום גבוה יותר. העיר הייתה בנויה בדגם של שתי- וערב כשכיוון השתי בנוי במקביל לתוואי הדרך מעזה, וכיוון הערב- במקביל לדרך הבאה בחברון. הרחוב הראשי לא היה סלול, ובקצהו הצפוני מערבי שכן בית הממשל העות'מאני. הקצה הדרומי- מזרחי של הרחוב הסתיים בהצטלבות עם דרך חברון. מסגד גדול ליד בית הממשל, בית ספר מרכזי, תחנת רכבת ומסילת ברזל לנחל שורק ועוג'ה אל- חפיר – כל אלה היו אז המבנים הגדולים של העיר. חנויות ובתי מלאכה, תחנות קמח ושווקים, בתי מטבחיים ומחסני תבואה, בית קברות, בית מיסיון אמריקאי ומבנה מגורים משלימים את מבנה העיר. גודל המבנים בעיר הוא 60X60 מטר, ורק חלקם בתים פשוטים ונמוכים. מקצת הבתים האלה נבנו מאבנים שנלקחו מאתרים ארכיאולוגיים בסביבה. המבנים והבתים מוקפים, כולם או בחלקם, בחומות אבן או לבני- טין, שנועדו להגן מפני סופות החול והשמש ומסתור למשפחה הערבית, כמקובל. הצעד הראשון של השלטון החדש היה שיקום המבנים והתשתיות ההנדסיות, שנהרסו במלחמה. בעיית המים, שהייתה קיימת בעיר מתחילתה, החריפה, מאחר שהתורכים הנסוגים פגעו בבארות. הצנרת נחשפה ונפגעה, היה מחסור גדול בדירות, ומחירי המגרשים האמירו. עם הזמן בעזרת השלטונות והעיריה ולא פחות מכך בעזרת הסטיכיה הכלכלית והאנושית, העלתה העיר ארוכה לפצעיה. היא שיקמה את עצמה וחזרה לחיות את חייה ולתפקד כמרכז עבור הבדואים שבמחוז. השלטונות הצבאיים בבאר שבע שינסו את מותניהם כדי לשקם את העיר, שנפגעה במלחמה, וכדי לסייע למוסדותיה לתפקד כהלכה. אך לסיוע זה הייתה בעיקר משמעות של עזרה ראשונה ולא של טיפול מעמיק: תוקנו בארות, מולאו מהמורות ברחובות וכדומה . מיד עם סיום הממשל הצבאי בתחילת פעילות המנהלה האזרחית, פתח משרד היועץ לתכנון עירוני של הנציב העליון באיסוף נתונים ורעיונות לתכנון העיר. אך נראה שלא אצה הדרך למתכננים, שכן רק בשנת 1937 פורסמה תכנית- המתאר של העיר. כדאי גם לציין, כי בתקופת המנדט שורטטו תכניות- מתאר ליישובים רבים בארץ, בכללן תכניות- המתאר של באר שבע, אשר תוכננה בידי "Kendall"(היפר קישור לקנדל).טקסט צבוע

לקריאה נוספת

מקורות

• יהודה גרדוס ואליהו שטרן (עורכים), ספר באר שבע, ירושלים: הוצאת כתר, 1979.
• גדעון ביגר ואלי שילר, באר שבע ואתריה, הוצאת אריאל, ירושלים, 1991.
• משה ניר, 'מי ומה- בבאר שבע ובנגב,1987 התשמ"ז, באר שבע: כל-בי- השבועון לבאר שבע והנגב, 1987.