משתמש:Osherh123/טיוטה

לונקה המשיכה לנסוע כמלווה וכשרית עצמאית: פעמיים ביקרה בטארנוב בשליחות קשר מווארשה ונפגשה גם עם חברי "השומר הצעיר" במקום. בשליחות התנועה העבירה לונקה לונקה לקחה חלק באירגון סמינר "דרור" בביאליסטוק, ועם תום הסמינר, לאחר הפסח, יצאה בשליחות מרדכי טננבוים לווארשה, כדי להעביר כסף שהשיג מרדכי בביאליסטוק עבור המחתרת. במעבר הגבול המלקיניה נעצרה לונקה תעודותיה המזוייפות נחשפו והכסף וארבעת האקדחים דהיו על גופה החשידו אותה כחברה לונקה קוז"ברודסקה קשרית ה"מרכז" בווארשה בזהות פולנית לונקה מ"דרור" היתה נוסעת תחת השם קריסטינה קוסובסקה ונראתה גם היא כשיקסה טיפוסית. כשבאה ברכבת לאוראני הקיפו הז"אנדרמים שומרי הגבול את הרכבת והחלו לבדוק את הנוסעים. בתרמילה של לונקה היו חוביים מכתבים כתובות על נייר אריזה עיתונים צפנים. עוד מהרה מצאה את נהג הרכבת: תכניס את זה לכיסך נערכת בדיקה הנהג עמד נפחד: מה יש לך כאן כריסטה? דולרים שלי כאן. דולרים? לאן את מביאה אותם . אתה מבין- אני הופכת את זה לכסף. בווראשה זה עולה פחות בווילנה זה יותר יקר. ואני קונה ומוכרת-והוני גדל. במחתרת הפולנית. היא נאסרה כפולנית והובאה לפאביאק בווארשה. מאמצי הגסטאפו לגלות את שמה האמיתי ואת קשריה לא צלחו וב-11 בנומבר 1942 הועברה כאסירה פולניה לאושוויץ. ב-18 במארס 1943 נפטרה לונקה באושוויץ מטיפוס הבהרות. על משמעות מאסרה של לונקה לפעילות הקשר של התנועה כותבת צביה: "מאז נפילתה של לונקה קוז'ברודסקה בידי הגרמנים נשתבשו הקשרים עם מקומות רבים". לונקה נמנתה עם החשובים שבקשרי התנועה. היו שולחים אותה למקום הסכנה הרבה ביותר, שהדרכים לשם לא היו בדוקות, והמוות היה מרחף בהן. והיא היתה הולכת-נועזת, בטוחה בכוחות עצמה. אם נברא מישהו להיות איש מחתרת מטבעו- היתה זו לונקה. בשטח זה נתגלו כל כוחותיה וכישוריה: רצון, אינטליגנציה, חן וחכמה. והיא שירתה אותה בכל ישותה, בנאמנות ובמסירות. בשנים שלפני המלחמה עמדה בשולי התנועה, ועתה- בתוך תוכה. נערות רבות מילאו בימים ההם שליחויות מסוכנות, אבל היא הפכה את עבודתה לאמנות, בדרך ובנוסח משלה. הייתה היא שולטת על כל היסודות הקיימים ומעלה מתוכם לונקות חדשות. המקשרת הראשית ב"דרור", בין המרכז והגלילות, הייתה לונקה קוז'ברודסקה. לונקה ילידת פרושקוב הייתה בוגרת גמנסיה פולנית, התחנכה בסביבה פולנית והייתה פעילה בתנועת הנוער הסוציאליסטית הפולנית ורחוקה מעייני הנוער היהודי. אולם בהשפעת אביה אברהם, מורה לעברית ומחנך שרוב חניכיו הגיעו לתנועה החלוצית, ואחיה דוד , חבר מרכז "החלוץ" ו"פרייהייט- החלוץ הצעיר",הצטרפה עפ פרוץ המלחמה לשורות התנועה. צביה מתארת את לונקה כך: צעירה יפה, בלונדינית, בעלת "גויית" משכילה, התחבבה על הבריות, וכל שבא עמה במגע העריץ אותה ואהבה. כל כולה שופעת מרץ נעורים. אך המיוחד שבה היה אומץ הלב שנתברכה בו. נוסף לפולנית, ליידיש ולעברית, ששמעה בבית הוריה, למדה באוניברסיטה צרפתית וגרמנית וגם רכשה בקלות אנגלית, רוסית ואוקראינית... לונקה ידעה תמיד "להסתדר". שליחותה התנועתית של לונקה התרחבה ונעשתה