פתיחת התפריט הראשי

נחמה טק

היסטוריונית ישראלית
אין תמונה חופשית

נחמה טק (נולדה ב-15 במאי 1931, בלובלין, פולין) היא פרופסור בדימוס לסוציולוגיה באוניברסיטת קונטיקט. היא קיבלה את הדוקטורט מאוניברסיטת קולומביה, שם גם עבדה עם הסוציולוג דניאל בל.

היא עוסקת בחקר השואה והתמחתה בנושא. נחמה טק היא חברה בוועדה המייעצת של מרכז בראון ללימודי שואה של הארגון נגד השמצה של "בני ברית". היא חיברה מעל לשלושים מאמרים בכתבי עת כגון "סוציולוגיה עכשיו", "כתב העת לנישואים ומשפחה", "כתב העת למדעי החברה והרפואה" ועוד. טק זכתה בפרסים רבים על פועלה, כולל מועמדות לפרס פוליצר, פרס כריסטופר, פרס מיוחד בינלאומי על שם אנה פרנק ופרס הספר הלאומי להנצחת השואה.

טק מונתה לחברת מועצה במוזיאון ארצות הברית לזכר השואה, ושימשה בשנת 1995 כחוקרת במכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם בישראל. טק היא היחידה שערכה מחקר סוציולוגי לאיפיון המסתירים הפולנים "הרוב המכריע של המחקרים שבדקה (שישים ושלושה מתוך שישים וחמישה) מראה כי המצילים הללו היו בעלי "שוליות חברתית" (social marginality). הכוונה לכך שהאנשים הללו היו מיוחדים בסביבתם החברתית ושונים מהמקובל בה".[1]

ביוגרפיהעריכה

נחמה טק נולדה כנחמה באוניק בלובלין, פולין למשפחה של יהודים פולנים בשנת 1931. נחמה היא בתם של רומן ואסתר בווניק ואחות לגיזה. אביה היה הבעלים של מפעל כימי, שבו יצרו בין השאר נרות. ימי הילדות המאושרים וחסרי דאגות התנפצו ונקטעו באכזריות עם פרוץ המלחמה וכיבושה של פולין בשנת 1939 היא הייתה בת 8.

עוד בימי הכיבוש הראשונים נסע אביה לעיר קובל, בשטח הסובייטי, מתוך כוונה לבדוק את האפשרות של הגירת המשפחה לשם. האם אסתר, נשארה מאחור עם שתי בנותיה וניהלה את המפעל בהיעדר בעלה. באחד הימים כשהגיעה למפעל היא מצאה שלט ובו הודעה בגרמנית על החרמת המפעל לידיהם של הנאצים. בשלט היה כתוב בפירוש שאסור לבעלים היהודים להיכנס לתוך שטח המפעל, למרות האיסור אסתר נכנסה לפתוח מחדש את המפעל, לצרכיהם. כששב האב, רומן, ללובלין הוא הצליח ליצור קשר עם הקומיסר שהיה אחראי על המפעל וזה הציע לו לעבוד בשבילו כדי לנצל את כישוריו. אסתר הצליחה למצוא עבודה כעוזרת בית בביתו של קצין נאצי – כך הצליחה המשפחה לשרוד את השנים הראשונות של המלחמה.

במרס 1942 נודע לאסתר, דרך מעבידיה, על תחילת הגירוש של יהודי לובלין למחנה בלז'ץ. רומן פנה אל הקומיסר וביקש ממנו עזרה: הקומיסר נעתר לבקשה ועזר לבני המשפחה. הוא אפשר להם להתגורר בתוך תחומי המפעל. המשפחה הצליחה למצוא מחסה והגנה בעוד רוב יהודי לובלין גורשו אל מותם בתאי הגזים של מחנה ההשמדה בלז'ץ. בנובמבר 1942 כשהכריזו הנאצים על העיר לובלין כ"יודן-ריין" נקייה מיהודים, חש הקומיסר שבנסיבות החדשות אין ביכולתו להגן עוד על המשפחה. הוא פנה אל בן-דודו, בולק, שהיה בעל קשרים עם הגרמנים, וזה הסכים להמשיך ולסייע למשפחה היהודית. בולק השיג בעבורם מסמכים אריים מזויפים ומצא בשבילם מקום מסתור. בהמשך נעצר בולק בגלל הסיוע שהגיש לבני המשפחה. הוא התאבד בתא מעצרו כדי שלא לחשוף את שמות האנשים הנוספים שסיועו במבצע ההצלה.

