ניבים בערבית בישראל
בישראל מדוברים מספר ניבים של השפה הערבית. מרבית האוכלוסייה הערבית בישראל מדברת בערבית פלסטינית, ניב פלסטיני הדומה לניבים המדוברים בסוריה ובלבנון. הבדואים הדרומיים מדברים בניב בדואי הדומה לניב המדובר בסיני, והבדואים הצפוניים מדברים בניב בדואי הדומה לניב המדובר במזרח סוריה ובעיראק. בנוסף לשוני זה קיימים הבדלים רבים בין הגיית המילים והאותיות בין אזור גאוגרפי לאזור אחר כמו, ערים לכפרים, כפרים לכפרים אחרים ועיר לעיר אחרת, כך שהמיעוט הערבי בישראל מדבר במספר ניבים ולא בניב אחיד, כאשר לכל אזור יש ניב שמייחד אותו ולעיתים בעיר או בכפר מסוים קיים יותר מניב אחד.
שוני במילים
עריכהבאזורים שונים נעשה לעיתים שימוש במילים שונות. לדוגמה, המילה "שֵׁ֫יתִי" (شيتي), שמשמעותה "שלי", נמצאת בשימוש באזור המרכז בלבד ובמיוחד ביפו, לעומת אזורים אחרים כמו נצרת שבהם היא נשכחה. מילים רבות נפוצות באזור מסוים בעוד שבאזור אחר משתמשים במילה אחרת במקומן. להלן טבלה שמציגה מספר דוגמאות כאלה.
| המילה בעברית | המילה בערבית ותעתיק | היכן משתמשים במילה |
| עכשיו | اسا – אִ֫סַּא | גליל וחיפה |
| هسا – הַ֫סַּא | משולש | |
| هلاء – הַ֫לַּא | תל אביב, לוד ורמלה | |
| דלי | صطل – סַ֫טֶל | תושבי הגליל |
| دلو – דַ֫לוּ, טוס | המשולש והנגב | |
| שזיף | جرانك – גַ'רַ֫נְכּ | המשולש |
| بروميا – בְּר֫וּמְיַה | גליל מרכז | |
| برقوق – בַּרְק֫וּק | נגב | |
| הר | بطين – בטין | נגב |
| جبل – גַ֫'בַּל | כל השאר | |
| ילד | عييل – עייל | נגב |
| ولد – וַ֫לַד | כל השאר מלבד בדואים | |
| عجي – עג'י | בדואים צפונים |
הגיית אותיות
עריכהאחד המאפיינים של השפה הערבית המדוברת הוא ביטויים שונים של האותיות, ובמיוחד האות קאף (ق). כלומר, הגה אחד יכול להיאמר באופנים שונים. מאפיין זה קיים גם בקרב דוברי הערבית בישראל.
האות קאף (ق)
עריכההאות קאף (ق) נהגית על ידי חלק מתושבי נצרת וחלק מהכפרים שמסביב לה כ-"ק". כמו כן אות זו נהגית בצורה מודגשת על ידי הדרוזים ותושבי הכפר טורעאן. לעומת זאת, בקרב תושבי הערים וחלק מהכפרים הצפוניים, האות קאף נהגית כ-א. בקרב חלק מכפרי הצפון, הבדואים בצפון ובנגב היא נהגית כ-ג, ובקרב תושבי אזור המשולש היא נהגית כ-כּ.
להלן טבלה שמדגימה את ההבדלים בהגיית האות קאף:
| המילה בעברית | המילה בערבית1 | הגייה עירונית2 | הגייה בדואית3 | הגייה במשולש4 |
| עט | قلم – קַ֫לַם | ألم – אַ֫לַם | جلم – גַ֫לַם | كلم – כַּ֫לַם |
| לב | قلب – קַלְבּ | ألب – אַלְבּ | جلب – גַלְבּ | كلب – כַּלְבּ |
| חוק | قانون – קָאנ֫וּן | أنون – אָנ֫וּן | جانون – גָנ֫וּן | كنون – כָּנ֫וּן |
1 האות קאף (ق) נהגית בערבית ספרותית תקנית כסותם ענבלי אטום (/q/). כך גם הוגים אותה הדרוזים ותושבי הכפר טורעאן, וגם – אם כי באופן פחות מודגש – חלק מתושבי נצרת וחלק מהכפרים שמסביב לה.
2 ההגייה של תושבי הערים וחלק מהכפרים הצפוניים.
3 ההגייה של הבדואים בצפון ובנגב, ושל כפרים מעטים בצפון.
4 ההגייה של תושבי אזור המשולש.
האות כאף (ك)
עריכההאות כאף (ك) נהגית בקרב חלק מאזור המשולש, בדואים צפוניים וחלק מהכפרים שבגליל התחתון כ-צ' (ch).
לדוגמה:
| המילה בעברית | המילה בערבית | הגייה במשולש1 |
| כלב | كلب – כליב | تشلب – צ'לב |
| כיסא | كرسي – כורסי | تشرسي – צ'רסי |
1 ליתר דיוק, זוהי ההגייה בקרב חלק מאזור המשולש, בקרב הבדואים הצפוניים ובחלק מהכפרים בגליל התחתון.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- יעקוב שמעוני, ערביי ארץ ישראל, תל אביב: הוצאת עם עובד, תש"ז 1947.
- אריה לוין, דקדוק הלהג הערבי של ירושלים, מאגנס, ירושלים, 1995; מהדורה שנייה: 1996.
- וולפדיטריך פישר ואוטו יסטרו, מדריך לחקר הלהגים הערביים, תרגם מגרמנית רפי טלמון. מאגנס, ירושלים, תשס"א.
