משתמש:Tomtom/ערכים של "אלמונים"/המחתרת הנאצית

המחתרת הנאצית (Der Nationalsozialistische Untergrund או NSU, או תא הטרור מצביקאו) היא קבוצת טרור ימנית-קיצונית בגרמניה, שנחשפה בנובמבר 2011, ושמורכבת מחברים של חוג נאו-נאצי מיינה ליד ויימאר. גדול הקבוצה עדיין לא ברור, מעריכים את גדולה ב-20 חברים ^[1]. החשדות מייחסים לקבוצה את הרציחות הנאו-נאציות מהשנים 2000 עד 2006, את הפיגוע בקלן בשנת 2004 ואת רצח השוטרים בהיילברון בשנת 2007 ^[2]. אופן הפעולה של משטרה ומנגנוני המודיעין הגרמניים בפרשה הביאו ביולי 2012 לפיטרוים התפטרות בגופים אלו.^[3]

תחילת ההתארגנות עריכה

לדעת רבים מהווה הפוגרום של הויארסוורדה בסקסוניה, שנמשך מה-17 בספטמבר ועד ה-23 בספטמבר בשנת 1991 מקור השראה חשוב עבור היווצרות המחתרת. ^[4] הפוגרום זה הותקפו שני בניינים בעיר הויארסוורדה על גבול פולין, באחד התגוררו עובדים זרים ושני פליטים. עד כ-500 בני אדם השתתפו כעדי ראיה במעשה. 32 בני-אדם נפצעו. מקום המפגש של המחתרת הנאצית היה תחילה מועדון הנוער ביינה-ווינצרלו, אבל בשנת 1993 נאסרה עליהם הכניסה למועדון בגלל הקצנה הולכת וגוברת שלהם. בשנת 1996 הוקם ארגון הנקרא "שומרי המולדת של תורינגיה" על ידי טינו ברנט, פוליטיקאי של המפלגה הימנית-קיצונית NPD, שלמעשה היה בין השנים 1994 עד 2001 מודיע של המודיעין ^[5]. בארגון זה היו כ-120 חברים ^[6] וחברי הקבוצה הצטרפו לארגון זה.
אחרי פעולות הפגנתיות בלתי-חוקיות שונות הניחה הקבוצה, לפי חשד, בפעם הראשונה ב-30 בספטמבר 1996 פצצה באצטדיון ביינה. ^[7]
שלושת החברים המרכזיים של הקבוצה, מונדלוז, בונהרט וטשפה,ירדו תחילת 1998 למחתרת, עוד לפני שיצאו צווי מעצר נגדם. ^[8]

רציחות עריכה

ב-9 בספטמבר 2000 נרצח מוכר הפרחים אנבר סימסק ממוצא תורכי בנירנברג.
ב-13 ביוני 2001 נרצח הפועל עבדול רחים אוזודוגרו ממוצא תורכי בנירנברג.
27 ביוני 2001 נרצח מוכר הירקות סולמיאן תזקופרו ממוצא תורכי בהמבורג
בינואר 2001 נפצעה בתו הגרמנית-איראנית של בעל מכולת קשה מאוד מפיגוע בקלן, שמיוחס לשלישייה. ^[9]
ב-29 באוגוסט 2001 נרצח הביל קיליץ' ממוצא תורכי במינכן.
ב-25 בפברואר 2004 נרצח מוכר הדונר מחמט תורגוט ממוצא תורכי ברוסטוק.
ב-9 ביוני 2004 פיגוע
ב-9 ביוני 2005 נרצח בעל חנות הדונר איסמעאיל יסאר ממוצא תורכי בנירנברג.
ב-15 ביוני 2005 נרצח תאודורוס בולגרידס ממוצא יווני
ב-4 באפריל 2006 נרצח מחמט קובסיק ממוצא תורכי
ב-6 באפריל 2006 נרצח חליט יוזגט ממוצא תורכי
ב-25 באפריל 2007 נרצחה בהיילברון השוטרת מישל קיזווטר, עמיתה נפצע קשה, אך שרד. את הקשר לקבוצה יצרה המשטרה, אחרי שמצאה את האקדחים של השוטרים אצל הקבוצה. ^[10]

חקירה עריכה

ב-4 בנובמבר 2011 נסעו מונדלוז ובונהרט על האופניים לאחד הבנקים באיזנאך ושדדו אותו. הם ברחו, אך התאבדו בירייה זמן קצר לאחר מכן. ^[11] כעבור שבוע הסגירה עצמה טשפה למשטרה. ^[12]

מעצר של חשודים נוספים עריכה

חמישה חשודים נוספים נעצרו במהלך החודשיים הבאים בחשד להשתייכות ל"מחתרת הנאצית". אחד מהם הוא רלף ווללבן, סגן יושב הראש של ה-NPD בתורינגיה. אחר הוא קרסטן ס', סגן יושב הראש של ה-JN, ארגון הנוער של ה-NPD.

DVD עם הודאות עריכה

החקירה הובילה את המשטרה ל-DVD עם הודאה מצולמת באורך 15 דקות של המעשים המיוחסים לשישייה. ^[13] העתקים רבים של ה-DVD נשלחו, כנראה על-ידי טשפה, לכתובות שונות, כמו מסגדים ועסקים בבעלות של גרמנים ממוצא תורכי. כמו כן מצאה המשטרה רשימה של 88 יעדים נוספים של גרמנים ממוצא תורכי. ^[14]

תגובות עריכה

תחילה הייתה גרמניה בהלם מוחלט מהגילוי, שקיימת מחתרת נאצית אלימה. ^[15]
אחד הנושאים המדוברים ביותר מאז הוא הכישלון של המודיעין והמשטרה במעקב אחר "שומרי המולדת של תורינגיה", הארגון שממנו צמחה המחתרת הנאצית, המונהג על-ידי הלמות רובר, משפטן ימני-קיצוני בעל מעמד גבוה ואף חבר לשעבר בצוות מטעם משרד המשפטים, המופקד על "הגנת החוקה". המשרד להגנת החוקה אומנם עקב אחר הקבוצה ואף תמך בה כספית לשם מעקב, אך נכשל שוב ושוב באיתור ובמציאת ראיות למעשים פליליים. ^[16] בספטמבר 2012 נמצאים לפי דברי שר הפנים הגרמני 110 ימנים קיצוניים במחתרת. ^[17] שנה אחרי סיום פעולת השלישייה, ב-4 בנובמבר 2012, התקיימו ברחבי גרמניה הפגנות נגד הימין הקיצוני. בברלין הפגינו 1000 בני אדם ^[18], ברוסטוק כ-200, ^[19] וביינה כ-250.

הערות שוליים עריכה

^ [1]
^ [2]
^ [3]
^ [4]
^ Almut Hielscher, Holger Stark, Steffen Winter: GEHEIMDIENSTE: Stolz auf Otto. In: Der Spiegel. Nr. 21, 2001, S. 38
^ [5]
^ [6]
^ [7]
^ [8]
^ [9]
^ [10]
^ [11]
^ [12]
^ [13]
^ [14]
^ [15]
^ [16]
^ [17]
^ [18]

[1] [1]

[2] [2]

[3] [3]

[4] [4]

[5] Almut Hielscher, Holger Stark, Steffen Winter: GEHEIMDIENSTE: Stolz auf Otto. In: Der Spiegel. Nr. 21, 2001, S. 38

[6] [5]

[7] [6]

[8] [7]

[9] [8]

[10] [9]

[11] [10]

[12] [11]

[13] [12]

[14] [13]

[15] [14]

[16] [15]

[17] [16]

[18] [17]

[19] [18]

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]