משתמש:Platectonic/הילה בן ארי
הילה בן ארי
עריכהביוגרפיה
עריכהבוגרת המחלקה לעיצוב קרמי
עבודותיה
עריכה"להחזיק" הוצגה בשנת 2001 בגלריה הקיבוץ בתל אביב, באוצרות טלי תמיר. תערוכה זו הייתה תערוכת היחידה הראשונה לאחר סיום לימודיה של בן ארי במחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל. בתערוכה הציגה בן ארי גופי פורצלן קטנים ועדינים כאשר העבודה המרכזית בתערוכה נקראה "להחזיק" – עבודת קיר שהורכבה מגריד הבנוי מיחידות זעירות של גופי פורצלן המאורגנות בשורות, קשורות בחוטי ברזל ובסרטי משי שחורים, שלובות זו בזו כמו חוליות-צוואר. כבר אז כתבה עליה תמיר כי ניתן לקשור את המערכת הגאומטרית המופשטת של בן-ארי לאסוציאציות חברתיות של חברה אידאולוגית-קולקטיבית כמו החברה הקיבוצית.[1]
"דיאנה", מיצב בשנת 2004. תערוכה מוזיאלית ראשונה במוזיאון הרצליה באוצרות דליה לוין. במיצב זה המשיכה בן ארי את השימוש בחזרתיות והכפלה. העבודה הורכבה מגריד בנוי שורות קרניים הבוקעות מן הקירות, שורות של מגזרות של דגם נשי החוזר על עצמו וחוטים הקושרים אותן זו לזו. בתערוכה שילבה בן ארי דימויים מטריטוריית הצייד, המגדר והדת והעלתה שאלות לגבי קורבן-מקריב[2].
העבודה "רגולטור" הוצגה בשנת 2005, אז השתתפה בן ארי בתערוכה "לינה משותפת" בביתן הלנה רובינשטיין באוצרות טלי תמיר, תערוכה שעיסוקה הוא בני הקיבוץ. דרך הרגולטור, כמטאפורה לתיאור המורכב של בית הילדים בו גדלה, עסקה בן-ארי בקבוצה בתוך קבוצה, בניכור הכפול הקיים הן במרחב הארכיטקטוני והן במרחב הקבוצתי. במיצב שהציגה בן-ארי "ההנחה ש'כולם שווים ואין מה להסתיר' כמו גם האמונה שהבריאות הבסיסית תנצח כל פיתול והפרעה, מתערערת במיצב של הילה"[3]. היותה של בן ארי בת קיבוץ שפך אור על מבני הגריד החוזרים בעבודותיה, בהם לא היה ביטויי לייחודי ולפרטי. בראיון עם מיכל וילצקי למדור האמן 17 אמרה בן ארי "למעשה הגריד יוצר מסך, שגם מספק הגנה"[4].
העבודה "היברנציה" הוצגה בשנת 2007 כחלק מהתערוכה "תיירות פנים", במרכז לאמנות עכשווית בתל אביב, באוצרות טל יחס. בן-ארי התייחסה לשם התערוכה, שפירושו שנת חורף, כאל מטאפורה למצב המתאר נקודה בין חיים למוות[4]. האוצרת טל יחס הרחיבה על עבודותיה, כי "בן ארי מפוררת את דימוייה, מחוררת אותם ומייצרת אובייקטים בעלי גוף מרוקן, נפח קישוטי חלול, שברירי וקטוע. על אף זוהרן הדמויות המחוללות נדמות כמובסות, ושרויות ברובן במצב ביניים של תרדמה, כמו איבדו את חיותן ואת כוחן האיקוני"[5].
"כתף שמאל" משנת 2008 היא תערוכת יחיד אשר הוצגה בגלריה 39 בתל אביב. מבקרת האמנות קציעה אלון תארה את התערוכה כמעשה בו הועברה טראומת הפגיעות הנשית אל תוך מרחב כנסייתי דרך סובלימציה "כמו מקודשת". בתערוכה המשיכה בן ארי במחקרה את קיום הגוף הנשי תחת "משטר הקווים והמשבצות" והציגה אמנות פמיניסטית מורכבת[6]. לקטלוג מעבודותיה של בן ארי שיצא בזמן התערוכה כתבה הסופרת מיכל בן נפתלי כי אף על פי שעבודותיה של בן ארי הוצגו בתערוכות בהן הופגנה התערבות פעילה בשאלות חברתיות ופוליטיות עכשווית, משהו במיצביה סירב להתחבר לתמות הגדולות. למעשה ניתן לומר כי המרי אותו יוצרת בן ארי, מכוון בעיקרו כלפי התביעה למסר ולהגדרה[7].
