משתמש:Pavner/ארגז חול

במהפיכת 1848 הליברלים הוציאו את הצבא מן העיר. הצבא רצה לשמור על הביצורים למניעת כניסה למרכז העיר על ידי פרולטריון שהתגורר בפרברים, אולם פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה מינה ב-20 בדצמבר, 1957 ועדה להרחבת העיר. ובכל זאת עד 57 הצבא עדיין התנגד. החומות היו שם הרבה אחרי שבערים אירופאיות אחרות כבר הסירו את ביצוריהן. הייתה חלקלקה (מדרון פנוי על מנת להקשות על אויבים להתקרב לחומה).

6 במרץ 1950 קיבלו הליברלים מן הקיסר עצמאות לממשל מוניציפלית.

בנוסף - צמיחה כלכלית משמעותית בשנות ה-50 שהביאה להגירה אל העיר ולמחסור בדיור.

מה שהמריץ היה לא תועלת אלא הקרנה עצמית של התרבות. המונח הכי נרחב בשימוש באותם שנים לתיאור הפעולה היה "ייפוי חזות העיר" Verschoenerung des Stadtbildes

57-60 - בעיקר להאדרה של הניאו-אבסלוטיזם. 56-9 - ווטיבקירכה - להאדרת הצלת הקיסר.

הצבא עדיין קיבל חלקות גדולות בתכנית הפיתוח סמוך להופבורג על מנת להוות שדות אש נגד הפרברים. ובמיוחד הותיר הצבא את חותמו הפעילו ממש לחץ על מנת שיהיה רחב מ-82 רגל שיועדו לו. בהיות הדרך רחבה כ"כ יהיה אפשר להעביר גדודים ולמנוע בריקאדות.

האינטרסים הצבאיים והאזרחיים מצאו ביטויים במבנה המקיף ובקנ"מ המונומנטאלי.

אולם עשור מאז צו 57 המשטר הפך מניאו אבסולוטיסטי למונרכיה חוקתית. (הצבא הפסיד לצרפת ופיימונטה וסרדיניה ב-1859 ואח"כ לפרוסיה ב-66 מלחמת שבעת השבועות בעקבות ההפסדים איבד את כוחו והליברלים התשלטו)

הם רצו שהרינגשט יישקף pax liberalis ואכן בברושור הראשון שמציג את תוכניות הפיתוח לציבור, משנת 1860, מראה את האידיאולוגיה: "כח באמצעות חוק ושלום" Stark durch Gesetz und Frieden (כלומר לא דרך כח צבאי) ו"יופי באמצעות אמנות" Geschmueckt durch Kusnt.

הקונטראסט בין העיר העתיקה הפנימית לאזור הרינג היה גדול - בפנים הופבורג בארוקי, ארמונות האריסטוקרטיה, סט. סטפאן הגוטית ועוד כנסיות פזורות.

חלוקה מעמדית באירופה

אם בפנים יוצגו המעמד הראשון והשני, ברינג כרגע תבע המעמד השלישי באמצעות ארכ' את ניצחון הצדק (Recht) על הכח (Macht) ואת התרבות החילונית על הדתית. לא ארמונות, מבנים צבאיים וכנסיות כי אם מרכז של ממשל חוקתי ותרבות גבוהה. סדרת בנייני תפארת (Prachtbauten) המבטאים את הרכוש האזרחי המשותף.

אמנם הקנ"מ והפאר עדיין הזכירו את הבארוק אולם תפיסת החלל כבר לא הוליכה אל נקודת מגוז. הבניינים מגדילים את החלל המישורי שלידם. אין עוד הפניית מבטים אל נופים או מוצגים אלא זרימה סיבובית. גם לא איחוד העיר והפרברים אלא דווקא ניתוק.

אין חשיבות לרחובות הנכנסים לטבעת לא מבפנים ולא מבחוץ. יש אף שאמרו שזה הפך את העיר הפנימית למשהו מוזיאלי (הערה 13). מה שהיה בידוד צבאי הפך לבידוד חברתי.

לקראת סוף המאה הפך הרינגשטראסה למושא ביקורת ו Ringstrassenstil למונח לעגני.

הגישות השונות של אוטו וגנר (תועלתני, אח"כ הביא להרמתו על ידי הפונקציונליסטים והמבקרים שאיתם - הגידיאונים והפבזנרים) וקמילו סיטה (שיתופיות שהביאה לאזכורו על ידי ממפורס וג'יין ג'ייקובס) לביקורת על הרח'.

ראשי ערים בתקופה זו: אנדראס צלינקה (61-68) Andreas Zelinka יוהאן קספר פון זיילר (51-61) Johann Kaspar von Seiller