במשך הזמן חלק אורגני מחייה. לונקה סיגלה לעצמה תחבולות ואמצעים מיוחדים. בשעת סכנה ידעה כיצד והיכן להטמין חומר שנשאה עמה, ובמשך הזמן למדה להיחלץ מכל צרה אפשרית. על התנסות אחת כזו של לונקה, בנסיעה ללובלין, מספרת חנה גלבארד: ברכבת נתוודעה לקצינים גרמנים ונכנסה אתם בשיחה: הם היו בטוחים כי ארית היא. בלובלין נערכות בדיקות קפדניות וחמורות אצל כל הבאים, אך הגרמנים עמדו לה והובילו אותה ואת מזוודתה למלונם שאין יד הבודק מגיעה לשם. הנה כי- כן ניצלה לונקה ובעזרת הגרמנים הגיעו פירסומינו למטרתם. לונקה הייתה נוסעת בשליחות חברי המרכז או לצידם. היא ליוותה את יצחק, שריכז את הפעולה בנוער, בביקוריו במקומות השונים, והייתה מעבירה עשרות טפסים של עיתון התנועה "דרור", שהחל לצאת באותם ימים, מווארשה לגלילות, ומשם הועברו העיתונים על-ידי קשריות מקומיות לחברים בערים ובעיירות.

צביה לובטקין עמוד 231 קוזיברודזקה לונקה – ילידת פרושקוב בתו של אברהם ואחות דוד. מהקשריות הראשיות של החלןץ ודרור ברחבי פולין הכבושה חזותה הפולנית וידיעתה בלשונות הקלו על קשריה עם גרמנים, פולנים, רוסים, אוקראינים ביקרה בערי ה-ג"ג, אוסטלאנד והשטחים שסופחו לרייך העבירה עיתונים תעודות כסף והוראות מהמרכז לסניפים המרו- בים וכן מיסמכים חשובים מקראקוב אל הארכיון החשאי בגטו וארשה, התכוננה לצאת בשליחות לשווייצריה, בלווית אחד מחברי התנועה, להזקת עקת העולם והציבור היהודי, רתיעתו של הגרמני- הקצין מצנור- מפחד הממונים על שדה-התעופה בווראשה, גרמה לביטול התוכנית ברגע האח- רון, ביוני 1942 נעצרה במאלקין, בעוברה מבצירק ביאלסטוק ל-ג"ג הובאה לפאביאק ומשם הספיקה להתקשר עם חבריה בדזלנה בנו- במבר גורשה כפולניה לאושווציץ. מתה בטיפוס ב-18 במארס 1943. כבת 26. עמוד 54 לונקה קוזיברודזקה- ועוד חברות היו מקשרות בין גטו לגיטו בין מקום למקום עברו הנה ושוב עשרות פעמים ועשרות פעמים ראו את המוות בעיניהן. אחרי כל נסיעה כזו היו נחות ימים אחדים ויוצאות שוב לדרך. אין לתאר את עבודתנו, את ארגון המרד ואת המרד גופא, בלי הבחורות המקשרות האלו. יסוד עיקרי בעבודתנו היה הקשר עם המקומות וזה נעשה על-ידי מקשרות. הגרמנים ניתקו אותנו לחלוטין מן העולם. הם ביתרו את יהדות פולין לאברים-אברים מדולדלים. כל גטו היווה יחידה נפרדת, המנותקת ניתוק גמור משאר הגטאות. צפה ועולה לנגד עיני דמותה של לונקה קוזיברודזקה, בת העיירה פרושקוב הסמוכה לווארשה. אביה, אברהם, היה מורה ומחנך הנוער בעיירה וחניכיו בלי שכוונו על- ידו לכך במישרים, הגיעו רובם ככולם לתנועה החלוצית. אף הוא עצמו- איש בעל אופי חלוצי- היה מקורב אלינו כל השנים, אך לונקה בתו, חניכת בית-ספר פולני, שנמצאה תמיד בחברת פולנים, פעילה בתנועת הנוער הסוציאליסטית הפולנית, רחוקה היתה מעניני הנוער היהודי. ואולם הרוח ששררה בבית עשתה את פעולתה. גם אחיה דוד, חבר מרכז החלוץ ופרייהייט- החלוץ-הצעיר, השפיע עליה, כנראה, לא מעט. ובבוא השעה עם פרוץ המלחמה באה אלינו והודיעה לאמור: "מוכנה אני לכול והנני מעמידה עצמי לרשות התנועה". צעירה יפה בלונדינית, בעלת