משתמש:Yosy~hewiki/אהרן רוזנפלד 2

אביו הרב ר׳ שלמה ז״ל שו״ב בק״ק פאיע נולד בערבעי שבמדינת אונגארין בשנת תרי״א-ב לאביו אשר שמו נודע בכל הסביבה כאיש מורם מעם, משכמו ולמעלה גבוה, מו״ה אברהם ז״ל, ולאמו הרבנית, נצר ממשפחה מיוחסת בישראל, מרת בריינדל ע״ה. בילדותו שאב תורה מבארו של אביו, בבחרותו נסע אל הרה״ק מרן יקותיאל יודא ט״ב ז״ל אב״ד סיגוט - ללמוד בישיבתו, ולמד אצלו ארבעה שנים רצופים, רבו נתן לו כתב הוראה, וחיבה יתירה נודעת לו מאת רבו, נתדבק ברבו והוא היה נר לרגלו ואור לנתיבתו, והסתופף בצל תומ״ר צילא דמהימנותא, תמיד רגל על לשונו מדברות קדשו, תורת רבו, גם לרבות בשיחים נחמדים, סיפורי צדיקים ואמרות טהרות המתוקים מדבש ונופת צופים. זמן מה לאחר חתונתו נתעסק בקדשים במלאכת השחיטה, על פי עצת רבו הייטב לב אשר גם נתן לו כתב קבלה על השחיטה, וגם השתדל בעבורו ביתר שאת שיקבלוהו לשו״ב בק״ק פאיע, וכשקבלוהו ונסע לפאיע עשה לו רבו - בעל הייטב לב - יותרת הכבוד והתלוה עמו העירה פאיע, ותהום כל העיר לכבודם. נערץ היה השוחט ר׳ שלמה בפי כל, כולם הכירו בו התמדתו הגדולה בתורה וצדקתו כירא ושלם. יותר מארבעים שנה היה שו״ב עדי לקשישותא, אז בחר לנחלה לו להיות זקן ויושב בישיבה, כעשרים משנותיו האחרונות קנה שביתה באהלה של תורה. גם פנו אליו בשאלות חמורות בדיני איסור והיתר והוא עונה לקוראיו באמת כיד ה׳ הטובה עליו. גם היה מוהל מומחה וזכה להכניס במשך ימי חייו הרבה עוללים ויונקים בבריתו של אברהם אבינו ע״ה. היה בקשרי ידידות עם רבני העיר ובפרט עם הרב דמתא הרה״צ ר׳ יחזקאל שרגא וויינברגר ז״ל. בכל עת ובכל זמן היה להם משא ומתן במילי דשמיא ובמילי דעלמא, אף למדו בצוותא. נודע היה בשערים לעובד ה׳ נעים הליכות, מידותיו היו בהשלמה רבה, מעולם לא ראו אצלו שום סימני כעס ונימא של קפידא, תמיד קיים ״כל דבריך יהיו בנחת״ עם הבריות, צהלתו היתה תמיד בפניו והיה מקבל את על אדם בסבר פנים יפות. גם מעולם השמיט את עצמו מליחת מלילך לצבא, ואף לא הלך לעמוד את עצמו בפניהם. בי״א לחודש חשון שנת תרצ״ו כבן שמונים וחמש שנים נסתלק פ״ה המתגבר בתורה לכנסי מרומים, וכבוד גדול עשו לו במותו, ומנוחת כבודו בעיר פאיע יע״א.

