משתמש:Noamargaliot/טיוטה

שיעור העשרה המאבק לשוויון בארה"ב!

איך התחילה העבדות? העבדים הראשונים הגיעו לוורג'יניה, בצפון ארה"ב בתור שבויי מלחמה מאפריקה בשנת 1620. בתקופה זו היו מעסיקים גם שחורים וגם לבנים בחוות חקלאיות במושבות האמריקאיות. עם הזמן הלך וגבר הצורך בעבדים, בעקבות תחילת הגידול של האורז בחוות. לאט לאט השחורים נהיו כוח העבודה המרכזי, משום שהיו צייתנים ועבדו בזול. בעלי החוות רצו שתינתן להם הזכות הבלעדית על העבדים, ושלא יהיו רק "עבדים לזמן מוגבל", כמו שהיה מקובל עד אז. בשנת 1700 נחקקו "חוקי העבדות", שנתנו סמכות בלעדית לבעלי העבדים על השחורים, וכביכול הפכו אותם ל"רכוש" שלהם. לפי החוקה האמריקאית במשך 20 שנותיה הראשונות הותר לייבא עבדים. בשנת 1808 לאחר 20 שנה, נאסר ייבוא עוד עבדים מארצות זרות, אך עדיין התקיים שכר פנים מדינתי של עבדים. היחס כלפי השחורים היה קשה במיוחד. הורים רבים הופרדו מילדיהם באכזריות. במקרים רבים הם עברו התעללות פיזית, שאף כללה קטיעת בהונות רגליים, ולפעמים אף הסתיימה ברצח. הם לא קיבלו הגנה משפטית, ולכן לא היה באפשרותם להגן על עצמם בשום צורה.

הגורמים למלחמה: בשנת 1860 נבחר אברהם לינקולן לנשיא ארצות הברית. לינקולן ביקש לצמצם את העבדות רק למדינות שבה היא התקיימה כבר ולמנוע התפשטות למדינות אחרות. מדינות הדרום החלו לחשוש לעתידה של העבדות בארה"ב. מבחינתם הייתה לעבדות חשיבות רבה, מכיוון שכלכלתם התבססה על עבדות זו. זאת הסיבה לכך ש-13 מדינות בדרום ארצות הברית הכריזו על פרישה מארצות הברית והקימו את "קונפדרציית המדינות של אמריקה". בשנת 1861 החל הדרום להתנגד בכוח לסמכות הממשל המרכזי בהתקפות על מבצרים פדראליים, בהחרמת רכוש של ממשלת ארה"ב ובסירוב לשלם מסים. פעולות אלו הביאו בצפון לתגובות נרגזות. הנשיא החליט, שעליו להשתמש בכוח על מנת לשמר את הברית, והוא זכה לתמיכה של צפוניים רבים בדרכו זו. כך החלה המלחמה בין ארצות הצפון לארצות הדרום.

סיום המלחמה המלחמה הסתיימה בניצחונם של מדינות הצפון ותוצאותיה היו קשות עבור ארצות הברית. מספר החללים הגיע למעלה מ-620,000 ונותרו עוד עשרות אלפי פצועים, וההרס שנגרם היה גדול. השינוי המרכזי שהתחולל בעקבות המלחמה היה ביטול העבדות. בעקבות המלחמה החליטו על תיקון החוקה שנקרא התיקון ה-13 לחוקה אשר קבע שלא תהיה עוד עבדות בתחומה של ארה"ב. כך הוענק לשחורים חופש חוקי, אך לא יותר מזה. המהפכה האמיתית במעמדם של השחורים התחוללה רק בהמשך...