"לאקונה" הוצגה בשנת 2012 בגלריה 39 בתל אביב. בתערוכה הציגה בן ארי עבודות וידאו-סטילס ולצידן עבודות נייר. בכל אחת מעבודות הווידאו-סטילס נראתה דמות במהלך ניסיון לשמור על שווי משקלה. בעבודותיה הצליחה בן ארי להקרין את תחושת הניתוק, החסר, הלקונה, בו הרוח נפרדת מהגוף הנשי, מהפגמים והחולשות שלו[8], בטקסט התערוכה תארה טלי בן נון האוצרת את העבודות כסיסמוגרף חזותי, שמצליח להמיר פרדוקסים גופניים, מחוות ושינויים מטמורפיים לצורניות מורכבת[9], הן בעבודות הווידאו והן בעבודות הנייר, בא לידי ביטוי העניין המתמשך של בן ארי במתח שבין החזקה ממושמעת ומתוחה ובין הקריסה[10].
"אבן הראשה" הוצגה בספטמבר 2014, בגלריה דנה בקיבוץ יד מרדכי באוצרותה של רווית הררי. כהמשך לשימוש בדימויי הפרט והקבוצה "בסדרת עבודות הווידאו המוצגת בתערוכה, נשלפת דמות נשית בודדת מתוך הקולקטיב אולם סימני המבנה החברתי ממנו נשלפה ואשר בו היא נאלצת לפעול, ניכרים עדיין בסביבתה"[11]. הילה בן ארי ממשיכה לעסוק בגוף האנושי והנשי בפרט, כצומת של סוגיות פרטיות, חברתיות ופוליטיות הנוגעות לגוף המטופל. בן ארי מנסחת שאלות הנוגעות ליחסי גוף-סביבה-קהילה ולמקומו של הפרט אל מול הכלל[12].
"נעמה: מחווה לנחום בנארי", היא יצירת וידאו רב ערוצי שהוצגה בשנת 2015, במשכן לאמנות בעין חרוד, באוצרות גליה בר אור. היצירה איגדה מספר סצנות כוריאוגרפיות לידי יצירה נרטיבית מורכבת ומושתת על המחזה "תובל קין" שחיבר נחום בנארי, אחי סבה של בן ארי, שהיה ממייסדי קיבוץ עין חרוד והמוזיאון שבו. במחזה המקורי הופיעה נעמה כדמות שולית אך בן ארי בחרה להנכיח את דמותה כדמות מפתח וביקשה לקרוא את המחזה דרך הפריזמה המגדרית. בן ארי יצרה סצנות המורכבות ממצבים גופניים טעונים וניהלה דיאלוג עם מבנה הבימה מראשית עין חרוד, עם הטקסים הקיבוציים ועם התיאטרון היווני. בדומה לעבודות קודמות של בן ארי, רעד הגוף המאומץ שבווידאו מהדהד את המרחב האישי המאוים על ידי משטורו[13]. בטקסט על מושג הג'סטה למגזין המקוון מארב, דיברה בן ארי על ההקבלה והשוני בין נעמה האילמת ואנטיגונה המרדנית המעלה את העיסוק בסוגיית הקול הנשי, אשר אינו מצליח להישמע ולהתכונן אל מול הכוחנות הגברית. קולה של נעמה מושתק[14].