חזות "גויית", משכילה התחבבה על הבריות וכל שבא עמה במגע העריץ אותה ואהבה. כל כולה שופעת מרץ נעורים. אך המיוחד שבה היה אומץ-הלב שנתברכה בו . נוסף לפולנית וליידיש ולעברית, ששמעה בבית הוריה, למדה באוניברסיטה צרפתית וגרמנית וגם רכשה בקלות אנגלית, רוסית ואוקראינית. היא לא ידעה מעצורים בפעולתה, ולא היה מקום שלא תגיע לשם. גזירות שונות ניתבכו על היהודים והפולנים בזו אחר זו, אך לונקה ידעה תמיד ל"הסתדר". זוכרת אני שהיינו אורזים את המזוודה שלה כשחמור המסוכן טמון בתוך המכסה הכפול, והלב חרד: מי יודע מה צפוי לה? עמוד 56 חששנו גם להוריה. משך חודשים היו צופים וחרדים יום יום לגורל בתם האהובה. הרשאים אנו להמשיך ולטלטלה אל תוך הסכנות המרו-בות? עם זאת לא קרה אף פעם אחת שההורים יתנגדו לשליחותה. אדרבה, הם ליווה ברעדת ובאהבה. ולונקה מחייכת ומעודדת אותנו: אל" תדאגו, הכל יהיה בסדר ". בטוחה היתה בצדקת מעשיה, באומץ לבה, באופיה החזק ובכושר התמצאות המהירה, וכי התמלא את שלי- חותה בשלמות. משיצאה- חרד לה הלב משך שבועות רבים. מכתב אין וגם ידיעה אין והן צריכה היתה לשוב מכבר ולפתע- פתאום היא מופיעה והחיוך על פניה. על הרפתקאותיה ועל כל מה שעבר עליה היתה מוסרת כל אחר-יד ובצניעות ,כאילו בושה לספר על הגבורה שחוננה בה. מסתבר , שבאותה נסיעה נערך חיפוש בתחנת – הרכבת בדקו את כל החבילות, עוד מעט ויתקרבו גם אליה, ובמזוודתה חמור מסוכן. אך לונקה לא אמרה נואש , וברגע האחרון ממש מסרה את מזוודתה ה"כבדה" לגרמני, שהכירה זה עתה ורכשה את לבו. הלה נטלה מעשה אביר והעבירה בשלום בעד שרשרת הגרמנים בלא שידע, כמובן, מה השלל שבידו. תמיד הייתה מצליחה להתחמק מהג'נדרמים הגרמנים והמזוודה אתה. ועל כך, ביקר, גאוותה. קורנת כולה הייתה בספרה על ביקוריה בגטאות שלתוכם הצליחה להתגנב. בואה היה חג לחברינו ולציבורי האנשים שאיתם נפגשה במושבות היהודים. היו מקיפים אותה ומקשיבים בנשימה עצורה לסיפורה על נוער שאינו משלים עם ההשפלה וחולם על חיים או מוות של כבוד. הייתה מספרת על פולני, ועיתים גם על גרמני, שעזר לה. גם בין החיות טרף לחפשה את האדם וכשזה נזדמן לה הייתה מאושרת. קרה מקרה שחטפו מן הקיבוץ בדזלנה שישה חברים והביאום למחנה העבודה בקאמפינוס. היא לא היססה לצאת בעקבותיהם, איתרה את המקום ועשתה מעשה נועז- ניסתה לחדור אל תוך המחנה, השמור היטב. אמנם, לעזור שוב לא יכלה, כי הבחינו בה. אך למזלה הצליחה להימלט מהמלכודת ששמו לה שומרי המחנה, הפולקסדויטשים והאוקראינים, וחזרה בשלום לווארשה. לא אחת נמצאה ממש בתוך מלתעותיהם של הנאצים, אך תמיד הצליחה להתחמק מהם. היא הייתה חודרת לתוך ערים ועיירות בשעת מעשה ההרג והחיסול, כשהיא קוראת עמה קריאה להתארגנות להגנה. ולאחר שכלו כל הקיצין, כשלא היה עוד מה לעשות נגד האקציה, הייתה מחרפת את חייה כדי להציל ולו חבר אחד. כדי להציל נפש אחת מישראל, הייתה אומרת, כדאי וכדאי לחרף את הנפש. עמ' 57 למטה לונקה ופרומקה היו הראשונות שנסעו לשם (בתחילת ינואר 1942, לאחר שהניאק גראבובסקי הפולני נשלח מווארשה לווילנה), כדי לבחון את המצב במקום.