נחמה ואחותה גיזה קיבלו עתה שמות חדשים: קריסיה ודנוטה בלוך. תחילה הסתתרו שתי האחיות לבדן בעיר אוטבוצק ואחר כך הצטרפו למקום מחבוא ההורים בעיר קיילצה שם הסתתרה המשפחה בביתם של טדק וזיוטקה הומר. בעוד האחיות יכלו לנוע בחופשיות בזכות התעודות המזויפות, נאלצו ההורים להישאר בתוך מקום המסתור. תחילה התגוררה המשפחה בתוך דירתם של הזוג הומר ואחר כך עברו להתגורר בצריף סמוך שהיה בבעלות הזוג הומר. האב רומן, בנה מקום מסתור מיוחד מתחת לרצפה לעתות חירום וקנה כלב שיוכל בבוא הצורך להזהיר את המשפחה מפני סכנה אורבת.

עם שחרור העיר קילצה ביקשו בני הזוג הומר מבני המשפחה לעזוב במהירות את המקום. הם חששו מתגובת שכניהם שעלולים עתה לגלות שהם הסתירו משפחה יהודית במשך שנות הכיבוש. נחמה ובני משפחתה חזרו אל עירם – לובלין. אבל שם גילו שדירתם נהרסה בעת ההפצצות. לאחר שאוימו על ידי קבוצת פולנית קיצונית, נמלטו גיזה ונחמה לעיר לודז' ומשם לגרמניה, למחנה עקורים.[2]

מיד לאחר המלחמה, נחמה הייתה נחושה בדעתה לשים את החוויות והזכרונות מהשואה מאחוריה. ב-1949 עלתה נחמה לישראל. בשנת 1950 היא נישאה ללאון טק, פסיכיאטר ילדים, והם הגרו יחד לארצות הברית ב-1952 שם נולדו להם שני ילדים, ליאורה ורולנד. היא למדה לתואר ראשון, שני ודוקטורט בסוציולוגיה באוניברסיטת קולומביה. בעלה, ד"ר ליאון טק, היה פסיכיאטר ילדים נודע ומחבר הספרים "פחד מהצלחה" ושל האוטוביוגרפיה "הרפתקאות וגורל". בנה, הוא הבמאי רונלד טק, ובתה, היא ליאורה טק, עורכת דין שפעלה ביחידה ללכידת נאצים של משרד המשפטים (הידוע גם כמשרד לחקירות מיוחדות).

ספריה הנודעיםעריכה

טק נחושה להתייחס לשתיקות ולאי דיוקים האופפים את סיפורי השואה, ולחשוף את הסיפורים שלא סופרו - של צדקה והצלה, כל זאת מנקודת מבט של פרופסור יהודית ואמריקאית. טק מביאה לסיפורי השואה את הכשרתה כסוציולוגית ותובנותיה כניצולת שואה. הניסיון שלה מעניק למחקר אודות מצילי יהודים נוצרים בתקופת מלחמת העולם השנייה מימד חדש של גבורה. העניין של נחמה טק בהצלה ובהתנגדות לנאצים נובע מחוויותיה כילדה יהודיה, שהסתתרה באירופה הכבושה על ידי הגרמנים.

בשנת 1975 זיכרונותיה של טק מהמלחמה צפו והיא החלה לכתוב אותם. התוצאה הייתה הספר דמעות כבושות: סיפורה של ילדות אבודה, שיצא לאור ב-1982 ומתאר את חייה של טק בפולין בין השנים 1939 ו-1945. הספר מייצג את נקודת המפנה בקריירה של טק. על ידי אזכור הנוצרים שהגנו עליה, טק העלתה שאלות לגבי הצלה והשרדות. כלומר, מדוע עזרו פולנים נוצרים מסוימים להציל יהודים ומה היו חוויותיהם של יהודים אחרים שדרך המסתור שרדו?

