משתמש:Royalrat/מדינת הגמדים
מדינת הגמדים הינו סרט ישראלי שהפיק טוני קופטי וביים יניב ברמן. ביולי 2016 הוקרן הסרט לראשונה בטרום בכורה בפסטיבל קולנוע דרום. במהלך השנים 2016-1017 הוא השתתף בפסטיבלים רבים ברחבי העולם וזכה לפרסים.
עלילת הסרט
עריכהסיפורם של ארבעה ילדים המתגוררים בשכונה של אנשי קבע. החבורה הקימה מחנה סודי בשטחו של בסיס צבאי נטוש. המחנה הוא מבנה אבן ישן ורעוע ובתוכו באר עתיקה. הילדים מאמינים שבתוך הבאר שוכנת מפלצת, ועליהם להאכיל אותה בקורבנות ציד בכדי שלא תטרוף אותם. כשפורצת מלחמה האבות נשלחים לחזית והאימהות צמודות לדיווחי החדשות. הילדים מוצאים את עצמם כמעט ללא השגחה. כאשר הילדים חוזרים אל המחנה שלהם, הם מגלים שני חיילים עריקים אשר מסתתרים בשטחו. מכאן מתחילה מלחמה בין הילדים, המבקשים להשיב לידיהם את המחנה, לבין החיילים, המחפשים בו מקלט. הילדים, שהתחנכו על ברכיהם של אנשי הצבא, מכירים רק דרך אחת להשיג את מבוקשם, והחיילים, המעוניינים להתחבא במקום עד שתסתיים המלחמה, נקלעים לסיטואציה שבה דווקא הם הופכים לניצודים.
קרדיטים
עריכהמשחק ליאור רוכמן, מישל פרוז'נסקי, עמית הכטר, עידו קסטלר, עופר חיון, מאור שוויצר, שמרית טורנר, מיטל פארן, בן סלע, חן סבן, נמרוד הוכנברג, נדב דוד, מיכאל גלנסקי
צילום רמי קצב
עריכה עוז גוטמן
הקלטה ועיצוב פס-קול: מיכאל גורביץ
ארט עדן אוחנא
מעיין סוקול
מעצב צבע סרג'ו בזרוקוף
אפקטים ממוחשבים איציק נדל
מוסיקה גד אמיל זיתון
איפור כרמית בוזגלו
עוזרת במאי עינב מרקל
מפיק בפועל אייל בורס
ניהול מחנה איברהים אלעטאונה
מפיקים שותפים סרג'ו בזרוקוף
ג'וש יבלון
מפיק טוני קופטי
תסריט ובימוי יניב ברמן
לינקים
עריכהביקורות וכתבות
עריכהפסטיבלים
עריכהפסטיבל קולנוע דרום, ישראל, יוני 2016 (מועמדויות לסרט, הבמאי, התסריט והצלם)
פסטיבל שנגחאי, סין, יוני 2016
פסטיבל רומא, איטליה, אוקטובר 2016
פסטיבל ורשה, פולין, אוקטובר 2016
פסטיבל חיפה, ישראל, אוקטובר 2016
פסטיבל טירנה, אלבניה, נובמבר 2016
פסטיבל טאלין, אסטוניה, נובמבר 2016
פסטיבל טביליסי, גאורגיה, נובמבר 2016 (פרס הבמאי)
פסטיבל אדר-יזראל (Other Israel), ארה"ב, נובמבר 2016
פסטיבל בנגלורו, הודו, פברואר 2017
פסטיבל גוודלחרה, מקסיקו, מרץ 2017
פסטיבל פיניקס, ארה"ב, אפריל 2017 (פרס הסרט ופרס הבמאי)
פסטיבל לואיזיאנה, ארה"ב, אפריל 2017
פסטיבל זלין, צ'כיה, מאי 2017