דף ללא עמוד (ספר "חורבן ומרד יהודי וורשה") השכלתה קיבלה בבית ואחרי כן המשיכה את לימודיה בסביבה נוצרית, בגימנסיה פולנית (בעירה לא הייתה גימנסיה יהודית), אך בביתה שררה אוירה יהודית-לאומית. אביה, אברהם קוזי'ברודזקי, מורה לעברית, אביו ומחנכו הרוחני של הנוער הלאומי במקום, אדם בעל השכלה ומידות יפות, אוהד תנועת "פרייהייט", עזר לה בפעולתה החינוכית והתרבותית. ימי נעוריה היו קשים. אביה התחבט הרבה בפרנסת משפחתו. אחרי שסיימה את לימודיה בגימנסיה נכנסה לבית ספר פדגוגי. לפני המלחמה למדה באוניברסיטה, במכון לצרפתית. משאלת נפשה הייתה להמשיך בבלשנות. בנערותה הייתה חברת ה"טור" (תנועת נוצר סוציאליסטית פולנית). הוריה הניחו בידה שתחליט על דרכה לפי רצונה ונטיותיה וכך הגיעה לתנועת "פרייהייט". במשך הזמן נעשתה בה מחנכת מחוננת והחברים מקשיבים ברצון להרצאותיה. במושבות הקיץ של התנועה הצטיינה כמרכזת ומדריכה של חוגים, בעלת מרץ וכשרון ארגוני, ערה בחיי החברה ולשאלות ציבור. מיזוג נאה של שמחת חיים ורצינות, אך מלוא התגלותה בימי השואה. עם המלחמה העמידה עצמה מיד לשרות התנועה ופעלה בחזית המסוכנת והאחראית ביותר כקיימת קשרים. פעלה כאריית בשם קריסטינא קוסובסקה. גבוהה וזקופת-קומה, מראה אריי מובהק, הייתה מסוגלת לתפקידה. בשל מראה זה חששו מפניה לא אחת, שודאי היה להם כי כי היא שליחת גיסטאפו (ב-1939 נתפסה על ידי משמר הצבא האדום בנסותה לעבור לוילנה. לא האמינו שהיא יהודיה, אף כי דיברה וקראה יהודית, וחשדו בה שהיא מרגלת גרמנית. נגזר עליה עונש מיתה ביריה, ורק על פי נס ורוב השתדלויות שוחררה ברגע האחרון). לא ידעה פחד וכל עבודה מסוכנת הייתה מקבלת את עצמה. חבריה ידעו שהעניין נמצא בידיים בטוחות. הייתה עוברת לא אחת את הגבולות, וכמעט תמיד הייתה בדרכים. בהצלחה רבה אירגנה את עבודת המחתרת. כן סידרה פלוגות עונתיות בסביבת לובלין. נשאה ונתנה עם בעלי האחוזות וחתמה על חוזים. בעזרתה ידע המרכז בוורשה על הנעשה בכל הפלוגות והסניפים בערי-השדה. בהעברת חומר ממקום למקום גילתה אומץ ומסירות הנשמעים כדבר-אגדה. 1942 ביקרה בוילנה, בגרודנה ובביאליסטוק בעניני התנועה. עליה בעיקר הייתה הדאגה למימון הפעולות. עם ההכנות להתקוממות, הוטלה עליה השגת הנשק. היא הייתה הודרת אל בין פולנים וגרמנים ומגלה אפשרויות של רכישת נשק. באחת השליחויות האלה, באפריל 1942, בנסעה מסמינריון של החלוץ בביאליסטוק לוורשה, נתפסה בתחנת מליקינא. חשדו בניירותיה, ערכו אצלה חיפוש ומצאו 4 אקדוחים ועיתון גטו וילנה. הועברה, מקודם למשרדי מרכז הגיסטאפו בוורשה בשדרות שוך ואחרי כן לבית הסוהר "פאביאק". הגיסטאפו עשתה מאמצים מרובים לגלות את שמה הנכון ועם מי היא עומדת בקשרים –וללא הצלחה. לאחר שהתייאשו ממאמציהם, ובהיותם סבורים שהיא פולניה. שלוחה ב-11 בנובמבר 1942 עם 56 פולנים חשודים מבחינה פוליטית, למחנה-המוות באושביאנצ'ים. שם חלתה כעבור-זמן מה בטיפוס-הבהרות. ששה שבועות שכבה במחלתה. מחוסר טיפול מספיק הוציאה את נשמתה הטהורה, על קידוש העם והתנועה, ב-18 מרץ 1943.