אמו הצדיקת מרת פעסיל נולדה בשנת תר״כ בעיר יארמע שבאונגארין לאביה החסיד המפורסם הרה״ג יעקב וואלף הכהן רויז מסאטמער ז״ל, ולאמה הרבנית מרת מרים ע״ה, הר״ר יעקב וואלף ז״ל היה מפורסם לשם ולתהלה, שמו הטוב הולך לפניו, יום ולילה לא ישבות מעסק התורה והעבודה, זכה מאנשי עירו לתואר המליצה ׳בעל שמ׳סקע יוד׳ - מפאת גדולת תורתו ויראתו ורב עבודתו וצדקתו. בבית קודש זה - אשר בכל פנות הבית היו מלאים זיו ומפיקים נוגה, ספוגים באוירה של תורה ויראת שמים - נתגדלה הזקנה מרת פעסיל, היא היתה הצעירה, ובמדותיה הטובות קלטה לה האזנה באזנה תמיד את קול התורה היוצא מאביה אשר למד לילה ויום בחשיכה כאורה. כשהגיעה לגיל שש עשרה זכתה לה מפאת יקרת ערכה לבוא בקשר השידוכין עם הרב ר׳ שלמה אשר היה מפורסם לבחור כארזים, מתמיד בתורה, אוצר בלום ביראה ובן טובים, ומצד הכלה קיבלו עליהם סכום נדן גדול, למען לזכות בזה האוצר כלי החמדה. החתונה התקיימה בחודש שמרבין בו בשמחה, חודש אדר שנת תרל״ו. כל מגמתה ושאיפתה היתה לגדל בניה לתורה וליראת שמים, והיתה מעוררת השחר בכל יום - בדעה ארבע, לשמוע הילדים אשר חנן אותה אלוקים מברכים ברכת התורה, ומאזנת בקשב רב האיך הם לומדים בחשק התורה, והרבתה לדבר על לב בניה להדריכם בדרך הישרה. ובביתה הרגישו בטעם העליון בבוא יום השבת קודש וכל המועדים וזמנים… הכנסת האורחים בביתם היתה למופת, היתה מטריחה בכוחה לקבל פני האורחים, ואף שהיה עניים מאד מפני הלחץ והדחק, עם כל זה תמיד היתה ביתם פתוח לרווחה, כי מסרו נפשם על זה יותר מכפי יכלתם. גם אמו הרבנית זכתה לשיבה טובה ונסתלקה בת שמונים שנה ביום כ׳ ניסן תרצ״ט ומנוחת כבודה בעיר פאיע.

ביום ל״ג בעומר שנת תר״ס נתמלאה הבית בתוספת אורה. בהולדת להם הבן זקונים - ה״ה רבינו הרב רבי אהרן - על שם דודו ר׳ אהרן האדאסער ז״ל. במעלליו התנכר נער, בילדותו ראו אצלו סימני טהרה, בתורת ה׳ חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה, וכל רצונו כי אם לשמוע דבר המלך ודתו, והכל ראו בו כי נצר נטע נאמן זה לאילנא רברבא ותעביד. רבו הראשון שלמד עמו תורה היה אביו שבאהבתו אותו השפיע עליו תורה ויראת ה׳, והיה מלמדו להועיל אף באורחות חיים, בכל מדה נכונה, והוא בצמאונו שתה לרויה ממימי טהרה, תמיד חזר על תלמודו בהתמדה יתירה. וכל יום בפנות בוקר היה אביו מעוררו בשעה שלש בבוקר ולומד עמו הרבה משניות וחזרו על פה, והעניק לו מידיעותיו, וככה המשיך סדר היום… והנער הזה הלוך וגדול, ורוח ה׳ החל לפעום בו בתשוקה רבה לעסוק בדברי תורה בשער בת רבים, בישיבה, והלך ללמוד בכפר הסמוכה ונראית לפאיע הנקרא ׳ניר מעדיעש׳, בישיבת המרא דאתרא הרה״ג אשר אנשיל כ״ץ זצ״ל, ושם למד עד שנת תרע״ד, אך בין הזמנים הללו הלך בחזרה לעירו ולמד שם בישיבת המרא דאתרא הרה״ג אהרן מרדכי ליברמן