משתמש:Osher binat1/המשפחה בהפרעה דו-קוטבית

המשפחה בהפרעה דו-קוטבית (ערך תחת עבודה במסגרת לימודים אקדמאיים)

הפרעה דו-קוטבית היא הפרעה נפשית כרונית המתאפיינת בשינויים חדים במצב הרוח ובאנרגיה: מצד אחד תקופות ממושכות של דיכאון, ומהצד האחר תקופות של מאניה שיכולות להימשך ימים או שבועות (ראו ערך הפרעה דו-קוטבית). ישנם מחקרים שמראים כי ישנה השפעה של משתנים פסיכו-סוציאליים על ההפרעה, כמו התגובה הרגשית של המשפחה כלפי ההפרעה של בן המשפחה .

גורמים המשפיעים על מהלך המחלה

לצורך החלמה ולשם שמירה על מצב בריאותי תקין, חיוני לנהל אורח חיים בריא ומאוזן, ולהימנע משימוש באלכוהול ובסמים. כדי להיאבק בתהליך המאני, למנוע את החמרתו ולחזור לשגרה, יש להיצמד לסדר יום קבוע, לצמצם את הפעילות היומיומית, להקפיד על מספר מינימלי של שעות שינה ועל אכילה מאוזנת, ובמקביל להעלות את המינון התרופתי בהתייעצות עם הרופא המטפל, באופן מתון והדרגתי. באופן דומה ניתן להתמודד עם התחלה של דיכאון, בשני הבדלים: במקום לצמצם את הפעילות, יש להגבירה ולהיחשף לגירויים רבים ככל האפשר; כמו כן יש להקפיד לא לישון שעות רבות מדי יחסית לשגרת החיים.

קלינאים ומידע מחקרי תומכים ברעיון שהפרעות שינה עשויות להוות גורם להתקפים מאניים או דיכאוניים באנשים עם הפרעה דו-קוטבית. אי לכך, חשוב לשמור על משטר שינה סדיר, ולהימנע ממשמרות לילה או מבילויי לילה אחרים העשויים לשבש את השינה. טיפול על ידי מקצבי עֵרות-שינה, שנערך במחקר מבוקר, לא נמצא בעל השפעה מרפאת. נראה שבעיצומו של התקף מאני התערבות מעין זו לא תועיל, אך כאשר התהליך המאני מצוי בראשיתו, כוחו של משטר שינה יפה למניעת הידרדרות.

בתקופות שבהן עולה הפגיעות יש להימנע ככל האפשר ממצבי דחק, ומומלץ להסתייע בתמיכה מצד הסביבה – משפחה, חברים ומטפלים. עיסוקים שיש בהן עניין ואתגר במסגרת עבודה או פנאי תורמים לתחושת ערך ומשמעות, ומחזקים את הביטחון העצמי. ניתן להיעזר גם בקבוצת תמיכה ובקבוצות לעזרה עצמית, שרבות מהן פועלות באזורים שונים בישראל (ראו ערך הפרעה דו-קוטבית)

תפקיד המשפחה במסלול ההפרעה הדו-קוטבית

כאשר אדם מתמודד עם הפרעה נפשית, מצבו והתמודדותו משפיעים רבות על משפחתו ועל האנשים הקרובים אליו. עצם גילוי העובדה שבן המשפחה מאובחן באבחנה פסיכיאטרית יכולה ליצור תחושה של משבר. בני המשפחה והקרובים צריכים לעבור תהליך של קבלת המצב החדש, הבנה והשלמה עם כך שהאדם לא בהכרח ישוב להיות זהה למה שהיה בעבר וכך גם המארג המשפחתי והקשרים הבין אישיים בינו לבינם. יחס המשפחה והאנשים הקרובים אל האדם המתמודד עם הפרעה נפשית הוא גורם חשוב בתהליך ההתמודדות וההחלמה שלו. היחס מהקרובים יכול להיטיב עימו ולסייע לו בהתמודדות, בתהליך השיקום ובחזרה לתפקוד, ומנגד היחס מהמשפחה והסביבה עלול גם להקשות עליו ולהוסיף קשיים ומצוקה נוסף על אלו שהוא חווה בעצמו (ראו ערך הפרעה נפשית).

המנבא החזק והעקבי ביותר להתפתחות ההפרעה הוא קיום מקרה נוסף של הפרעה דו-קוטבית במשפחה. הסיכון להתפתחות ההפרעה בקרב מי שיש במשפחתם הגרעינית אנשים עם הפרעה מסוג 1 או 2 מגיע לעד פי עשרה יותר מאשר באוכלוסייה הכללית (ראו ערך הפרעה דו-קוטבית). להפרעה דו-קוטבית יש מרכיב תורשתי ברור, ויש עדויות משמעותיות לתפקוד לקוי במערכות הנוירוטרנסמיטורים, במיוחד דופמין וסרוטונין, כמו גם במערכת הלימבית-קורטיקלית. במונחים של פעילות מוחית, אנשים עם הפרעה דו-קוטבית מראים לעתים קרובות פעילות מוגברת באמיגדלה (המעורבת בעיבוד רגשי) ופעילות מופחתת באזורי קליפת המוח הקדמית (קשורה לוויסות רגשות). חוסר איזון אלו עלולים לתרום לקשיים בוויסות הרגשות .