הספר הבא של טק, כאשר האור פילח את החשיכה (1986) הוא חקירה שיטתית של סוגיות אלו בהתבסס על חומר מארכיונים וראיונות עומק אישיים עם מצילים וניצולים. הספר בוחן יהודים שהיו תחת הגנה נוצרית, ואת הרקע והמניעים של חסידי אומות העולם. טק חלקה על התאוריות הקודמות שמאפיינות הצלה בהתנהגות בלתי מוסברת, דפוסי ידידות או השתייכות פוליטית ודתית. במקום זאת, היא מסבירה הצלה אלטרואיסטית על ידי התקיימות של כמה מאפיינים: האינדיבדואליות, העצמאות לפעול לפי אמונה אישית למרות לחצים חיצוניים, מחויבות לסיוע לחסר האונים, התפיסה של הצלה כתגובה הכרחית לנסיבות ולא מעשה גבורה, תכנון של הצלה ומבט אוניברסלי על יהודים כבני אדם נזקקים המסתמכים על סיוע של אחרים.

הספר התנגדות: ביילסקי והפרטיזנים (1993) תורם תרומה חשובה כשהוא מציג יהודים כמצילים וניצולים גם יחד. הספר מציג את סיפורו של טוביה ביילסקי, יהודי בלרוסי שארגן חבורת פרטיזנים שעזרו להציל מעל 1200 חיי אדם. במספר פעולות הרואיות של לוחמי ביילסקי, טק מנסה לתקן את ההשקפה על יהודים כקורבנות פסיביים של רדיפות נאצים ומוכיחה כי אלטרואיזם יהודי, אומץ והתנגדות עזרו להציל גם כן חיי יהודים.[3] על בסיס ספר זה הופק הסרט התנגדות. נחמה טק בתחילה התקשתה לקבל את השינויים שנעשו בהתאמת ספרה לסרט התנגדות. הפרטיזנים של ביילסקי, למשל, מעולם לא באמת יצאו לקרב נגד טנקים גרמנים. עם זאת, לאחר שצפתה בסרט מספר פעמים היא אהבה אותו יותר ויותר, לדבריה. כאשר הגיעה יחד עם בנה, רולנד טק בהקרנה של הסרט בינואר 2011, היא הכחישה שאי פעם לא הייתה מרוצה מהסרט, ושניהם הסכימו כי השינויים הוסיפו לאפקט הדרמה ולא שינו את המסר המרכזי ומהות הסיפור. פרופ' נחמה טק, מכירה היום בעיוות שנגרם על שפועלם של המצילים היהודים לא זכה לחשיפה. באחד ממאמריה מעלה פרופ' טק תהיות לגבי ההתעלמות מתופעת ההצלה היהודית: “אף שהיו יהודים שהצילו יהודים מתוך הקרבה עצמית, הם לא זכו להכרה כנושא למחקר...” והיא מלינה על עצמה: "למה התעלמתי מהצלת יהודים על ידי יהודים? האם סברתי שיצר הקיום, כדחף בסיסי, יגבור על כל דבר אחר? לאורך ההיסטוריה, יהודים נתפסו כקורבנות ולא כמצילים, לא כגיבורים. האם אני הפנמתי תפישות אלה באופן בלתי מודע? האם אני סברתי שתפקידים של קורבן ומציל אינם מתיישבים"?[4]

ספרה בגוב האריות, (2000) פרשת חייו של אוסוולד רופאייזן. סיפור חייו מתחיל בראשית המלחמה עת ניסה להימלט דרך וילנה. לאחר כיבושה בידי הגרמנים נתפס, נמלט ממאסר ובחיפושיו אחר מסתור, לאחר שהתחזה לפולני, הגיע לעיר מיר שבביילורוסיה. הודות לשליטתו המעולה בשפה הגרמנית מונה לעוזרו של המפקד הגרמני המקומי. תוך שהוא משתלב במערך הפיקוד המקומי, ניצל אוסוולד את מעמדו המיוחד והצליח להציל מאות יהודים של מיר ותושבים ביילורוסים רבים.[5]

