משתמש:Zeevir/טיוטה
כושר חישה היכולת להרגיש, לחוש, להיות מודע או לחוויות באופן סובייקטיבי. פילוסופים של מאה השמונה-עשרה השתמשו במושג על מנת להבדיל בין יכולת לחשוב ("היגיון") ליכולת להרגיש ("חישה"). בפילוסופיה מערבית עכשוית, כושר חישה הינו יכולת לחוות תחושות (מוכר בפילוסופיה של הנפש כ"קווליה"[1]). בפילוסופיה מזרחית כושר חישה הוא תחונה מתפיזית הדורשת כבוד וטיפול. הרעיון מהווה יסוד לפילוסופיית זכויות בעלי החיים, מכיוון שכושר חישה הכרחי ליכולת להרגיש סבל, המעורבת בהקניית זכויות מסויימות.
פילוסופיה וכושר חישה
עריכהבפילוסופיית התודעה, "כושר חישה" יכול להתייחס ליכולת של ישות לחוות חוויה סובייקטיבית או "קווליה" כפי שמכונה על ידי חלק מהחוקרים. המושג נפדל מהבטים אחרים של נפש ותודעה, כגוןיצירתיות, אינטליגנציה, מודעות עצמית והתכוונות או אינטנציונאליות (היכולת לחשוב מחשבות "על משהו" או מחשבות בעלות משמעות). כושר חישה הוא המאפיין המינימליסטי להגדרת ה"תודעה". המושג "תודעה" לעטים משמש לתיאר הכללי של כושר חישה בתוספת מאפיינים אחרים של הנפש. ישנם פילוסופים, הבולט בהם קולין מקגין, הסבורים ככושר חישה אינו ניתן להבנה מדעית, התזה מוכרת כ"מיסטריאניזם החדש", טענתם שלא ניתן לסביר חוויה סובייקטיבית, בזמן שהביטיה האחרים של התודעה מהווים נושא למחקר מדעי. אחרים דוגמת דניאל דנט, חולקים וטוענים שכל הבטיה של התודעה יניבו עם הזמן פרי במחקר מדעי.
זכויות בעלי חיים וכושר חישה
עריכהבפילוסופיית זכויות בעלי החיים כושר חישה משליח יכולת לחוות הנאה וכאב. פעילים לזכויות בעלי חיים מאוחדים בטענה שכושר חישה מקנה זכות לחופש מסבל מיותר בזמן שהדעות חלוקות לגבי זכות לחיים של בעלי כושר חישה פשוטים. ג'רמי בנטהם, פילוסופ מהמאה ה-18, ב"מבוא לעיקרונות מוסר וחקיקה" ביסס את ההשוואה בין עבדות להתעללות בבעלי חיים. השאלה אינה האם הם יכולים לחשוב בהיגיון או האם יכולים לדבר, השאלה היא האם הם לחווים סבל". במאה ה-20 פרופסור פיטר זינגר מאוניברסיטת פרינסטון, טען שמסקנתו של בנטהם נדחת במקרים רבים בנטיה להבחין בין גינוי לסבל אנושי לסבל לא אנושי, ניסיונות לנמק את הנטיה אינה אלא הנחת המבוקש (petitio principii). מכיוון שמרבית התחונות המוצגות כייחודיות לאנושות, כמו אינטליגנציה גבוהה, שפה מורקבת ועשירה ואחרים אינם נמצאים בילדים או סובלים מלקות שכלית, וכך נראה שהמדיל היחידי הוא דעה קדומה מבוססת על השתיכות למין האנושי, הנקרא זניזם בפי פעילי זכויות בעלי חיים, קרי הבדלת בני האדם מבעלי חיים אחרים על בסיס היותם אנושיים בלבד. גרי פרנציונה גם הוא ביסס את תאוריית זכויות בעלי חיים, ובה בשונה מזינגר, טען "זכותם המשותפת של כל בעלי כושר החישה, בני האדם או אחרים היא זכות בסיסית לחופש מלהיות רכושם של אחרים"[2]. אנדרו לידזי, מייסד מרכז אוקספורד לאתיקת בעלי חיים באנגליה, נודע כלוחם החזית להכרה בבעלי חיים כבבעלי כושר חישה במובן המסורת התנ"כית הדתית. אירגון כמו האגודה הבינדתית של אנשי דת לבעלי חיים, מקדמם מדיניות של הכרה והערכה של בעלי כושר חישה. ב-1997 איחוד אירופי ציין את בעלי החיים כבעלי כושר חישה בחוקי היסוד של האיחוד. ניספח מחייב להסכם אמסטרדם מכיר בבעלי חיים כבעלי כושר חישה, ודורש ממדינות חברות "להתיחס באפן מקיף לרווחת בעלי החיים". ישנן מדינות המייחסות את כושר חישה לזנים מסוימים של חסרי חליות כגון תמנון, דיונון ולסרטניים בעל שיריון כגון לובסטר, סרטן ומכילים עליהם את מכלול החוקים להגנת בעלי החיים בכך שיש לשפוט אותם כבעלי יכולת לחוות כאב וסבל[3]. דוד פירס הוא פילוסופ בריטי מאסקולת התועלתנות השלילית באתיקה, הנודה בשל קידום הרעיון לקיום חובה מוסרית של בני האדם לפעול לביטול הסבל לכל בעלי כושר חישה.
