נ"ב
נ"ב (נהגה: נוּן בֵּית) הם ראשי תיבות שגורים לסימון תוספת או הערה בשולי מכתב או בשולי הדברים. הקיצור המקביל בראשי־התיבות הלטיניים הוא P.S. (post scriptum - אחרי הכתיבה, תחת הכתוב...). יש שטענו שמקור ראשי־התיבות בעברית הוא בראשי־התיבות הלטיניים N.B., שפירושם nota bene – "עיין היטב"[1], אך הן הביטוי הלטיני והן הפירוש המקובל "נכתב בצדו" מתועדים עוד בתחילת המאה ה-20 כפירושם של ראשי־התיבות[2]. עם הזמן נפוצו פירושים אטימולוגיים נוספים לראשי־התיבות, כמו "נזכרתי בזאת", "נוסף בזאת" ,"נזכרתי בדבר", "נשכח בכתב", "נוסף בסוף", "נזכרתי בסוף" וכן "נזכרתי במשהו". הכתיב נ.ב נפוץ, אך לא נכתב בהתאם לכללי האקדמיה ללשון העברית. בהוספת הערות נוספות משתמשים בסימון "נ"ב 2", "ננ"ב" או "נ"ב לנ"ב".
בהשאלה, משמשים ראשי־התיבות לא רק להוספת דבר שנשכח מן הכותב בגוף הדברים, אלא גם כדרך להוסיף הערה שאין לה קשר ישיר לגוף המכתב, ככזו המאירה באופן אחר את תוכנו. שימוש מכוון בדרך זו נפוץ במיוחד עם התפתחות היכולת לערוך מכתבים המוקלדים על מחשב, דבר המייתר את הצורך המעשי בהוספת הערת נ"ב.
