משתמש:Saleh-ibdah/טיוטה

עאא'ישה איסמאעיל באשא תיימור

         1840-1902

עאא'ישה עיסמאת איסמאעיל באשא תיימור בן מוחמד כאשיף תיימור. נולדה בשנת 1840 לאמא צרקסית "מאהתאב האנים" ולאבא כורדי ששימש כקצין בפיקודו של מוחמד עלי באשא, והיה נציג מחוזו של מוחמד תאופיק באשא יורש העצר דאז. אביה של שאא'ישה נפטר בהיותו בן 33 שנה, אמא שלה נפטרה בשנת 1868. משפחתה של עאא'ישה הייתה משפחה משכילה, אחיה החורג אחמד תיימור באשא היה הוגה וחוקר ידועעאא'ישה התחתנה בהיותה בת 15 שנים (1855) עם אלשריף מחמוד ביק בן עבדאללה אפנדי אלאיסלאמבולי פקיד במשכנו של (המאיון). מאז היא התמקדה בקריאה ושירה במקהלה ואת מרבית זמנה היא השקיעה בעבודות הבית. עאא'ישה ילדה שתי בנות ובן איד. הבת הבכרה שמה "תאוחידה" ולבן קראו "מחמוד".

חייה

עאא'ישה עיסמאת איסמאעיל באשא תיימור בן מוחמד כאשיף תיימור. נולדה בשנת 1840 לאמא צרקסית "מאהתאב האנים" ולאבא כורדי ששימש כקצין בפיקודו של מוחמד עלי באשא, והיה נציג מחוזו של מוחמד תאופיק באשא יורש העצר דאז. אביה של שאא'ישה נפטר בהיותו בן 33 שנה, אמא שלה נפטרה בשנת 1868. משפחתה של עאא'ישה הייתה משפחה משכילה, אחיה החורג אחמד תיימור באשא היה הוגה וחוקר ידועעאא'ישה התחתנה בהיותה בת 15 שנים (1855) עם אלשריף מחמוד ביק בן עבדאללה אפנדי אלאיסלאמבולי פקיד במשכנו של (המאיון). מאז היא התמקדה בקריאה ושירה במקהלה ואת מרבית זמנה היא השקיעה בעבודות הבית. עאא'ישה ילדה שתי בנות ובן איד. הבת הבכרה שמה "תאוחידה" ולבן קראו "מחמוד". עאא'ישה הטיבה לחנך את בניה והשקיעה בכך את מירב זמנה, הבת "תאוחידה" הייתה אחראית על ניהול משק הבית, אך היא נפטרה במפתיע טרם מלאו לה 18 שנים, פטירת של "תאוחידה" השפיעה רבות על עאא'ישה אשר הרגישה צער וייגון רבים, היא הזניחה את הקריאה והשירה והספידה את "תאוחידה" שבע שנים רצופות עד אשר לקתה במחלת עיניים. לאורך כל התקופה הזו המשפחה לא הפסיקה לתמוך בעאא'ישה והפצירו בה להתאושש מהאובדן של הבת שהייתה ליד ימינה ובתה הבכורה. באותה תקופה ספרות נשית הייתה יצירה שאינה מקובלת, אמא של עאא'ישה הביעה התנגדות רבה לכך שהיא מעדיפה את הכתיבה והספרות על פני רקמה. לרוב היא ניסתה להכריחה להשתתף איתן בחוגי רקמה, אך עאא'ישה סלדה מחוגים כאלה ככל שהאמא התעקשה. אביה של עאא'ישה שם לב לעניין הרב שלה בספרות וכתיבה לכן הוא תמך בה ובקש מאמה כי תיתן לה ללמוד ולקרוא כפי שהיא רוצה. עאא'ישה הביעה עניין רב בקריאה, כשאביה שם לב לנטייה שלה לספרות הקפיד להביא לה את מיטב המורים והמורות בכדי ללמדה שירה, ספרות ומדעי השירה הערבית בשפה הטורקית, הפרסית והערבית. אחד מחשובי המורים שלה היה אבראהים אפנדי מואנס אשר הקפיד ללמדה את הקוראן, יסודות הכתב והשריעה, המורה השני הוא ח'ליל אפנדי רגאאי אשר התמקד בלימודי הפונולוגיה והשפה הפרסית. לאחר פטירת בעלה עאא'ישה המשיכה ללמוד אצל שתי מורות אשר מתמחות במדעי השירה והפרגמאטיקה –פאטמה אלאזהריה וסתיתה אלטבלאויה- עד אשר התפתחה רבות בתחום הזה.

לאחר שעאא'ישה השלימה את לימודי הקוראןף היא החלה להתמקד בספרות ובמיוחד ספרי השירה. ההשקעה הרבה שלה שהחלה בגיל צעיר הביא לכך שרמת השירה שהיא החלה לכתוב היתה גבוהה מאוד והפכה את עאא'ישה לשם מפורסם באותה העת בשירהף ספרות ומדעי השירה הערבית. באותה העת אביה הוא זה שליווה אותה בהמשך הלמידה שלה כיוון שלא רצה כי תהיה בחברת גברים, הם התמקדו בשני ספרים מפורסים, הראשון הוא "אלשאהנאמא" והשני הוא "אלמית'נאוי" שמוקדם הוא הספרות הפרסית ואלתסאווף האיסלאמי.

