נקודת התלקחות

נקודת התלקחות או נקודת הצתה עצמית (באנגלית: Autoignition temperature) היא הטמפרטורה הנמוכה ביותר שבה חומר מתלקח מעצמו בסביבה אטמוספירית רגילה (לחץ של אטמוספירה אחת וריכוז חמצן של כ-21%), ללא הפעלה של מקור הצתה חיצוני. בטמפרטורה זו קיימת רמה מספקת של אנרגיית שפעול, לצורך יצירת בעירה.

נקודת ההתלקחות של ראש גפרור היא 80°C

טמפרטורת ההתלקחות של חומר כימי תלויה בלחץ המופעל עליו ובריכוז החמצן בסביבה שבה הוא נמצא. ככל שהלחץ הסביבתי וריכוז החמצן עולים, כך יורדת טמפרטורת ההתלקחות העצמית. גם כמות החומר היא בעלת השפעה על נקודת ההתלקחות והיא יורדת ככל שנפח החומר גדל.

נקודת התלקחות של חומר אינה תואמת בהכרח את נקודת הרתיחה או את נקודת ההבזק שלו, אלא קשורה יותר לכושר החימצון שלו.

משוואת ההתלקחות

הזמן שבו לוקח לחומר להגיע לנקודת ההתלקחות שלו מתקבל מן הנוסחה הבאה:

$t_{ig}=\left({\frac {\pi }{4}}\right)\left(k\rho c\right)\left[{\frac {T_{ig}-T_{o}}{q''}}\right]^{2}$

כאשר:

• $k$ = מוליכות תרמית של החומר $(W/(m\cdot K))$
• $\rho$ = צפיפות החומר $(kg/m^{3})$
• $c$ = החום הסגולי של החומר $(J/(kg\cdot K))$
• $T_{o}$ = הטמפרטורה במעלות קלווין שבה מצוי החומר.
• $q$ = שטף החום המופעל על החומר $(W/m^{2})$

דוגמאות

חומר	נקודת ההתלקחות
זרחן לבן	34°C
אתר	160°C
נייר	233°C
סולר	257°C
שמן צמחי	450°C
מתנול	455°C
מגנזיום	473°C
בנזן	555°C
מימן	535°C