אחד הגורמים המשמעותיים בהפרעה דו-קוטבית הוא מתח משפחתי, כאשר למשפחות בהן רמות גבוהות של ביקורת, עוינות ומעורבות יתר רגשית של קרוב משפחה מטפל, בדרך כלל הורה או בן זוג, יש השפעה רבה על ההפרעה, בעיקר במהלך או אחרי אפיזודה חריפה של המחלה .

תפקידם של מיומנויות הוריות, התמודדות ההורים וגמישות המשפחה כמתווכים פוטנציאליים

מחקרים מעטים מראים כי ישנם מתווכים של שינוי בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (ראו ערך טיפול קוגניטיבי-התנהגותי), ועל כן נעשה מחקר בכדי לזהות את אותם המתווכים עבור נוער עם הפרעה דו-קוטבית. המחקר העריך את ההשפעות של CBT ממוקד ילדים ומשפחה (Child and Family Focused-CBT) כתוספת לטיפול תרופתי בהשוואה לטיפול רגיל (Treatment As Usual) .

ילדים שעברו טיפול CFF-CBT חוו שיפור משמעותי במאניה, דיכאון ותפקוד כללי בהשוואה לאלו שעברו טיפול TAU, ושיפורים אלו נשמרו במהלך תקופת המעקב של 6 חודשים. הניתוחים גילו כי כישורי הורות, גמישות משפחתית ותפקוד משפחתי השתפרו משמעותית במהלך CFF-CBT. מיומנויות הורות והתמודדות היוו משתנה מתווך לשיפורים במאניה בילדים ובתפקוד גלובלי, גמישות משפחתית תיווכה תפקוד כללי משופר, והתמודדות משפחתית תיווכה דיכאון מופחת. עם זאת, התמודדות הילד לא נמצאה כמתווך משמעותי .

מהמחקר עולה כי השיפור במצב הרוח והתפקוד של ילדים בתגובה ל-CFF-CBT מתווך ככל הנראה על ידי שיפור מיומנויות ההורות וההתמודדות הורית, גמישות משפחתית ותפיסה חיובית יותר של המשפחה את ההפרעה. חשוב לרופאים להתמקד בתפקוד ההורים והמשפחה כמנגנוני טיפול מרכזיים בהשגת תוצאות חיוביות בילדים עם הפרעה דו-קוטבית .

טיפול

• תרופות: הטיפול התרופתי בהפרעה דו-קוטבית כולל שימוש במייצבי מצב רוח דוגמת מלחי ליתיום. חלק מהאנשים יטופל במייצבי מצב רוח אחרים כמו טגרטול, חומצה ולפרואית ועוד. בנוסף, עשוי הרופא לרשום תרופות נוגדות פסיכוזה (העשויות לסייע במניעה של התקפי מאניה].
• אשפוז: אשפוז עלול להידרש במצבים מסוימים בכל סוגי הגלים האופייניים להפרעה: מאניה, היפומאניה, או גל דיכאוני. במצבים קיצוניים של מאניה או דיכאון עם סכנה אובדנית, עלול להידרש אשפוז כפוי.
• מעקב מרפאתי: מחוץ למסגרת אשפוזית, האדם נפגש עם פסיכיאטר מטפל בקהילה, אשר עוקב אחר הטיפול התרופתי, מאפשר להעלות או להוריד מינון של תרופות, ופועל על מנת להפחית את הסיכון להופעת תופעות לוואי שונות, כגון תסמונת מטבולית.
• טיפול רפואי לא תרופתי: לנזעי חשמל נרשמה הצלחה בטיפול במצבים מאניים. טיפול זה יכול להינתן לאלו שאינם מגיבים לטיפולים אחרים.
• פסיכותרפיה: ישנן עדויות להצלחה של טיפול מבוסס קשיבות (מיינדפולנס). כיוון שהתמונה הקלינית בהפרעה דו-קוטבית היא מורכבת, ועלולה לכלול גם דיכאון וחרדה, קיימת בספרות המלצה על לימוד של אסטרטגיות ויסות רגש. שיטות אלו מפורטות בספרי עזרה עצמית הקיימים גם בשפה העברית (ראו רשימה בהמשך). קיים ניסיון גם בטיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT), בעיקר בבני נוער ובוגרים צעירים. טיפול זה נמצא יעיל בעיקר בהתמודדות עם תסמינים דיכאוניים ואובדנות. בחלק מהמקרים ניתן להשתמש בתרפיה זו במסגרת טיפול קבוצתי. ניסיון מוצלח קיים גם בטיפול בעזרת טיפול התנהגותי ממוקד החלמה.
• התערבויות מקדמות החלמה: כיום מיושמות במסגרות שיקום שונות בישראל התערבויות מקדמות החלמה מסוגים שונים. התערבויות אלה נועדו לסייע לאנשים עם הפרעות פסיכיאטריות קשות (דיכאון, הפרעה דו-קוטבית וסכיזופרניה) לרכוש כלים חיוניים על מנת להשתלב בחברה. בישראל כוללות התערבויות שיקומיות אלו: ניהול מחלה והחלמה (IMR), התערבות להפחתת סטיגמה עצמית (NECT), התערבות לקידום אינטראקציות חברתיות (SCIT) ועוד.
• נשים בהיריון: ישנן מספר תרופות שאינן מומלצות לנשים בהיריון הסובלות ממאניה דפרסיה. כגון: ואלפרואט (valproate), קרבמזפין (carbamazepine), ליתיום (lithium), למוטריגין (lamotrigine) ופארוקסטין (paroxetine).

(ראו ערך הפרעה דו-קוטבית).

ראו גם

• הפרעה דו-קוטבית
• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי
• הפרעה נפשית