בינה מלאכותית
עריכהספרי לימוד וחוקרים רציניים בתחום נמנעים מהמונח "כושר חישה"[4], בזמן שבתרבות פופולרית המונח לעטים מתאר "רמה אנושית של אינטליגנציה גבוהה" בהשראת מדע בידיוני.
מדע בידיוני
עריכהבמדע בידיוני ישויות כמו חוצנים, סייבורגים, רובוטים או אפילו מחשבים המתוארים כבעלי כושר חישה בדרך כלל זוכים ליחס בו זוכה כל דמות אנושית, אם זכויות, תכונות ויכולות כמאפיינים דומים. המאפיין הראשי הוא רמת אינטליגנציה אנושית (סאםיינס), אבל דמויות בעלות כושר חישה בדרך כלל מציגים גם רצון, אישיות, מוסריות, תודעה ומאפינים אנושיים רבים אחרים. בהקשר זה כושר חישה מתאר את מאפיין היסוד של האנושות הגורף אחריו את כל שאר המאפיינים.
מנת כושר חישה
עריכהתאוריה של מנת כושר חישה הועלתה לראשונה על ידי רוברט א. פרייטס בסוף שנות ה-70 של מאה ה-20, בה כושר חישה מוגד כיחס בין קצב עיבוד המידע של יחידת מעבד או ניורון בודד, גודל ניורון בודד וגודל של כלל הניורונים, כאשר גודל מבוטא כמשקל. מנת כושר חישה בישות מהווה מדד ליעילות מעבד המידע ולא לאינטליגנציה היחסית שלה. הוצע כמדד לכושר חישה של כלל ייצורים החיים ומחשבים מניורון בודד עד לישות היפותטית בגבול התיאורתי ליכולת החישוב של היקום. התוצאות בסולם לוגריתמי נעות בין 70- ל50.
הערות שוליים
עריכה- ^ Cole 1983
- ^ Francione, Gary. Official blog
- ^ Science, policy and cultural implications of animal sentience, Compassion in World Farming
- ^ See the four most popular AI textbooks (or Wikipedia's survey of their contents):
- Luger, George; Stubblefield, William (2004), Artificial Intelligence: Structures and Strategies for Complex Problem Solving (5th ed.), The Benjamin/Cummings Publishing Company, Inc., ISBN 0-8053-4780-1
- Nilsson, Nils (1998), Artificial Intelligence: A New Synthesis, Morgan Kaufmann Publishers, ISBN 978-1-55860-467-4
- תבנית:Russell Norvig 2003
- Poole, David; Mackworth, Alan; Goebel, Randy (1998), Computational Intelligence: A Logical Approach, New York: Oxford University Press
לקריאה נוספת
עריכה- Sugunasiri, Suwanda H.J., The Whole Body, not Heart, as 'Seat of Consciousness': the Buddha's View', Philosophy East & West, vol. 45, no. 3, pp. 409–430). Prof. Sugunasiri is Founder of Nalanda College of Buddhist Studies, Toronto, Canada
- Jeremy Bentham - Introduction to the Principles of Morals and Legislation
- Book about A Theory of Sentience Readership: Philosophers, psychologists, and neuroscientists interested in sensation and perception. Authors, Austen Clark, Professor of Philosophy, University of Connecticut, Storrs
- D. Cole: Sense and Sentience SENSE5 8/18/90; rev. 1-19-98. (original 1983) copyright David Cole University of Minnesota, Duluth
- Science, policy and cultural implications of animal sentience, Suggested Reading, Compassion in World Farming