פסטיבל אטלנטידה (Atlántida) - ספרד, 2017
פסטיבל טראנסילבניה, רומניה, יוני 2017
פסטיבל אינדיבו, קולומביה, יולי 2017
פסטיבל נאו-אוריזון, פולין, אוגוסט 2017
פסטיבל רגינה, קנדה, אוגוסט 2017
פסטיבל בויס (Boise), ארה"ב, ספטמבר 2017 (פרס הסרט הטוב ביותר)
פסטיבל הישראלי AICE, אוסטרליה, ספטמבר 2017
פסטיבל בופאלו ניאגרה, ארה"ב, ספטמבר 2017
פסטיבל סילק-סקרין, ארה"ב, ספטמבר 2017
פסטיבל פנטזיה, גרמניה, ספטמבר 2017
פסטיבל אריזונה אנדרגראונד, ארה"ב, ספטמבר 2017
פסטיבל Wasteland, ארה"ב, ספטמבר 2017
פסטיבל טולגראס, ארה"ב, אוקטובר 2017
פסטיבל סנטה-קרוז, ארה"ב, אוקטובר 2017
פסטיבל פיין-ארטס הבינלאומי, רפובליקה הדומיניקנית, אוקטובר 2017
פסטיבל טקומה, ארה"ב, אוקטובר 2017
פסטיבל Bushwick, ארה"ב, אוקטובר 2017
פסטיבל בינלאומי Damnationland, ארה"ב, אוקטובר 2017
פסטיבל סנטה-קרוז, ארה"ב, אוקטובר 2017
פסטיבל אורלנדו, ארה"ב, אוקטובר 2017
פסטיבל Visionär, גרמניה, אוקטובר 2017
פסטיבל הבינלאומי דרמסלה, הודו, נובמבר 2017
פסטיבל פשע ועונש, טורקיה, נובמבר 2017
פסטיבל Weyauwega, ארה"ב, נובמבר 2017
פסטיבל הפורום האירופי סקנורמה, ליטה, נובמבר 2017
פסטיבל היהודי באנגליה, נובמבר 2017
פסטיבל רוג'ו-סנגרה, ארגנטינה, דצמבר 2017
פסטיבל הבינלאומי Flathead Lake, ינואר 2018
פסטיבל ויקטוריה, קנדה, פברואר 2018
פסטיבל רד דירט, ארה"ב, מרץ 2018
פסטיבל המוטיב היהודי, פולין, יוני 2018
השחקנים הצעירים מספרים
עריכהמישל פרוז'נסקי (טלי)
מישל פרוז׳נסקי, גרה בחיפה. בסרט ״מדינת הגמדים״ שיחקתי את טלי, תפקיד מאתגר וקשה. למעשה, התפקיד הקולנועי הראשון שלי. אבא של טלי, איש קבע, נהרג במלחמה, וזה משפיע עליה עמוקות. היא מאבדת את הבן אדם שהיא הכי אהבה בעולם וזה משנה לגמרי את חייה - מילדה נורמטיבית ושמחה היא נהיית ילדה מופנמת שמרגישה שאין לה אף אחד שמבין אותה.
הסרט מתרחש בזמן מלחמה, כאשר חבורת ילדים מוצאת חיילים שבורחים מהצבא. הסרט עצמו צולם במהלך מבצע צוק איתן, וזה השפיע עלי מאוד, בעצם הדמיון הפך למציאות. הרבה פעמים נשמעה אזעקת צבע אדום כשצילמנו בתוך היער, ובתור ילדה זאת הייתה חוויה קשה. נכנסתי טוטאלית לדמות וזה היה לי לא קל. אני זוכרת את היום האחרון של הצילומים שפשוט בכיתי כל היום, אולי מעצבות שזה נגמר וגם פשוט התפרקתי. הרגשתי את הכאב האמיתי שטלי הרגישה, את כל הכעס השקט הזה, כל הדברים שמתפוצצים אצלה בפנים.