ספר: "לונקה וטמה קשריות מובליות"- נעמי שימשי עמוד 136 הנקודות החקלאיות אורגנו על ידי חברי "המרכז" ולעיתים על ידי לונקה, שנשלחה, למשל, מוורשה לסביבות הרובישוב כדי לחתום על חוזה להקמת נקודה כזו. לונקה, הקשרית המרכזית של "דרור" באותה תקופה, לקחה חלק בהעברת החברים מרחבי הגנראל גוברנמן לסמינר מוורשה.

עמוד 137 תחת הכותרת "כינוסים" מציינים בעיתון "דרור" שבכינוס בהרובישוב השתתפה החברה ל., דהיינו לונקה קוז'יברודסקה, ויש להניח שמדובר כאן בתפקיד שמעבר לקשר והעברת חברים בלבד.

עמוד 140 שמא היא שליחת הגסטאפו. כבר ב-1939, בנסיונה לעבור לווילנה, נתפסה על ידי משמר הצבא האדום ונחשדה כמרגלת גרמניה. בנס ניצלה מעונש מוות. לונקה הייתה כמעט תמיד בדרכים וקיבלה על עצמה כל עבודה מסוכנת. בעזרתה ידע המרכז בווארשה על הנעשה בפלוגות ובסניפים שבערי השדה. לונקה העבירה חומר וליוותה חברים באומץ ובמסירות מבלי לאבד את בטחונה העצמי.

עמוד 142 במחצית השנייה של דצמבר חזרה טמה לווילנה ועמה לונקה קוז'יברודסקה, הקשרית המנוסה של "דרור" באיזור הגנראל גוברנמן. הייתה זו נסיעתה הראשונה של לונקה בשליחות קשר עם וילנה. רוזקה קורצ'אק מספרת על הפגישה עם לונקה בווילנה, בדצמבר 1941: "לונקה נערה זקופת קומה, שאין במראיה שום דבר משל יהודיה. שעה שראיתיה לראשונה בחדרנו בגטו, הייתי בטוחה שלפני פולניה מבטן ומלידה". בווילנה סיפרו לונקה וטמה על תנאי החיים הקשים בגטו ווארשה ועל הפעילות הענפה של התנועות למרות זאת. הן גם הביאו את ההצעה של המרכז בווארשה שחברי "דרור" יעברו לגטו ביאליסטוק השקט יחסית. לונקה שהתה מספר ימים בווילנה ושבה בראשית ינואר 1942, דרך ביאליסטוק, בווארשה. בעקבות המסרים שהעבירו לונקה וטמה ועל רקע המציאות בווילנה התעורר ויכוח גם ב"דרור" וגם ב"שומר הצעיר", האם להישאר בווילנה, או להעביר חברים למקום שקט יותר כדי להרוויח זמן להתארגנות. הצליחו טמה ולונקה להעביר את הקבוצה המרכזית של "דרור" לביאליסטוק. באחת הנסיעות הצליחה לונקה להעביר גם תינוקת בת חודשיים מאימה שנותרה בווילנה, אל אביה בביאליסטוק