ננסי אסטור
ננסי וויצ'ר לנגהורן אסטור (באנגלית: Nancy Witcher Langhorne Astor; 19 במאי 1879 – 2 במאי 1964) הייתה האישה הראשונה שכיהנה בבית הנבחרים הבריטי.
 | |||
| לידה |
19 במאי 1879 וירג'יניה, ארצות הברית | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
2 במאי 1964 (בגיל 84) לינקולנשייר, אנגליה, הממלכה המאוחדת | ||
| שם לידה |
Nancy Witcher Astor  | ||
| מדינה | הממלכה המאוחדת | ||
| מפלגה | המפלגה השמרנית | ||
| בן או בת זוג |
Waldorf Astor, 2nd Viscount Astor (3 במאי 1906–30 בספטמבר 1952) Robert Gould Shaw II (אוקטובר 1897–1903) | ||
| |||
| חתימה |
 | ||
  | |||
ביוגרפיה
עריכהאסטור נולדה וגדלה בווירג'יניה שבארצות הברית. היא התחתנה בארצות הברית, אך נישואיה כשלו במהרה. בשנת 1905, כשהייתה בת 26, אסטור היגרה לאנגליה. שם היא נישאה בשנית. בשנותיה הראשונות של אסטור בבריטניה, היא הפכה לדתית הרבה יותר, ובו זמנית פיתחה דעות אנטי-קתוליות ואף אנטישמיות.[1]
בשנת 1919 נכנסה לעולם הפוליטי, זאת לאחר שבעלה הצליח להיבחר לבית הלורדים. והייתה לאישה הראשונה שכיהנה בבית הנבחרים הבריטי מטעם המפלגה השמרנית. אמנם פעילה אירית בשם קונסטנס מרקייביץ הצליחה להיבחר לפרלמנט כשנה קודם לכן, אך זו לא כיהנה בפועל בפרלמנט כתוצאה מהסכסוך בין צפון אירלנד לבריטניה.
בשנותיה הראשונות בפרלמנט, אסטור התיידדה עם פוליטיקאים מכל הקשת הפוליטית. התיידדות עם חברי מפלגת הלייבור נמשכה עד שנת 1931. היא לא החזיקה בשום תפקיד מרכזי, ולכן השפעתה הייתה מוגבלת. אסטור עצמה לא רצתה עמדה בכירה בשורות השלטון, זאת מכיוון שרצתה חופש לבקר את ממשלתה. במהלך שנות ה-20 הצליחה לחוקק חוק אשר העלה את הגיל המינימלי לצריכת משקאות חריפים מ-14 ל-18. בנוסף על כך, היא פעלה על מנת לקדם צירוף נשים לשירות הציבורי, רפורמות בחינוך ותמיכה בנפגעי פשע צעירים.
שנות ה-30 היו יותר קשות ומורכבות עבור אסטור. בשנת 1929 זכתה בקושי במקומה בפרלמנט. בשנת 1931 נעצר בנה מהנישואים הראשונים בגין הומוסקסואליות. בנוסף על כך, אסטור עוררה סערה ציבורית כאשר טענה שנבחרת הקריקט הבריטית הפסידה לזו האוסטרלית בגין שימוש באלכוהול. סערה זו הפחיתה באופן משמעותי את הפופולריות של אסטור. בתקופה זו התיידדה עם הסופר ג'ורג' ברנרד שו, אך המחלוקות הפוליטיות ביניהם העיבו על היחסים. בנוסף על כך, אסטור קיימה עם בנה ביקור שנוי במחלוקת בברית המועצות ואף פגשה את שליט המדינה יוסיף סטלין. בנה הרעיף שבחים על השלטון הסובייטי, אך אסטור המשיכה לנקוט בעמדות אנטי-קומוניסטיות. למרות דעותיה, ביקורה של אסטור הפחית גם הוא את הפופולריות שלה, והציג אותה כרכה אל מול הקומוניזם.
עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, אוסטר הביעה עמדה ביקורתית כלפי מעמדן של הנשים, אך הביעה חשש ממלחמה עולמית נוספת. רבים מחבריה הביעו פייסנות כלפי המשטר הנאצי החדש. על אף האנטי-קתוליות שלה, אסטור התיידדה עם שגריר ארצות הברית בבריטניה ג'וזף קנדי, אשר היה קתולי בעצמו. בהתכתבויות ביניהם נמצאו התבטאויות אנטישמיות, אשר הביעו חשש ש"התקשורת היהודית" בארצות הברית מסיתה את המדינה כנגד השלטון הנאצי על מנת לגרום למלחמה עולמית. למרות דעותיה האנטישמיות במקצת, אסטור מעולם לא הביעה בפומבי עמדה פרו-נאצית. עמדותיה האנטי-קתוליות והאנטי-קומוניסטיות הפכו לקשיחות יותר בהמשך העשור. לאחר חתימת הסכם מינכן בספטמבר 1938, היא טענה כי אם הפליטים הצ'כים שנמלטו מהדיכוי הנאצי הם קומוניסטים, עליהם לבקש מקלט בברית המועצות ולא בבריטניה.
ב-1938, לבקשתו של פליקס פרנקפורטר, חבר יהודי בסגל הפקולטה למשפטים באוניברסיטת הארווארד ומעט מאוחר יותר שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית, פנתה אסטור אל ידידיה במשטר הנאצי וסייעה לשחרורו של דודו הקשיש של פרנקפורטר, מלומד בספרייה הלאומית של וינה, ממחנה הריכוז בו נכלא.[2]
עם תחילת מלחמת העולם השנייה, הודתה אסטור בטעויותיה והתנגדה לראש הממשלה נוויל צ'מברלין, אך עדיין נשמעה כלפיה ביקורת ביחסה אל הנאצים. בתקופה זו יחסה אל הקתולים הידרדר, והיא אף טענה שישנן קונספירציות קתוליות כנגד משרד החוץ הבריטי. נאומיה נעשו מהוססים ולא מובנים. שנים אלו היו לה קשות גם מבחינה אישית. אחותה ובנה נפטרו, וכך גם אחד מחבריה הטובים. בעלה קיבל התקף לב, דבר שפגע באיכות הנישואים שלה.
בשנת 1945 התפטרה בכעס מהפרלמנט, זאת לאחר שבעלה טען כי לא יתמוך בה במידה ותמשיך בפוליטיקה. כלפי חוץ אסטור טענה כי פרישתה נכפתה עליה. הסכסוך בין אסטור לבעלה העמיקו עוד יותר כשהוא התחיל לנטות שמאלה בדעותיו בפוליטיות. סכסוך זה הוביל לכך שהזוג גר בנפרד. הזוג השלים לפני מותו של הלורד אסטור ב-30 בספטמבר 1952. בשנים שלאחר פרישתה מהפוליטיקה, הדימוי הציבורי של אסטור דעך, זאת לאחר שהעמיקה את דעותיה כנגד זרים ויהודים. בשנים שלאחר מכן אסטור הפכה לבודדת יותר, לאחר שכל אחיה וחברה הקרוב ג'ורג' ברנרד שו נפטרו. בנה ג'קי התחתן עם אישה קתולית, דבר שפגע ביחסיו עם אמו.
אסטור נפטרה בשנת 1964 בלינקולנשייר וגופתה נשרפה.
קישורים חיצוניים
עריכה
- ננסי אסטור, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ננסי אסטור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי ננסי אסטור בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
ננסי אסטור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ נורמן רוז, חיים ויצמן, עמ' 95, העשור השני של המאה ה-20
- ^ גולי נאמן ערד, אמריקה, היהודים ועליית הנאציזם: תגובתם של קרובים-רחוקים. עמ' 155.