משתמש:Nizzan Cohen/טיוטה2

ביטול העבודה (בגרמנית:Aufhebung der Arbeit מתורגם לעיתים לעברית גם כהנסקת העבודה) הוא מושג שטבע מרקס במספר כתבים מוקדמים, שפורסמו לאחר מותו. המשמעות המקובלת של המושג, היא ביטול המימדים המנוכרים של העבודה, הנגרמים בשל האופי הקפיטליסטי של עבודה בשכר.

בעבודותיו המוקדמות של מרקס, הדגיש את הניכור כבעיית הליבה של העבודה בכלל, ושל העבודה בשכר תחת משטר הקפיטליזם בפרט: ניכור הנובע מניכורו של העובד לטבע ההופך אמצעי ייצור בלבד שהיחס אליו אמצעי, לתוצרי עבודתו שאינם שייכים לו, לאנשים אחרים שהוא נכנס איתם ביחסי תחרות או מנוצל על ידם ולעצמו - שכן הוא נדרש למכור את כוח עבודתו המגולם בגופו, בזמנו ובחייו.

מושג ביטול העבודה כתנאי למהפכה סוציאליסטית הופיע לראשונה בספרם של מרקס ואנגלס, 'האידיאולוגיה הגרמנית' (1845), שראה אור רק לאחר מותו של מרקס: "הפרולטרים אם ברצונם להגשים עצמם כאינדיווידואלים, עליהם לבטל את עצם תנאי קיומם עד כה, שהיו גם תנאי קיומה של כל חברה עד להווה. כלומר, עליהם לבטל את העבודה".

תרגום

המילה הגרמנית Aufhebung בה השתמש מרקס, היא מילה ייחודית אשר לה משמעות כפולה המתייחסת הן לביטול (באנגלית: abolition) והן ל'הגבהה', 'השגבה' או 'העלאה' (באנגלית: elevation). עם זאת, במרבית התרגומים נעשה שימוש במשמעות השלילית של המושג. בישראל חודש בתנועת הבוגרים התרגום 'הנסקת העבודה', מתוך מטרה להתייחס גם להיבט החיובי של הביטוי,

שימוש ופרשנות

כיוון שהמושג איננו מופיע בכתביו מרקס שיצאו לאור בחייו, הוא נעדר גם מהפירושים הקלאסיים של המרקסיזם, לעיתים נתפס כרעיון אזוטרי, או רעיון שנגנז על ידי מרקס שבכתביו המאוחרים והמוכרים יותר שם דגש משמעותי יותר על יחסי הניצול והפקעת עודף הערך הנוצר על ידי העובדים בקפיטליזם. עם זאת, בקרב הוגים ניאו-מרקסיסטים נעשה בו שימוש בין היתר על מנת לפתח את הביקורת על אופי העבודה המנוכרת, גם תחת משטר מדינת הרווחה הקיינסיאנית שלאחר מלחמת העולם השניה.