זאת הייתה חוויה מדהימה שלימדה אותי המון על עצמי וגם למדתי איך מצלמים סרט מאפס. נקשרתי לכל הצוות ולכל השחקנים ואנחנו בקשר עד היום, וגם יצא לי לחשוב המון על הסרט. אני באמת חושבת שהמסר העיקרי פה הוא שאנחנו מחונכים לאלימות. ואני לא רק מדברת על הסכסוך הישראלי- פלסטיני, ועל המלחמות, אלא עלינו כמדינה. מדינה שיש בה הרבה שנאה, גזענות, אי שוויון. אלו דברים שמפריעים לי מאוד. המון פעמים אנחנו מחונכים מינקות לשנוא. מגדירים לנו את האויב, ואנחנו שונאים, ולא מתעמקים יותר מידי בסיבות. אני חושבת שהחברה היום בישראל היא אלימה בצורת המחשבה שלה. יש המון דעות קדומות בישראל, יש המון אנשים ששונאים סתם. הסרט הזה הוא הכי אבסורדי שיש רק בשביל להראות את הקיצון, לזעזע, בשביל שהמסר יעבור. לדעתי הסרט מציג נקודת מבט שחשוב שכל בן אדם יראה.
ליאור רוכמן (חמי)
הסרט "מדינת הגמדים" היה בעצם הפרויקט הגדול והרציני הראשון שלי. בסרט גילמתי את הדמות של "חמי". הדבר שמההתחלה ריתק אותי בדמות של חמי זה שיש לו הרבה צדדים שמתגלים במהלך העלילה. מצד אחד חמי הוא המנהיג של החבורה - הוא מאוד עקשן, אסרטיבי, ויעשה הכל בשביל להשיג את המטרות שלו. אבל חמי עובר תהליך רגשי וניתן לראות אותו נפתח ומגלה על עצמו דברים – אם בקשר המאוד מיוחד שיש לו עם אבא שלו ואם בהתאהבות שלו בטלי.
חמי גר בשכונה של אנשי קבע, שבה רוב ההורים הם אנשי צבא. חמי מעריץ את אבא שלו ורואה אותו כמודל לחיקוי, בעיקר בהתנהלות שלו עם החבורה אותה הוא מנהיג כאילו היה מפקד בצבא. הקשר בין חמי ואבא שלו מאוד ריגש אותי במהלך העבודה על הסרט.
עוד כשקראתי ממש בהתחלה את התיאור דמות של חמי, זה הדהים אותי ממש, שהרגשתי שאני מאוד דומה לו. למעשה יכולתי לראות בתוכי את רוב התכונות שלו. במהלך הצילומים של הסרט, המון פעולות שחמי עשה ראיתי את עצמי עושה בסיטואציות דומות.
החוויה של הצילומים הייתה מאוד מיוחדת, מאתגרת, ומשמעותית עבורי. הסרט צולם בזמן מלחמה, כן - סרט על מלחמה שצולם בזמן מלחמה... קצת אירוני.
מעבר לכך, בכל תהליך הצילומים הרגשתי פשוט שכל אחד ואחד מהשותפים לתהליך, לא משנה אם הוא שחקן או מאפרת, כולם נרתמו ב-200 אחוז למען הסרט, ובאמת כל אחד ואחת נתנו הכל בתנאים לא קלים בכלל, והדבר הזה הפך את החוויה לעוד יותר חזקה ומפתחת.
חוויה שאני ממש זוכר מהצילומים: באמצע שצילמנו סצנה, החלה לפעול אזעקה של צבע אדום (טילים). כל השחקנים התחבאו מאחורי ענפים ועצים וכל הקאסט גוננו עלינו בגופם. היה ממש מצחיק ואירוני.
מאוד הופתעתי כשראיתי את הסרט לראשונה. מעבר לכך שעבר המון זמן מאז הצילומים, היה מאוד מרגש לראות את התוצר של כל העשייה הזו, שנעשה בתהליך מאוד יוצא דופן, מאתגר ומספק. לראות את זה בפעם הראשונה על המסך הגדול העלה בי ממש גאווה בשם יניב הבמאי ובשם כולנו, שבסוף, למרות כל הקשיים, הצלחנו והרמנו סרט באורך מלא!
לסיכום החוויה של הצילומים והסרט הייתה מדהימה. ראיתי בקאסט משפחה שניה שלי (היינו חודשיים שלמים ביחד). כל הזמן דאגו לתת לנו אווירה של משפחתיות, ובאמת נהניתי מכל רגע ואני מרגיש שהתבגרתי, התפתחתי, והבנתי הרבה יותר גם על עשיית סרטים, וגם על עצמי.