ניסוי UA1
ניסוי UA1 (יוּ איי אחת) - (Underground Area 1- אזור תת-קרקעי 1) הוא גלאי חלקיקים, הנמצא במרכז לחקר פיזיקת חלקיקים CERN.
באמצעות ניסוי זה, וניסוי ה-UA2, התגלו בוזון Z ובוזון W, נשאי הכוח של הכוח החלש. על התרומה לניסוי ומציאת הבוזונים זכו קרלו רובייה וסימון ואן דר מיר בפרס נובל לפיזיקה.
ניסוי UA1 קיבל את שמו מכך שהיה הניסוי התת-קרקעי הראשון ב-CERN. הוא ממוקם מחוץ לשני אתרי cern המרכזיים, בנקודת חיבור על מאיץ הסופר פרוטון סינכרונטרון (SPS) אשר בין השנים 1981 ל־1991 שודרג למאיץ סופר פרוטון-אנטיפרוטון סינכרונטרון (SppS) המאיץ פרוטונים ואנטי- פרוטונים אשר מתנגשים במיקומו של הגלאי UA1. [1]
ה UA1 היה גלאי ענק ומורכב בזמנו. הוא תוכנן כגלאי בעל מטרה כללית. הגלאי היה בצורת גליל באורך של 5.8 מטרים ובעל קוטר של 2.3 מטרים המורכב משישה תאים. הוא היה תא הסחיפה הגדול ביותר בזמנו. הוא תיעד את העקבות של חלקיקים טעונים בשדה מגנטי בעוצמה של 0.7 טסלה ומדד את המומנטום שלהם, מטענם החשמלי ואת קצב איבוד האנרגיה שלהם. אטומים בתערובת הגז שכללה ארגון ואתאן התייננו כאשר עברו בקרבתם חלקיקים טעונים שנוצרו בעקבות התנגשות החלקיקים בגלאי. האלקטרונים שהשתחררו בתהליך היינון נסחפו בשדה חשמלי שיוצר על ידי כבלי שדה ונקלטו על ידי כבלי חישה. הסידור הגאומטרי של 17,000 כבלי שדה ו-6,125 כבלי חישה בתוך המאיץ איפשר להפיק ייצוג תלת־ממדי אינטראקטיבי של אירועים פיזיקליים משוחזרים.