ב"פונמה" אשר הוצגה בפייברג פרוג'קטס בתל אביב בשנת 2016 הציגה בן ארי מקבץ של ארבע עבודות וידאו סטילס. הפונמה בשם התערוכה היא החלק הקטן ביותר במערכת הלשונית, יחידה בתוך מבנה שאינה מחזיקה משמעות משל עצמה. בכל אחת מעבודות הווידאו מתקיים משך גופני תלוש, המופיע ללא הפסקה ומצטבר דרך המקבץ שלו עצמו, ללא שינוי, כמעט[15]. בביקורת בעיתון הארץ כתבה על העבודות טל ניב (בת קיבוץ אשדות יעקב במקור) כי היא שמה לב לכך שבאף אחת מהן אין בחור, או הורים, או מגע הדדי עם גוף, אלא רק עם האדמה או עם מכשיר ההתעמלות. לטענתה בעבודות אין ארוס[16].
"תנועה בין קווים שבורים: מחווה להדה אורן" היא תערוכת יחידה גדולה נוספת במוזיאון הרצליה באוצרות טל מיוחס משנת 2017. בתערוכה התחקתה בן ארי אחרי פועלה של הכוריאוגרפית הדה אורן בת קיבוץ אשדות יעקב איחוד והטמיעה את המחול של אורן ביצירתה שלה, לא כתיאוריה אלא כשפת מחול[17]. אורן, אשר יצרה עבור להקת המחול הקיבוצית ביקשה בעבודתה למזג בין ההגשמה החקלאית הלאומית והמחול המודרניסטי[18]. בעבודתה מצטטת בן ארי את אלמנט התנועי האופקי בו משתמשת אורן ומשתמשת בו כקריאה להתנגדות לתנועה האנכית המזוהה עם הפאליות השלטת[19].
גלריה
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ תמיר, טלי, הילה בן ארי, להחזיק, טקסט תערוכה, באתר טלי תמיר, 8.6.2001 - 16.5.2001
- ^ לוין, דליה, דיאנה, טקסט קיר – מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, 19.6.2004-30.10.2004
- ^ [http://talitamir.com/media/files/1331650829Togetherness.pdf לינה משותפת קבוצה וקיבוץ בתודעה הישראלית (קטלוג התערוכה), אוצרת: טלי תמיר, ביתן הלנה רובינשטיין, מוזיאון תל אביב לאמנות, 3.9.05 - 3.6.05]
- ^ 1 2 וילצקי, מיכל, האמן 17: הילה בן ארי, באתר וואלה, 26.4.2007
- ^ יחס, טל, היברנציה, המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב, טקסט תערוכה, 26.4.2007-20.6.2007
- ^ אלון, קציעה, חמש טיפות אדומות מסמנות את קיומה, באתר מארב, [מגזין מקוון], 12.7.2008
- ^ בן נפתלי, מיכל, תלישות: על מרחב יצירתה של הילה בן-ארי
- ^ לוין, אנג'לה, Hilla Ben-Ari: A Question of Vulnerability, Midnight East, 11.5.2012 (באנגלית)
- ^ בן נון, טלי, לאקונה / הילה בן ארי, 5.5.2012-8.6.2012
- ^ אמיר, יונתן, כיפוף אלגנטי, באתר ערב רב, [כתב עת מקוון], 3.6.2012
- ^ הררי, רווית, [http://www.danagallery.co.il/show/אבן-הראשה/ אבן הראשה הילה בן ארי, טקסט תערוכה], באתר דנה, גלריה לאמנות
- ^ עם-עד, קרני, הגוף האנושי והנשי, באתר ידיעות הקיבוץ, 7/2017
- ^ בר-אור, גליה, הילה בן ארי, נעמה: מחווה לנחום בנארי, 28.3.2015-21.6.2015
- ^ בן ארי, הילה, ג'סטה – בין אילמות ודיבור, באתר מארב, מוסף 23
- ^ בן ארי, הילה, פונמה / תערוכת יחיד, טקסט תערוכה, 31.3.2016-21.5.2016
- ^ ניב, טל, אשה מבוגרת בתנוחת עצירה, באתר הארץ, [גרסה מקוונת], 20.4.2016
- ^ צור, עוזי, עוצם עין אחת | אמנות משל עצמן, באתר הארץ, [מהדורה מקוונת], 21.2.2017
- ^ סתר, שאול, הילה בן ארי מרקידה את האמנות, באתר הארץ, [מהדורה מקוונת], 25.2.2017
- ^ ברק, אביטל, מחווה בין מקום למרחב, באתר ערב רב, [כתב עת מקוון], 24.3.2017