נפרד אבל שווה:

לאחר שמדינות הצפון ניצחו במלחמת האזרחים בשנת 1865, הם התחילו לבצע שינויים בחוקת ארה"ב, כדי למנוע את חזרת העבדות ולהבטיח את מצב העבדים לשעבר. הם הוסיפו חלקים שלמים לחוקה שחייבו מתן שוויון, חירות, זכות הצבעה וכו'. בשנת 1896 (סוף המאה ה19) נקבעה המדיניות "נפרד אבל שווה", והפכה להיות חוק. הרעיון של שיטה זו אומר כי ניתן לקיים שוויון, גם כאשר ישנה הפרדה בין הגזעים כל עוד שומרים על מתן שירותים שווים לבני שני הגזעים. דוגמא להפרדה זו: • בלואיזיאנה חוקקו חוק שהפריד את קרונות הרכבת לקרונות המיועדים ללבנים ושחורים. בתיה"ס בארה"ב היו נפרדים לפי גזעים והיה לא חוקי להקים בית"ס מעורב. • למרות שלפי החוק השירותים שניתנו היו אמורים להיות שווים, בפועל איכות השירותים שקיבלה האוכלוסיה השחורה הייתה נמוכה יותר בצורה ברורה, וכך נוצר מצב לא שוויוני שוב.

משפט סקוטסבורו: • משפט ידוע שהתנהל משנת 1931 נגד 9 נערים שחורים באלבמה, ארה"ב. • האירוע החל מקטטה שפרצה ביו קבוצת נערים לבנים לשחורים ברכבת. לאחר שהנערים השחורים ניצחו, הם הכריחו את כל הנערים הלבנים מלבד אחד מהם לקפוץ מהרכבת בעודה נוסעת, וכשירדו הנערים מהרכבת נעצרו באשמת תקיפה בעקבות תלונה של 2 נערות. הנערות טענו כי כל התשעה אנסו אותן במהלך הנסיעה ברכבת. • לאחר לחץ ציבורי גדול להרשעת הנערים והבטחה מצד המערכת המשפטית לחקירה ומשפט מהיר, הורשעו תוך כמעט חודשיים כל הנערים, ו8 מתוך ה9 קיבלו גזר דין מוות. (היחיד שלא קיבל היה הצעיר מביניהם, בן 13, שקיבל מאסר עולם). • הארגון הבנילאומי להגנה על פועלים החליט לקחת את התיק תחת חסותו ולהעניק להם הגנה משפטית ראויה, והם החלו בתהליכי ערעור על קביעת גזרי הדין. למרות שאחת הנערות הודתה שבדו את כל הסיפור ושהן שיקרו על מעשה האונס, השאירו את גזר הדין ורק לאחר שההגנה הצליחה לדחות את ביצוע עונש המוות, הם הצליחו גם לבטל אותו. • כל הנערים עדיין קיבלו עונש מאסר, אך גם את עונש זה הצליחה ההגנה לבטל ולבסוף כל הנערים זוכו וקיבלו חנינות, חוץ מאחד מהם שברח מהכלא. • משפט נערי סקוטסבורו יצר מתחים רבים בין האוכלוסיה השחורה ללבנה ובין תומכי השוויון למתנגדיו. המשפט חשף את השחיתות והגזענות והוביל את המאבק ליצירת השוויון בין האוכלוסיות.