זצ״ל, עד שהיתה התורה מחזרת על האכסניא ל׳ניר מעדיעש׳. ובכל אתר ואתר הצטיין בלימודו ולן בעומקה של תורה. משם הלך - בשנת תרע״ד - לסאטמר, שם היה גם בית מגירי זקינו - אבי אמו הר״ר יעקב וואלף ז״ל, ומבאר יעקב שתה מים חיים, גם זכה על ידו להכיר כמה מצדיקים וגאונים שהיו באים אצלו לבקרו. (הגה״צ מחוסט זצ״ל ועוד…) בעיר סאטמר למד בהישיבה שבראשה עמד הרה״ג יהודה גרינוואלד ז״ל, שם עלה ונתעלה על במתי התורה והיראה, ונתקרב אליו. שם שהה במשך שתי שנים על התורה ועל העבודה… בשנת תרע״ו נסע בעצת אביו לישיבת מאקווא, שבראשה עמד הרה״ג ר׳ משה פורהאנד זצ״ל - הרב אב״ד דמתא. הישיבה היתה כתר שם טוב עולה על גביה. אח היה לו לרבינו - הרה״ג אפרים ז״ל - שהיה חתנו של הרב ממאקווא זצ״ל, והיה משמש שם בקודש בתור דיין ומו״ץ העיר, וריש מתיבתא בהישיבה. היות שהיה אז באמצע מלחמת העולם הראשונה, והעיר מאקווא היתה רשות הרבים, שמה באו ונקבצו הרבה אנשים מכל פינות ומחנות, זכה להכיר עי״ז עוד כמה מצדיקי הדור, והרבה לספר מהם דברי תורה וסיפורים נפלאים. ביניהם היתה הרה״ג יששכר בער קאהן זצ״ל מסענדזשארץ בעל מחבר ספר בינת יששכר (תלמיד בעל צרור חיים, רבי שמעלקע סעליש׳ער); ר׳ דוד מייזליש זצ״ל אב״ד ווייטצען, בעל בנין דוד (חתן הרה״ג משה יוסף ט״ב זצ״ל - אב״ד אוהעל); ר׳ צבי אלימלך שפירא זצ״ל בעל צבי לצדיק מבלאזוב (נכד בעל בני היששכר זי״ע); ר׳ אברהם חיים הורוביץ זצ״ל מפלאנטש (נכד הרה״ק רבי אליעזר מדזיקוב זי״ע); וכן עוד כמה צדיקים… גם התחבר שם עם הרה״ג אהרן ראטה זצ״ל (גם הוא תלמידו של ר׳ משה פורהאנד) אשר למד אז בישיבת מאקווא. גם הרבה לנסוע ל׳ראצפערד׳ להסתופף בצל קודש הרה״ק רבי ישכר דוב רוקח מבעלזא זי״ע (ששהה שם בעת המלחמה) וכמה פעמים שנסע רבו ממאקווא עם חתנו - אחי המחבר, ר׳ אפרים - לקחו אותו עמהם. וגם זכה לראות שם הרה״ג שאול רוזנברג זצ״ל בעל חמדת שאול מראצפערד. הרה״ק שלום אליעזר׳ל ראצפערט׳ער זצ״ל. ועוד כמה צדיקים וגאונים. בשילהי שנת תרע״ח, וכשהגיע זמנו להתייצב לצבא, הוכרח לנסוע הביתה לעיר פאיע במורא גדול שלא יפול ברשתם, ובנס ניצל ממלתעות הרשע, ע״י שעינה את גופו בתענית כמה ימים לפני ה׳עמידה׳ לצבא, שתה רק קפה בלי שום מאכל ומשתה, ואכל הרבה ׳אספרין׳ רק לקיום גופו (שסבל הרבה מזה אח״כ בחולי מעיים), וככה הלך להתייצב בפניהם, וכשקראו שמו ראה רופא הצבא איך לשונו כשלג הלבין וכי מוכחא מייצא שהוא אדם חלש מאד, ואמר שם לסובבים, שממש צריכים לקחתו לבית החולים, עד שהרופא צעק בקול ׳מעהעד מעהעד׳ (תוכל לילך מכאן) ופטרונו לשלום, ויום טוב היה עושה בצאתו. נשאר שם כשנה תמימה ולמד בישיבת המרא דאתרא - הרה״ג לוי יצחק גרינוולד זצ״ל. בשנת תר״פ הלך ללמוד אצל הרה״ג יהושע העשיל לנדאו זצ״ל הי״ד (הנקרא בפי כל ׳דער ווידקער