משתמש:Y.lior/טיוטא1

הרחבת הערך סטפן גרפלי.

מ-אנציקלופדיה בריטניקה:

קטעי הסולו החינניים והמעוטרים של גרפלי עמדו בסתירה לעצמה הדרמטית של ריינהארדט, והליצנות של ריינהארדט השלימה את הנימוסין של גרפלי. החמישייה התפרקה ב- 1939, וגרפלי העביר את שנות מלחמת העולם השנייה באנגליה, שם ניגן עם הפסנתרן ג'ורג' שירינג ואחרים. הוא המשיך לתור את העולם, הופיע חמש שנים במלון הילטון בפריז, ועשה את הופעת הבכורה שלו באמריקה ב- 1969, המציא קטעי סולו רומנטיים עם להקות שחיקו את הסגנון של Hot Club. קלטות, קונצרטים ותכניות טלוויזיה הגבירו את הפופולריות שלו בשנות ה- 70 וה- 80, כאשר הוא חבר לאוסקר פיטרסון ופסנתרני ג'אז מובילים אחרים, לעמיתים כנרי הג'אז ז'אן-לוק פונטי וג'ו ונוטי, ולכנר הקלסי יהודי מנוחין, שהשווה את האלתורים של גרפלי ל"פעלולן שזורק את הסירים והצלחות שלו באוויר ומצליח לתפוס אותם בכל פעם". בקונצרט מחווה שהתקיים בקרנגי הול בעיר ניו יורק ב- 1988, הצטרפו אליו מוזיקאים, הרביעייהJuilliard String Quartet, והצ'לן יו-יו מה. למרות שהיה רתוק לכיסא גלגלים, הוא המשיך בסיבוב הקונצרטים שלו עד אמצע שנות ה- 90

מ- LINN RECORDS:

בשנות ה-70 המוקדמות הוא הופיע בטלוויזיה הבריטית בדואטים עם הכנר הקלסי יהודי מנוחין, והתקליטים שהוציאו נמכרו היטב. אולם פריצת הדרך הגדולה האמתית של גרפלי הגיע כאשר, בהשפעתו של דיז דיסלי, הוא הופיע בפסטיבל הפולקלור בקיימבריג' באנגליה שהתקיים ב- 1973 (מלווה בדיסלי ודני רייט). גרפלי הפך לסנסציה. במשך יתרת העשור, ושנות ה-80 ושנות ה-90 המוקדמות הוא היה בסיבוב הופעות עולמי ללא הפסקה וניגן במקומות היוקרתיים ביותר באנגליה, אירופה, ארה"ב והמזרח התיכון.

ראויים לציון במיוחד הם Parisian Thoroughfare (רחוב פריזאי), שהוקלט עם חטיבת הקצב של רולנד הנה, ג'ורג' מרץ ומל לויס, וקטע שהוקלט בקווין אליזבת הול בלונדון ב- 1973 בליווי של דיסלי ולן סקיט. הפריחה המאוחרת של גרפלי הגיעה במידה רבה כדי לעורר הערכה למסורת הישנה של נגינת כינור ג'אז. מותו ב-1 בדצמבר 1997 הותיר חלל במוזיקה שספק אם הוא יתמלא אי-פעם, ובטוח שלעולם לא ישופר.