ספר נוסף, נשים וגברים בצל השואה, (2003) מתמודד עם הסוגיה המורכבת של מגדר בשואה באמצעות מאות ראיונות בגוף ראשון אשר נמשכו לסירוגין עשר שנים ומתארים את החוויות השונות של נשים וגברים במלחמת העולם השנייה. ספרה "נשים וגברים בצל השואה" מתאר כיצד פיתחו נשים וגברים דרכי התמודדות שונות עם המאורעות ומעלה על נס חמלה, עזרה הדדית וסולידריות, שותפות וחלוקה בנטל כערכים שהיה בהם כדי לחזק את היהודים הנרדפים ולעיתים אף לשפר את סיכוייהם לשרוד בשואה. תוך כדי שמיעת עדויותיהם, למדה נחמה טק כי גברים נראו מושפלים, שבורים בגלל אי-יכולתם לפרנס את משפחותיהם. הנסיבות הנוראיות שעמן נאלצו להתמודד הותירו אותם מדוכאים ואפתיים. אימהות או קרובות משפחה אחרות עוררו ככלל הערצה בחוסר האנוכיות שבו עזרו למשפחותיהן ולאחרים. כשלא עלה בידם של בעלים ואבות למלא את תפקידיהם נענו לאתגר נשים בוגרות וילדיהן המתבגרים, בני שני המינים, ועזרו למשפחותיהם, לחבריהם ולקהילותיהם. בניסיון למלא את החלל שנפער ניסו נשים לחרוג מתפקידי הטיפול והתמיכה ולקבל עליהן כמה מן התפקידים המסורתיים של הגברים. בתיאורים שתיארו את הרחבת תחום חובותיהן שזרו הנשים לעיתים קרובות הצדקה זהירה, מרבית הנשים שקיבלו עליהן לפרנס את משפחתן ראו במאמצים האלה חובה טבעית שכפו עליהן כוחות חיצוניים. רק מעטות מהן האשימו את הגברים. המסורת הציבה את הנשים בעמדה של כפיפות, ועמדה זו תבעה מהן בעבר להתאים את עצמן לציפיות של בני זוגן החזקים יותר. ייתכן כי למעמדה של האישה לפני המלחמה לא הייתה אלא השפעה מוגבלת על כישוריה להתמודד עם מציאות המלחמה משום שלמעמד היה קשר רופף בלבד ללב זהותה כאישה, ואילו מעמדו של גבר היה קשור בקשר סבוך לזהותו הגברית. אין ספק שנשים סבלו כשנשללו מהן הפריווילגיות של מעמדן. אבל הפגיעה בהן הייתה אנושה מהפגיעה שנפגעו הגברים, משום שלא חוו אותה כהתקפה על נשיותן. השתייכותן המעמדית של נשים נקבעה מאז ומעולם בהתאם למעמדם של קרובי משפחתן הגברים – אבות ובעלים.[6]

עבודותעריכה

מאמרים והרצאותעריכה

  • ילדים יהודים בין מגינים ורוצחים, המרכז ללימודי השואה המתקדמים, מוזיאון השואה, 2005.
  • התנגדות יהודית - עובדות, השמטות, עיוותים, מרכז מיילס לרמן למחקר התנגדות היהודית, 1997.
  • חוסר צדק היסטורי – המקרה של מאשה ברוסקינה, טק, נחמה, וייס, דניאל, לימודי שואה ורצח עם (כתב העת אוקספורד) 11 (3) 366-377, אפריל 2015

פרסיםעריכה

ספריה כאשר אור פלש אל האפלה, בגוב האריות, דמעות כבושות: סיפורה של ילדות אבודה זכו בפרס הצטיינות מטעם הליגה נגד השמצה של בני ברית.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ [בימי שואה ופקודה, תל אביב, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ט 1989 (עמ' 50)
  2. ^ טק, נחמה, דמעות כבושות – סיפור של ילדות אבודה, ירושלים, הוצאת יד-ושם, 2000
  3. ^ טק, נחמה, משפחת אנשי היער: יחידת הפרטיזנים של ביילסקי, ירושלים, הוצאת יד ושם, 1997
  4. ^ Nechama Tec. (1998). Re¬ections on Rescuers in The Holocaust and History ,Michael Berenbaum & Abraham J. Peck (Eds.), Bloomington; Indiana University .Press, p. 657
  5. ^ הבריחה מגטו מיר – פרשת רופאייזן, באתר יד ושם
  6. ^ טק, נחמה, נשים וגברים בצל השואה, ירושלים, הוצאת יד-ושם ושיתוף מכון בן-גוריון, 2012, אחרית דבר עמ' 395-409