המאבק המשפטי: • לאחר קביעת המדיניות "נפרד אבל שווה" נוצר מצב שבו לא היה פיקוח על התנהלות המדינות וכל המדינות לא נתנו שיוון מוחלט. • לאחר תביעה שהתנהלה נגד ממשלת ארה"ב ביה"מ העליון קבע בשנת 1964 כי כל סוגי ההפרדה הגזעית אינם חוקיים ושיש לתת שיוון מוחלט לכל. מרטין לות'ר קינג: מרטין לותר קינג היה כומר אפרו-אמריקאי שלחם למען זכויות השחורים בארצות הברית (פעל משנת 1955), והיה נשיאו הראשון של ארגון זכויות האדם: ההנהגה הדרומית-נוצרית. בשנת 1957, בתפקיד זה, עמד קינג בראש פעולות מחאה לא-אלימות, ששיאן היה במרץ 1963 במצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות. במהלכו נשא קינג את נאומו המפורסם "יש לי חלום" – נאום אחד הגדולים והמוזכרים ביותר בארה"ב. "יש לי חלום שיום אחד תקום אומה זאת ותגשים את משמעותה האמיתית של סיסמתה: 'אנו רואים אמיתות אלה כמובנות מאליהן: שכל בני האדם נבראו שווים'. יש לי חלום שיום אחד על גבעותיה האדומות של ג'ורג'יה, יוכלו בניהם של עבדים לשעבר ובניהם של בעלי עבדים לשעבר להתיישב יחדיו לשולחן האחווה. יש לי חלום שיום אחד אפילו מדינת מיסיסיפי, מדינת המדבר, המזיעה תחת חום אי הצדק והדיכוי, תהפוך לנווה מדבר של חופש ושל צדק. יש לי חלום שארבעת ילדיי יחיו יום אחד באומה בה הם לא יישפטו על פי צבע עורם אלא על פי טיב אישיותם." מאבקו הציבורי האחרון היה למען העניים על אפליה וחוסר צדק על בסיס כלכלי וללא קשר לגזע או צבע עור. ב-4 באפריל 1968 נרצח מרטין לותר קינג כשעמד במפרסת במוטל, ולא זכה לראות את השינויים שפעל למענם מתממשים. בנאום שבראיה לאחור נראה נבואי הוא אמר: "אני לא יודע מה יקרה עכשיו, ימים קשים עומדים לבוא. אבל לי זה לא משנה, אני הייתי על פסגת ההר ולא אכפת לי. כמו כל אחד אני רוצה לחיות חיים ארוכים, אריכות ימים חשובה היא, אבל אני לא מודאג בעניין זה עכשיו, אני רק רוצה לעשות את דבר האלוהים והוא הרשה לי לעלות על פסגת ההר. משם ראיתי את הארץ המובטחת, ייתכן ולא אגיע לשם אתכם אבל אני רוצה שתדעו שאנחנו כאנשים נגיע לארץ המובטחת. אני כל כך מאושר הלילה, דבר איננו מדאיג אותי, איש איננו מפחיד אותי, עיניי חזו בתפארת בואו של האל" היום: • ברק אובמה הוא נשיאה ה44 של ארה"ב, והוא הנשיא האפרו-אמריקאי הראשון שלה. כהונתו התחילה בשנת 2009, כ50 שנה לאחר תחילת המאבק למען השוויון . • במהלך כל אותן שנים לא היה מעולם מועמד אפרו אמריקאי שנבחר לנשיאות, אך ברק אובמה שהשתמש בסיסמא "YES WE CAN" כיוון לאוכלוסיה האפרו-אמריקאית בתור קהל בוחרים, וניצח באופן מוחץ בבחירות.

מהומות פרגוסון: ב-9 באוגוסט 2014 שוטר לבן בשם דארן וילסון ירה למוות במייקל בראון, אמריקאי-אפריקאי בן 18, בעיר פרגוסון, מיזורי. בעקבות האירוע החלו הפרות סדר בפרגוסון שכללו הפגנות של קבוצות שחורים בטענה לחוסר צדק ואלימות כלפיהם מצד המשטרה והשלטון. ב-24 בנובמבר 2014 החליט חבר מושבעים שבו היו 9 לבנים ו-3 שחורים לא להעמיד לדין את השוטר דארן וילסון לאור העדויות והממצאים שהוצגו בפניו. לאחר הההחלטה פרצו שוב מהומות ספונטניות בפרגוסון ואף במוקדים נוספים בערים ראשיות בארצות הברית. המהומות היו אלימות ביותר:‏ נבזזו מעל 100 חנויות ומרכולים, נשרפו כ-25 מבנים והוצתו מכוניות משטרה. מעל 80 מתפרעים נעצרו. 14 בדצמבר התקיימה הפגנה של אלפים בוושינגטון‏ אשר חיברה בין הרג מייקל בראון למקרים היסטוריים. אחת הסיסמאות הנפוצות במחאות הייתה "חיי שחורים חשובים" (Black lives matter). המארגנים ציפו לכ-5,000 מפגינים אך טענו כי הופיעו מעל 25,000. מאוחר יותר באותו חודש, צעיר שחור בשם ישמעאל ברינסלי (Ismaaiyl Brinsley) רצח שני שוטרים לבנים,בניו-יורק כמעשה נקמה על אלימות המשטרה ובפרט על נסיבות מותו של מייקל בראון