משתמש:Nachy/הלכות צמחונות

אמרו יודעי העיתים:

לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בגויים, ולא כדי שינשאו אותם הגויים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויים בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא... ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויים כעפר. ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את השם בלבד. ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים, וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם, שנאמר (ישעיה יא, ט): כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.

— משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים, פרק י"ב, ד'-ה'.

אמר החכם: וכי מעדנים אלו שנאמרו יכול אף בשר חי?! תלמוד לומר: ”כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא... וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ, וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק.” (ספר מלאכי, פרק ג', י"ט) מלמד שהחכמים והנביאים נתאוו לימים פנויים בתורה ובחכמה, לצד עגלי מרבק, אל תקרי "כעגלי עם מרבק" אלא "עם עגלי מרבק". יכול לצד עגלי מרבק - ניחא, אבל לצד הארי והדב, הנמר והזאב? תלמוד לומר: ”וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם.” (ספר ישעיהו, פרק י"א, ו') הוקשו גדיים ועגלים ושאר אוכלי עשב לטורפי בשר. ללמדך שבימות המשיח אין שנאה ואין נקמה, אין בושת ואין עזות, לא קלות ראש ולא קושי פנים, אלא הכל שבין בתשובה ולמדים דברי חכמה.

• אמר המחבר, החיבור הזה לא נכתב אלא ללמד בני אדם את תכלית הטוב שאינו באכילה ושתיה, רחיצה וסיכה ושאר תענוגות הגוף, אלא כדי לנשא את גופו מעל הטבע ומעל הבהמי והחייתי; החיבור הזה לא נכתב אלא ללמד בני אדם עד מה טוב אכול ושתות קטניות, ומה רע זלול חיית הארץ; כי הגיד לך מה השם דורש ממך, כי אם אכול צומח וחייס על בהמת הארץ, שְבּ‏וֹ‏ע דשא, ודשן קיבה סלרי.

• אמרו בעלי השמועה: ”לא יאכל אדם בעל חיים - אדם, בהמה, חיה, בעל כנף, שרץ וכל הרומש על האדמה. לא יאמר אדם יוּ‏לדתי נטוֹ‏ל חיים ואכול החלש. לא יקפח אדם חיי כל חי בעד כל תאווה שבעולם. והיה כי תקופח נפש החיה, תרד נפשו של האדם שאולה בעבור שפיכת הדם, כי הדם הוא הנפש.”

• לעולם יניח אדם אכילת חיה ויאכל צומח, ולעולם ישכח מעצמו תאוות בשרים וישבע מפרי האדמה. בשרים אלו הנאמרים במשנתנו אלה הם כל אורגניזם אשר חי באפו, כל אשר ינוע מעצמו ויפעל מכוח רצונו. לא יאמר אדם אי-אפשי באכילת בשר - אלא אפשי ואפשי, ומה אעשה ומוסר כליותיי אוסר עלי?!. חטא חמור חטאה האנושות אשר אכלה את בעלי החיים, חטא אשר עליו נאמר "קנא קינאתי לחיית הארץ אשר תיאכל על ידי האדם"; אמרו חז"ל: 'קנא' אלו אוכלי בשר לתיאבון, 'קינאתי' אלו אוכלי בשר להכעיס, ושניהם אמר אלהים אשמידם באף מתחת שמיי.

• כל איש אשר רוח בו יבטל כפל המטבחים אשר בביתו; יניח את הבשר וישאיר את החלב, יתיך את סכין הקצבים ויטול את כפית מעדן החלב. לא תופיע המילה 'בשר' במטבחו של אדם, ואל יעלה על דל שפתיו המושג כל אימת שיבוא להשביע רעבונו. מצווה לחכם אשר ישרו דרכיו ללמד בנותיו ובניו גודל רוע מידת אכילת בשר, ולחנכם מינקות שלא יעלה על דל שפתותיהם עסיס מן החי.

• והיה כי יבוא אדם אל פתח דוכן מאוס ויעלה בליבו תאוות מוות - קדש יתקדש בכיור, יסיע מחשבתו והרהורי ליבו מתאוות הבשרים ושאר דברי הבאי ויפנה עצמו לדברי תורה וחכמה, שאמרו רבותנו: נאמר ”יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן” (שיר השירים, פרק א', ב'), נמשלו דברי תורה במים ביין בשמן בדבש וחלב... אי מה השמן מר מתחלתו ומתוק בסופו יכול אף דברי תורה כן?! תלמוד לומר ”נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה, דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ.” (שיר השירים, פרק ד', י"א) מה הם מתוקין אף דברי תורה מתוקין.