רבי׳) - בעיר ׳פוסטא דאראש׳, שם למד מהבוקר עד הערב בשקידה עצומה, והיה שורר אהבה רבה בין תלמיד לרבו, וזכה לנסוע איתו לכמה מצדיקי עולם. (ביניהם להרה״ק ישראל הגר זי״ע מוויז׳ניץ.) וגם היה נוסע אליו כמה פעמים אחרי שיצא מהישיבה ואף אחר חתונתו. ופעם אחת אף זכה להציל את רבו: הרב מוויטקא היה רגיל במקוואות, והרבה להרבות קדושה וטהרה בטבילה, ואף שהיה המים קרים מאד, עם כל זה לא נח נפשיה דרס ושבר את הקרח וירד וטבל. הוה עובדא במוצאי תענית והרב הלך בלווית רבינו-תלמידו לטבול, ושברו את הקרח, ויט הרב שכמו לטבול, וירא התלמיד כי בושש רבו יותר מדי, לקח הנר שבידו וחיפש בשבר אשר הם שוברים בקרח המים, עד שרבו - שהיה כבר מתחתית הקרח - מצא דרך לעלות מהמים דרך שברי הקרח, ועל ידי זה ניצל ממות לחיים. - וכל ימיו היה קורא לרבו ׳דער הייליגער ווידקער רבי׳. למד שם שלש זמנים, בקיץ תרפ״א נעתר לבקשת אחיו הגדול - ר׳ אפרים וחזר לישיבת מאקווא, שם עלה עוד יותר בתורה ויראת שמים. חידש הרבה חידושים ומילא כמה וכמה קונטרסים בחידושיו, אך בזמן החורבן נאבדה כל הקונטרסים הללו. והיה לו קשר חזק עם אחיו ר׳ אפרים ולמדו הרבה בצוותא והיה ביניהם קשר של קיימא. עד מלחמת העולם השניה שאז עלה אחיו על המוקד הי״ד. כשהגיע לפרק האיש מקדש והתחילו להציע לפניו שידוכים, נסע לעיר סאטמר, שם היה לו אחות גדולה, ולמד בישיבתו של הרה״ג ר׳ אליעזר דוד גרינוולד זצ״ל בעל קרן לדוד. באותו מקום ובאותו זמן למד הרה״ג ר׳ יוסף גרינוולד זצ״ל בנו של ה׳ויגד יעקב׳ מ׳פאפא׳. וקשר עמו ידידות. בין הנכבדות שדיברו לו היתה בתו היחידה של הרה״ח ר׳ לוי ווייסברגר זצ״ל מ׳סאוואט׳, ואחר שתהה על קנקנו ורצה בו מיד נסע רבינו ל׳סאוואט׳, וביום י״א אב שנת תרפ״ד בא בקשרי החיתון למזל טוב ובשעטו״מ. - בר״ח אלול נסע בחזרה למאקווא לחתום ימי בחרותו בחתימה טובה, במחיצת רבו על הימים נוראים.

ר׳ לוי ווייסברגר ז״ל נולד בשנת תרל״ג לאביו הרה״ג יהודה זצ״ל (מתלמידיו החשובים של הגאון בעל כתב סופר זצ״ל) ולאמו מרת חיה ע״ה (מגזע בעל סמיכת חכמים). בנערותו למד אצל אביו ובימי בחרותו נסע ללמוד בישיבה המפוארה ב׳אויפאלו׳ אצל רבו המובהק הרה״ג עמרם בלום זצ״ל בעל בית שערים, למד בהתמדה רבה יום ולילה, הרבה סוגיות למד ביחד עם הגאון הנ״ל אשר חיבבו מאד. כשהגיע פרקו נשא את בת הר״ר צבי לייטנר מ׳הודו-סאוואט׳. אחר חתונתו בצל קורת חותנו, למד תורה בהתמדה נפלאה, בכל יום לפנות בוקר מוקדם מאד כבר הלך למקווה להיטהר, וגם עסק במצוות הכנסת אורחים באורח נפלא, חותנו ידע את אשר איתו בבית וכיבדו בכבוד רב ופרנס אותו ואת ביתו ביד רחבה. שמו הטוב הלך לפניו כבקי בכל חדרי התורה עד שבחרו בו כולם יחד כדומ״צ העיר, ברם; כשבאו לפניו להציע זאת סירב מפאת ענוותנותו, עם כל זה באו אליו הרבה בשאלות.