שירתה

שירתה של עאא'ישה חולקה לחמשה סוגים: שירי אהבה, שירה מסורתית, שירה דתית, שירה משפחתית ושירי שבח. מה שאפיין את כלל שיריה של עאא'ישה היה הרגש העז והאמיתי, בפרט היו אלה שירי הפתוס (הספד) שהיוו את מרבית שיריה והושפעו רבות ממאורעות חייה, במיוחד פטירתה של בתה הבכורה "תאוחידה". באשר לשירי האהבה שהיא כתבה, הם נכתבו לשם תרגול סוג שירה זה. עאא'ישה כתבה שירה בשפה הערבית והטורקית וגם בשפה הפרסית, רמת הכתיבה שלה בשפות השונות היו ראויים להערכה רבה. עאא'ישה פרסמה בעיתון "אלאאדאב" ובעיתון "אלמואיאד" מספר מאמרים בהם התנגדה לדיעותיו של קאסם אמין אשר יצא נגד הרעלה שעטו הנשים. עאא'ישה היתה חלוצה בקריאתה לשיפור מצבן של הנשים בחברה והביעה צורך בתנופה משמעותית במעמדן והיחס אליהן. אחד מספריה המפורסמים היה "מיראאת אלתאמול פי אלאומור" בו היא קרא לגברים שלצד יישום זכותם בהנהגה והאחריות למשפחה עליהם להמשיך לשמור ולכבד את השנים ולמלא את חובותיהם כלפי נשותיהם. במישור הכתיבה הנשית לתיאטרון שהיוותה תופעה תרבותית חשובה בתחילת המאה העשרים, עאא'ישה נחשבת לאחת הכותבות הבולטות ביותר באותה תקופה ואשר התמקדה בענייני הנשים, תקוותיה והמחסומים בדרכה. כתיבה זו החלה בתקופה בה האווירה התרבותית הכללית הייתה נחלתם של הגברים. באותה תקופה רק גברים הורשו ללמוד ולעבוד מחוץ לבית. בכך, הכתיבה הספרותית לתיאטרון שהפיקה עאא'ישה, היוותה במה בה היא מביאה את רעיונותיה והאמונה שלה בכל מה שקשור לעולמה של האישה והקשר שלה עם ההגבר, ההשפעה של כתיבה זו התעצמה כאשר היא הועלתה על במת התיאטרון. עאא'ישה נחשבה לאחת המנהיגות בתנועה הנשית בעולם הערבי, היא בחרה בשני תחומי עבודה חשובים: הכתיבה בעיתונאים שאפשרה לה להגיע למספר רב של קוראים והשפיעה על דעת הקהל. התחום השני היה כתיבת הסיפור שאז היה תחום חדש בתרבות הערבית. עאא'ישה פרסמה את כל היצירות שלה בשמה האמתית בעת שמרבית הנשים אשר כתבו השתמשו בשמות בדויים. ולכן בשנת 1908 איחוד הנשים הערביות התחיל קמפיין אשר עודד נשים ערביות לפרסם את הספרים והמאמרים שלהם בשמן האמיתי והדגיש כי האסלאם הרשה זאת ואף עודד אותו. עאא'ישה אלתאימוריה הינה סופרת, חכמה וחלוצה. לאישה זו מעמדה הרם, בתקופה בה היא חיה היא בלטה ברמת ההבנה והידע שהיא צברה. לסביבה התרבותית בה גדלה עאא'ישה השפעה רבה על פיתוח יכולותיה ומיצוי הפוטנציאל שהיה טמון אצלה. בסביבה זו בולטת ההשפעה של אביה אשר אירח בביתו כותבים ומשוררים רבים ואשר הושפעה מהם עאא'ישה. כתיבתה התאפיינה רבות בכתיבה מסורתית וכתיבת פתוס (הספד) במיוחד לאחר פטירת בתה "תאוחידה". עאא'ישה שלטה בשפות רבות יחסית, היא שלטה בערבית, פרסית וטורקית. יצירותיה הספרותיות היו מיוחדות בקרב ההוצאות של הנשים בתקופה בה היא חיה.

ספריה

1. "נתאאיג אלאחואל פי אלאקואל ואלאפעאל", ספר בשפה הערבית, כלל סיפורי מסורת בשיטה תחבירית, יצא לאור בשנת 1888. 2. "מיראאת אלתאמול פי אלאומור", נכתב בשפה הערבית, יצא לאור בשנת 1893. 3. "חיליאת אלטיראז", ספר שכלל אוסף שיריה בשפה הערבית. 4. "שקופה (דיוואן עיסמאת)", ספר שכלל אוסף שיריה בשפה הטורקית, כלל שירים אשר כתבה על בתה המנוחה "תאוחידה".