תחילת חודש חשון נסעו המחותנים השושבינין וכל בני המשפחה לעיר ׳הודו-סאוואט׳ וביום שמונה בו נערך החתונה ברוב פאר והוד. והרה״ג ממאקווא היה מסדר קידושין. אחר חתונתו היה סמוך על שולחן חותנו, וחותנו העריכו מאד. שמו הטוב הלך לפניו, וקיבל כל אדם בסבר פנים יפות, כי היה רך לבב מטבעו. והיה הרבה ניגש לעמוד בימים הנעלים ביותר בשנה, כי חנן איתו אלוקים בקול יפה, והיה מתפלל בהשתפכות הנפש ממש. והיה מחזק כל ישראל משברונו, והיה שמח עם כל שמחה יהודית והיה מתעצב עם כל צערן של ישראל. פזר הונו לצדקה. לאחר זמן מה עבר לעיירה ׳סובוסלאו׳ אשר היתה מקום הרחבה ביותר, היתה זאת בשנת תרצ״ה, וביתו היתה פתוח לרוחה, המקום היתה מוכשר להכניס אורחים ולקבלם בצהלת פנים, כי כפר ׳סובוסלאו׳ היתה מקום מרחץ אשר רבים באו שם לנוח לרפואת הגוף. בימים ההם גם הכניס בתוך ביתו בתולה יתומה מבנות משפחתו, בת י״ד שנים מרת חיה שיינדל ע״ה הי״ד, גידלה בביתו ודאג בעבורה כרחם אב על בנים, וכשהגיע לפרקה שידכה ואף הכניסה לחופה. גם זכה להיות אכסניא לצדיקים אשר מצאו מנוחה בביתו, ה״ה הרה״ק אברהם שלום הלברשטם זצ״ל אב״ד סטראפקוב. רבי ברוך זצ״ל אב״ד קאמארנא. ועוד. ונסע אח״כ להעיר ׳דעברעצין׳ בעת שהופיעו שם כמה מצדיקי הדור. שם עלה לו להסתופף בצל הרה״ק יצחק אייזיק ווייס זצ״ל מספינקא בעל חקל יצחק. ר׳ יוסף מקאסאני זצ״ל (מגזע יחס זידיטשויב). ר׳ חיים אליעזר שפירא זצ״ל אב״ד מונקאטש בעל מנחת אליעזר. וגם נסע לשם כששהה שם אבד״ק מסאטמר. גם הרבה גם הרבה לנסוע משם על היומא דהילולא של הרה״ק ר׳ אייזיקל קאליב׳ער זצ״ל, ביום ז׳ אדר, אשר היתה כידוע יום כנופיא ומן קהלה לכל. גם ראה שם את הרה״ק ר׳ ישעי׳לע קרעסטירער זי״ע. הרה״ק יצחק אייזיק ווייס הנ״ל, הרה״ג ר׳ שמעון גרינפלד (המהרש״ג) זצ״ל מסעמיהאלי, הרב דמתא הרה״ג מנחם בראדי זצ״ל. ככה המשיך עד שהגיע הימים השרופים ה״ה מלחמת העולם השניה.

ובדרך לא דרך אחר תלאות רבות בכל השנים, ואחר שנתפרד מאשתו ו7 ילדיו הגיע ארצה (ארץ ישראל) ביום ל״ג בעומר תש״ו בשערי ירושלים תובב״א. כשהגיע העירה, שמע מאנשי המקום שכל משפחתו כולל אשתו נשארו בחיים, וע״י איזה חכמה - כדי שלא יצאו לבם מרוב התרגשות, אחרי שלא ראו את אביהם זה כמה שנים - מצא את משפחתו כשהם יושבים באונגערישע הייזער, בירושלים. ופנה את עצמו ללימוד התורה ב׳כולל׳ ה׳אונגערישע הייזער׳, והרבה ביתר שאת בלימוד התורה, וכמובן הכירו בו אנשי המקום כגברא רבה. רבינו יתד שם כולל למען הזקנים הבאים בימים. גם אז העלה על מכבשי הדפוס ספרו ׳זקני שארית הפליטה׳. בהסכמת רבני גאונים, ר׳ איסר זלמן מלצר זצ״ל והרה״ג זעליג ראובן בענגיס זצ״ל (אב״ד ירושלים דאז) ומהרה״ק אברהם יעקב מסדיגור זי״ע. מיד בבואו התקשר עם ידידו מלשעבר הרה״צ אהרה׳לה רוט זצ״ל בעל שומר אמונים. ולאחר פטירתו התקשר בידידות עזה עם הרה״צ משה מרדכי בידרמן מלעלוב זצ״ל, גם היה לו מגע עם הגאב״ד יוסף צבי דושינסקי זצ״ל. גם היה התדבק מאד אצל הרה״ק רבי אהרן רוקח מבעלזא זי״ע ועכי״א. אולם לא ארכו הימים ועלה ברצונו לשנות מקומו ומזלו, וגם עלה אז המות בחלונות ביתו, השם ירחם, בפטירת בנו הנחמד, לוי ע״ה, וקנה שביתה עם משפחתו בעיר יפו.